ריצ'ארד בן העשר הגיע לטיפול אצל קליין עקב חרדות, דיכאון ואי רצון לצאת מביתו. באחד המפגשים, ריצ'ארד איחר לטיפול בשתי דקות ועל כן ביקש מקליין לסיים את המפגש שתי דקות מאוחר יותר מהרגיל. קליין ציינה בפניו כי בקשה זו מייצגת את פחדו לאבד זוג שדיים. פרשנות זו, אשר עשויה להיחשב בימינו בוטה ואף בלתי הולמת, היא דוגמא מינורית לעבודתה האנליטית הנרחבת של קליין, אשר פיתחה את טכניקת הטיפול בילדים והציעה הסברים מקיפים להבנת הנפש וההתפתחות הילדית.
רקע
מלאני קליין (1882-1960) נולדה בוינה למשפחה יהודית והיתה הצעירה מבין ארבעה אחים. היא זכתה לחינוך ליברלי וחילוני וזכרה את ילדותה כשלווה ומאושרת, למרות אובדנים רבים שחוותה: אחותה נפטרה ממחלה בגיל 9, כשקליין הייתה בת 5, אביה נפטר כשהייתה בת 18 ואחיה נפטר ממחלה בגיל צעיר. היא החלה ללמוד רפואה אך לימודיה נקטעו עקב נישואיה, בגיל 21.
למרות האושר שגרמו לה שלושת ילדיה, היו חיי הנישואין של קליין גרועים והיא סבלה מדיכאונות חוזרים, עד שנתקלה בספר "פשר החלומות" של זיגמונד פרויד, אשר העניק משמעות חדשה לחייה. קליין החלה לעבור אנליזה וערכה אנליזות לילדים (כולל ילדיה שלה), נפרדה מבעלה ועברה לברלין להמשך עבודתה האנליטית. גישתה של קליין לעבודה עם ילדים היתה שרויה במחלוקת תמידית עם עבודתה של אנה פרויד, אשר עבדה גם היא עם ילדים. החל מ-1926 חיה קליין בלונדון ופיתחה את טכניקת הטיפול במשחק בילדים. לאחר סכסוך שהביא לנתק מבתה הצעירה ולאחר אובדן בנה הבכור בתאונת טיפוס הרים, פיתחה באופן חדשני את רעיונותיו של פרויד לגבי אבל נורמלי ופתולוגי. בשנות חייה האחרונות הפחיתה קליין באופן משמעותי את מספר הטיפולים שערכה, אך הוסיפה להיות פעילה כמדריכה וככותבת. היא חוותה תקופות של פסימיות בנוגע לעתיד כתביה והגותה התיאורטית, אך נראה כי טרם מותה שבה אליה אמונתה בהמשכיות דרכה והיא נותרה פעילה ויצירתית עד ימיה האחרונים. בגיל 78 אובחן אצלה גידול סרטני ומספר ימים לאחר הניתוח שעברה מתה בבית החולים, לצד משפחתה.
גישה תיאורטית
קליין השתייכה לאסכולת יחסי האובייקט, על אף שראתה עצמה כממשיכת דרכו של זיגמונד פרויד. קליין אימצה את רעיונותיו של פרויד בנוגע לחשיבותם של דחפים כמין ותוקפנות על התפתחות הילד, אך הדגישה גם את חשיבות הקשר עם דמויות מטפלות: בעיניה, דמויות מטפלות אינן רק מקור לסיפוק או תסכול הדחפים, אלא אובייקטים מהותיים להתפתחות, אותם יכול התינוק לאהוב ולשנוא לחלופין ודרכן הוא חווה את עצמו ומעצב את דמותו כ"טוב" או "רע".
המטרה העיקרית שהציבה לעצמה קליין הייתה הרחבת הטכניקה האנליטית הפרוידיאנית לטיפול בילדים, אך בפועל אפשרה לה עבודתה עם ילדים לפתח רעיונות משמעותיים על מבנה הנפש וההתפתחות הילדית הנורמלית והפתולוגית.
תרומותיה המרכזיות של קליין היו בפיתוח טכניקות הטיפול בילדים ובהרחבת העבודה האנליטית לעבודה עם מטופלים פסיכוטיים, אשר נחשבו בעבר לבלתי ניתנים לטיפול.
התפתחות על פי קליין
קליין הדגישה במיוחד את חשיבותה של שנת חייו הראשונה של התינוק: מיום היוולדו מתמודד התינוק עם דחפים תוקפניים ומיניים וחרדות שונות, כאשר כשלון בעיבוד החרדות פוגם במעבר בין שלבי ההתפתחות ובעיצוב האישיות הבריאה.
העמדה הסכיזואידית-פרנואידית
בחודשי חייו הראשונים חוויותיו של התינוק הן חסרות צורה ומורכבות מפנטזיות ודחפים תוקפניים וליבידינליים. קליין השתמשה במושג"השָׁד הטוב והשָׁד הרע" בכדי לייצג את היותה של חווית התינוק מורכבת משני קטבים מנוגדים של חוויה: כאשר התינוק שבע ומסופק, הוא חש אהוב ואוהב ע"י שד טוב וכאשר הוא רעב או נמצא במצוקה, הוא חש נרדף על ידי ושונא את השד הרע. שיוך הרעב והמצוקה הפנימיים לאובייקט חיצוני מרושע מקנה לשלב חיים זה את התואר "פרנואידי".
בשלב זה התינוק עדיין אינו מסוגל להבחין בין פנטזיה למציאות, והוא חש כי לרגשותיו ולפנטזיות שלו יש השפעה ממשית על המציאות: כאשר התינוק אוהב, הוא מגן ומחזק את האובייקט האהוב, וכאשר הוא שונא, הוא הרסני ומסוכן לסביבתו. מאחר ובחוויתו הוא בעל כוח הרסני, התינוק אינו מסוגל להכיר בכך שישנו מקור יחיד הן לתחושת הרעב והן לתחושת השובע (כלומר, אותה אם מאכילה היא האם אשר לא האכילה מספיק מהר כאשר התעורר הרעב בשנית). לכן, התינוק משתמש בפיצול "סכיזואידי" המביא להפרדה תפיסתית בין אובייקט טוב לרע.
העמדה הדכאונית
למרות הפיצול הסכיזואידי לו נזקק התינוק, טבועה בו הנטייה למיזוג. לכן, עם התפתחותו מתחיל התינוק לתפוס את אמו כאובייקט שיש בו גם טוב וגם רע. תפיסה זו מפחיתה את החרדה הנגרמת מהעמדה הפרנואידית, אך ביטול הפיצול הסכיזואידי מביא לעמדה הדכאונית: עד כה, פיצל התינוק בין אובייקטים רעים לטובים כך שהרסנותו הופנתה, כביכול, רק לאובייקטים רעים. כאשר מתבטל הפיצול, חש התינוק שהפנטזיות ההרסניות והשנאה שהוא חווה פוגעים באובייקט (האם) האוהב והדואג ועל כן מתעוררים חרדה ודיכאון. היכולת לשאת את החרדה והדיכאון הנחווים בשלב זה נובעים מאמונת התינוק לא רק ביכולתו להרוס אלא גם ביכולתו לתקן את שהרס.
בריאות ופתולוגיה על פי קליין
בניגוד לתיאוריות התפתחותיות אחרות, קליין אינה מתייחסת למצב סטאטי של בריאות נפשית או להבחנה חד משמעית בין שפיות לאי שפיות: במצבי משבר, לדבריה, עשוי כל אדם לסגת לעמדות והגנות ילדיות, כפיצול הסכיזואידי או הגנה מאנית. יחד עם זאת, יכולתו של התינוק לעבד את החרדות העולות בשלבי ינקות מוקדמים קשורה באופן ישיר להתמודדויות עם דרישות העולם בהמשך חייו. כך, למשל, אדם הסובל מהיפוכונדריה ועסוק מאוד בפחד ממחלות, נתפס ע"י קליין כסובל מפחד בסיסי מהרעלה, שמקורו בעמדה הפרנואידית. בדומה, אדם אשר לא התגבר על חרדות העמדה הדכאונית בילדותו עשוי לחוות אבל פתולוגי או מחלת נפש בתגובה לאובדן.
לעומת זאת, התמודדות טובה עם החרדות הראשוניות מאפשרת, בחיים הבוגרים, יצירת קשרים בין אישיים ויצירתיות: בעמדה הדכאונית, לדוגמא, נדרש התינוק "לתקן" את שהרס ואמונתו ביכולת לתקן היא הבסיס ליצירתיות בריאה.
טיפול על פי קליין
מלאני קליין ראתה עצמה כממשיכת דרכו של זיגמונד פרויד ובהתאם, התבססה על הטכניקה הטיפולית הפרוידיאנית שכללה פרשנות לדברי ומעשי המטופל מתוך כוונה לחשוף אזורים לא מודעים בנפשו. מאחר וקליין יישמה את הטכניקה האנליטית גם לטיפול בילדים, היא התאימה את הטכניקה האנליטית לשימוש בגילאים אלו: קליין המירה את השימוש באסוציאציות חופשיות לשימוש במשחק הילדי, מתוך הנחה שהמשחק, ולא הביטוי המילולי הבלתי מפותח עדיין, הוא שמאפשר גישה לאזורים הבלתי מודעים שבנפש הילד.
לקריאה נוספת על קליין ורעיונותיה התיאורטיים
"קליין - איך עובדים?" - רשמים מיום עיון בנושא הטכניקה הקלייניאנית
העמדה הסכיזואידית פרנואידית
יישומים קליניים של עבודתה של מלאני קליין - הופעת הנרקיסיזם
מונחים בסיסיים במחלוקת בין קליין לפרויד: סיכום הרצאתו של Neal Vorus
הבהרות על הזדהות השלכתית- סיכום מאמרו של William Goldstein
ביבליוגרפיה
סגל, ח. (1998). מלאני קליין. תל-אביב: עם עובד.
קליין, מ. (2003). כתבים נבחרים. תל-אביב: תולעת ספרים.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
רויטמן, מ. (1989). הזדהות השלכתית: מפתח להבנת תהליכים בין אישיים וקבוצתיים. שיחות, כרך ג', חוברת 2.
