צוות בטיפולנט
הספרות הפסיכואנליטית מציעה שלושה כיווני התבוננות בנושא של אידיאליזציה, בהתאם לעמדתו התיאורטית של הכותב. במאמר זה, משנת 1987, Newierth מציג שלושה כיוונים להבנת ופירוש אידיאליזציה: אידיאליזציה מזווית פסיכולוגיית האגו, אידיאליזציה מזווית קלייניאנית ותהליכי אידיאליזציה מזווית פסיכולוגיית העצמי.
הגישה הקלאסית ופסיכולוגיית האגו ראו אידיאליזציה כהגנה המהווה או נובעת מהכחשה. פרספקטיבה קלייניאנית ייחסה אידיאליזציה לארגון התפתחותי מוקדם המאופיין בפיצול בין חוויות טובות לרעות. על פי גישה זו, אידיאליזציה של אובייקטים היא היבט של הפיצול המאפיין את העמדה הסכיזואידית פרנואידית, ומעצב את תפיסתו של האדם עד ויסות האגרסיה אשר מאפשר אינטגרציה של אובייקטים טובים ורעים במסגרת העמדה הסכיזואידית פרנואידית. הן מפרספקטיבת פסיכולוגיית האגו והן מהפרספקטיבה הקלייניאנית מטרת המטפל היא לפרש את האגרסיה והשנאה המנותקות והמודחקות, וכך לאפשר חשיפה של ההעברה השלילית והתמודדות עמה. הפרספקטיבה השלישית להבנת אידיאליזציה היא הפרספקטיבה הקוהוטיאנית אשר אינה רואה אידיאליזציה כהגנה או כארגון פרימיטיבי.
פסיכולוגיית העצמי רואה אידיאליזציה כחלק מתהליך ההפנמה המביא להתפתחות מבנה עצמי לכיד (cohesive) המבוסס על אסרטיביות בריאה המתפתחת מחוויות עם זולתעצמי משקף ומערכים, אמביציות ומטרות חיוביות המתפתחות דרך הערצה בריאה של זולתעצמי שעבר אידיאליזציה. עבור קוהוט, תהליך זה של הפנמת זולתעצמי שעבר אידיאליזציה אינו תוצר של פירוש אלא של החוויה המסתורית של מיזוג עם האובייקט שעבר אידיאליזציה ועורר בהעברה על ידי הדינמיקות הפנימיות של המטופל. על המטפל להציע את עצמו כאובייקט לתהליך הזדהות זה. בהתאם, קוהוט לא ראה העברת אידיאליזציה כביטוי לגרנדיוזיות של המטופל אלא כביטוי לכישלון בהפנמת והבניית העצמי. כישלון זה מתבטא באיכות יחסים שטחית, היעדר הנאה בעבודה, אהבה ויחסי מין וחוויה של החיים ושל הטיפול כנטל שגרתי וחסר משמעות אמתית. כלומר העברת אידיאליזציה היא ביטוי לעיכוב התפתחותי של העצמי, אשר החזרתו למסלול ההתפתחות התקין מצריך תהליך הזדהות מחודש.
לפי קוהוט, הילד או המטופל מחפש אחר הזדהות עם אובייקט אומניפוטנטי אשר עם כוחו הוא מבקש להתמזג. קשיים מתעוררים כאשר הזולתעצמי חלש או שאינו מאפשר התמזגות עם כוחו. במקרים אלו מתפתח עיסוק מיני-מציצני מבודד עם סימבולים של כוח בוגר כשד או פין. כלומר, קוהוט רואה בהזדהות טובה עם האובייקט האידיאלי בסיס ליכולת לחוות עונג, סיפוק והנאה בבגרות. הילד המזדהה עם ההורה האידיאלי ומבקש להפנים אותו מבקש למעשה להפנים אל תוכו מבנה עצמי בוגר וחזק המסוגל לחוות עניין ועונג. תפיסה זו של העברת האידיאליזציה מעוררת שאלה לגבי הטכניקה הפרשנית שהיא מצריכה.
הפרשנות שקוהוט מציע לגבי העברת אידיאל היא פירוש הרצון של המטופל להתמזג עם כוחו ועוצמתו של המטפל. מעבר לתוכן הפירוש, Newirth מציע כי קיימים אלמנטים נוספים החיוניים לתהליך האידיאליזציה. בסיטואציה קלינית זו, המטופל הופך פאסיבי והמטפל הוא שמאתחל את תהליך האידיאליזציה דרך הערצתו ליצירתיות המטופל ותשוקתו להתגברות על ההזדהות הפתולוגית. למעשה, המטפל הוא שיוצר את המיזוג בין האדם שהוא המטפל לבין הפנטזיה על אב טוב ומציל. הוא יוצר פנטזיה אותה המטופל יכול להטמיע כאובייקט מסייע ורב עוצמה. היבט משמעותי בכיוון פרשני זה הוא שבפירוש זה יש דגש על ההתכוונות לעתיד, בניגוד לפירושים המדגישים את שחזור העבר, ודגש זה מבוסס על תפיסת המטופל כגורם אקטיבי ומלא תקווה במאבק הנפשי שהוא מנהל.
כלומר, בהבנתנו את התהליך של אידיאליזציה כהפנמה של אידיאלים, תקווה וכוחות, התהליך הפרשני שונה באופן מהותי ביחס לסוגים קלאסיים של הסברים. ביחס לבעיית האידיאליזציה, או היעדר אובייקט אידיאלי מופנם, הפירוש צריך לכלול פנטזיה המפותחת על ידי המטפל הכוללת הבחנה בין העצמי של המטפל לבין האובייקט ההיסטורי האהוב והעוצמתי. זאת בניגוד לפירושי העברה קלאסיים יותר בהם נעשה ניסיון להבחין בין העצמי של המטפל לבין דמויות היסטוריות מעברו של המטופל. במסגרת פרשנית זו הדגש הוא על תנועת הזמן מההווה לעתיד ולא מהעבר להווה. זוהי עמדה המעצימה את המטופל ואת ניסיונותיו להתקדם ולהתפתח.
חשוב להדגיש כי עמדה פרשנית זו עשויה להיתקל בהתנגדות. עם זאת, ההתנגדות להתפתחות העברת אידיאליזציה ולהתפתותו של עצמי המסוגל ליהנות, לחוות תקווה ולהיות מכוון מטרה הוא היבט מרכזי בטיפולים רבים. ההתנגדות לובשת בדרך כלל שתי פנים. צורת התנגדות אחת מתבטאת בסירוב להכיר בנוכחות המטפל או בכך שהוא מחזיק בדבר מה שהוא מעבר להיבטים פונקציונליים. צורת ההתנגדות השניה מתבטאת באימה מפני הרס עצמי במקרה של שינוי בהפנמת הזולתעצמי האידיאלי. סוג זה של התנגדות מבטא את פחדיהם של מטופלים מ"התרסקות" במידה ויאפשרו לעצמם להצליח ולנהוג באופן המבוסס על הפנמת תקווה ומטרה. התנגדות זו והחרדה הנלווית לה מזכירות את המיתוס של איקרוס: הבן שלא הפנים את הוראות האב, הידע שלו, תקוותיו ומטרותיו אלא נקשר אליהן באופן שטחי ומצא עצמו לבסוף קרוב מדי לשמש, באופן שהמיס את כנפיו והביא להתרסקותו ארצה. בקרב מטופלים אשר לא הפנימו את האידיאלים, התקוות והכוחות של הוריהם, אנו עדים לפחד לעוף קרוב מדי לשמש ולהתרסק. פחד זה בא לידי ביטוי בחווית המועקה, הכבדות והיעדר ההנאה הנובעת מהחסר בהתפתחות זולתעצמי אידיאלי.
Idealization and interpretation. Newirth, Joseph W. Contemporary Psychoanalysis, Vol 23(2), Apr 1987, 239-243.
