26/11/21
אנו שמחים ומתרגשים להגיש לכם גיליון מיוחד של כתב העת של בטיפולנט, אשר סוקר בהרחבה את מושג האנאקטמנט בפסיכואנליזה. היה זה תיאודור ג'ייקובס, בשנת 1986, אשר ראה באנאקטמנט ממד מרכזי של התהליך הטיפולי ונתן לו את שמו במטרה לתאר תהליכי העברה נגדית המתבטאים בפעולות עדינות בתהליך האנליטי, תוך הבחנתם מתהליכי "אקטינג אאוט".
מאז ועד היום, עבר המושג גלגולים רבים והפך מרכזי בחשיבה פסיכואנליטית בת זמננו. הוא מקפל בתוכו את ההבנה כי תהליכי שינוי נפשיים מתאפשרים במידה רבה דרך תהליכים בין-אישיים בין המטפל.ת למטופל.ת, אשר שוזרים בתוכם שחזורים מן העבר של שניהם ויצירה של מרחב אינטר-סובייקטיבי חדש המתהווה ביניהם.
מרקם בין-אישי ייחודי זה, המחבר ישן עם חדש, עבר עם הווה, הבנה עם חוויה, מאפשר תהליכי שינוי מתוך עיבוד מעמיק של היבטים המשתחזרים מן העבר והתמסרות למרחבים תוך- ובין-אישיים הנוצרים במסגרת הדיאדה הטיפולית הפועלת.
המשגת תהליכי אנאקטמנט מאפשרת הרחבה משמעותית של הבנותינו לגבי תהליכים של העברה והעברה נגדית, ומסייעת להכיל את המתח הדיאלקטי בין עיבוד תבניות משתחזרות לבין יצירת תבניות מתחדשות מתוך הדיאדה הטיפולית כערוץ טיפולי מרכזי.
הגיליון הנוכחי כולל סקירות של מאמרים חשובים ומשמעותיים אשר עוסקים במושג. ראשית, מאמר הסקירה המקיף של ולריה קורבלה, המסכם את התפתחות מושג האנאקטמנט. בהמשך לו, אנו שמחים להביא את מאמריהם המכוננים של פיליפ ברומברג, אנתוני באס, לו ארון וגלית אטלס, ואיימי שוורץ קוני - אשר משקפים את מהותו, תרומתו וייחודיותו של מושג האנאקטמנט בפסיכואנליזה ופסיכותרפיה בנות זמננו.
עורכות הגיליון: ד"ר שרון זיו ביימן ואילאיל ארוך
נפתח עם סקירתה של ירדן אלעזר למאמרה של ולריה קורבלה – "Enactment: בחינה רעיונית חיונית". במאמר סקירה שהתפרסם מוקדם יותר השנה, מבקשת קורבלה לבחון את התפתחותו ותוקפו המדעי של מושג האנאקטמנט, לצד השוואתו למושגים פסיכואנליטיים משיקים וחופפים כגון העברה נגדית משלימה, הזדהות השלכתית, היענות לתפקיד ו-acting out.
נמשיך עם סקירתה של מעין טל למאמרו המכונן של אנתוני באס העוסק ב"אנאקטמנט ב-E גדולה". במסגרת הטקסט באס מבקש להבחין בין enactment "רגיל ושגרתי", אשר יוצר את התנודות המוכרות והכלליות בתהליך הטיפולי, לבין Enactment הכולל "חטיפה" של הסיטואציה הטיפולית בידי אלמנטים נפשיים לא מודעים של האנליטיקאי והמטופל.
נעבור לסקירתה של נועם גלזר למאמר "Enactment, דיסוציאציה ואימת הלא-אני" מאת פיליפ ברומברג. מאמרו של ברומברג מתרכז בתיאור המקרה המפורט והמרתק של "דולורס", תוך שהוא מציג עבודה עם חלקי עצמי דיסוציאטיביים של המטופלת, אשר הנכיחו עצמם בטיפול באמצעות חלומות ומצבי enactment בין חברי הצמד הטיפולי.
נמשיך עם שני מאמרים אשר מבקשים לקחת את מושג ה-enactment עוד צעד אחד קדימה ולהכיר בו כתופעה הנושאת איכויות טרנספורמטיביות. ראשית, סקירתה של נעה רובין למאמר מאת גלית אטלס ולואיס ארון אשר טובעים את מונח ה-"Generative Enactment". במסגרת מאמרם מציעים מחברי המאמר המשגה חדשה לתופעת האנאקטמנט אשר נשענת על מושגי הפונקציה הפרוספקטיבית של יונג, דחף הייעוד של בולאס וההפעלה בדיעבד של פרויד.
נסיים עם סקירתו של עירון מלמוד גנני למאמרה של איימי שוורץ קוני אודות ביטוי בפעולה מחיה. שוורץ קוני מציעה המשגה חדשה משלה למונח האנאקטמנט, הנשענת על הגותה של אן אלווארז, וטובעת את המושג – Vitalizing Enactment. תוך דיון בסוגי פרשנות שונים והתערבויות מסוג "חשיפה עצמית", מציעה המחברת כי במצבים מסוימים של תקיעות טיפולית, אירועי ביטוי בפעולה עשויים לעורר חיים בזוג האנליטי ולהוליד חוויות חדשות.
