צוות בטיפולנט
אחד העקרונות המרכזים בפסיכואנליזה של פרויד היה ההנחה כי העלאת הלא מודע למודע תביא לפתרון קונפליקטים נפשיים. בהתאם, במשך עשורים רבים הטיפול הפסיכואנליטי נחשב לטיפול מכוון תובנה, המתמקד בחשיפת ה"אמת" החבויה בלא מודע של המטופל. במאמר זה Stolorow מציע התבוננות בפרספקטיבה הבין אישית להבנת הידע והידיעה בתהליך הטיפולי.***Stolorow ו-Atwood (1984) טענו כי מהות הגישה הבין אישית היא ההנחה כי הפסיכואנליזה מבקשת להאיר את התופעה המתרחשת בשדה הפסיכולוגי הספציפי הנוצר במפגש בין שתי סובייקטיביות המטפל לסובייקטיביות המטופל. הפסיכואנליזה מתמקדת ביחסי הגומלין בין שני בתוך השדה הבין אישי ולא מחוץ לו, ועל כן הכלים המרכזיים המשמשים אותה הם אינטרוספקציה ואמפתיה. כך, כל תופעה קלינית יכולה להיות מובנת רק בהקשר בין אישי, והמטפל והמטופל יוצרים יחד מערכת פסיכולוגית קבועה אשר מהווה את מושא החקירה האנליטית.
העיקרון הבין אישי יושם גם למערכת התפתחותית, כך שגם ההתפתחות הפסיכולוגית הנורמלית והפתולוגית מומשגות במונחים של הקשרים בין אישיים ספציפיים המעצבים את תהליך ההתפתחות ומאפשרים/חוסמים את המשא ומתן של הילד סביב משימות התפתחותיות קריטיות וסביב מעבר בין שלבים התפתחותיים. מושא הצפייה הוא השדה הפסיכולוגי אשר מובנה על ידי יחסי הגומלין בין המערכות הסובייקטיביות המאורגנות באופן שונה של הילד ומטפליו.
המאמר הנוכחי מוקדש ליישום הפרספקטיבה הבין אישית להמשגת טבע הידיעה הפסיכואנליטית וזווית הראייה הפסיכואנליטית של המציאות.
הנחה פילוסופית בסיסית שאינה מאותגרת בדרך כלל ועומדת בבסיס החשיבה האנליטית מימיה הראשונים, היא קיומה של "מציאות אובייקטיבית" אותה המטפל, ולבסוף גם המטופל, יכולים לדעת. הנחה זו נמצאת בלב התפיסה הקלאסית של ההעברה, לפיה ההעברה היא תפיסה מעוותת של המטופל את המטפל ה"אמיתי". Schwaber (1983) יצא נגד תפיסה זו מאחר וטען שהיא מעוגנת בתפיסה היררכית של מציאות המטופל מול מציאות המטפל (אשר נחשבת "אמיתית" יותר).
לטענתם של Stolorow ו-Atwood, המציאות היחידה שרלוונטית ונגישה לחקירה האנליטית היא המציאות הסובייקטיבית של המטפל והמטופל, והשדה הפסיכולוגי הנוצר במסגרת יחסי הגומלין בין השתיים. מפרספקטיבה זו, הרעיון של מציאות אובייקטיבית מהווה דוגמה לתהליך פסיכולוגי אותו הם כינו קונקרטיזציה- טרנספורמציה סימבולית של קונפיגורציות של חוויה סובייקטיבית למאורעות וישויות אשר האדם מאמין כי הן מציאות הנתפסת וידועה באופן אובייקטיבי. במילים אחרות, ייחוס של חוויה אובייקטיבית לחוויה סובייקטיבית היא למעשה קונקרטיזציה של האמת הסובייקטיבית. כאשר המטפל מחזיק בעמדה לפיה קיימים מציאות אובייקטיבית ועיוותים שלה, הוא עלול לטשטש את החוויה הסובייקטיבית של המטופל, אשר אמורה להיות מהות החקירה האנליטית.
Stolorow מדגיש כי העמדה שלו ושל Atwood שונה באופן מהותי מתפיסותיהם של כותבים אחרים אשר הושפעו מרעיון החקירה האמפתית של קוהוט. Wolf (1983), למשל, טען כי אנו מתנדנדים בין אופני איסוף מידע אינטרוספקטיביים ואקסטרו-ספקטיביים, ו-Shane and Shane (1986) טענו כי הבנה פסיכואנליטית נובעת לא רק מעולמו הסובייקטיבי של המטופל ומהחוויה הבין אישית בסיטואציה האנליטית, אלא גם מהידע האובייקטיבי של המטפל על המטופל ועל ההתפתחות האנושית.
עמדתם של Stolorow ו-Atwood מבקשת להרחיב את גבולות רעיונותיו של קוהוט (1959), ולטעון כי כל דבר אשר אינו נגיש לאמפתיה ואינטרוספקציה אינו נכלל במושא החקירה האנליטית. לכן, החקירה הפסיכואנליטית מתקיימת תמיד במסגרת העולם הסובייקטיבי של המטופל או המטפל, וכאשר המטפל מחזיק בנוסחאות המחזיקות "אמת אובייקטיבית"- הוא אינו מתפקד באופן פסיכואנליטי. מסגרת ההתייחסות של המטפל אינה נחשבת אף פעם לעובדה אובייקטיבית, והמטפל צריך להחזיק בעמדה המכוונת למודעות רפלקטיבית על התודעה שלו עצמו.
Goldberg (1985) תיאר את המתח הפסיכואנליטי בין ריאליזם, סובייקטיביזם ורלטיביזם, וטען כי ההבנה הפסיכואנליטית מערבת דיאלוג בין שני יקומים אישיותיים. את המעשה הפסיכואנליטי הוא מתאר כמערב סדרת הבנות אמפתיות לגבי מבנה החיים הסובייקטיבי של האדם, אשר נמצא באינטראקציה עם רפלקציה של המטפל לגבי מעורבות המציאות האישית שלו בתהליך החקירה.
דפוסי המשמעות השונים הנוצרים במסגרת החקירה האנליטית עולים מתוך השדה הפסיכולוגי המצוי במפגש בין שתי המערכות הסובייקטיביות. בהתאם, את הפירושים יש להבין תמיד בהקשר האינטר-סובייקטיבי בו נוצרו. השדה הבין אישי נוצר ביחסי הגומלין בין העברה להעברה נגדית. זהו "המרחב האנליטי" בו היפותזות שונות נבחנות.
מפרספקטיבה זו, המציאות אינה "מתגלה" או "נחשפת" במפגש הטיפולי כפי שפרויד הניח, אלא שלטענתו של Stolorow גם לא מדויק לומר כי היא "נוצרת" או "נבנית". Stolorow מציע כי המציאות הסובייקטיבית מתוארת בתהליך של הדהוד אמפתי. המטופל מגיע אל הטיפול עם מערכת משמעויות ועקרונות מארגנים אשר התפתחו לאורך השנים, אך הדפוסים וארגון החיים הסובייקטיבי הוא לא מודע באופן טרום-רפלקסיבי.
הפעילות המארגנת הלא מודעת הופכת מודעת בתהליך הטיפולי כדיאלוג אינטר-סובייקטיבי בו המטפל תורם את הבנתו האמפתית. התייחסות למציאות הסובייקטיבית כמתוארת ולא כמתגלה או נוצרת, לא רק מכירה בתרומת ההתכווננות האמפתית של המטפל ופירושיו להפיכת מציאות זו למודעת. התייחסות זו גם לוקחת בחשבון את הפעילות המארגנת של המטפל מאחר והיא משפיעה על ההדהוד האמפתי שלו.
בהתאם, Stolorow מסכים עם Schwaber (1983) כי מה שהמטפל "יודע" בסיטואציה האנליטית אינו אמיתי יותר ממה שהמטופל "יודע". כל מה שניתן לדעת מבחינה אנליטית הוא מציאות סובייקטיבית- המטפל, המטופל והשדה הבין אישי המתפתח ומשתנה תמידית הנוצר ביניהם. יחד עם זאת, Stolorow אינו טוען כי פרוש ומבנה הסברי הם טובים באותה מידה. הפירוש הופך פירוש טוב בהתייחס לקריטריונים הרמנויטיים הכוללים קוהרנטיות לוגית, ההבנה הכוללת שלו, עקביותו ביחס לידע פסיכולוגי נוסף והיופי האסתטי של החשיפה האנליטית את הדפוסים שקדם לכן היו סמויים. כאשר אנו מבקשים להעריך רעיונות תיאורטיים, Stolorow מציע כי יש להתייחס לשלושה קריטריונים:
Stolorow טוען כי המסגרת הבין אישית עונה על שלושת הקריטריונים. ראשית, לטענתו, הוכח כי הגישה הבין אישית יכולה לאגד ולהציע אינטגרציה של תובנות קרובות חוויה המבוססות על פסיכולוגית הקונפליקט הנפשי הקלאסית ועל רעיונותיו של קוהוט אל תוך מסגרת תיאורטית רחבה יותר. שנית, התיאוריה הבין אישית מבוססת במהותה על רפלקסיה ותיקון עצמיים מאחר והיא כוללת תמיד לקיחה בחשבון של השפעת הצופה והתיאוריות שלו על מושא הצפייה. לבסוף, רעיון השדה הבין אישי הוא מבנה תיאורטי המתאים ומאפשר אופנות אינטרוספקציה אמפתית של חקירה.
בהתאם, Stolorow מציע כי אימוץ פרספקטיבה בין אישית יכולה להרחיב את היכולת להבנה אמפתית לממדים מתרחבים תמידית של החוויה האנושית.
Stolorow, R.D. (1988). Intersubjectivity, Psychoanalytic Knowing, and Reality. Contemporary Psychoanalysis, 24:331-337.
