3/5/24
יום הזיכרון לשואה ולגבורה יחול בעוד מספר ימים, ונראה כי השנה הוא מקבל תהודה חיה וטרגית במיוחד בצל אירועי השנה החולפת. לא מעט מלחמות וטראומות שזורות לאורך ההיסטוריה של העם היהודי, ובמספר לא מבוטל מהן פועם רובד קולקטיבי ומשותף.
אדוותיהן של טראומות קולקטיביות אלו פוגשות את אנשי ונשות הטיפול בארץ בעבודתם הקלינית – אפשר שבטיפול בקורבנות הטראומה עצמם, באלה אשר נחלצו לעזרתם, או בקרובים להם ביותר אשר נושאים פצעיהם לעיתים באופן בין דורי.
הגיליון הנוכחי מוקדש לנושאים אלו בדיוק ומבקש להתבונן בטיפול בטראומות קולקטיביות, אשר לצערנו הפכו חלק בלתי נפרד מן הנרטיב הישראלי.
נפתח עם הרצאתה של מרלן מאור – "תובנות והתאמות של מודלים שונים לאור ההתנסות עם שורדי עוטף עזה וניצולי שואה", אשר ניתנה בצל אירועי ה-7.10 בהנחייתו של ד"ר אריאל כהן-ארקין ומטעם המרפאה לטיפול מיני וזוגי בביה"ח שיבא. בהרצאה הוצגו התאמות אשר נעשו למודלים טיפוליים עבור Acute Stress Disorder במסגרת העבודה עם שורדי העוטף ועל בסיס ידע מתוך הטיפול בניצולי שואה. בנוסף, נידונו קווי הדימון בתהליך הטיפולי בין שתי אוכלוסיות אלו.
נעבור להרצאה של פרופ' יולנדה גמפל – "טרנס דוריות והזמן הבין דורי" אשר ניתנה במרץ 21' במסגרת יום העיון "נפש ופסיכואנליזה, יצירה ותרבות, היסטוריה ותקומה: מבט בין-תחומי על השלכות ארוכות טווח של השואה על החברה הישראלית" מטעם המרכז הקליני הבין-תחומי והמרכז הבין-לאומי על שם ויס לבנת לחקר השואה והוראתה באוניברסיטת חיפה. פרופ' גמפל דנה באופן בו זיכרונות השואה מייצרים בקרב הניצולים הזדהויות אלימות המופקדות בתורן גם אצל דורות ההמשך דרך העברה טרנס-דורית.
נמשיך עם יום העיון "חדר משלנו: טיפול בטראומה קולקטיבית" אשר נערך מטעם המרכז לטראומה קולקטיבית בעקבות אסון ה-7.10. ביום העיון הרצו פרופ' סילבנה פניג, ד"ר אביב שגב, הדר בר, זיו שלו, גלית אבן חיים אברהם, אריאל רונן, צביקי פליישמן וד"ר לייה נאור. הדוברים הציגו התערבויות טיפוליות ראשוניות אשר ניתנו לאוכלוסיות שונות של ניצולי אירועי הטרור והתייחסו למורכבות העבודה הטיפולית במרחבים אשר עמדו לרשותם.
נסיים עם סקירת מאמרם של Gary Winship ו-Jane Knowles – "טראומה בין-דורית תרבותית בקרב דור שלישי לניצולי שואה" אשר מובאת על ידי רוית בכר. במאמר, מוצעת הבנה פסיכודינמית של האופן בו בני הדור השלישי מושפעים מטראומת השואה באמצעות מספר תיאורי מקרה. בתוך כך, מוצגים שלושה מעגלים המשפיעים על עיבוד הטראומה – פרטי, משפחתי וחברתי, וכן מסקנות יישומיות בנוגע לטיפול בטראומה גם שנים לאחר האירוע.
