תקופות של מתח, התרגשות או שינויים בשגרה מזמנות תגובות שונות בקרב ילדים, אשר לעיתים עלולות להוות רגרסיה להתנהגות מוקדמת יותר, ממנה כבר נגמלו.
בין אם מדובר בהרטבות לילה מחודשות, חשש לישון לבד, דיבור תינוקי, קשיי פרידה או התקפי זעם ובכי, חזרה להתנהגות שאפיינה שלב מוקדם יותר בהתפתחות הינה תגובה מוכרת וטבעית למצבי לחץ אצל ילדים ופעוטות.
מדוע מופיעה נסיגה התנהגותית אצל ילדים? איך כדאי להגיב? ומתי כדאי לשקול פנייה לטיפול?
_2.jpg)
חוסר אונים היא חוויה הורית מוכרת, והיא מחריפה נוכח התפרצויות זעם וקשיי התנהגות של ילדים.
מאמר זה מתאר 2 דוגמאות להתערבות והחזקת ילדים במצבים של התפרצויות זעם וקשיי התנהגות: האחת פיזית והשנייה סימבולית
הורים רבים נאלצים להתמודד עם פחדים שונים של ילדיהם, שעשויים למצוא את עצמם בשלב כזה או אחר בחייהם מפחדים אנושות מהחושך, מתקשים ללכת לישון לבד במיטתם, חרדים מפני יצורים דמיוניים כמו מכשפות, או ברוח התקופה – נמנעים מפעילויות שונות מתוך חשש להידבק בוירוס הקורונה.
מה ההבדל בין חרדה לפחד? מהם הסימפטומים האופייניים? כיצד תגובת ההורים משפיעה על ניהול החרדה? איך ניתן לחזק את תחושת המסוגלות העצמית של הילד? מה יכול לעודד את ילדינו לשתף בתחושותיהם?
בעוד ישנם אלה הכוססים ציפורניים מרוב התרגשות לרגל שנת הלימודים החדשה, ילדים אחרים עשויים להגיב לכך בלחץ ובחרדה. אמנם, מעט לחץ לקראת השינוי הצפוי בשגרה הוא טבעי, אך ישנם ילדים ובני נוער שאצלם "כסיסת הציפורניים" (מטאפורית או לא) נובעת למעשה מחרדה חברתית.
מה הוא התפקיד ההורי מול הקושי החברתי? 4 טיפים להורים
