ד"ר אלינער פרדס ונמרוד שיינמן
בשנים האחרונות הולך ומתרחב הידע על שילוב מיינדפולנס בטיפול, בעבודה עם מצבי מצוקה, חרדה, דיכאון ובמגוון מצבים נפשיים, גופניים ורפואיים נוספים. סיכום זה מהווה "הצצה" אל גישות מבוססות מיינדפולנס בטיפול ((Mindfulness-based psychotherapies, לעקרונות המנחים שמאחוריהן, לתרומה הפוטנציאלית של הגישות לפסיכותרפיה (Mindfulness informed psychotherapy) ולמשמעותן לאנשי מקצוע העוסקים בטיפול (The mindful therapist).
מיינדפולנס (קשיבות) מתואר כ"מודעות מכבדת ונטולת שיפוט" (קורנפילד 2009), מודעות שמתפתחת מתשומת לב שפוגשת את החוויות שבכאן ועכשיו, ברגע הנוכחי, תוך קבלתן ללא שיפוטיות (קבט-זין, 2003). המונח תורגם לעברית גם כ"מודעות קשובה", "קשב מודע" או "תודעה מתבוננת". (עודד, 2006)
בשיטת מיינדפולנס אפשר למנות ארבעה אפיונים מרכזיים: (1) תשומת לב מודעת; (2) נוכחות וקשב למכלול תהליכי הווה, רגע אחר רגע; (3) קבלה לא שיפוטית; (4) להיות עם תודעת המתחיל (Beginner's Mind), דהיינו פתיחות וסקרנות לתופעות כמות שהן, כילד שרואה דברים בפעם הראשונה.
מיינדפולנס פותחה כהתערבות טיפולית בשנות השבעים-שמונים על ידי פרופסור ג'ון קבט-זין (Kabat-Zinn, 2003) וממשיכיו, שהתבססו על עקרונות מדיטציית תובנה (Insight Meditation) ומקורות בודהיסטיים. המודל המקורי (Mindfulness Based Stress Reduction, MBSR) מתבסס על 9 מפגשים קבוצתיים, ועל תרגול אישי יומי בתהליכי הליבה של הגישה. המשתתפים לומדים להיות בתשומת לב מקבלת לאספקטים השונים של הקיום: תחושות, מחשבות, רגשות, חושים, דחפים ומצבי תודעה. התרגול הלא שיפוטי מאפשר לאדם להכיר את תבניות התגובה האוטומטיות שלו, ומפתח מודעות ויכולת בחירה. התוכנית מציעה מבנה לפיתוח המיומנויות באמצעות תרגול, הסברים, שיחה ותרגול אישי.
הגשר שנבנה בין מזרח למערב הניב מאז שיטות טיפול נוספות עם יישומים נרחבים בעבודה קבוצתית ופרטנית. לצד יישומים אמפיריים רבים למטפל הפרטני, קיימות כיום לפחות ארבע שיטות טיפול מבוססות מיינדפולנס, שזכו לתיעוד ולביסוס משמעותי בספרות הטיפולית המדעית:
התרומה של קשיבות בטיפול הוכחה במחקרים רבים, ובמיוחד מול מגוון רב של סבל נפשי כמו חרדות, דיכאון, מתח עקב מחלה קשה, דחק פוסט-טראומטי והפרעות אכילה, כמו גם בטיפול במצבים רפואיים שונים כמו כאב כרוני, סרטן, לחץ דם גבוה ועוד (Davidson & Begley, 2012 ; Williams & Penman, 2011).
אחת מעקרונות היסוד העומדים מאחורי שילוב מיינדפולנס בטיפול, עקרון שהוא רלבנטי גם למטפלים שלא עברו הכשרה במיינדפולנס, הוא שלעתים רבות הניסיון, הלא בהכרח מודע, לשלוט ב"לא רצוי" עלול להפוך לכשעצמו לבעיה. קשיבות מציעה להרפות את עצם המאמץ לשנות, שמתעורר מול כל אי-נוחות גופנית או רגשית. במקום זאת, קשיבות מציעה תרגול התנסותי סיסטמתי של תשומת לב פתוחה, מהולה בסקרנות ידידותית, שמופנית למצוקה עצמה או לכל המכלול של הקיום.
חשוב להבחין בין תשומת לב וקשיבות לרגשות מכאיבים וקבלתם, לבין "חפירה" או "חיטוט" בהם (רומינציה). קבלה קשובה קשורה לרשות ולאפשרות (ולהזדמנות) לחוות את כל טווח הרגשות האנושי, על כל ה"נעים" וה"כאוב" שבספקטרום. עצם ההתבוננות בזרם התודעה ובמתרחש בה, רגע אחרי רגע, מאפשר הרחבה של היכולת להכיל קשיים ולהיות עם "כל מה שיש", כולל עם המתח, החרדה, הכעס, הדכדוך והתחושות הגופניות הקשות. קשיבות מפחיתה את רמת התגובתיות ומקלה על ההתמודדות עם מצוקות החיים. רומינציה, לעומת זאת, כוללת חשיבה אובססיבית על הרגש, ונוטה להעצים את המצוקה במקום להקל עליה.
האימון במיינדפולנס מטפח את היכולת להיות במקום שבו אנחנו נמצאים (כולל המקומות הקשים) ולקבל אותו (Kabat-Zinn, 2003), "להישאר על הגדה הזאת ולא לנסות להיאחז במוכר" (צ'ודרון, 1991). תרגול התבוננות במצבי תודעה מאפשר לנו להיות פחות נשלטים על ידי "טייסים אוטומטיים". ההקשבה לנשימה, לתחושות הגוף, לחושים ולתנועה, מהווה הזמנה להיות עם מה שיש, "לפגוש את העולם כפי שהוא" (Shapiro et al., 2009), "להרים ראש ולהזדקף, כשאנחנו מרגישים שהיינו מעדיפים להתמוטט ולסגת" (צ'ודרון 1991).
תרגול מיינדפולנס שונה במהותו מתרגולות הרפיה, למרות ששניהם יכולים להביא לרוגע. תרגילי הרפיה מאופיינים בעשייה - תרגילי נשימה, הרפית השרירים, אימון אוטוגני או דמיון מודרך - במטרה לעורר את תגובת ההרפיה (The relaxation response). תרגולי מיינדפולנס "קלאסיים" אינם מכוונים ליצירת רוגע אלא לפיתוח נוכחות ומודעות, למרות שבמקרים רבים הם יביאו להרפיה כתהליך טבעי.
"האדם שלמד להסתגל לחברה שלנו אינו חי ואינו מת. הוא משול לרדום, מת-חי", טוען ד"ר ג'ק קורנפילד, פסיכולוג קליני, מורה בודהיסטי ומחבר הספר "הלב הנבון". תהליכי מיינדפולנס מביאים את המתרגל לקשיבות לכל טווח חוויות הקיום. בכך הם מציעים לו להיות מודע יותר (more aware) וער יותר (more awake), במגע מלא יותר עם המתרחש בגוף, בנפש ובהכרה ברגע נתון (פלד, 2005).
מיינדפולנס יוצר שינוי במערכת היחסים שלנו (ושל המטופלים שלנו) עם הסבל האנושי. "כל מה שפגשתי במטופלים שלי כבר פגשתי בתוכי, מבפנים, תוך כדי התרגול", מסביר הפסיכיאטר פול פליישמן. "זה מאפשר לי להיפתח לחוויות ולא להיסגר מולן... איני יכול לגנות אותן בלי לגנות את עצמי" (Fleishman, 1999). האימון מיינדפולנס עשוי לסייע לנו כמטפלים להגיע לרבדים עמוקים יותר של נוכחות וקשב, לעזור לנו להיות פחות מותנים ולפתוח עבורנו דרכים חדשות להיות עם עצמנו, עם המטופלים שלנו ועם העולם (אליצור, 2007).
מיומנויות מיינדפולנס מסייעות למטפל להיות קשוב יותר לדקויות ולחוויות המתעוררות בתוך "המיכל", ולזהות אותן (בעת הטיפול) ללא הזדהות יתר. הקשב המודע מחדד גם את היכולת לאתר רגשות ודפוסים אוטומטיים ולתת להם שם ומקום, באופן שימנע את הפרעתם לקשר הטיפולי, לדיאלוג ולתהליך הטיפולי. התרגול מעצים את יכולת המטפל להיות נוכח (bear witness) אל מול עומס רגשי ומצבים שונים של חוסר אונים ותקיעות במפגש הטיפולי. הוא מרחיב את יכולת ההכלה, מעמיק שקט פנימי ומפתח פתיחות, רגישות וזמינות רגשית, רכיבים הכרחיים לקשר טיפולי מיטבי (Baer, 2006; Christopher & Maris, 2010; Siegel, 2010).
מחקרים על מיינדפולנס כ"רפואה מונעת" למטפלים מראים כי האימון במיומנויות של מיינדפולנס תורם להגברת רמת החיסון מפני שחיקה וטראומטיזציה משנית בקרב מטפלים (Christopher & Maris , 2010; Goodman & Schorling, 2012; Krasner et al, 2009).
השילוב של מיינדפולנס ופסיכותרפיה הינו מתחומי המחקר והיישום המתפתחים ביותר בשלושים השנים האחרונות. במאמר זה הצגנו "על קצה המזלג" את עקרונות המיינדפולנס, ודנו במספר יישומים המבוססים על מיינדפולנס ובתרומתם לפסיכותרפיה. למיינדפולנס השפעה פוטנציאלית על ממדים נוספים של המפגש הטיפולי, שלא נגענו בהם במאמר הנוכחי, כמו יחסי מטפל-מטופל, הדיאלוג הטיפולי, תהליכי טרנספורמציה, טיפוח חמלה וחמלה-עצמית ועוד. באלו ננסה לגעת במאמרים עתידיים נוספים.
אידו טל, יובל (2006). בודהיזם: מבוא קצר. הוצאת מפה ואוניברסיטת תל אביב.
אליצור, אסתר. (2007). ערור הלב - מסע אל האימון הבודהיסטי. שיחות.
פלד, א. (2005). פסיכואנליזה ובודהיזם - על היכולת האנושית לדעת. הוצאת רסלינג.
צ'ודרון, פמה (1991). כשהדברים מתפרקים. הוצאת חכמת הלב.
קאבט-זין, ג'ון (1994). באשר תלכו, שם תהיו (תרגום: נעמי מור). הוצאת בר-אור, רמת השרון.
קורנפילד, ג'ק. (2009). הלב הנבון. (תרגום: ברוך גפן). הוצאת מודן.
מאמרים נוספים על מיינדפולנס וטיפול אפשר למצוא באתר של מרכז "מודע", המרכז הבין-תחומי, הרצליה.
Baer, R.A. (Ed.). (2006). Mindfulness-based treatment approaches: Clinician's guide to evidence base and applications. San Diego, CA: Elsevier Academic Press.
Christopher, J.C. & Maris, J.A. (2010): Integrating mindfulness as self-care into counseling and psychotherapy training. Counselling & Psychotherapy Research. 10(2): 114-125.
Davidson, R.J. & Begley, S. (2012). The emotional life of your brain: How its unique patterns affect the way you think, feel, and live, and how you can change them. New York: Hudson Street Press
Fleischman, P.R. (1999). Karma and Chaos. Vipassana Research Publication, Seattle, USA.
Germer, C.K., Siegel, R.D., & Fulton, P.R. (2005). Mindfulness and psychotherapy. New York: Guilford Press.
Germer, C.K. (2009). The mindful path to self-compassion: Freeing yourself from destructive thoughts and emotions. New York: Guilford Press.
Goodman, M. J. & Schorling, J.B. (2012). A mindfulness course decreases burnout and improves well-being among healthcare providers. International J Psychiatry Med, 43, 119-2.
Hayes, S. C. (2004). Acceptance and commitment therapy, relational frame theory, and the third wave of behavior therapy. Behavior Therapy, 35, 639-665
Hayes, S.C., Strosahl, K. & Wilson, K.G. (2012). Acceptance and commitment therapy: The process and practice of mindful change (2nd ed.). New York, NY: Guilford.
Hill , C.L.M. & Updegraff, J.A. (2012). Mindfulness and its relationship to emotion regulation. Emotion, 12(1), 81-90.
Kabat-Zinn, J. (2003).Mindfulness-based interventions in context: Past, present, and future. Clinical Psychology Science and Practice, 10, 144-156.
Krasner et al. (2009). Association of an Educational Program in Mindful Communication with burnout, empathy and attitudes among primary care physicians. JAMA. Vol. 302 (12) pp 1284-1293
Roemor, L. & Orsillo, S.M. (2009). Mindfulness & Acceptance Based Behavioral Therapies in Practice. N.Y, Guilford Press
Shapiro, S.L. & Carlson L.E. (2009). The art and science of mindfulness: Integrating mindfulness into psychology and the helping professions.(pp. 131-142). Washington, DC, US: American Psychological Association, xvii, 194 pp.
Siegel, D.J. (2010). The Mindful Therapist: A clinician's guide to mindsight and neural integration. New York: Norton
Williams, M. & Penman, D. (2011). Mindfulness: An eight-week plan for finding peace in a frantic world. NY: Rodale.
