יישומים קליניים של עבודתה של מלאני קליין- הופעת הנרקיסיזם

צוות בטיפולנט

קליין מיעטה להתייחס לנושא הנרקיסיזם בעבודתה התיאורטית. במאמר זה חנה סגל (1983), ממשיכותיה הבולטות של קליין, מתארת את תפיסת הנרקיסיזם ברוח הגישה הקלייניאנית. זאת, על סמך התייחסויותיה הישירות המעטות של קליין לנושא של נרקיסיזם, ועל סמך המשתמע מהיבטים שונים של התיאוריה הקלייניאנית אליהם סגל מתייחסת במאמר.
***
במאמר 'טבע ההעברה' (1952) קליין הציעה כי שורשי ההעברה נעוצים כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר וברבדי נפש עמוקים ובהתאם, המטופל מתמודד עם החוויה הנפשית של ההעברה באמצעות האמצעים ששימשו אותו בעבר להתמודדות עם החרדות הראשוניות. אמצעים אלו כוללים הגנות פרימיטיביות כפיצול, נסיגה והתקת הרגשות המתעוררים כלפי המטפל לאנשים המצויים בסביבתו. סגל מצביעה על חדשנותה של תפיסה זו נכון לשנת 1952- על אף שכיום זוהי תפיסה מוכרת ומקובלת.
סגל מתארת כי מלאני קליין האמינה כי יחסי אובייקט פרימיטיביים קיימים החל מיום הלידה, וכי הם מעוגנים הן במציאות והן בפנטזיה. רעיון הפנטזיה חיוני להבנת רעיונותיה של קליין, אשר התייחסה לאופן בו התינוק המונע על ידי תשוקותיו וחרדותיו מארגן בפנטזיה את יחסי האובייקט שלו באופן ממלא משאלות והגנתי בו זמנית. הפנטזיה היא נקודת המפגש ותוצאת התשוקות, החרדות וההגנות. הבנת תפקיד הפנטזיה הפרימיטיבי הוא הבסיס להבנת ההעברה ושורשיה הלא מודעים.

קליין הציגה את רעיון העמדות הפרנואידית-סכיזואידית והדיכאונית כדי להמשיג את רעיונותיה לגבי ההתפתחות המוקדמת. העמדה הפרנואידית סכיזואידית מונעת על ידי פחדי היכחדות ופרגמנטציה, יחסי האובייקט בה חלקיים וההגנות המרכזיות הן פרגמנטציה, פיצול, הזדהות השלכתית ואידיאליזציה. העמדה הדיכאונית מאופיינת באמביוולנטיות כלפי האובייקטים האהובים, תחושת חיבור למציאות הנפשית וחרדות הנוגעות לאשמה ואובדן. התנועה בין העמדות מתבטאת במעבר בין רמת תפקוד פסיכוטית לנוירוטית, כאשר האומניפוטנטיות פוחתת והאגו מתחזק.

מהבחינה הקלינית, מעקב אחרי תנודות בין העמדות כפי שהן מתגלות בהעברה הוא מתגמל ביותר מבחינת התהליך הטיפולי. ניתוח החרדות הסכיזואידיות פרנואידית וההגנות נגד העמדה הדפריסיבית מביא לצמצום הפיצול, הרודפנות והאידיאליזציה ומאפשר למטופל, בסופו של דבר, להיקשר אל האובייקט הטוב ולהפנים אותו באופן שממתן את ההרסנות של הסופר אגו המוקדם, מסייע לאינטגרציה ומרחיב את כוחותיו.
במאמר זה סגל דנה במשמעויות של יחסי האובייקט המוקדמים לאנליזה של נרקיסיזם.

לדבריה, קליין התייחסה לנרקיסיזם באופן ישיר רק פעמיים.
במאמרה "מקורות ההעברה" (1952) קליין יוצאת נגד הרעיון לפיו יחסי האובייקט מתחילים רק לאחר מספר חודשי חיים: היא שוללת את הרעיון לפיו התינוק מתקיים בואקום במשך מספר חודשים ומדגישה כי כל חרדה, דחף או תהליך מנטלי מתקיימים ביחס לאובייקט. קליין טענה כי בניגוד לתפיסה הפרוידיאנית ובניגוד לתפיסה שליוותה אותה במשך שנים, היא מאמינה כי אוטו-אירוטיות ונרקיסיזם מכילים את אהבת האובייקט הטוב וההתקשרות אליו, אשר מהווים בפנטזיה חלקים מגופו האהוב של העצמי. הנסיגה אל סיפוק אוטו-אירוטי ואל מצבים נרקיסיסטיים היא למעשה נסיגה אל אותו אובייקט אהוב מופנם הנתפס כחלק מהעצמי. תפיסה זו סותרת את תפיסתו של פרויד הרואה באוטו-אירוטיות ובנרקיסיזם מצבים השוללים את קיומם של יחסי אובייקט.

התייחסותה הישירה השניה של קליין לנרקיסיזם היא במאמרה 'הערות על מנגנונים סכיזואידים' (1946) בו היא מבחינה בין מצבים נרקיסיסטיים לבין יחסי אובייקט ומבנה נרקיסיסטיים. את המצבים הנרקיסיסטיים היא מקשרת לנסיגה אל אובייקט אידיאלי מופנם. את יחסי האובייקט והמבנה הנרקיסיסטי היא מקשרת להזדהות השלכתית. הבנתה את יחסי האובייקט הנרקיסיסטיים ממשיכה את תפיסתו של פרויד לגבי בחירת אובייקט נרקיסיסטית, אך מדגישה את היבט השליטה באובייקט המובלע ברעיון ההזדהות ההשלכתית.
ב'קנאה והכרת תודה' (1957) קליין מתארת את ההזדהות ההשלכתית כביטוי לקנאה אשר בו זמנית מהווה הגנה מפני קנאה, למשל באמצעות כניסה אל האובייקט והשתלטות על תכונותיו. קליין לא התייחסה ישירות לנרקיסיזם בהקשר לקנאה, אך סביר להניח כי קיים קשר הדוק בין שתי התופעות.

פרויד ראה נרקיסיזם ראשוני כנרקיסיזם בו הפעוט חווה את עצמו כמקור כל סיפוק, כאשר גילוי האובייקט מלווה בהתעוררות שנאה. את הקנאה קל לתאר באופן דומה מאוד ואכן, קליין מתייחסת לקנאה כעוינות משחיתה המתעוררת אל מול הגילוי כי מקור הטוב והחיים נמצא מחוץ לעצמי. בהתאם, סגל מציעה כי קנאה ונרקיסיזם הם שני צדדים של אותו מטבע.
גישה היוצאת מהנחה כי מתקיים שלב נרקיסיסטי ממושך, תניח כי ההתפכחות תביא להתעוררות הקנאה. לעומת זאת, הגישה הקלייניאנית תניח כי יחסי אובייקט ולכן גם קנאה קיימים מלכתחילה ובהתאם, ניתן לראות נרקיסיזם כהגנה מפני קנאה ולכן כתופעה הקשורה באופן הדוק יותר לפעולת דחף המוות ופחות ליצר החיים.

סגל מתייחסת גם להרסנות עצמית ולהרסנות כלפי האחר הטבועה בנרקיסיזם. במאמרים 'על הפסיכופתולוגיה הנרקיסיסטית' (1964) ו"דחפי החיים והמוות" (1971) Rosenfeld תיאר את מה שכינה "נרקיסיזם הרסני" המהווה ביטוי לקנאה והרסנות עצמית וכחלק ממנו נעשה שימוש בהזדהות השלכתית ויחסי אובייקט נרקיסיסטיים כביטוי וכהגנה מפני ביטויי דחף המוות. לדבריה של סגל, Rosenfeld מבחין בין נרקיסיזם הרסני וליבידינלי, בעוד שהיא עצמה מאמינה כי בסיסו של הנרקיסיזם תמיד בדחף המוות ובקנאה למרות שאלמנטים ליבידינליים מעורבים גם הם אופן מינורי. במקרים מסוימים, למשל, הפעולות הליבידינליות נמצאות גם כן בשירות ההרס וההרס העצמי.
סגל מציעה כי רעיונותיו של פרויד לגבי יצרי החיים והמוות יכולים להציע פתרון לבעיית הנרקיסיזם הראשוני. דחף החיים הוא אהבת החיים אשר מכילה גם אהבה לעצמי ולאובייקטים נותני חיים. אהבה עצמית ואהבת אובייקט אינן מצויות בקונפליקט אלא מהוות רכיבים משלימים של אותו האינסטינקט. הקשר לאובייקט האידיאלי הוא הביטוי הראשוני ליצר החיים ואינו המקור לנרקיסיזם קבוע. קליין כינתה מצב זה באופן אינטואיטיבי "מצב נרקיסיסטי", כלומר התייחסה אליו כאל מצב זמני המתפתח ליחסים עם אובייקט טוב (ולא אידיאלי) המבוססים על כבוד ושימור עצמיים לצד כבוד ושימור של האובייקטים האהובים החיצוניים והמופנמים. לעומת זאת, דחף המוות והקנאה הם הבסיס ליחסי אובייקט נרקיסיסטיים ולמבנה פנימי הרסני. היחלצות ממבנה פנימי נרקיסיסטי זה מצריך נסיגה מההזדהויות ההשלכתיות, צליחה של הקנאה וההגנות הנלוות לה ותנועה הדרגתית מהעמדה הפרנואידית-סכיזואידית לעמדה הדיכאונית, המלווה בצמצום האומניפוטנציה.

Rosenfeld (1971) תיאר נרקיסיזם ליבידינלי כאידיאליזציה עצמית המושגת על ידי הפנמות והזדהות השלכתית מול השד האידיאלי. תיאור זה תואם את תיאורה של קליין את המצב הנרקיסיסטי, אך Rosenfeld תיאר מצבים בהם מצב זה מתקבע ולא מהווה שלב זמני בלבד כפי שקליין הציע. בהתאם, הוא תיאר כיצד אנליזה של מבנה זה מביאה להתעוררות של קנאה. לכן, מה ש-Rosenfeld כינה נרקיסיזם ליבידינלי מבוסס גם הוא, למעשה, על הגנה מפני קנאה. ההבדל בין נרקיסיזם זה לנרקיסיזם אותו כינה נרקיסיזם הרסני הוא במידת הדומיננטיות של דחף המוות ביחס לדחף החיים.

לסיכום, סגל מציעה כי המאמר הנוכחי כוון להבהרת מספר נקודות בנוגע לנרקיסיזם.
ראשית, מקור הנרקיסיזם בעמדה הפרנואידית סכיזואידית, תחת הדומיננטיות של הקנאה וההגנות המתעוררות מולה. הנרקיסיזם תלוי במנגנונים של פיצול, הכחשה והזדהות השלכתית. היחלצות ממבנה נרקיסיסטי מצריכה אנליזה של ההעברה הנוצרת בסוג פרימיטיבי זה של יחסי אובייקט. אנליזה זו מאפשרת למטופל לחוות את קנאתו, לחקור את שורשיה ולהתמודד עם העמדה הדיכאונית אשר תאפשר לו לשקם את חווית האובייקט הטוב ואת יכולתו לאהוב. 

ביבליוגרפיה