העבודה הקלינית עם עדות טראומטית: בין מה שניתן לדעת, ומה שלא

24/1/25

ד"ר צביה זליגמן | עפרה כהן פריד | ד"ר איתמר לוריא | עמנואל עמרמי | ד"ר עילית פרבר | פרופ' דנה אמיר | פרופ' מירב רוט | צרויה שלו | ד"ר חנה אולמן

עם שובן המרגש של חטופות נוספות מהשבי, נדמה כי החברה הישראלית יכולה להתנחם במעט אוויר ותקווה, לצד החרדה להמשך ולגורלם של יתר החטופים.

ההתרגשות בקרב הציבור והתקשורת, אשר כה משתוקקים לראות ולשמוע את השבות, מעלה שאלות בנוגע לאופן בו עלינו להתייצב לצידן בעת הזו. מחד, מבקשים להציע מרחב בו יוכלו להעיד על שעברו, מאידך, דואגים לפרטיותן ומוכנים להכיל גם את שתיקתן אם יבחרו בכך.

באופן דומה, מבקשים לעיתים אנשי הטיפול להתמקם בתוך הקליניקה למול מטופלים אשר עברו טראומה, נכונים לשמוע את עדותם, בין אם כנרטיב קוהרנטי, רסיסי חוויה או שתיקה רועמת.

השבוע בגיליון, אנו שבים להרהר במהותה ומאפייניה של פונקציית העדות בטיפול בטראומה.

נפתח עם מאמר חדש מאת ד"ר צביה זליגמן – "כְּמוֹ לֹא נֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נֵדַע: מה אפשר לדעת על פשעי המין של השבעה באוקטובר?". במאמר זה, מבקשת ד"ר זליגמן לדון במה שהיא מכנה "אתיקה של קבלת עדות" ביחס לפשעי המין של השבעה באוקטובר. זאת, על בסיס עבודתה הטיפולית עם קורבנות הטבח ועם נפגעי טראומה בכלל, ותוך התייחסות לידע הקיים על אודות העדות לטראומה מינית על רקע מלחמה.

נמשיך עם מאמרה של עפרה כהן פריד – "שפת ה'אין-שפה' של הטראומה: מחשבות על העדות של השבת השחורה". במאמרה, מבקשת כהן פריד לדון במשבר השפה ביחס לאירועים הטראומטיים של השבעה באוקטובר, הן מנקודת מבטו של הסובייקט הדובר והן מזו של הזולת המאזין. מתוך עבודתה הטיפולית עם שורדי הטבח, מציעה המחברת את מעמד העדות כמצע ליצירת השפה של ה'אין-שפה' המאפיינת טראומה.

נעבור ליום העיון – "להעיד על העדים" אשר נערך לכבוד ספרה של פרופ' דנה אמיר "להעיד על העדים: ארבעה מודוסים של עדות טראומטית", מטעם 'תולעת ספרים' ובהשתתפותם של פרופ' אמיר, ד"ר איתמר לוריא, ד"ר חנה אולמן, עמנואל עמרמי, ד"ר עילית פרבר, ד"ר צביה זליגמן, פרופ' מירב רוט והסופרת צרויה שלו. ההרצאות הציעו נקודות מבט תיאורטיות על נושא הטראומה והעדות בפסיכואנליזה ובפילוסופיה, בעבודה הקלינית עם עדות טראומטית וכן בחשיבה על הספרות כעדות.

נסיים עם הרצאה – "עדות וטראומה" בה אירחו פרופ' ענר גוברין וד"ר שרון זיו ביימן את ד"ר חנה אולמן לשיחה משותפת במסגרת פרויקט 'רפסודה' מטעם מכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו. בשיחה, דנו השלושה בפונקציית העדות הטיפולית, בשורשיה ההתייחסותיים ובהתמקמות האתית הכרוכה בה. בתוך כך, התייחסו לנושא גם מפרספקטיבה חברתית ועסקו בדיאלקטיקה שבין הציווי להעיד על רוע וסבל המתקיימים במציאות הישראלית לבין הצורך בהכחשתם.