לפני הרבה ( מאוד) שנים ביימתי מחזה של המחזאי הפולני סלבומיר מרוז'ק, בשם המהגרים. במחזה הנפלא הזה שני מהגרים, מאוד שונים האחד מהשני. הראשון ששמו תת, הוא איכר שיצא למערב "לעשות כסף" והשני, ששמו אא הוא אינטלקטואל וסופר. השניים גרים במרתפו של בית מגורים רב קומות והמחזה מתקיים בערב חג המולד. קולות החוגגים מעליהם, זורמים אליהם יחד עם הנוזלים היורדים בצינורות האינסטלאציה ועוברים דרך המרתף בו הם שוהים.
כמובן שתוכן המחזה יכול להוות מראה ולהדהד קונפליקטים תוכאישיים, בינאישיים, תרבותיים וחברתיים, אבל נזכרתי במחזה גם בגלל הצורה שהיוותה מפתח לכול עבודות הבימוי. דמיינתי את צינורות האינסטלאציה כצנרת של מערכת עיכול גדולה. דמיון שהפך למציאות בימתית שבה מלאתי את הבמה בצינורות רבים מאוד כאשר השניים נעים ביניהם ובתוכם, כחיידקי מעיים, מנסים לעכל את ההדרה וההשפלה,שותים, רבים, צוחקים ובוכים.
היכולת לחלום חלום, שמייצר דימוי חדש ומפתיע שמאפשר, בתורו, תנועה חדשה לנפשות הפועלות, נכון גם לעבודה הטיפולית.
הנפשות פועלות על במת התיאטרון, אבל לא רק על גביה, הן גם פועלות זו על זו, גם ב"במה" הנפרשת בין המטופל למטפל ובמעגל הנפרש בין משתתפי הקבוצה.
בבלוג הזה אחבר בין שלוש העולמות, או השפות, שהזינו אותי בעשורים האחרונים, התיאטרון, הטיפול והאכילה. שלושתן מהדהדות ומעשירות זו את זו, מרחיבות האחת את השנייה ומסייעות בפתוח מערכות עיכול, אולי משוכללות יותר מזו שהייתה בהצגה "המהגרים".
סיגל נוסבוים פלינט, פסכודרמטיסטית ואנליטיקאית קבוצתית, מדריכה מוסמכת מטעם יה'ת. מלמדת בתוכנית לתואר שני באמצעות אומניות, במכללת סמינר הקיבוצים ובדימול- בית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים. מכורה לתחום הטיפול בהתמכרויות בכלל והפרעות אכילה בפרט. מטפלת דרך פרספקטיבות פמיניסטיות והתייחסויות וגישות ממוקדות גוף.
כתבתי בלוג בשם "דרך הבטן", תוכנית מניעה לצעירות בשם "אוכלות סרטים" ואת "נפש חיה" העוסק בייצוגים קולנועיים של הפרעות אכילה. בשנים דווקא דרך האנליזה הקבוצתית, חזרתי לתיאטרון. אני מצטרפת להצעה להתבונן על הטיפול הפרטני דרך מטאפורה של תיאטרון ומתבוננת דרך מטאפורה זו גם על הטיפול הקבוצתי, כפי שכתבתי בעבודתי "דיאלוגים דרמטיים בקבוצה אנליטית- נפשות פועלות בקבוצה".
האמירה המטלטלת " הגיהינום הוא הזולת" מצויה במחזה שכתב סארטר "בדלתיים סגורות". הסגר מזמין אותנו לבחון את היחסים שלנו עם הזולת, תפקידו בחיינו והשפעת הגומלין ההדדית שיש לנו זה על זה.
6/7/2020
כאשר סדר הארוחות ו/או הפעילויות הגופניות הם בגבול "הטעם הטוב" או "בטוב טעם" הם מייצרים עוגן מבורך. מאידך, עד מהרה העיסוק הפיזי עשוי לעשות התקה לחוויית אובדן השליטה והופך לפעולה שמייצרת "אשליית שליטה", על "משקל". אינני שולטת בחיי אך אני שולטת במשקלי.
31/5/2020
במקביל להפחדות מפני השמנה, באמצעי התקשורת והחדשות, הופצו גם דימויים שהגיעו דרך הטלפונים הניידים לכול "משמין פוטנציאלי", שעשוי למצוא עצמו בין חבורה של שמנים על חוף הים בספטמבר הקרוב. אפילו למונה ליזה עשו פוטו שופ שבו היא העלתה לא מעט קילוגרמים, במהלך הסגר העצוב בלובר.
26/5/2020
בהקשר הקבוצתי, האנקטמנט נתפס כדרמה גרופ אנליטית הכוללת רגעים בלתי רגילים, אקראיים, לא מעוצבים ולא רפלקטיביים, בהשתתפותם ההדדית של חברי הקבוצה והקונדוקטור
7/5/2020
רבים מתייחסים ל"מראה" שמוצבת לפנינו עכשיו המשקפת לנו את הפגיעות והשבריריות שלנו ואת ההזדמנות שבהרהור על הזמניות. מי שאמר לנו, עוד לפני קורונה "קח רגע לחשוב ... להרהר... הזה שאתה יום אחד לא תהיה... ובוא תראה איך זה יהיה..." היה המחזאי חנוך לוין ששנה שעברה מלאו 20 שנה למותו.
30/3/2020
ברגע שהתחילה הקריאה הבהולה לעבור מייד לטיפולים מקוונים, מתוך הנחה שהרצף הטיפולי והתמיכה און ליין, הם מעבר לכול, חשבתי לעצמי, עבור מי זה יותר? עבורי? או עבורם? עבור פרנסתי שלי ושפיות דעתי שלי? או שפיות דעתם.
12/3/2020
