Ivan Pavlov - איוואן פאבלוב

איוואן פאבלוב היה רופא ופסיכולוג רוסי, אשר ידוע בתרומתו לתיאוריות פסיכולוגיות של למידה, ובפרט לגילוי תופעת ההתנייה הקלאסית. על תרומתו המשמעותית למדע זכה פאבלוב בפרס נובל לפיזיולוגיה בשנת 1904.

רקע

איוואן פאבלוב (1936-1849) נולד בעיר ריאזים ברוסיה. אף שאביו היה כומר ודחף אותו להמשיך בדרכו ללימודי כמורה, פאבלוב הצעיר נחשף לכתבים מתחום הפיזיולוגיה אשר הניעו אותו לעזוב את סמינר הכשרת הכמרים ולהתחיל לימודי כימיה ופיזיולוגיה של בעלי חיים באוניברסיטת סנט פטרבורג בגיל 21. לאחר שהשלים את תואר הבוגר, המשיך פאבלוב ללימודים מתקדמים באקדמיה הקיסרית לרפואה-כירורגית שם המשיך את לימודיו עד לתואר פרופסור. בשנת 1988הוא גילה את העצבים בגוף אשר מגרים את הפרשות הלבלב, ממצא אשר החל סדרת ניסויים עליהם זכה פאבלוב בפרס נובל לפיזיולוגיה בשנת 1904.

לאורך הקריירה שלו התמקד פאבלוב בחקר מערכת העיכול של בעלי החיים, אשר במהלכם נחשף לתופעות התנהגותיות של התניה. היה זה מחקר על מערכת העיכול של כלבים אשר נערך במעבדתו, דרכו זיהה את תופעת ההתניה הקלאסית, שחרגה מתחומי הפיזיולוגיה אל עולם הפסיכולוגיה. כך, זיהה פאבלוב תופעות אשר מתחוללות בבעלי חיים כמו גם בבני האדם - אשר הרחיבו את ההבנה על היווצרותם של התנהגויות ״בלתי רצוניות״ כתוצאה מהתניות. בכך הוא הביא לתרומה אדירה לזרם ההתנהגותי בפסיכולוגיה.

• 
  התניה קלאסית
• התניה אופרנטית
• פוביה ספציפית

התניה קלאסית

תרומתו המרכזית של פאבלוב לתחום הפסיכולוגיה היתה בחשיפתו את התופעה ההתנהגותית המכונה התניה קלאסית. את התופעה הוא חשף במקרה, במהלך ניסוי שגרתי שערך על כלבים במעבדתו. בניסוי מדד פאבלוב באופן שיטתי את כמות הריר שנוצרה בפיהם של כלבים בתגובה למזון. הריר היווה ביטוי של רפלקס פיזיולוגי טבעי ומולד, המסייע לעיכול טוב יותר של המזון העובר דרך הפה.

לאורך הזמן הבחין פאבלוב בתופעה מעניינת: הכלבים היו מתחילים לרייר עוד לפני הנחת המזון בפיהם, כבר ברגע שהראה להם הנסיין את המזון בידיו, ואף בתגובה לשמיעת צעדיו של הנסיין במדרגות. לתגובה זו קרא פאבלוב בשם רפלקס מותנה, היות שהריור אינו תגובה פיזיולוגית טבעית למראה המזון, אלא נוצר בשל האסוציאציה (הקישור) שיצרו הכלבים בין מראה המזון לבין טעמו בפיהם. כלומר, תוצאות הניסויים הללו הוכיחו לפאבלוב כי רפלקסים אינם רק מולדים, אלא גם ניתנים ללמידה.

הצעד הבא היה לבדוק האם ניתן לקשר בין המזון לבין גירויים נייטראלים נוספים, אשר באופן טבעי אינם מעוררים את תגובה הריור. לשם כך, ערך פאבלוב את הניסוי הבא: כמה רגעים לפני שהביא את המזון לכלבים, הוא השמיע להם צליל של פעמון. הוא עשה כך פעמיים, ובפעם השלישית צלצל בפעמון, אך המזון לא הוגש וגם לא נגלה לעיניהם. הוא גילה שהכלבים התחילו לנוע באי שקט ופיהם התמלא ברוק, כאשר כמות הרוק הלכה וגדלה עם כל צלצול נוסף שנשמע. מכך ניתן היה להסיק כי הכלבים למדו לקשר בין צלצול הפעמון לבין המזון, והבינו כי הצליל כמו מבשר על בואו של מזון, ולכן הגיבו באמצעות ריור.

לנוכח התוצאות, ניתן היה לתאר את התופעה באמצעות מספר הגדרות מרכזיות אשר מאפשרות להבין את התופעה על קשרים נוספים בין גירויים ותגובות:

גירוי בלתי מותנה: גירוי אשר חשיפה אליו גורמת לתגובה אוטומטית ובלתי רצונית. בניסוי של פאבלוב, הגירוי הבלתי מותנה היה המזון וטעמו בפיהם של הכלבים. הוא נקרא בלתי מותנה מפני שהתגובה אליו מתעוררת ללא יצירת התניה או קשר, אלא היא מתקיימת באופן טבעי.

תגובה בלתי מותנית: תגובה אוטומטית, מולדת ובלתי רצונית המגיעה בצמידות לגירוי הבלתי מותנה. בניסוי של פאבלוב, הפרשת הריר בעקבות הנחת המזון בפיהם של הכלבים, היתה תגובה בלתי מותנית מצידם.

גירוי מותנה: גירוי נייטראלי, שיוצר תגובה בעקבות אסוציאציה שנוצרה עם גירוי בלתי מותנה. בניסוי של פאבלוב, הגירוי המותנה היה צליל הפעמון, שהעלה ריר בפיהם של הכלבים גם מבלי שהוגש המזון אחריו. זאת בעקבות הקישור שנעשה קודם לכן בין צליל הפעמון להגשת המזון.

תגובה מותנית: תגובה לגירוי המותנה בעקבות הצמדתו לגירוי הבלתי מותנה. בניסוי של פאבלוב, התגובה המותנית היתה הפרשת הריר בתגובה לצליל הפעמון בלבד, כלומר, מדובר בתגובה שהיא תוצאה של תהליך למידה של קשר בין גירויים.

מחקריו של פאבלוב הוכיחו כי תגובות אשר נדמות בעינינו כתהליכים פנימיים בלבד עשויות להירכש באמצעות למידה סביבתית. רעיונות אלו קסמו לחוקרים רבים בעולם המערבי וסללו את הדרך לגישה ההתנהגותית שהתפתחה בארה"ב החל משנות ה-20 של המאה הקודמת, באמצעות פועלם של חוקרים כגון ווטסון, סקינר ות'ורנדייק.

מקורות