פוביה ספציפית היא אחת מהפרעות החרדה הנפוצות, המתבטאת במצב של פחד לא פרופורציונלי, מתמשך וקבוע מאובייקטים או סיטואציות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על סוגי פוביות, אבחון, גורמים ודרכי טיפול בפוביה.
אקרופוביה (פחד גבהים), טריפנופוביה (פחד מזריקות), אקוואפוביה (פחד ממים), ניקטופוביה (פחד מהחושך), קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים), פירופוביה (פחד מאש), אופידאופוביה (פחד מנחשים), אנטופוביה (פחד מחרקים), אירופוביה (פחד טיסה)... פוביות אלו מהוות רשימה חלקית בהחלט של פחדים עוצמתיים, לא רציונליים ונפוצים יחסית, אשר גורמים לסובלים מהם מצוקה משמעותית.
מעבר לפוביות אלו, שאולי עם חלקן ניתן להזדהות יחסית בקלות, רשימת הפוביות הקיימות כוללת גם פחדים ייחודיים כאמבלופוביה (פחד מהליכה), פדופוביה (פחד מילדים), קולרופוביה (פחד מליצנים), אוקטופוביה (פחד מהמספר 8), מלופוביה (פחד ממוזיקה) ואף פובופוביה שפירושה פחד מלהיות בסיטואציה מפחידה.
אז מהי פוביה בעצם? איך היא משפיעה על חיי המתמודדים עימה? כיצד היא נוצרת ומהן אפשרויות הטיפול הקיימות?
מהי פוביה ספציפית?
פוביה ספציפית היא אחת מהפרעות החרדה הנפוצות, המתבטאת במצב של פחד לא פרופורציונלי, מתמשך וקבוע מאובייקטים או סיטואציות. חשיפה לאובייקט או הסיטואציה מעוררי הפחד מביאה לתחושת חרדה ולתסמינים פיזיים כהזעת יתר, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה, סחרחורת, התעלפות, רעד וכדומה. בעקבות זאת, האדם ינסה להימנע בכל מחיר ממקור הפחד, עד פגיעה תפקודית משמעותית. לדוגמה, ילד הסובל מפוביה מחרקים עשוי לסרב להשתתף בטיול שנתי ואדם המפחד ממקומות סגורים עשוי לוותר על מקום עבודה או לעלות בכל בוקר 30 קומות בכדי להימנע מעלייה במעלית.
ניתן לחלק את הפוביות הספציפיות לארבע קבוצות מרכזיות:
1. בעלי חיים – למשל, כלבים, נחשים וחרקים.
2. סביבה טבעית – כמו גבהים, מים וסערות.
3. מצבים – למשל טיסות, מקומות סגורים, דיבור בפני קהל.
4. דם - פציעות, בדיקות דם, זריקות.
עם זאת, קיימות כאמור עשרות סוגי פוביות ספציפיות נפוצות פחות. גם כאשר מושא הפוביה נדיר והאדם מבין כי פחדו אינו רציונלי עשויה הפוביה לשבש את שגרת החיים באופן משמעותי. לא פעם אדם יחווה פוביה כלפי יותר מגורם אחד. למעשה, האדם הממוצע המאובחן עם פוביה ספציפית יחווה פוביה כלפי 3 אובייקטים או מצבים.
שכיחות ההפרעה
בארה"ב השכיחות באוכלוסייה עומדת על 9%-7%, כאשר נראה שהיא גבוהה יותר בקרב מתבגרים (כ-16%) לעומת גילאים צעירים יותר ומבוגרים (שניהם עומדים על כ-5% מהאוכלוסייה). נראה כי נשים מושפעות יותר מגברים, אם כי קיים הבדל בשכיחות המגדרית אל מול פוביות שונות. כך, פוביות מחיות, סביבה טבעית וממצבים ספציפיים נחוות יותר על ידי נשים, בעוד שפוביות מדם-מחטים-פציעה נחוות באופן שווה על ידי שני המגדרים.
אבחנה על פי ה-5-DSM
מדריך האבחנות האמריקאי (DSM-5) מעניק אבחנה של פוביה ספציפית כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
א. פחד או חרדה ברורה כלפי אובייקט או מצב ספציפי (טיסה, גבהים, חיות, קבלת זריקה, לראות דם).
ב. האובייקט או הסיטואציה מעוררי הפוביה, מעוררים כמעט תמיד פחד מיידי או חרדה.
ג. האובייקט או המצב הפובי גורמים להימנעות אקטיבית או נסבלים רק בליווי פחד רב או חרדה.
ד. הפחד או החרדה אינם בפרופורציה ביחס לסכנה האמיתית מפני האובייקט או הסיטואציה וביחס להקשר החברתי-תרבותי.
ה. הפחד, החרדה או ההימנעות הינם עקביים, ובאופן טיפוסי נמשכים 6 חודשים או יותר.
ו. הפחד, החרדה או ההימנעות גורמים לסבל משמעותי או לפגיעה במגוון תחומי תפקוד חשובים כמו החברתי או המקצועי.
ז. ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת טוב יותר על ידי סימפטומים נפשיים אחרים, כולל הפרעות חרדה אחרות כמו חרדה חברתית או אגורפוביה.
מה לגבי ילדים?
פחד הוא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות התקין, ונפוץ בהחלט עבור ילדים לחוות פחדים, אשר לעיתים יחוו באופן עוצמתי ולא רציונלי. פחד אצל ילדים יכול להתבטא בבכי בלתי נשלט, טנטרומים, קיפאון או היצמדות למבוגר. חשוב לזכור שפחדים אלו הם לרוב מעבריים ופוגעים רק באופן מתון בתפקוד, ועם תמיכה הורית מותאמת רבים מהם יחלפו מעצמם. במידה והפחד לא חולף עם הזמן, מתעצם או גורם למצוקה רבה, מומלץ לפנות לאיש מקצוע לבירור מעמיק יותר.
באבחנה של פוביה ספציפית עבור ילדים, יש לקחת בחשבון את עוצמת החרדה, ההימנעות, הפגיעה בתפקוד ומשך הזמן שהפוביה קיימת, ולקבוע האם היא טיפוסית לשלב ההתפתחותי של הילד. לדוגמה, פחד מכלבים הוא פחד טבעי אצל ילדים. אך אם הוא מתמשך, בלתי ניתן להרגעה באמצעים רגילים של תמיכה הורית, וגורם למצוקה מתמשכת כמו הימנעות מוחלטת מכניסה לגן משחקים שנמצא בו כלב קשור, ומצוקה רגשית ופיזית בולטת, תעלה ההיתכנות שמדובר בפוביה ספציפית.
גורמים
בימיה הראשונים של הפסיכואנליזה נהוג היה לשייך את הופעתן של פוביות לקונפליקטים ורגשות מודחקים אשר מצאו את ביטויים בסימפטום החרדתי. עם זאת, הגישה הרווחת כיום משייכת את הופעת הפוביה לגורמים ביולוגיים-גנטיים וקוגניטיביים-התנהגותיים.
למרות שרוב הפוביות הספציפיות מתפתחות בילדות ובגיל ההתבגרות, אפשר לפתח פוביה ספציפית בכל גיל. פוביות מתפתחות לעיתים כתוצאה מאירוע טראומתי, מעדות לטראומה של אחר, מהתקף חרדה בלתי צפוי (למשל, התקף פאניקה בזמן נסיעה ברכבת אשר מתפתח בהמשך לפוביה מרכבות), או אפילו מחשיפה למידע, כמו סיקור חדשותי נרחב של רעידת אדמה. עם זאת, רבים מהסובלים מפוביה ספציפית לא יודעים להגדיר את הסיבה הספציפית להתפתחות הפוביות שלהם.
הסבר ביולוגי
גישות ביולוגיות רואות פוביה כרגישות מוגברת לגירויים אשר בעבר הייתה הישרדותית אך אינה רלוונטית עוד באורח החיים המודרני. רגישות מוגברת זו מושפעת מגורמים גנטיים ועשויה להפוך לפוביה מתוך התנסויות סביבתיות.
הסבר קוגניטיבי-התנהגותי
התנסות סביבתית אשר עשויה להביא להתפתחות פוביה משמשת כהתניה: התנסות שלילית או צפייה בהתנסותו השלילית של אדם אחר עשויה ליצור קישור בין האובייקט או האירוע לבין חוויה שלילית. למשל, ילד שננשך ילמד שכלב מסמל כאב ונער שראה כיצד צוחקים על בן כיתתו שנתן תשובה שגויה בכיתה ירתע מדיבור בפני הכיתה בעצמו. הקישור המאיים מביא במרבית המקרים להימנעות ממושא הפחד, כך שלא נוצרות הזדמנויות לשבירת הקישור השלילי (למשל, למשחק מהנה עם כלב או פידבק חיובי בכיתה).
בהתאם, החרדה הולכת וגוברת ועשויה להביא לתגובות רגשיות והתנהגותיות עוצמתיות במפגש עם מושא הפחד. כמו כן, עשויה להתרחש הכללה כך שמושא הפחד המקורי יורחב ויכלול אובייקטים ואירועים נוספים (למשל, חיות אחרות או דיבור בפני אנשים בכלל ולא רק בפני תלמידים בכיתה).
חשוב להדגיש כי התנסות שלילית אינה הכרחית ליצירת פוביה: במקרים רבים נוצרת פוביה עקב אימוץ קוגניציות כתפיסות ואמונות בלתי רציונליות המביאות לפרשנות שגויה של גירויים בסביבה ובהתאם גם לחרדה. למשל, נער אשר מחזיק באמונה כמו "אם אני לא מבצע את הדברים בצורה מושלמת אני לא שווה כלום" עשוי לפתח פוביה מדיבור בפני קהל עקב החשש לטעות ולהביך את עצמו.
הסבר פסיכואנליטי
פרויד ראה פוביה כנובעת ממנגנון הגנה של התקה: אדם חווה דחף או משאלה אסורים המאיימים על תפיסתו העצמית ולכן עוברים תהליך של התקה לאובייקט נייטרלי, המסמל באופן לא מודע את החוויה המאיימת. לדוגמה, ילדה הנמשכת לאחיה הבכור, אך מאוימת על ידי תחושה זו, עשויה לפתח פחד מפני נחשים המסמלים את אחיה באופן בלתי מודע (לתיאור מקרה: הנס הקטן).
הגישה הפסיכואנליטית מבחינה בין פוביות, המבוססות על מנגנון הגנה לא מודע של התקה, לבין פחד שהתפתח כתוצאה מטראומה, הן ברמת האבחנה והן ברמת הטיפול. לדוגמה, אדם הנמנע מגשרים בגלל שחווה פעם תאונה נוראית על גשר, חווה הימנעות כתוצאה מחוויה פוסט-טראומתית, ועל הטיפול לשלב עיבוד של החוויה הטראומתית והתמודדות הדרגתית עם הגירוי המאיים. לעומתו, אדם החווה פוביה מגשרים בגלל שהם מסמלים עבורו באופן לא מודע שינויי חיים גדולים, אשר סופם הוא מוות, פועל מתוך תקווה לא מודעת שהימנעות מגשרים תמנע תהליכי הזדקנות ומוות. במקרה זה על הטיפול לחשוף את הבסיס הלא מודע בנפשו ואת האופן בו מנגנון ההגנה פועל בו.
איך מטפלים בפוביה?
למרות שכיחותה הגבוהה של פוביה ספציפית, רבים מהסובלים ממנה אינם פונים לטיפול אלא מתאימים את אורח חייהם לאילוצים הנובעים מחרדתם. למרות זאת, קיימים כיום טיפולים יעילים המביאים להפחתה משמעותית ברמת החרדה וההימנעות.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי
טיפול זה (המכונה גם בשם CBT) נחשב לטיפול יעיל ומהיר יחסית (בין מספר חודשים לשנה) בסוגי פוביה שונים. הטיפול כולל זיהוי דפוסי חשיבה מעוררים חרדה, רכישת מיומנויות הרגעה עצמית ושליטה בפחד, וחשיפה הדרגתית למושא הפחד בהתאם ליכולתו של המטופל (לדוגמא, התבוננות בכלב, ליטוף של כלב קטן עם המטפל ולבד, ליטוף כלב גדול וכן הלאה). כמו כן הטיפול עשוי לכלול שימוש במציאות מדומה המדמה התנסות מאיימת (למשל, סימולציה של טיסה במטוס), שימוש בביופידבק המאפשר שליטה בתגובות הגופניות לחרדה, דמיון מודרך ועוד.
טיפול פסיכודינמי
הגישה הפסיכודינמית רואה בסימפטומים חלק אחד במערך האישיות והדינמיקה הנפשית, ולא את הבעיה עצמה. כך, פוביה באדם עם אישיות דיכאונית או נרקיסיסטית היא תופעה שונה מאשר פוביה באדם שמרכיב מרכזי באישיותו הוא פחד וחרדה מדברים ומסיטואציות. טיפול דינמי בפוביה יתמקד בהעלאה למודעות של הקונפליקטים והדחפים העומדים בבסיס הפוביה, והבנת תפקיד הפוביה ומשמעותה עבור האדם.
טיפול תרופתי
במקרים בהם הפוביה מביאה למצוקה או פגיעה קשה מאוד בתפקוד, ובמקרים בהם רמת החרדה גבוהה ביותר ואינה מאפשרת התנסות בחשיפות למושא הפחד, ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי. הטיפול הוא לרוב בתרופות אנטי-חרדתיות (כמו בנזודיאזפינים) המביאות לירידה משמעותית ונקודתית ברמת החרדה ומאפשר למטופל לחזור לתפקוד ולהתחיל תהליך טיפולי.
מטפלים רבים כיום מציעים גישות אינטגרטיביות לטיפול, המשלבות בין טיפול פסיכודינמי להבנת מקור הפחדים ותפקידם בתוך מערכת האישיות, חשיפה הדרגתית להפחתת הסימפטומים החרדתיים אל מול הגירוי המאיים, וטיפול תרופתי לפי הצורך.
מקורות
American Psychiatric Association, & American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5. Arlington, VA
McWilliams, N. (2020). Psychoanalytic Diagnosis, Second Edition: Understanding Personality Structure in the Clinical Process. Guilford Publications
Wells, A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub
World Health Organization. (1992). The ICD-10 classification of mental and behavioural disorders: clinical descriptions and diagnostic guidelines. World Health Organization
