יוסי ארנרייך
בחלק הראשון של מאמר זה, תואר המקום המרכזי שיש לחמלה בפסיכותרפיה עכשווית, הן בפרקטיקה והן במחקר. חלק זה יעסוק ביישומים טיפוליים המבוססים על המחקר הפסיכו-פיזיולוגי אודות חוויית החמלה. במוקד יעמוד השימוש בביופידבק כאופנות טיפולית המטפחת חמלה.
על מנת לעשות שימוש קליני להקניה ולתרגול של חמלה באופן מיטבי, יש להבין כיצד לזהות את התרחשותה. דיווח רטרוספקטיבי של המטפל אינו הולם תמיד את החוויה הגופנית בעת התרחשותה (Stellar, et al., 2015). אמנם, גם מדידה של "תגובת החמלה" בגוף המטופל איננה מספיקה. כלומר, אין די ביכולת חיצונית לומר לאחר מעשה כי בעת שהרגת חמלה הפיזיולוגיה שלך היתה מתאימה. לכן, כדי להפוך מיומנות נרכשת לזמינה עבור המטופל, יש צורך בשלושה תנאים:
חוויות אלו מתקיימות בכל פעם שישנה טכנולוגיה היכולה לספק הדמיה ומשוב. ההדמיה תשמש כ"מראה", המספקת מידע על המצבים השונים, ואילו המשוב יספק מידע על היכולת לנוע בניהם. לתנאים אלו נודעת חשיבות בקידום התהליך הפסיכותרפויטי (Moss, 2005). Moss ואחרים מצביעים על היתרון שיש להדמיה של מצבים נפשיים שאין יכולת להביעם באופן מילולי. המטופל חש סיפוק רב מכך שמישהו אחר רואה 'מה עובר עליו' (Marci, C. D. & Riess, 2009). בה במידה שיכולת ויסות טובה הנרכשת באמצעות ביופידבק מהווה מצע טוב להעלאת תכנים טעונים יותר, שהפחד מהרגש המלווה אותם מונע מהמטופל להביעם (Moss, 2005).
במחקר מרתק העוסק במתן משוב על חמלה, הראו סינגר ועמיתיה (2016) את האפשרות להגשים תנאים אלה. בשלב הראשון, פיתח הצוות של סינגר מטלת ביופידבק פשוטה, בה התבקשו המשתתפים לבצע מטלה ממוחשבת, אשר מטרתה הסמויה היא הגברת ה-RSA שלהם. הם צפו בכדור אדום שהופיע על מסך המחשב, תוך שהם מחוברים לחיישן א.ק.ג המודד לקצב ליבם. נאמר להם כי עליהם לגרום לכדור לעלות, אך לא ניתנו הנחיות באשר לאופן בו ניתן לעשות זאת או מה משמעות הדבר. בפועל, הכדור עלה רק כאשר ה-RSA שלהם היה גדול יותר מאשר במצב מנוחה. משימה זו אפשרה, בראש ובראשונה, להראות כי השליטה בהשתנות קצב הלב יכולה להיות עצמונית בהינתן משוב בלבד, כלומר, אין צורך בהקניה של טכניקה כלשהיא.
בשלב הבא נבדק הקשר בין היכולת להצליח במטלה זו לבין הנטייה האלטרואיסטית. הצוות של סינגר בחר מערכת מטלות העושה אבחנה בין היכולת לחמול לבין נטיות פרו-חברתיות לא אלטרואיסטיות אחרות (כגון תרומה על מנת להימנע מעונש) התברר שהיכולת ללמוד ממשוב להגביר את קצב ההשתנות של קצב הלב היתה תלויה במידה האלטרואיסטיות של המשתתפים. משתתפים נבדלו ביכולת ללמוד מטלה זו ממשוב בהתאם לנטיותיהם האלטרואיסטיות. ככל שנטיותיהם האלטרואיסטיות היו חזקות יותר כך גם הצלחתם במשימה של העלאת הכדור היתה רבה יותר. לא נמצא קשר בין הצלתם במשימת הביופידבק של החמלה לבין נטיות פרו-חברתיות שאינן אלטרואיסטיות. מחקרים אלו, של סינגר ועמיתיה מבססים למעשה את הקשר בין השתנות קצב הלב ומעורבות של ה-Affiliative-focused system לבין חמלה. הם מראים כי, ככל הנראה, ניתן לזהות חמלה באמצעות מדידה פסיכו-פיזיולוגית. יתכן אף שאימון באותה מטלת ביופידבק יסייע בהגברת ההבעה של חמלה אצל מאומנים. מכאן קצרה הדרך לפסיכותרפיה מבוססת חמלה הניתנת למדידה.
באופן מעשי, הזמינות של ציוד ביופידבק טיפולי מאפשר את שבוצע במחקרים של סינגר ועמיתיה. התערבות בה נעשה שימוש בביופידבק תשתלב בטיפול מבוסס חמלה מתוך כוונה ליצור תנאים מיטביים לרכישת החמלה, הן כמיומנות שימושית והן כ-state of mind. התערבות כזו תכיל את המרכיבים הבאים:
רכישת מיומנות של חמלה מתבצעת בזמן החיבור למכשיר ביופידבק. אולם, ובשונה מהמחקרים שתוארו, כדאי להעניק למטופל טכניקות חמלה מקובלות. למשל, הבחנה בין דיבור חומל לדיבור פנימי (קריסטין נף). להלן השלבים:
כשהתרגיל מתבצע ללא מכשיר הביופידבק, המטופל יכול להבחין בהבדל בדיבור הפנימי בין שני המצבים. אולם, התרומה של מכשיר הביופידבק היא בהפניית תשומת הלב לתחושה הגופנית. בדומה לפסיכותרפיה המשלבת ביופידבק, המטופל מתבונן על צג המחשב במקביל להפניית תשומת הלב לתחושותיו הפיזיות בזמן התרגול ומוצא את ההקבלה והשוני בינם. כאשר המטופל מצליח למצוא קווים מקבילים בין תחושות הגוף שלו.
המחקר של סינגר פותח אפשרות טיפולית נוספת לרכישת מיומנות חמלה. ממצאי המחקר מצביעים על כך שככל שהשינויים בקצב הלב גבוהים יותר קל יותר להביע חמלה. כך שמטופל שמתקשה 'להכנס' למצב של חמלה מקבל אימון מטרים של מספר דקות בהגברת ההשתנות של קצב הלב. לאחר שהוא משיג מיומנות זאת הוא מונחה לדמיין חבר שמספר לו על קשייו ואת התגובה שלו לחבר. ברגעים בהם הוא שם לב שהוא מרגיש חמלה המטפל מסייע לו לשים לב לתחושות הפיזיות שלו ולאופן שבו הן משתקפות על מסך המחשב. באמצעות תרגולים אלו המטופל לומד לזהות את השובל התחושתי של החמלה בגופו.
בשלב הבא, זיהוי מתי הוא מצליח לעבור ל-state of mind של חמלה, המטופל אינו רואה את מסך המחשב אלא מקבל משוב מן המטפל האם ישנה הקבלה בין התחושה הפיזית לגרף הביופידבק. המטופל מתבקש לומר למטפל מתי הוא חש שהוא חומל. המטפל נותן לו משוב האם 'רואים' זאת על מסך המחשב.
חשוב לחדד למטופל את ההבדל בין חמלה לתגובת הרפיה, בין סיטואציה שבה הוא נדרש להיות נינוח ובין סיטואציה שבה הסבל נמשך, אך מלווה בחמלה (כלפי עצמו כלפי או הזולת). זוהי תכלית השלב השלישי. מכשיר הביופידבק יכול לסייע למטופל לעשות הבחנה זו. המטפל מלמד את המטופל טכניקת הרפיה פשוטה באמצעותה יגיע במהירות יחסית לתגובת הרפיה. הוא מבקש מהמטופל לשים לב לתחושותיו בשני המצבים. הן לדמיון והן לשוני. כעת, הוא מציג למטופל זה לצד זה את הגרפים של מצב החמלה ושל תגובת ההרפיה. ומצביע איך משתקפים ההבדלים שחש בהם בגרפים.
בשלושת השלבים, הגרפים נותנים תוקף לתחושות הפיזיות של המטופל. הוא לומד לסמוך כך על גופו ולהשתמש בו כדי 'להכנס' למצב של חמלה. בהמשך, יוכל המטופל אף ללמוד כיצד להפעיל את החמלה כמיומנות במצבים שונים במהלך הטיפול עצמו. כמו למשל, לחמול על עצמו לאחר שנזכר ביום סוער שעבר עליו. במצבים אלו יהיה בידי המטפל אפשרות להזכיר למטופל לאתר את השובל התחושתי של החמלה או להציע לעשות שימוש במכשיר הביופידבק כדי להגביר את השתנות קצב הלב. הגברת השינוי בקצב הלב מקלה, כאמור, על הכניסה למצב של חמלה. ככל שהמטופל יתרגל שוב ושוב את השימוש בטכניקה יחד עם המטפל, תגדל היכולת שלו לעשות זאת גם מחוץ לחדר הטיפולים.
הקנייה של טכניקה היא הזדמנות עבור המטפל להדגים את האופן שבה החמלה מאפשרת התקרבות לעצמנו. בדרך שבה המטפל מלמד את המטופל את הטכניקות השונות, הוא מראה לו כיצד הוא מתייחס לקשיים, לשגיאות, אי הבנה. כיצד יחס חומל כלפי ביצוע לא מדויק או "לא טוב מספיק" מקל על הלמידה. המטופל לומד מה-role modeling של המטפל, איזה יחס מטיב עמו. מהו היחס שמאפשר לו לשאת את שגיאותיו.
חשוב לציין, כי האפשרויות הגלומות בטיפול בחמלה, המועשרות על ידי השימוש בציוד הביופידבק, דורשות התגברות על החשש מהכנסת טכנולוגיה לחדר הטיפולים. לכאורה, אין דבר מנוגד יותר לטיפול ממוקד חמלה מאשר שימוש בטכנולוגיה; חמלה נתפסת על ידי רבים כבעלת שובל תחושתי רך וחם, בעוד שטיפול המבוסס על טכנולוגיה נתפס כבעל שובל תחושתי נוקשה וקר. אלקטרודות המוצמדות למטופל נתפסות כבעלות כחדירה לתחום אישי שהכניסה אליו מוגבלת. ואולם, כדאי לבחון מדי פעם את האפשרות להעניק מגע חומל והתקרבות פיזית מדודה, כפי הנדרשת לשם חיבור אלקטרודות ברגישות לגופו של המטופל. זוהי הזדמנות לבחון את גבולות הטיפול, כמו גם את המגבלות האישיות שלוקח כל מטפל על עצמו, שכן הריחוק הוא זה העומד למוקש כאשר משלבים חמלה בפסיכותרפיה. החמלה דורשת התקרבות ומציאת מכנה משותף אנושי רחב, כמו גם מוכנות לעשייה המכוונת להפחתת הסבל של האדם, שאינה מתמצה באמפתיה בלבד.
יוסי ארנרייך הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, מדריך ומטפל בביופידבק ונוירופידבק, ומכהן כיו"ר האגודה הישראלית לביופידבק. מטפל במבוגרים, מתבגרים וילדים בקליניקה פרטית במודיעין 052-4569848, [email protected].
Marci, C. D. & Riess, H. (2009). Physiologic monitoring in psychodynamic psychotherapy research. In R. A. Levy, & J. S. Ablon (Eds.). Handbook of Evidence-Based Psychodynamic Psychotherapy. Humana Press.
