15/11/24
הגיליון הנוכחי מוקדש ליום העיון "דפוסי שימוש בתרופות ועמדות לגבי שימוש בתרופות בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות חמורות" אשר נערך בשיתוף אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת חיפה ומכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה האקדמית ת"א-יפו.
פרופ' אילנית חסון אוחיון ופרופ' דיויד רועה נשאו את דברי הפתיחה, ותיארו תנועה חדשה וחיונית בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, אשר ברוחה נבנה הכנס. זו נעה מגישה הממוקדת במיגור סימפטומים גרידא, אל עבר גישה הוליסטית אשר רואה במטופל שותף מלא בקבלת ההחלטות בתהליך הטיפולי.
ביום העיון השתתפו מרצים מהארץ ומהעולם, אשר דנו בסוגיות שונות בנושא דרך חוויותיהם האישיות, ממצאים מחקריים מרתקים וחוויותיהם של מטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות.
יום העיון נפתח עם הרצאתה של ד"ר ונסה פינפולד – "מומחיות מתוך ניסיון חיים – שיתוף פעולה במחקר". בהרצאתה, תיארה ד"ר פינפולד את האופן בו ראוי לרתום את ניסיונם האישי של מטופלים בבריאות הנפש לשם תכנון והוצאה לפועל של המחקר בתחום. בהמשך דבריה, התייחסה ד"ר פינפולד גם לתועלת החברתית והפוליטית של שיתוף מטופלים בעבודה המחקרית.
נמשיך עם ההרצאה השניה – "התפתחות הזהות בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות חמורות: משמעויות לתפקוד יום-יומי וחקר השפעות של תרופות" אשר ניתנה על ידי פרופ' ליזט ואן דר מיר. בהרצאתה, דנה הדוברת בתהליך התפתחות הזהות האישית ותפיסת העצמי ובאופן בו אלו מושפעות מטיפול תרופתי בקרב המתמודדים עם הפרעות נפשיות חמורות.
נעבור להרצאה השלישית אשר ניתנה על ידי ד"ר מייב קונילי – "מי אני? התבוננות בחוויות פסיכוזה, שימוש בתרופות, ניתוק ושייכות מנקודת המבט של גישת הזהות החברתית". ההרצאה עסקה בחוויותיהם של המתמודדים עם פסיכוזה ביחס לטיפול התרופתי ולשינויים בזהותם החברתית בעקבות כך. בהקשר זה, הרחיבה ד"ר קונילי על היחס האמביוולנטי לטיפול התרופתי והשפעותיו על רווחתם הנפשית של המטופלים.
ההרצאה הרביעית ניתנה על ידי פרופ' הלן ספייר, תחת הכותרת – "איך החוויה האישית שלי עיצבה את האופן בו אני מבינה מצוקה נפשית". בהרצאה ייחודית זו, בחרה פרופ' ספייר לשתף באומץ מעורר השראה בהתמודדותה האישית עם מצוקה נפשית ובמפגש עם מערכת בריאות הנפש כמטופלת וכפסיכיאטרית. מתוך חוויות אלו, התייחסה הדוברת ליתרונותיה של גישה טיפולית משתפת ותומכת.
נמשיך עם ההרצאה החמישית – "חוויות מתוך תהליך הקמת יחידת טיפול ללא תרופות בצפון נורבגיה" אשר ניתנה על ידי ד"ר מנגוס האלד. הדובר תיאר את תהליך הקמתה של יחידה יוצאת דופן לטיפול פסיכיאטרי, בה לא ניתן טיפול תרופתי. בתוך כך, הוצג הרציונל הטיפולי של היחידה, אשר נשען בין היתר על זכותו החופשית של המטופל לבחור את הטיפול המתאים לו, ותוארו האתגרים הכרוכים בכך.
נעבור להרצאה השישית אשר ניתנה על ידי ד"ר ניקולה מורנט – "חוויות הפחתה והפסקה של תרופות פסיכיאטריות במסגרת מחקר RADAR". ד"ר מורנט תיארה את מחקרה אשר התמקד בחוויותיהם של מטופלים שהפחיתו או הפסיקו את השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות. בדבריה, התייחסה ד"ר מורנט לאופן בו ניהול דיאלוג פתוח עם המטופלים בנוגע לטיפול התרופתי עשוי להוביל לחוויות מעצימות ומחיות.
בהרצאה השביעית – "תובנה, סטיגמה ועמדות כלפי תרופות פסיכיאטריות" דנה פרופ' מאריקה פייננבורג בהשפעתם של גורמים שונים, כמו תובנה וסטיגמה, על תפיסתם העצמית של מטופלים ועל היענותם לטיפול תרופתי. זאת, תוך מתן דגש על חשיבותה של גישה הוליסטית כלפי המטופלים אשר מאפשרת דיאלוג פתוח ביחס למהלך הטיפול ומטפחת תחושת סוכנות וחוסן נפשי.
נסיים עם ההרצאה השמינית והאחרונה ביום העיון, אשר ניתנה על ידי אורלי יניב הררי, בה היא שיתפה בחווייתה האישית כאמא לבן מתמודד נפש. בדבריה, שיתפה יניב הררי באופן כנה ונוגע ללב בתהליכים ובאתגרים אשר ניצבו בפני התא המשפחתי בעקבות האבחנה של בנה. מתוך ניסיונה האישי ולימודיה האקדמיים בתחום, הדגישה יניב הררי את יתרונותיה של גישה הוליסטית לבריאות הנפש.