30/04/21
אנו נרגשים לשתף אתכם בחלק ב' של הגיליון בעריכת ד"ר אלינער פרדס "סלילת נתיבים חדשים לפיתוח משאבי חוסן". גם השבוע זכינו לארח בגיליון אסופת כותבים וכותבות מוכשרים ומוכשרות ביותר, אשר התכנסו לחשוב על נושא החוסן בראי תחום מחקרם וגישתם הטיפולית. כרגיל, ההנהגה של ד"ר פרדס הפכה את התהליך לחוויה יוצאת דופן לכל הצדדים.
נרצה לנצל שוב את ההזדמנות לציין את תודתנו העמוקה לכל השותפים ליצירת הגיליון, אשר עזרו לנו להנגיש לקהילה המקצועית ידע טיפולי איכותי וחשוב - זו היא זכות גדולה עבורנו.
עורכת ראשית: אילאיל ארוך
בשבוע שעבר יצא הגיליון "נתיבים לחוסן ותהליכי צמיחה בפסיכותרפיה - חלק א". כעת, עם צאת חציו השני של הגיליון, אנחנו סוגרים מעגל עם מאמרים נוספים, אשר בכל אחד ואחד מהם גלומים אוצרות תבונה ותובנה. דומה כי השדה הטיפולי צמא במיוחד לחשיבה האינטגרטיבית המוצעת בהם, אשר מישירה מבט מפוכח אל המציאות ואל אתגרי השעה תוך שהיא בונה מודלים חדשים "תוך כדי תנועה".
בנימה אישית ברצוני לשתף בממד נוסף ולהתייחס לקשרים המיוחדים והמשמעותיים שהמפגש סביב נתיבי החוסן אפשר והצמיח. במהלך העבודה על שני הגיליונות, נוצר דיאלוג פורה וייחודי. תהליך העבודה עצמו, כמו גם התוצאה, הם תזכורת נוספת לכך שגם החוסן הנפשי שלנו כמטפלים, או הנתיבים אליו, עוברים דרך הקשרים שלנו. ההתבוננות הפתוחה בתובנות המגוונות של עמיתים והמרחב המאפשר לכל אחד למצוא את קולו שלו, מהווים משאב חוסן משמעותי, עבורנו כקהילה טיפולית ועבור המודרכים והמטופלים שלנו.
לצד החשיבה המשותפת עם אחרים, אני מאמינה כי על מנת לשמור על כוחותינו בעתות משבר דרוש גם אורך-רוח. לעיתים אף ישנו הצורך לשחרר את הציפייה לתוצאות נראות לעין. למעשה, כדי להיטיב עם עצמנו, עלינו להעז להישיר מבט אמיץ אל הפגיעות שלנו ואל המגבלות שלנו. ככל שאנו מודעים יותר לחלקיותם של כוחותינו, לעובדת היותנו אנושיים, עולים הסיכויים שנהפוך את הקושי לאתגר ושנגלה בתוכנו כוחות חדשים בעת משבר.
ושקט. שקט נחוץ גם הוא. לא פשוט לכונן שקט פנימי כשיש כל כך הרבה "רעשים" מבחוץ ומבית. המאמרים בשני חלקי הגליון מלמדים על דרכים מגוונות לטפח את השקט במרחבי חיינו השונים ומתוך הקשבה לעצמנו והקשבה לאחר.
בהזדמנות זו ברצוני להקדיש את הגיליון הנוכחי לזכרה של הפסיכואנליטיקאית ד"ר רוני סולן ז"ל, אשר נפרדה מאתנו בדצמבר 2020. זכיתי להיות מודרכת של רוני, ואני חשה כי בקולה הייחודי ובמשנתה המקורית היא סללה עבורי ועבור רבים אחרים נתיבים להתחברות למקורות החוסן הפנימיים, מקורות המונים נכסים רגשיים הקשורים ביצירתיות, אהבה ושמחת חיים.
"להיפרד בשלום" – נושא מרכזי במשנתה של ד"ר רוני סולן, שהדגישה את חשיבות "הפרידה המכוננת" ואת "ברכת הדרך". כל פרידה טומנת בחובה עצב, וגם הזדמנות לעצב מחדש את יחסינו לפרידות. בספר "להיפרד בשלום", ביצירה משותפת של סולן ומודן, הן מזכירות כי השורש ע.צ.ב בעברית מקורו גם במילים עצב ועצבות, אך גם בעיצוב שאותו העצב מעצב את חיינו (עמ' 285).
כך, כל פרידה כוללת בתוכה את שרשרת הפרידות והשותפויות שקדמו לה וטומנת בתוכה את ההזדמנות לעצב מחדש את הקשרים המשמעותיים לנו. כל פרידה טומנת בתוכה הזדמנות לסלול את נתיבי החוסן. ובכל זאת, קשה להיפרד, ובטח להיפרד בשלום. מאנשים, אך גם ממילים כתובות. כך נהגה רוני סולן להגיד לי כאשר התמהמהתי שוב ושוב על כתיבתי והתקשיתי לשלחה לדרכה (כמו בשעה זו ממש). אז תודה רוני יקרה, ברכת הדרך שלך תלווה אותי לעד.
ובברכת דרך זו אני רוצה להודות שוב מעומק הלב לכל מי שהשתתף, ולו במעט, ביצירה של הגיליונות יוצאי הדופן הללו. בקרב כל מי שעסקו במלאכה – כותבות וכותבים, עורכות ועורכים ושותפות ושותפים נוספים – בלטו מסירות, מקצועיות וחדוות יצירה אמיתית. תודה מיוחדת לאילאיל ארוך על החזון, החשיבה המעמיקה וההובלה.
בעזרת שיתופי פעולה מסוג זה, הכוללים בניית גשרים בתוך הקהילה הטיפולית, אנו מוסיפים לגדול ולהתפתח כאנשי מקצוע. הן כיחידים והן כקהילה מקצועית רחב. אני גאה להיות חלק מקהילה זו.
במאמר המחקרי הנהדר "ילדים משחקים ב'קורונה' - הצצה להתמודדות ילדים צעירים בישראל בעת מגפת ה-Covid-19", מאת פרופ' אסתר כהן וד"ר אסתר במברגר, מובאת סקירה עדכנית של גורמים מנבאי חוסן במשבר הקורונה. מחקרן חושף את משמעותו של המשחק בהתמודדות של ילדים עם פחדים ודאגות. בין שאר מסקנות מרתקות, מצביעות הכותבות על החשיבות הרבה שבמעורבות תומכת, לא-חודרנית, מצד הורים במשחק של ילדיהם ובפעילות יצירתית.
מאמרם של יעל הכהן ואמיר לוי, "עובדים, סיפור אהבה: על משבר תעסוקתי, צמיחה וחוסן" מביא את קולה של הפסיכולוגיה התעסוקתית ומאיר את הזהות המקצועית, השותפות והתרומה כגורמי חוסן. הכותבים מתארים את היוזמה ההתנדבותית המרגשת "פסיכולוגיה תעסוקתית למען הקהילה", את המודל החדשני שפותח במסגרתה ואת המסקנות הנגזרות לעבודה הטיפולית בקליניקות פרטיות ובשירות הציבורי.
המאמר "הסלע והסל – מחשבות על השתוות הנפש" מאת תומר הרן, דן במושג ה-Equanimity מתוך הפרספקטיבה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית ובתרומתו להבנת נושא החוסן. הרן מדגים באמצעות דוגמאות קליניות כיצד בדרכינו לחוסן נפשי נוכל להשהות את תגובתנו האוטומטית, לשהות עם החוויה הפנימית על כל היבטיה, ולהתגמש דרכה ועמה.
מאמרה של מרים שפירא - "זהות, קהילה ומסוגלות: 3 מעגלים בוני חוסן" מביא פרספקטיבה חשובה וייחודית לדיון אודות נתיבים לחוסן, הכוללת ראייה אינטגרטיבית של האדם ומעגלי השייכות בתוכם הוא נע. שפירא מציעה כי בעת משבר נוצרת עבורנו ההזדמנות לערוך תהליך של זיהוי וחילוץ עוגני חוסן, התומכים בחוויית משמעות והבניה מחודשת של זהות.
המאמר "חיזוק הנרקיסיזם הבריא בטיפול: חשיבה ועיון במשנתה של ד"ר רוני סולן" מאת ענת בן ארצי הוא דרך מרגשת לחתום את הגיליון הנוכחי. מאמר זה פותח צוהר לכתביה והגותה רחבת האופקים של ד"ר סולן ז"ל תוך שהוא מציג לקוראים את מושג "המערכת החיסונית הרגשית". מאמר זה משמעותי עבורי במיוחד, כמי שזכתה להיות מודרכת של ד"ר סולן ולהיחשף לתרומתה הייחודית לשדה הטיפולי.
