גלית צח
בפברואר 2014 התקיים בבית השחמט בת"א יום העיון מטעם החברה היונגיאנית הישראלית החדשה. יום העיון עסק במושג האטרקטיבי והרלוונטי כמעט לכל אחד מאיתנו, האקס המיתולוגי, וכלל חמש הרצאות אשר ניתנו ע"י אנשי מקצוע החברים בארגון החברה היונגיאנית. כל מרצה הפגיש אותנו עם האקס המיתולוגי ומבעיו הנפשיים השונים, בין אם בספרות, בחדר הטיפולים, בתרבות ואף בראי המקרא, כאשר ניחוח שפתו הסימבולית של יונג נשזר לאורך כל ההרצאות. את דברי הפתיחה נשאו ד"ר גדי מעוז, נשיא החברה היונגיאנית הישראלית החדשה, וגב' עדית אנקורי, יו"ר וועדת יום העיון. בדברי הפתיחה הדוברים הזכירו לנו כי מושג האקס המיתולוגי, אשר מתקשר אוטומטית למשמעותו הפופולרית ואף ההוליוודית, מתייחס למעשה לחוויה פסיכולוגית. חוויה פסיכולוגית זו אינה נבנית רק מתוך חוויות אישיות או יחסי האובייקט, אלא נובעת גם מהמעיין הנשען על הרובד הארכיטיפי של הנפש.
ההרצאה הראשונה אשר פתחה את יום העיון, "האקס המיתולוגי כדיבוק- כיצד ניתן להיפרד ממנו על פי איבסן ויונג", ניתנה ע"י גב' רותי שריג, פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית יונגיאנית בכירה. שריג הפגישה אותנו עם מושג האקס המיתולוגי ומשמעותו דרך המחזה של איבסן "האישה מן הים". במחזה, לגיבורה יש אקס מיתולוגי שהפך למעין דיבוק המאיים להרוס את חייה. דרך סיפור המחזה וסמליו, שריג הדגימה את התהליך הנפשי אשר דרכו נוצרת חוויית האקס המיתולוגי וכן את "טכס גרוש השדים" אשר מביא לשחרורו.בפתיחתה, כמו זורקת אותנו ישירות למי נהר הרגש העמוקים, שריג מפנה שאלה רטורית שאינה משאירה אף משתתף בקהל שווה נפש: "למי מאיתנו אין אקס מיתולוגי? ומה הופך אקס להיות מיתולוגי?" הרי לא כל מערכת יחסים שנגמרה זוכה לתואר הזה אשר מקנה לה מעמד בלתי נשכח. אבל אין זה סוד שלא פעם אותו אקס מיתולוגי הינו מקור לכאב רב, כקוץ שנשאר תקוע ואינו מאפשר להתמסר לקשר חדש. זו חוויה של עניין לא פתור המצריך תיקון על מנת "לעבור הלאה". שריג תיארה את החוויה המורכבת לפיה לצד ההודאה בכישלון הקשר, מתקיים עונג מכך שבכלל היה קשר כזה. היא הזכירה בהקשר זה את ספרה של עירית לינור "שירת הסירנה", בו מתוארת אותה מערכת יחסים הממשיכה ללוות כמו רוח רפאים נסתרת. שריג טוענת שלא פעם מדובר בהיצמדות לקשר שהוא לא בהכרח טוב, לעיתים "לא טוב" בלשון המעטה, אשר הסתיים בצורה כפויה, ללא התרחשות של פרידה רגשית, ומכאן הצורך בהיצמדות לאותה דמות של האקס. מדוע, שואלת שריג, לא מתרחשת פרידה רגשית? התשובה לכך היא למעשה נקודת המפתח אשר עברה כחוט השני במהלך יום העיון.
ההנחה היא שפרידה הנפשית לא מתרחשת כאשר משהו ששייך לנו הופקד אצל האדם השני. האדם אמנם יצא מחיינו אך נושא עימו חלקים מעצמנו שאנו מרגישים שעלינו להיות מחוברים אליהם. בנקודה זו יונג נכנס לתמונה. שריג מסבירה שבתיאוריה של יונג, ישנה התייחסות לאקס המיתולוגי דרך ארכיטיפ האנימוס, שהינו ייצוג הגבר בנפש האישה אשר מורכב מתצריף של הגברים בחייה: אביה, אחיה, גברים שפגשה, והן מחלקים לא מודעים כמו פוטנציאלים מעצמה. על פי יונג בתהליך התאהבות ישנה סריקה של האדם שמולנו ובדיקה עד כמה הוא עונה על התמונה הפנימית, וכשיש התאמה ישנה התרגשות מאוד גדולה. ההתאהבות אינה אלא השלכה של התמונה הפנימית הלא מודעת, תחושה מאגית של מוכרות מגלגול קודם המפעילה אותנו. אז מי מבני זוגנו אם כן יהפוך לאקס מיתולוגי? לדבריה של שריג, בן הזוג אליו הופנתה מידת ההשלכה הרבה ביותר. כעת מדגימה שריג תהליך זה של תנועה מהיצמדות לשחרור דרך ביטויו בעולם התרבות, ומפליגה איתנו לסיפור המחזה של איבסן "האישה מן הים". אלידה, גיבורת המחזה, אשתו של ד"ר וואנגל המבוגר ממנה, התארסה בנעוריה למלח זר אשר נעלם לפני נישואיהם, אותו אהבה אהבת נפש. לפני הפרידה נכרתה ביניהם ברית אירוסין באמצעות טבעת המושחלת על שרשרת אשר הושלכה לים. כך, נוצרה באופן מטאפורי ברית נישואין בלא מודע אשר כבלה את המלח אליה וקיימה אותו כדמות פנימית בתוכה, כדיבוק אשר מנע ממנה להתמסר לקשר עם בעלה ולאימהותה. במחזה עצמו, דמות הזר מופיעה כרוח רפאים, דמות פנטזמטית המקבילה למושג הצל (של יונג) בנפש. אלידה עסוקה באובססיביות בכמיהה לאותו זר, עורגת לים, אולם למרבה האירוניה כאשר בסוף המחזה לראשונה מופיע דמות המלח בכבודו ובעצמו, אלידה כלל אינה מזהה אותו!לדבריה של שריג, למעשה התרחשה מעין השתלטות של הזר על אלידה, משום שהיא לא לקחה ממנו בחזרה את מה שהפקידה אצלו. שריג הקרינה סצנה מהסרט בה אלידה מסרבת לעבור לגור במקום רחוק מהים, וחושפת בפני בעלה את סוד אהובה מהעבר. היא מספרת בשקיקה אודות שיחותיהם על הים, על סערות, על לילות אפלים בים, על דולפינים על כלבי ים ועל שחפים... לדברי שריג, המלח הזר, אשר נקשר בנפשה לים, מסמל את המעמקים הלא רציונלים והסוערים של הנפש ואת חווית החופש והמעוף, המרחבים שבנפשה של אלידה. היבשה, לעומת זאת, מייצגת את ההיגיון. שני הגברים למעשה מייצגים את שני הניגודים הללו עבורה. שני הפנים הגבריות בתוכה. הפרדוקס הוא שאותה חווית חופש המושלכת על המלח הפכה את חייה לכלא, שכן היא כלואה בדמותו. במחזה, אלידה מבקשת מבעלה לשחרר אותה והוא נענה לה מתוך אהבתו אליה, שכן בקשר ביניהם אין רק השלכה, יש גם הגשמה והוא רואה אותה גם באופן ממשי. באופן זה, אלידה מקבלת אליה את תחושת החופש אותה השליכה על הזר, ומרגע שאותה חוויה שלה שהושלכה חזרה אליה, הכוח שהיה לזר עליה נעלם. כך למעשה, ד"ר וואנגל, הרופא, ריפא את אלידה מהדיבוק שאחז בה. במחזה מתרחש מעין טכס גירוש שדים, אשר במובן מסוים, טוענת שריג, דומה לשלושת הדרכים באמצעותן מציע יונג להשתחרר מהאקס המיתולוגי. הדרך הראשונה היא מודעות למשקל הסגולי-סמלי-נפשי שיש לאקס המיתולוגי בכדי להחזיר חזרה את ה"משכון". הדרך השנייה היא ליצור דיאלוג חי עם הדמות הפנימית ואילו השלישית היא לבטא באופן אומנותי את החוויה מול האקס המיתולוגי.
את ההרצאה השנייה "אגדה שהייתה באמת או סיפור לא גמור? מה הופך את האקס/ית למיתולוגי/ית? "העביר ד"ר יורם אינספקטור, פסיכיאטר ואנליטיקאי יונגיאני. אינספקטור התייחס למושג האקס המיתולוגי מתוך התבוננות על שני פנים הקיימים במערכת יחסים: הפן הארכיטיפ לי והפן הפרסונלי. הפן הארכיטיפלי הוא זה שכולל את האלמנטים של ההשלכה, המיתוס והאידיאליזציה שיש לנו אל בן הזוג. הפן הפרסונלי מתייחס לאלמנטים הממשיים שיש בקשר, להתוודעות לאדם שנמצא מולנו בשר ודם. לדברי אינספקטור, במערכת יחסים זוגית טוב שיתקיימו שני האלמנטים יחדיו, ולא האחד על חשבון השני. יחסים שיש בהם רק מימד ארכיטיפלי הם לכאורה "מושלמים" אך גם בולעים, ואילו המודעות עלולה להיות מכאיבה (כמו אכילה מעץ הדעת אשר יצרה את הבושה) אך היא גם זו שיוצרת את החיות בקשר.אינספקטור מעלה את השאלה מה קורה במצב של אקס מיתולוגי ומציע כי מדובר במערכת יחסים שלרוב נקטעת עוד בשלב בו רק המרכיב הארכיטיפלי נכח וטרם נמהל בפרסונלי. במצב זה האדם פגיע יותר. הוא נתקע בהשלכה, במיתוס, אותם מאוד קשה "לתקן". נוצר מצב דיסוציאטיבי אשר רק אינטגרציה היא זו שתסייע לו, ויש בה הרבה כאב. בנקודה זו מעלה אינספקטור שאלת תם: האם האהבה היא מחלה? הוא מציג מקרה טיפולי אשר ממחיש לנו כמה דק הגבול בין אהבה למחלה. מדובר במטופלת גרושה אשר פנתה לטיפול כאשר היא סובלת מסימפטומים פיסיים מטרידים. המטופלת התמודדה עם שני אקסים מיתולוגיים: לבעלה לשעבר היתה קשורה באופן עמוק עקב הצלתו את חייה במצב רפואי קשה בו היתה שרויה, והשני היה אהוב נעוריה, אותו עזבה בעבר אחרי מספר שנות זוגיות ואליו חזרה עם גירושיה. דרך תהליכים טיפוליים ומיסטיים שעברה, המטופלת הבינה כי היא "תקועה בעבר", ורק לאחר שהצליחה להשתחרר מהארכיטיפלי שבקשר עם אהוב הנעורים, והתוודעה לפרסונלי שבקשר עמו, הבינה שמקומה אינו איתו, ובד בבד גם הסימפטום חלף.
במחציתו של יום העיון, רגע לפני הפסקת הצהריים, מר יוסי שדה, המגדיר עצמו כ"מספר סיפורים", "גנב את ההצגה" עם חצי שעה של אתנחתא קומית. בחן רב מתובל בהומור עצמי למכביר כלפי עצמו ועדתו העיראקית, סיפר שדה שני סיפורים מבודחים על קשר זוגי שבסופם עוקץ משעשע. היה זה מפתיע ומרענן לצפות ולהיות חלק מקהל אנשי המקצוע, אשר נהנו מאווירה עולצת ופרקו מתח דרך צחוק מתגלגל, עד שלרגע אפשר לשכוח שמדובר ביום עיון מקצועי. מתוך שלל הבדיחות והחידודים, נשאר איתי דווקא משפט אחד שנאמר בבדיחות הדעת, כשסיפר שדה על הרקע שלו כעו"ד, וההסבה שלו אח"כ למספר סיפורים והוא: "ההצלחה תוקעת אותך, הכישלון נותן לך עוד אופציות". חומר למחשבה...
את ההרצאה השלישית, שנקראה "שבועת אמונים" של עגנון. האישה כאקסית המיתולוגית וכסמל לנשי שבנפש" הציגה גב' עדית אנקורי, פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית יונגניאנית בכירה. אנקורי הציגה את נושא האקס המיתולוגי לראשונה מהכיוון השני, של האקסית המיתולוגית. היא הציגה את סיפורו של עגנון "שבועת אמונים" המתאר את גיבור הסיפור, יעקב, ששבועתו לשושנה, והיותה מעין אקסית מיתולוגית עבורו, כובלת אותו מליצור קשר עם כל אישה אחרת. בהרצאתה, היא תיארה את הסיפור תוך התייחסות לסמלים שבו ולתימות התוך נפשיות שעובר הגיבור.לפי הסיפור, יעקב ושושנה היו חברי ילדות שנשבעו שבועת אמונים להיות יחד אולם המציאות הרחיקה ביניהם אט אט. ברבות השנים נפגשו שוב. שושנה משוועת לקשר עם יעקב אולם הוא עצמו מגלה עייפות וחוסר רצון לקשר. גם עיסוקו כחוקר אצות ים מרמז על עקרותו הרגשית. ליעקב שש תלמידות, עימן יש לו קשר קרוב אך לא אינטימי כלל. הם נהגו לטייל יחדיו לאורך חופי יפו, לכן נקראו בפי העוברים והשבים "שבעת כוכבי הלכת". אנקורי תיארה, תוך שהיא נעה בין הרמה הסיפורית לרמה הסימבולית בסיפור, את הפער בין הארוס, התשוקה, האנימה (הייצוג הנשי בנפשו של הגבר ע"פ יונג) הנוכחים בסיפור דרך הדמויות והנופים, לבין העדרם בנפשו של יעקב. כך לדוגמא, יפו המתוארת באופן אידיאלי מסמלת את אישיותו חסרת הקונפליקטים של יעקב. הים האינסופי, לעומת זאת, מסמל את הקול הלא מודע על אוצרותיו והסכנות הגלומות בו, שאל קריאתו לצאת למסע למעמקי הנפש יעקב אינו נשמע. הגן, על עולם הטבע שלו, מסמל את עולם הרגש, החושים, החיוניות, האנימה בנפשו של יעקב ממנה הוא מנותק. שש הנערות- נשים קטנות בשר ודם. קרובות יותר למציאות מאשר שושנה. כל אחת מהן מייצגת פן אחר באישה. דמותה של שושנה מייצגת גן עדן אבוד בנפשו של יעקב. אנקורי מתארת איך לאורך הסיפור יעקב נמנע מהצפה של הרגש, שמא תתעורר האנימה בקרבו.
גב' אנה גולני, עובדת סוציאלית M.S.W ואנליטיקאית יונגיאנית, אשר הציגה את ההרצאה הרביעית ביום העיון, המשיכה את קו האקסית המיתולוגית, וקראה להרצאתה "האקסית המיתולוגית: "אם זה כל כך רע, אז בשביל מה זה טוב?" בהרצאתה, גולני דנה בחוויית האקס המיתולוגי ככזו ששורשה נעוץ בכמיהה קמאית בנפש להתמזגות טוטאלית המביאה להיצמדות לאובייקט קונקרטי, והדגימה טענה זו בעזרת מקרים מחדר הטיפולים. טענתה של גולני היא כי לתופעת האקס המיתולוגי ישנם שורשים ארכיטיפליים. בנפש ישנה דואליות בין שני כוחות קמאיים: האחד הוא הדחף להתמזגות טוטאלית, ואילו השני הינו הדחף לנפרדות. חוויית הפרידה מהדהדת שכבות עמוקות וארכאיות אלה בנפש. ההתאהבות בבן הזוג מעוררת את הפנטזיה להתמזגות הטוטאלית, לחוויה של מעין הסרת מחיצות עם האחר, כמיהת נפש עם ישות יותר גדולה, חזרה לרחם או לגן עדן, טרנסצנדנציה. בשלב מוקדם או מאוחר מופיע הדחף להיות אני, לנפרדות, אך כאב הנפרדות עצום ועלול לעורר תוקפנות כלפי עצמי וכלפי האחר. גולני התייחסה למוטיב מרכזי של הזדהות עם ארכיטיפ הגיבור והנסיכה במצוקה (שהרי אין גיבור בלי נסיכה ולהיפך). בחדר הטיפולים, ניתן לראות כיצד ההישאבות להזדהות עם דמות הגיבור או הנסיכה עלולים להוות מדרון חלקלק והרסני. כך למשל היא הציגה דוגמה בה הודעת טקסט טלפונית מאקסית מיתולוגית מפעילה מנגנון זה מחדש ובאחת מטלטלת את חייו של המטופל. בדוגמא אחרת גולני תיארה גבר אשר הקסם שייחס לאהובתו הביאו למצב נפשי של רצון להתאבד עקב קשיים בקשר. למרות מודעותו לקשיים אלו הוא היה נחוש להישאר בקשר ולו רק כדי לשמר את אותו הקסם. אלה הם תיאורים של חוסר איזון בין המרכיב הגברי לבין הנשי בתוך הנפש, אשר מביא להבסת האגו. במצב זה של חוסר איזון בצד הגברי בנפש החלק הרציונלי הופך לדלוזיה, כוח הרצון הופך לאובססיה או לצמצום החיים והנחישות הופכת לכוחנות. בצד הנשי בנפש, הקבלה הופכת להיות התמסרות חסרת אבחנה, סבלנות לעמדה מזוכיסטית והדמיון הופך לפנטזיה. אולם, לדבריה של גולני, הפנטזיה הגרנדיוזית של האביר והנסיכה, היא אינה אלא היפוך של חוויות נחיתות ופחד העולים מהשאול ותוקפים אותנו. 'שאול' היא מילה מיתולוגית ציורית המייצגת את כל מה שהאגו לא רוצה לדעת ממנו, דהיינו החולשות, הפגימות והפחדים. דווקא מתוך חוסר האונים הזה, מתוך השאול, ישנה קריאה מהלא מודע לאיזון של שני כוחות אלה בנפש. תהליך האיזון יכול להתאפשר על ידי התנתקות מהפנטזיה הטוטאלית ומעבר תהליך חניכה שבסיומו ניתן לקיים קשר עם אחר, בשר ודם, אשר בו החוויה הטנרסצנדנטלית תמוקם בתוך הנפש עצמה. גולני טוענת שתהליך זה דומה לעבודה עם 'הצל' שמפתחת את החמלה, ומכנה אותו "גאולת הנסיכה". כך, גולני הדגימה כיצד מתוך עבודת חלום של מטופל אשר חלם שנאבק עם מחבל פלסטינאי, ניתן היה לזהות את קשייו סביב אסרטיביות וכך להחזיר לו את אותו חלק גברי ולהתנתק מהפנטזיה.
את יום העיון חתמה הרצאתו של ד"ר מיכה אנקורי, פסיכולוגי קליני ואנליטיקאי יונגיאני בכיר, אשר קרא להרצאתו כשם כותרת יום העיון, ובשינוי קל: "גן העדן. האבוד?". ד"ר אנקורי הציג נקודת מבט המבוססת על ספר הזוהר לפיה הגעגוע לגן עדן הוא זה שמסביר את סינדרום האקס המיתולוגי. בהרצאתו הדינמית, המתובלת בשלל ציטוטים מ'שיר השירים' (הטקסט המרכזי בספר הזוהר) ובהצגת ציורים ססגוניים מתקופת הרנסנס, אנקורי החזיר אותנו אל סיפור הבריאה של אדם וחווה בגן עדן. לפי השקפה זו, אדם וחווה או האיש והאישה נבראו כגוף אחד המחובר בגבו, ואח"כ נוסרו. הגעגוע של כל אחד מהם לחלק המשלים - הוא זה שמסביר את האהבה. למעשה, אדם וחווה היו בסימביוזה, והרי כשיש סימביוזה, לא יכולה להתקיים אהבה. על מנת לאהוב באמת יש צורך בנפרדות. לדבריו של אנקורי, היות ואדם וחווה גורשו מגן עדן, למעשה אהבתם האידילית עדיין לא מומשה ברובד המציאות. היא נשארה בגדר הפנטזיה, שכן אף אחד מהם לא הספיק לבסס את תהליך הבנייה של עצמו על מנת להיות שלם. כך, למעשה, תופעת האקס המיתולוגי הינה ככמיהה לאותו גן עדן האבוד והשבת ההרמוניה האידיאליסטית.
לסיכום, יום עיון זה ייחד את החוויה הפסיכולוגית הטומן בחובו המונח השגור בפינו ובליבנו, האקס המיתולוגי, וכמו הפיח בו רוח חיים ומשמעות. נראה כי הכותרת "גן העדן האבוד", מאגדת בתוכה חוויה נפשית קדומה וראשונית, אשר קיבלה המשגות שונות לאורך יום העיון. הרעיון לפיו קיימת ערגה קמאית למרחבים פנימיים המושלכים על האחר היווה מוטיב מרכזי בהרצאות, בצורות שונות. מעניין היה לראות כיצד החוויה הרגשית של האקס המיתולוגי חוצה זמנים, תרבויות ועולמות תוכן, ומגלמת דינמיקה נפשית חוזרת: דינמיקה של מפגש בין דמות פנימית האוצרת בתוכה פנטזיות, כמיהות וארכיטיפים, הנוצקת אל דמותו של האחר המציאותי ויוצרת את הישות המופלאה הנקראת יחסים. לאור זאת, אני סבורה כי השאלה של מה בין החוץ לפנים, היכן עולמנו הפנימי נגמר והאדם האחר מתחיל, בעיקר בהקשר של אהבה רומנטית, עוד תמשיך לרחף מעלינו.
גלית צח היא פסיכולוגית קלינית מומחית מ.ר. 84778, מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.קליניקות: ת"א- נמל ת"א ראשל"צ- הפסנתר 11, טל' 0544915324
