פסיכותרפיה משפחתית הנה גישה טיפולית המשלבת את כל בני המשפחה בטיפול. פסיכותרפיה משפחתית מתבססת על ההנחה לפיה לתא המשפחתי השפעה מהותית על המצב הנפשי של חבריו. ככזה, הוא יכול להוות מקור חשוב לתמיכה והעצמה, אך גם זירה של קונפליקטים ולחצים. פסיכותרפיה משפחתית מבקשת לסייע לבני המשפחה באמצעות שיפור התקשורת בין חבריה.
מתי פונים?
פסיכותרפיה משפחתית מיועדת למשפחות הנמצאות במגוון מצבים של מצוקה. לעיתים מדובר במצוקה אשר משפיעה ישירות על כל בני המשפחה. לדוגמא, מקרים של מוות במשפחה, הרחבת התא המשפחתי (לידה של אח נוסף, נישואיו של אחד הילדים וכד'), בעיות כלכליות ועוד. לעומת זאת, במקרים אחרים פסיכותרפיה משפחתית מסייעת גם בהתמודדות מול קושי של בן משפחה ספציפי. לדוגמא, מקרים בהם אחד מבני המשפחה מתמודד עם הפרעות אכילה, או מגלה התנהגות אובדנית. כמו כן, לעיתים מצוקה נפשית של בן משפחה נובעת מהתפקיד שהוא מקבל בתוך המשפחה. לדוגמא, ילדים אשר מרגישים זנוחים, או כאלו שמקבלים יחס של שעיר לעזאזל. לא תמיד בני המשפחה, כולל ההורים, ערים להשלכות מסוג זה, גם כאשר כוונתם טובה. ישנם מקרים בהם פסיכותרפיה משפחתית מתבצעת במקביל לטיפולים אחרים. לדוגמא, מקרים בהם ההורים נמצאים במסגרת של פסיכותרפיה פרטנית או במסגרת של הדרכת הורים או פסיכותרפיה זוגית, מקרים בהם הילדים מטופלים באמצעות פסיכותרפיה לילדים, ומקרים בהם חלק מבני המשפחה נוטלים תרופות פסיכיאטריות.
פסיכותרפיה משפחתית – עקרונות הטיפול
פסיכותרפיה משפחתית מתבצעת לרוב על ידי פסיכולוגים או עובדים סוציאליים , אשר עברו הכשרה מתאימה, כאשר הטיפול מתרחש במסגרת של טיפול קצר מועד. לעומת פסיכותרפיה פרטנית, אשר מתמקדת בחוויה של הפרט, פסיכותרפיה משפחתית רואה את הפרט בתור חלק בלתי נפרד מקבוצה, כאשר תפקודה של הקבוצה נשען על איכות התקשורת בין חבריה. על כן, פסיכותרפיה משפחתית מתמקדת באינטראקציות בין בני המשפחה.
פסיכותרפיה משפחתית מחייבת השתתפות של כל או מרבית בני המשפחה במפגשים, בכדי שניתן יהיה לחזות בדינאמיקות השונות בין החברים. תחילה, מנסחת המשפחה יחד עם המטפל מטרות לטיפול. לדוגמא, להפחית את כמות המריבות, להרחיב את היכולת לשתף פעולה, ועוד. לאורך הטיפול, המטפל משתדל לשמור על עמדה ניטראלית ככל הניתן, ולא להתגייס לצדו של בן משפחה ספציפי או לצידה של תת-קבוצה במשפחה. בהמשך לכך, מטפלים באמצעות פסיכותרפיה משפחתית משתדלים לכוון את ההתערבויות הטיפוליות שלהם לרמה של המשפחה כולה, כלומר לנתח יותר המערכת המשפחתית, ופחות את החוויה הספציפית של כל אחד מבני המשפחה, כאשר המטרה היא לעזור לבני המשפחה לתפקד כיחידה אחת, בה כל חבר מוצא את מקומו.
ביבליוגרפיה
McLeod, J. (2003). Working with Systems. An introduction to counseling (3rd ed.). Buckingham, England: Open University Press
