צוות בטיפולנט
מאמר זה יוצא מהנחה כי מודל ההתפתחות בשלבים של אריקסון מספק אמצעים להבנה והתמודדות עם אתגרי זהות שונים איתם מתמודדים רבים מהיוצאים לפנסיה.
אתגר מרכזי איתו מתמודדים מרבית הפורשים הוא שסיום התפקיד התעסוקתי מביא לערעור תחושת הזהות ואספקטים הנלווים לתפקיד בו האדם החזיק בשנות עבודתו. במקביל, אובדים אספקטים כפעילויות וקשרים חברתיים, קבלת הערכה על יכולות ותפקודים מקצועיים, היסטוריה משותפת שנבנתה עם קולגות, תחושת התמודדות עם אתגרים ורווחים נלווים כמו שירותי מזכירות, רכב וכן הלאה. פורשים רבים הופכים ערים למשמעותם הרבה של אספקטים אלו רק לאחר הפרישה.
לאחר הפרישה יש צורך בוויתור או שינוי תפקידים ודפוסי התנהגות אשר אינם רלוונטיים לחיים שמחוץ למקום העבודה, ולמציאת מקורות אחרים לביסוס תחושת הזהות. כלומר, הפורש אמור להחזיק ב"עצמיים" נוספים אשר יאפשרו לו לחוות תחושת זהות יציבה ומתמשכת גם כשאחד ה"עצמיים" שלו אובד. עקרון ההמשכיות מציע כי מה שאנשים עשו בעבר מצביע במידה סבירה על מה שיעשו בעתיד. ההיבט החיובי שנלווה לכך הוא שחלקים נרחבים מהאישיות וההתנהגות ילוו את האדם גם לאחר הפרישה. אסימילציה של הזהות (ראיית החוויה בעולם כתואמת את זהותו של האדם) והאקומודציה (הסתגלויות שהאדם מבצע כדי לייצר התאמה בין הזהות לחוויה) יכולות לתרום לאיזון הזהות לאורך זמן, ללא חוויה של מעברים חדים בין הכחשת הצורך בהסתגלות מחודשת לבין התאמה קיצונית למציאות החדשה. על אף שלכל אדם יש תחושת המשכיות לאורך זמן אשר יוצרת את התחושה כי הוא אותו האדם, שינויים גופניים מתרחשים באופן תמידי ושינויים אלו הופכים את רעיון הזהות הסטטית למוטל בספק, גם אם אספקטים מסוימים של העצמי נותרים יציבים יחסית לאורך זמן. שינויי תפקידים בחייהם של אנשים מלווים, כאמור, בערעור תחושת הזהות, וכך גם היציאה לפנסיה.
על אף שהאדם הפורש לפנסיה עשוי היה לפתח זהות במהלך גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת, כפי שמתואר בשלב ה'זהות מול בלבול תפקידים' במודל התפתחות האישיות של אריקסון, הפרישה יכולה להביא לעיסוק ומאבק חוזר סביב נושא הזהות. עם זאת, מאבק זה מתרחש בהקשר התפתחותי שונה ביחס להקשר בו התנהל בגילאים צעירים יותר. פורשים רבים מופתעים מהאופן בו ההסתגלות לפרישה יכולה לעורר נושאי עבר, כמו למשל נושאים הנוגעים לזהות. היבט זה רלוונטי במיוחד לאנשים אשר נשענו בעיקר על מנגנוני אסימילציה לשימור זהותם, ולאלו שנטו להישען על רגשות ולא על סגנון המכוון לפתרון בעיות כאמצעי להתמודדות עם שינויים. מודל התפתחות האישיות של אריקסון מספק מסגרת להבנת נושאי זהות המתעוררים מחדש בשלב הפרישה. התבוננות של פורשים על עברם יכולה להתבצע באופנים שונים שביניהם נוסטלגיה וחרטה. חלק מהפורשים ייטו להתבוננות פסיכולוגית ואחרים יהיו מודעים פחות לאופן בו ההיסטוריה האישית שלהם משפיעה על התמודדותם עם הפרישה.
המודל של אריקסון מציע ארבע קבוצות של שלבי התפתחות מנטליים:
1. ינקות - אמון נול חוסר אמון, אוטונומיה מול בושה וספק
2. ילדות - אשמה מול יוזמה, יצרנות מול נחיתות
3. התבגרות - זהות מול בלבול תפקידים
4. בגרות - אינטימיות מול בדידות, פוריות מול קיפאון, אינטגרציה של האגו מול ייאוש
המעבר דרך שלבים אלו מעצב את הזהות והאישיות. ניתן לראות את מודל של אריקסון במונחים של תהליך חזרתי בו האדם חוזר לשלבי מוקדמים יותר כאשר הנסיבות מאתגרות אותו ובהקשר זה- היוצאים לפנסיה עשויים להיות מאותגרים דרך המפגש החוזר עם קונפליקטים מוקדמים יותר והאופן בו פתרו אותם. במובן זה, התהליך איתו מתמודדים חלק מהפורשים רלוונטי לפסיכותרפיה הדינמית בה משברים בהווה נחקרים ומובנים לאור ההתפתחות בעבר. המודל של אריקסון יכול לספק לפורשים מסגרת חשיבה להגברת מודעותם והבנתם העצמית.
Logan (1986) הציע המשגה מחודשת של המודל של אריקסון הרואה את שלב הזהות מול בלבול תפקידים כשלב מרכזי. הוא ראה אותו בו זמנית כפסגת התפתחות האישיות המוקדמת ותחילת תהליך של חזרה על השלבים המוקדמים עם הכניסה לשלב חיים בוגר יותר. האדם חוזר להתמודד עם אתגרי חמשת השלבים הראשונים (מאמון מול חוסר אמון עד זהות מול בלבול תפקידים) אך הפעם בהקשר של חווית גיל המעבר והזדקנות. בנקודה זו, אינטגרציית האישיות אשר הושגה בגיל ההתבגרות דורשת בדרך כלל התאמה כתוצאה מהשפעות הגיל, הפרישה, נושאים בריאותיים וגורמים פסיכולוגיים משתנים. Logan מציע גישה התואמת את התפיסה לפיה זהות מושפעת מנושאים אקזיסטנציאליסטיים לאורך מעגל החיים, ולפיה פורשים עשויים להתמודד עם השאלה אילו תפקידים וזהויות מתאימים או בלתי מתאימים לשלב החיים שלאחר הפרישה. מאחר ופרישה מעוררת פעמים רבות התבוננות על החיים שעברו, היא מעוררת לא פעם נושאים אשר נזנחו בתקופות בהם האדם הגשים מטרות בתחומי הקריירה, המשפחה והיחסים החברתיים. המודעות המתרחבת להתקרבות לסוף החיים, אשר מגיעה לעתים עם הפרישה, מעוררת שאלות הנוגעות לעצם הקיום האנושי ויכולה להיות מלווה בחרדה, אשמה, חוסר ודאות, חרדת מוות ודיכאון. רבים מהפורשים אשר מצפים לפרישה ומעוניינים בה מגלים רק לאחר פרישתם עד כמה מקומם התעסוקתי היה חיובי לתחושת הזהות שלהם, ומתמודדים עם המורכבות הנלווית לבחירה מה לעשות בחייהם לאחר הפרישה.
Osborne מדגים, על פי המודל של אריקסון, כיצד שלבי התפתחות מוקדמים יכולים לבוא להתעורר ולבוא לידי ביטוי עם הפרישה.
השינויים והאובדנים הנלווים לפרישה עשויים ליצור תחושת חוסר ביטחון לגבי העתיד והאופן בו יראו החיים לאחר הפרישה. האדם המתכנן לפרוש או הפורש עשויים להתחבט לגבי נכונות החלטה לפרוש באופן שמעורר ספקות, חרדה, הימנעות ועיכוב של הפרישה המתוכננת מתוך ספק ביכולת לקבל החלטה נכונה לגביה. בעוד שבמודל המקורי של אריקסון שלב זה נגע בעיקר לחווית הילד עם האובייקטים המשמעותיים שלו, בשלב הפרישה אובייקט האמון או חוסר האמון הוא האדם עצמו. חוסר אמון יכול להביא לבלבול זהות כפי שמתואר במודל של אריקסון, ולהפחית את החופש של הפורש בקבלת החלטות שונות.
אובדן תפקיד המפרנס עשוי להביא לתחושת בושה על הפרישה. תחושה זו עשויה להתחזק כאשר בן/בת הזוג עדיין עובד/ת, ובפרט כאשר הסיבה להמשך עבודתו/ה נובעת משיקולים כלכליים ולא מתוך רצון בהמשך מעורבות בפעילות משמעותית. להרגל של חיים יצרניים לוקח זמן לדעוך ובמיוחד כאשר הרגל זה מעוגן בתחושת משמעות אישית. בהתאם, הפרישה עשויה להיות מלווה באמביוולנטיות. תחושת הבושה מלווה בחלק מהמקרים גם בתחושה בלתי מוצדקת של תלות בבן/בת הזוג אשר מביאה לחיפוש עבודה חדשה גם כאשר הפורש לא מעוניין בכך באופן מעמיק, או לפחדים מפני תלות יתר בו/בה או באנשים אחרים. נושאים אלו עשויים להיות מועצמים עם התעוררותן של בעיות רפואיות אשר מגבילות את תפקודו של פורש.
לאחר שכיכת ההתרגשות הראשונית מהפרישה, פורשים רבים מגלים כי גם סדר יום עמוס לא מייצר בהכרח תחושת משמעות מתמשכת. הפרישה ממקום העבודה עלולה לעורר תחושות בידוד וחוסר כוחות, והיעדר הפידבק המתמיד על היכולות המקצועיות עשוי להיות מלווה בחוסר כוחות למציאת ויצירת פרויקטים משמעותיים נוספים. כתוצאה מכך, חלק מהפורשים עשויים למצוא את עצמם חוזרים לאמץ את התפקיד שהיה להם כאנשי מקצוע. לצד זאת, חלק מהמגיעים לגיל פרישה עדיין חשים כי יש להם כוחות ואנרגיות וממשיכים להיות פעילים ומעורבים באופן חלקי בפרויקטים שונים, כאשר בחלק מהמקרים מעורבות חלקית זו מלווה גם באשמה על כך שהאדם אינו עושה מספיק ביחס להספקיו ויכולותיו בעבר.
על אף שמקום העבודה הוא מקור מרכזי לתחושת היצרנות שאנשים מבססים לאורך חייהם, תחושת יצרנות אפשרית גם לאחר הפרישה ואנשים מייצרים אותה דרך עבודות חלקיות, התנדבות ופרויקטים שונים. הדגש הוא על כך שהחוויה תהיה לא רק של "עיסוק" אלא של מעורבות משמעותית: למעשה, עיסוק יכול להוות הגנה מפני יצירת תחושת משמעות אשר מבוססת על תחושה של האדם כי הוא תורם לחברה בדרך כלשהי. שלב זה עשוי לאתגר את תחושת היכולת של האדם, בין היתר מאחר ואנשים מזדקנים נתקלים לא פעם בעמדות המבוססות על סטריאוטיפים ובתפיסה אוטומטית שלהם כחלשים וחסרי יכולת.
גם בשלב הפרישה הדילמה בין קיום אותנטי לבין השתייכות לחברה עשויה להיות רלוונטית. פורשים אשר זהותם הוגדרה בעיקר דרך תפקידם המקצועי פגיעים במיוחד לפיתוח משבר זהות אשר נובע מאובדן חלק מהזהות אשר קושר לחיים הקהילתיים קודם לכן, מאחר ותחושת הביטחון בזהות שסופקה על ידי ההשתייכות למקום העבודה אובדת. המחיר של השתייכות לקהילה היא הקונפורמיות הנדרשת מהאדם ובאה על חשבון אותנטיות מוחלטת, ואצל חלק מהאנשים דווקא החופש הנלווה לפרישה בהקשר זה מעורר חרדה, חוסר ביטחון ואפילו דיכאון. עם זאת, עבור חלק מהפורשים שלב זה יביא עמו את האפשרות לקיום אורח חיים אותנטי ומספק יותר.
שלב זה עוסק בהתמודדות עם המתח בין שמירה על זהות אוטונומית לבין מעורבות בקשרים אינטימיים. כיום, כאשר המודל הקלאסי של גבר עובד-אישה עקרת בית כבר אינו רלוונטי במרבית משקי הבית, חלים שינויים משמעותיים ביחסי התלות בין בני הזוג. בני זוג מכילים כיום יותר עצמאות במסגרת הקשר הזוגי, כאשר תקופות בהן מתעוררים קונפליקטים סביב תלות עשויות ליצור משבר זוגי משמעותי. נושאים אלו עשויים לעלות ביתר שאת סביב הפרישה, ובפרט במצבים בהם אחד מבני הזוג פורש בעוד שהשני ממשיך לעבוד. פרישה של אחד מבני הזוג או שניהם מצריכה יצירת איזון אינטימיות מחודש. בחלק מהמקרים, הפרישה תחזק את הצורך בהתמזגות כדי לייצר תחושת ביטחון או להפחית את החרדה, כאשר צורך זה יביא להסתגרות בתוך הקשר הזוגי.
שלב זה נוגע למחויבות לסיוע לילדים ולתרומה לרווחת הקהילה אל מול השקעה באינטרסים עצמיים צרים. בשלב זה רבים מהפורשים כבר השקיעו רבות בילדיהם ונכדיהם. חלקם חשים כי השקיעו מספיק בתא המשפחתי שלהם ומעוניינים לתרום דווקא במסגרת ארגונים חברתיים שונים ואילו אחרים מעוניינים להשקיע בעיקר בתא המשפחתי שלהם- טיפול בבן זוג חולה, טיפול בנכדים וכן הלאה. התרומה לאחרים מספקת חוויות שונות הנעות בין אכזבה לסיפוק, ואלו עשויות להשפיע על חווית הפרישה באופנים שונים.
Commentary on retirement, identity, and Erikson's developmental stage model. Osborne, John W . Canadian Journal on Aging, Vol 28(4), Dec 2009, 295-301.
