17/1/25
הגיליון הנוכחי מוקדש ליום העיון – "מסתכלים קדימה: השפעות ארוכות טווח של דחק קיצוני בילדות" אשר נערך מטעם האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית. על רקע אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת, עסק יום העיון בהשפעותיהם של אירועי דחק קיצוני בתקופת הילדות על בריאות הנפש.
פרופ' אמיר ריבוי, פרופ' דורון גוטהלף וד"ר מרינה קופצ'יק נשאו את דברי הפתיחה, והתייחסו לנתונים המשקפים את מצב בריאותם הנפשית של ילדים ובני נוער בישראל בשנה החולפת, כמו גם למצבן של מערכת בריאות הנפש והקהילה המקצועית בצל אירועי המלחמה.
ההרצאות הציעו זוויות שונות ומגוונות מתוך המחקר בתחום ועסקו בתורשה, סביבה, התקשרות, היסטוריה של טראומה ועוד.
המושב הראשון, בהנחייתה של ד"ר קרן אבירם, נפתח עם הרצאתה של פרופ' כרמית כץ – "מטראומה מצטברת לטראומה קולקטיבית: מבט רוחבי על ילדי מדינת ישראל בעקבות השבעה באוקטובר". פרופ' כץ דנה בחווייתם של ילדים אשר נחשפו ישירות לאירועי המלחמה, והתמודדו עם טראומה קולקטיבית, עקירה, אובדן ושכול טראומטיים ועוד. בהמשך דבריה, התייחסה להשלכות של חוויות אלו על ילדים בקבוצות סיכון ולמשאבי חוסן קהילתיים.
ההרצאה השנייה במושב זה ניתנה על ידי פרופ' גיל זלצמן תחת הכותרת – "הריקוד המורכב של תשתית גנטית ואירועי חיים קשים". בהרצאתו, ביקש פרופ' זלצמן לדון בקשר המשולש שבין גנטיקה, פגיעות לפסיכופתולוגיה ואירועי חיים קשים, ובהשלכות היישומיות של קשר זה. בתוך כך, הוצגו מחקרים רלוונטיים בתחום, אשר מתייחסים בין היתר לדיכאון ואובדנות, תמיכה וחום הוריים בתקופת הילדות ואפיגנטיקה.
המושב השני, בהנחייתו של ד"ר אסף מרקו, נפתח עם הרצאתו של פרופ' גל ריכטר-לוין אשר עסקה בהשפעתם של אירועי דחק בילדות על התפתחותה של פסיכופתולוגיה בהמשך החיים עם חשיפה חוזרת לאירוע דחק. בהרצאה, הציג פרופ' ריכטר-לוין מודלים וממצאים מחקריים רלוונטיים בתחום, והתייחס להבדלים ביעילות הטיפולית בתקופות שונות לאורך החיים. בנוסף, נידונו ההשלכות היישומיות של ממצאים אלה.
המושב המשיך עם הרצאתו של פרופ' מריו מיקולינסר – "פסיכופתולוגיה מנקודת מבט התקשרותית", אשר עסקה בהשפעות של טראומה ודחק קיצוני בילדות מנקודת מבט התקשרותית. בהרצאה, דן פרופ' מיקולינסר בנושא תוך הצגת ממצאים מחקריים בתחום ודרך מושגיו של בולבי, כמו working models ו- prototype. בהמשך דבריו, התייחס פרופ' מיקולינסר גם למסקנות יישומיות לטיפול במצבים אלה.
המושב השני הסתיים עם הרצאתה של פרופ' אינה גייזלר-סלומון, אשר עסקה בקשר שבין עקה מוקדמת בילדות לבין הסיכוי להתפתחותה של סכיזופרניה. פרופ' גייזלר-סלומון סקרה ממצאים מחקריים בתחום אשר מתמקדים בשינויים ומנגנונים מוחיים, מולקולריים ואפיגנטיים אשר מעורבים בקשר זה. בתוך כך, התמקדה הדוברת בהשפעות האינטראקציה בין תורשה לסביבה על הביטוי הפנומנולוגי של המחלה, בדגש על קשב וקוגניציה.
המושב השלישי, בהנחייתה של ד"ר מריאלה מושבה, נפתח עם עדותה של ציפי גונן כהן, אשר נחטפה בילדותה כבת ערובה באירועי אנטבה ב-1976. גונן כהן שיתפה באופן בו זיכרון הטראומה נכח בדרכים שונות לאורך חייה. בהמשך לעדותה, ניתנה הרצאתה של ד"ר ורד סלע-בורס, "קולם של ילדים חטופים ממבצע אנטבה – השלכותיה ארוכות הטווח של הטראומה", אשר הציגה ממצאים איכותניים ממחקרה בנושא. זאת, תוך שילוב עדויות של בני ערובה אשר שבו ממבצע אנטבה, ודיון בגורמי חוסן ודרכי התמודדות חיוביות אותן תיארו משתתפי המחקר.
ד"ר ענבל ראובני נשאה את דברי הסיום של הכנס, ודנה בידע העדכני באשר להשלכות ארוכות הטווח של טראומה בילדות, וכן בגורמי חוסן ממתנים. בין היתר, הוצגו ממצאים בנוגע להשפעתן של התנהגויות אימהיות על התנהגות ילדים אשר נחשפו לטראומה. על בסיס עדויות מחקריות וניסיונה הקליני בעבודה עם משפחות אשר שבו משבי החמאס, הדגישה ד"ר ראובני את חשיבותו של טיפול מיודע טראומה ובחינת האופן בו נמדדת טראומה במחקר.
