הפסיכואנליטיקאי אלפרד אדלר ראה את תחושת הנחיתות כתחושה בסיסית איתו מתמודד כל אדם. לדבריו, כל הילדים נולדים עם הידיעה הברורה והבסיסית שהם חסרי אונים ותלותיים ביחסיהם עם מבוגרים. ההורים מחזקים את התחושה הזו, בכך שהם מחליטים בשביל הילד ועושים הכל למענו. גם האינטראקציה עם ילדים מבוגרים יותר מהילד, כגון אחים גדולים, מחזקת את תחושת הנחיתות. ילדים אשר גדלים עם נכות פיזית, מפונקים יתר על המידה או לחילופין מוזנחים על-ידי הוריהם, יגדלו עם תחושת נחיתות מחוזקת אף יותר.
כבר מרגע הלידה, ההרגשה של הילד שהוא נמצא בתחתית הסולם מעוררת בו סלידה, והוא שואף עד מהרה לשנות את מעמדו ולטפס לעמדה גבוהה יותר. כך, פותח הילד במאבק לשנות את מעמדו, להיפטר מהתלות ולעבור ממצב של נחיתות למצב של עליונות. אדלר טען ששתי הנקודות הללו, קרי, תסביך הנחיתות והמאבק לעליונות, הינן שתי התחושות הבסיסיות המקוננות בבסיס האישיות שלנו, והדיאלוג ביניהן נמשך לכל אורך החיים. לעיתים, כאשר תחושת הנחיתות מוגזמת, הדבר יוביל לתסביך עליונות, שהינו הצד השני של אותו המטבע: הערכה עצמית נמוכה שהדרך היחידה להתגבר עליה היא על-ידי הנמכה אקטיבית של האחר. אנשים עם תסביך עליונות יהיו לרוב שחצנים, אגוצנטריים ונרקיסיסטיים. בכל אופן, עבור כל האנשים, גילויי העליונות או תכונות העליונות שהם מאמצים לעצמם, מלמדים בעצם על אילו תכונות הם מעוניינים לפצות ובאיזו דרך הם מתכוונים להתגבר עליהן.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה
דרייקורס, ר. (1994). יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית. תל-אביב: המכון ע"ש אלפרד אדלר
