6/1/23
בגיליון הראשון לשנת 2023 של כתב העת המקצועי שלנו, אנו שמחים להביא לכם תוצר של שיתוף פעולה מרגש. זכינו לעבוד יחד עם שלושה גופים מרכזיים בשדה הפסיכותרפיה היונגיאנית, והכנו לכם גיליון מרתק עם מאמרים אשר כתבו חברותיהם וחבריהם.
אנו מודים לבתיה ברוש פלמוני, נשיאת המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן, לד"ר גיא פרל, מזכיר המכון, לאיריס אליקים-מרוז, יו"ר עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה, לאהובה יבין-ארנון, נשיאת החברה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית, ולד"ר רפי יונגמן, גזבר החברה – על הנכונות לצאת לדרך משותפת ועל הובלת שיתוף הפעולה המוצלח. כמו כן, תודתנו העמוקה לכותבים הנהדרים אשר נרתמו לפרויקט וכתבו מאמרים מעניינים, עשירים ומקוריים לגיליון.
הגישה הטיפולית אשר פיתח קרל גוסטב יונג, לאחר שנפרדה דרכו מזו של זיגמונד פרויד, מכונה "הפסיכולוגיה האנליטית". היא נטועה בהווייתה בגישה הפסיכואנליטית הקלאסית ומתכתבת עמה, אך בו בזמן היא מתפצלת ומסתעפת ממנה במקומות שונים. החשיבה היונגיאנית התפתחה לאורך השנים במקביל לגישות טיפוליות אחרות וקיימה עימן קשרים הדדיים ומפרים אשר לא תמיד קיבלו הד מובהק בספרות. כך למעשה, לצד ייחודיותה הניכרת ואף על פי שלעיתים היא נתפסית כזרם צדדי, החשיבה היונגיאנית כוללת בתוכה רעיונות רלוונטיים ביותר לשיח הטיפולי הנוכחי ופותחת אפשרות לדיאלוג מעמיק עם זרמים טיפוליים אחרים.
יונג עצמו היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, תיאורטיקן פורה, אשר במובנים רבים הקדים את זמנו. בין רעיונותיו פורצי הדרך נמצאים תפיסת הנפש כקונסטיטוציה המתפתחת לאורך כל חיי האדם, הדגשתו של מבנה נפשי מולד החל מתחילת החיים, ופיתוח מושגי הלא-מודע הקולקטיבי, הארכיטיפ והאינדיבידואציה. הלא-מודע הקולקטיבי אותו תיאר יונג כולל מאפיינים סימבוליים המשותפים לכלל האנושות, אשר צומחים מן התרבויות, המיתוסים והסיפורים הקדומים אותם אנו נושאים לאורך מיליוני שנות אבולוציה. ביטויים אוניברסליים אלו כונו על ידו ארכיטיפים, ויונג הציע כי הם לובשים צורה מעט שונה בכל תרבות ותרבות (למשל ארכיטיפ האם המגולם בתרבויות שונות בדמותן של דמטר, רחל ומריה), אך גם כי הם מקבלים ביטוי סובייקטיבי אצל כל אדם לפי מערך נפשי ייחודי (למשל ביחס לאם הפרטית והמופנמת). אם כן, לפי יונג, האדם מגיע לעולם עם תשתית נפשית ארכיטיפלית הממתינה למימוש כבר מן הרגע הראשון לחיים, המניחה את הקרקע לקליטה של תכנים נפשיים ספציפיים.
באופן רחב, ניתן להגיד כי הגישה היונגיאנית היא גישה דיאלקטית, המזהה בנפש חלקים בעלי איכויות מנוגדות או משלימות אשר המתח ביניהם מקדם את ההתפתחות הנפשית. בתוך כך, לפי תפיסתו של יונג, הלא-מודע והמודע הם הניגודים הגדולים ביותר בנפש האנושית, אשר עומדים במתח ובניגודיות מפרים ומשלימים זה לזה. הסמל, המהווה את השפה של הנפש לפי יונג, הוא בן הכלאיים של המודע והלא-מודע, והוא מגלם ומחזיק בתוכו את שני הניגודים יחדיו. הוא נולד בלא מודע, בדמיון, ביצירתיות ובפנטזיה, אך הוא מתקיים באזור המודע של הנפש, כך שהוא מהווה למעשה גשר בין שני המרחבים ומאפשר עבודה התפתחותית חשובה.
כאמור, לגישתו של יונג, ההתפתחות מתרחשת לאורך כל החיים. לגישתו, המחצית הראשונה והשנייה של חיי האדם הן תקופות התפתחותיות מובחנות זו מזו אשר מוקדשות למשימות נפשיות שונות. המחצית הראשונה של החיים מתאפיינת בתנועת נפרדות החוצה, של האגו, אשר מתבסס כמרכז התודעה ומסייע לאדם לבסס את מקומו בעולם. המחצית השנייה של החיים, לעומת זאת, מתאפיינת בתנועת אינטגרציה פנימה, במסגרתה מתרחשת האינדיבידואציה – תנועה מתמשכת של הנפש לכיוון הסלף, המהווה ייצוג של השלם, של סדר ושל איזון. הסלף היונגיאני הוא למעשה הפוטנציאל לאינטגרציה של האישיות, יעד ההתפתחות, המובנה כתהליך ללא נקודת סיום שמהותו היא הדרך ההתפתחותית עצמה. אריך נוימן, ממשיכו החשוב של יונג אשר עלה לארץ בשנות ה-30 ומהווה סיבה מרכזית לעושר החשיבה היונגיאנית בארץ, הרחיב מאוד את ההיבט ההתפתחותי בתיאוריה של יונג ותיאר את 'מסע הגיבור' שעובר הילד בתהליך התבגרותו. במסגרת כתיבתו, הציע כי במהלך ההתפתחות ישנן תחנות ארכיטיפליות בהן כל ילד עובר – דרך ארכיטיפ האם, אל ארכיטיפ האב ואז אל קבוצת השווים, ולבסוף אל העצמי האינדיבידואלי. נוימן תיאר מודל התפתחותי ארכיטיפלי נוסף המתרחש במקביל, והוא בדיאלוג של האגו אל מול הסלף. במובן זה 'מסע הגיבור' מתרחש הן בשלבי התפתחות הנצפים במציאות החיצונית והן בתהליך דרמטי בחשיבותו של התפתחות התודעה.
לאור כל האמור לעיל, ניתן לנסח את מטרת הטיפול לפי הגישה היונגיאנית כסיוע בהכוונת תהליך האינדיבידואציה אצל המטופל, העמקת היכרותו עם החלקים הציליים או המודחקים של נפשו, והתקרבותו לסלף. הדרך המעשית להשגת למטרה זו היא באמצעות עבודה עם חומרים לא מודעים אשר מתבטאים בחלומות, שפה סימבולית, פנטזיות, דמיונות, אסוציאציות חופשיות של המטופל ויחסי ההעברה הנרקמים בקשר הטיפולי. יש לציין כי במסגרת עבודתו, יונג הגיע למסקנה מרחיקת הלכת לפיה הנפש האנושית יכולה לרפא את עצמה באמצעות מנגנונים נפשיים הקיימים בכל אדם ואדם, ואשר מוכנים מראש לעבודה של ריפוי והתפתחות. עם זאת, יונג גרס כי תהליכים אלו מתרחשים, כמו כל תהליך של שינוי, תמיד בתוך קשר רגשי הדדי. בתוך כך, הוא האמין כי במסגרת הקשר הטיפולי הן המטפל והן המטופל עוברים תהליכים של שינוי. חקירותיו בתחום האלכימיה אף הובילו אותו להמשגת המפגש הטיפולי כאירוע בו שני סובייקטים נכנסים ל"אמבט אלכימי" ממנו הם עתידים לצאת באופן שונה, לאחר שהשפיעו עמוקות זה על זה.
לדברי יונג, המפגש האינטנסיבי בין שני אזורי הלא-מודע, של המטפל ושל המטופל, עלול להתרחש באופנים שעלולים להיות גם מסוכנים. המפגש עם הצל, אותם חלקים מודחקים ומושלכים הפועלים בחיינו באופנים לא מודעים, הוא קריטי להבנתו של יונג, ולכן, בתוך כל אלו, מדגישה הגישה היונגיאנית את העבודה עם הלא-מודע של המטפל, אשר נדרש להיות במודעות ובקשר עם החלקים הציליים שלו עצמו. כך, לפי יונג, טיפול הוא למעשה תהליך בו גם המטפל מסכים לבוא במגע עם החלקים הפצועים או החולים שלו (הידועים גם כארכיטיפ "המטפל הפצוע" - The wounded healer), על מנת שהמטופל יוכל לבוא במגע מיטיב עם החלק המטפל שבתוכו, אשר יופנה כלפי פנים.
על גבי שכבות תודעה אנליטיות אלה עומדת כיום הפסיכותרפיה היונגיאנית. כפי שזיהה יונג את הלא-מודע הקולקטיבי מתוך הקשבה לחלומות, פנטזיות, מיתולוגיות וסיפורי עם, כך פועל גם היום המטפל היונגיאני אשר תר אחר תהליכים סימבוליים וארכיטיפיליים בנפש המטופל העומד מולו, ואשר מתקיים בתוך קונטקסט תרבותי-אבולוציוני רחב. תחת התבוננות זו, קל להבין מדוע רבים מן המאמרים בגיליון בנוכחי מתייחסים לניתוחים ספרותיים או לביטויים תרבותיים שונים של ארכיטיפים, חלומות ותהליכי אינדיבידואציה, כפריזמה המאפשרת התבוננות על הנפש האנושית עצמה. פריזמה זו מהווה כלי חקירה מרכזי של הגישה היונגיאנית, ובה בעת מהווה ביטוי למסורת של חשיבה מולטי-דיסציפלינרית עשירה, אשר נעדרת לעיתים מן השיח המתקיים בשדה כיום. האמנות כולה, לפי הראייה היונגיאנית, אשר גם היא מלווה בדרכים שונות את המאמרים בגיליון, יוצאת למעשה מן האישי אל מנעד רחב הרבה יותר, הכולל בתוכו את הקשר עם הזולת המשמעותי, עם הקולקטיב (משפחה, קהילה וכדומה) ועם הרוחני. היא נצבעת בצבעי האישי אך יוצאת אל הסימבולי שהוא מעבר לדימוי ומאפשרת לנו חיבור עם חלקים לא-מודעים קולקטיביים ומניעה תהליכי טרנספורמציה נפשיים חשובים. אנו מקווים כי הקריאה בגיליון זה, תאפשר גם היא תנועה דומה במובנים מסוימים, ותניע תהליכי התרחבות, העמקה וטרנספורמציה.
עורכת ראשית: אילאיל ארוך
עורך משנה: עירון מלמוד גנני
נפתח עם מאמרה של פרופ' תמר קרון – "ציר אגו-עצמי: עמוד השדרה של הנפש". המאמר עוסק במושג היונגיאני הייחודי 'ציר אגו-עצמי', פרי פיתוחו של אריך נוימן. לצד תיאור הרקע האישי והמקצועי של נוימן וכן סקירה של מושגי ה'אגו' וה'עצמי' על פי קרל ג. יונג, מביאה פרופ' קרון תיאור מקרה מרתק המדגים הפרעות אשר עלולות להופיע בהתפתחות ציר האגו-עצמי.
נעבור אל המאמר "עגנון חולם ביונגיאנית – ברומן 'בחנותו של מר לובלין'" מאת אביבה בר יעקב. בכתיבתה מבקשת בר יעקב להיעזר בפרספקטיבה היונגיאנית על מנת להתבונן בכתיבתו רוויית הסימבולים של ש"י עגנון כפי שמתבטאת ביצירתו 'בחנותו של מר לובלין', ולהדגים באמצעותה את הפונקציה הקומפנסטורית של החלום והחלימה בהקיץ.
נמשיך עם מאמרו של שמואל ברנשטיין – "אחדות ונפרדות בחיי הפרט ובחיי עם ישראל: בהשראת 'תמול שלשום' של עגנון". במסגרת הטקסט מתבונן ברנשטיין בדמותו של יצחק קומר מן היצירה המפורסמת של ש"י עגנון מפרספקטיבה יונגיאנית, ומדגים באמצעותה תנועה נפשית-תרבותית בין פרידה ואחדות מחודשת. בנוסף, מציג הכותב את מושג האחרות בראי התנועה בין נפרדות לאחדות ומצייר את האחר כמושא להשלכות הסביבה.
נעבור אל המאמר "ארכיטיפ האחים: זהות, אינדיבידואציה ותסביך קין והבל" מאת הנרי אברמוביץ'. במסגרת המאמר מתאר אברמוביץ' 2 קטבים המתקיימים בקשר בין אחים – אחווה עמוקה ויריבות מתמדת – לאור הסיפור התנ"כי של קין והבל והתיאוריה היונגיאנית. בתוך כך, הוא מדגים את חשיבותה בהתפתחות תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים כמו גיבוש הזהות ואינדיבידואציה.
מאמרה של עינת עופרי לנדא, "המטפל המוזיקלי: על חווית הזמן והשימוש בצליל כדימוי נפשי בטיפול יונגיאני", עוסק הן בטיפול במוסיקה והן בחשיבה היונגיאנית. באמצעות תיאור מקרה מרתק היא מציגה את הקשר שבין מוזיקה לבין תהליכי ריפוי, תוך כדי סקירת יחסם של יונג ושל ממשיכי דרכו בחשיבה היונגיאנית לאמנות ולמוזיקה בכלל.
נמשיך עם המאמר "תמורות בנתיב האינדיבידואציה: 10 תמונות רעיית הפר בראי כתביו של אריך נוימן" מאת ד"ר בתיה שטרן. במסגרת הטקסט פורשת שטרן ניתוח בהשראת הגותו של אריך נוימן למסכת תמונות מתרבות הזן אשר להצעתה שופך אור על מושג האינדיבידואציה היונגיאני כתהליך התפתחות נפשית והתמרכזות סביב ציר האגו-עצמי.
נסיים עם מאמרה של יעל טרייבר – "מלכת השלג של הנס כריסטיאן אנדרסן: סיפור חניכה לאור התיאוריה היונגיאנית". במאמר נוסף אשר מציע מבט יונגיאני מעמיק ביצירה ספרותית, מציגה המחברת את מסע הגיבורה של "מלכת השלג" כסיפור של התפתחות נפשית הנשען על תהליך האינדיבידואציה וביסוס הקשר עם העצמי (Self).
