צוות בטיפולנט
אימון מוכר כשיחה המבוססת על שותפות מכוונת לפעולה בין המאמן למתאמן, אשר מטרתה לסייע למתאמן לפעול לשיפור חווית החיים, השגת מטרות, למידה עצמית ושיפור הביצועים האישיים בתחום האישי או המקצועי. כיום גדלה ההכרה בכך שמאמנים צריכים לבסס את הפרקטיקה שלהם על ידע תיאורטי ועל מודלים בדוקים אמפירית.
Law (2002) הציע מספר מאפיינים משותפים של פעולות האימון מעבר למודלים שונים של אימון:
הכוונה לשחרור את הפוטנציאל של המתאמן באופן שיאפשר לו למקסם את ביצועיוגישה מאפשרת המסייעת למתאמנים ללמוד, ולא גישה ה"מלמדת את" המתאמניםגישה לימודית המכוונת לשיפור מידי של ביצועים ולפיתוח מיומנויות באמצעות הנחיה או הדרכההפוטנציאל לשיפור ביצועים בחיים האישיים והתעסוקתיים נתמך על ידי מודלים של אימון המעוגנים בגישות פסיכולוגיות מבוססות
Law טען כי קיימים סגנונות אימון שונים הנעים בין הכוונה ישירה לבין גישה מכוונת פחות. אין הסכמה לגבי עדיפותה של גישה אחת על פני האחרת, והבחירה בגישה תלויה בהקשר, במתאמן ובמרחב העבודה.
מודלים שונים של אימון עשויים להיות שונים מאוד זה מזה במונחים של שפה, תהליך, מוקד ופרספקטיבה. למרות זאת, Wang טוען כי ניתן להצביע על תבנית או על מבנה בסיסיים וחוזרים העומדים תחת מודלים שונים של אימון. מבנים אלו מציעים למאמנים כיוון כללי להבנת התהליך ולהבניית דרכי ההתערבות. הוצע כי המבנה הקבוע של מודלים שונים של אימון כולל לפחות ארבעה מושגים בסיסיים:
מושג השותפות- מבנה בסיסי של מאמן, מתאמן (או קבוצת מתאמנים) והיחסים ביניהם, וההסכמה שמושגת לגביהם.המושג הפרוצדורולי- השלבים, הצעדים, והשימוש במיומנויות, טכניקות ומתודות בהם נעשה שימוש במסגרת האימוןמושג התוצאה- רעיון המכיל השגת יעדים, שינויים בקוגניציה, ברגש ובהתנהגות, שיפור בתפקוד המקצועי או הארגוני והערכה של תוצאות אלוהמושג ההקשרי- מושג הנוגע בתרבות, הארגון, הדרישות והיכולות המקצועיות של המאמן והמתאמן, והתנאים הפיסיים והפסיכולוגיים.
ארבעה מושגים אלו מספקים מסגרת בסיסית לחשיפת המבנה הקבוע של פרקטיקת אימון אפקטיבית. במטרה לאגד את מושגי השותפות, התהליך והתוצאה בתוך הקשר, מאמר זה מכוון לחקור אלמנטים מהותיים ומאפיינים של מודלים אפקטיביים של אימון. ישנו גוף ידע רחב על מודלים של אימון אשר תוארו בספרות בשנים 2000-2010 ומשמשים לאימון בתחומי חיים שונים, וממצאיו של Wang מבוססים על סקירת המודלים המרכזיים שתוארו בספרות. על בסיס הסקירה, Wang זיהה שבעה אלמנטים המאפיינים מודלים פופולריים ואפקטיביים של אימון.
אימון אישי מבוסס בדרך כלל על מפגשים פנים אל פנים בין מאמן למתאמן ואילו במסגרת אימון קבוצתי יש יותר ממתאמן אחד. במסגרת אימון עמיתים המשתתפים יכולים להחליף תפקידים. מעבר לכך, כל מודל אימון מבוסס על שיתוף פעולה בין המאמן למתאמן.
מושג היחסים האימוניים הוא מושג מפתח באימון, וכותבים רבים מדגישים את חשיבותו של אספקט זה להנעת שינויים. לצד זאת, יש לציין כי ישנן מעט מאוד עדויות אמפיריות התומכות בטענה זו.
McDermott & Jago הצביעו על שלושה רכיבים חיוניים לבניית יחסים אימוניים: בניית אמון, הכרה במטופל (כלומר זיהוי משמעויות התנהגותו של המטופל והתייחסות לאופן בו הוא מבין אותה) ושמירה על האג'נדה של המתאמן עד שירכוש מיומנות של מעקב עצמאי על התקדמותו להשגת היעדים שהציב לעצמו. טבע היחסים האימוניים מבוסס על שיתוף פעולה כאשר אף אחד מהצדדים אינו מחזיק בעמדה "גבוהה" יותר, במטרה לשמור על שוויון ביחסי הכוחות וכך להעצים את המטופל. העצמה זו מחוזקת על ידי מאפיינים נוספים של הקשר האימוני שביניהם אמפתיה, מתן חיזוקים חיוביים בלתי מותנים, ויצירת תחושה עמוקה של אמון ומחויבות הדדית למטרה.
אימון הוא תהליך שיתופי ולא לינארי. באופן כללי, תהליך האימון כולל הצבת מטרות ודיון במתרחש בחיי המטופל במטרה להעלות את מודעותו והבנתו של המתאמן לסיטואציה בה הוא נמצא. במסגרת אימון מתאמנים לומדים לזהות משאבים אישיים שיכולים לסייע להם להשיג את מטרותיהם, לפתח מיומנויות פתרון בעיות ובניית תכנית פעולה מתוכננת, לבנות באופן שיטתי מעגלים של הצבת מטרות ובניית תכנית פעולה להשגתם ואסטרטגיות של מעקב אחר ההתקדמות האישית. תהליך חזרתי זה מאפשר למאמן ולמתאמן לנוע אחורה וקדימה בין השלבים, כאשר אינפורמציה חדשה מתווספת ומעמיקה את התהליך.
מרבית המודלים האימוניים מוצגים כמעגליים, כאשר הצבת מטרות "מציתה" את התהליך האימוני. לאחר מכן, מרבית המודלים מעוצבים כך שיסייעו למתאמנים לזהות דפוסי חשיבה ביחס לרעיונות, אירועים ויחסים. ישנן מספר שאלות בסיסיות עליהן יש להשיב בתהליך זה: איפה (סביבה), איך (אמצעים), מתי (זמן), מה (התנהגות), למה (ערכים), מי (זיהוי) ובשביל מי/מה (משימה). שאלות אלו יוצרות תמונה או מערכת רחבה בה השיחה האימונית יכולה להתקיים. הן המאמן והן המתאמן צריכים להיות מודעים לשאלות בסיסיות אלו ולהיות ברורים לגבי תשובותיהם. לאחר תהליך זה מגיע השלב של בניית תכנית פעולה ממוקדת ומאורגנת המכוונת להשגת המטרות שהוגדרו, ובמקביל מוגדת תכנית למעקב אחר התקדמות המתאמן. המעגל מושלם על ידי פידבק שיטתי ומובנה.למידה היא חלק מהותי בתהליך האימון וצריכה להתקיים כחלק בלתי נפרד וקבוע ממנו. כחלק מתהליך זה מתקיימים סוגי למידה שונים שביניהם למידה משותפת, למידה מונחית, למידה חברתית, למידה חוויתית, למידה עמוקה, למידה אותנטית, למידה מעצימה ועוד- בהתאם לצרכי המתאמן.
מחקרים כמותיים ואיכותניים הצביעו על תוצאותיו היעילות של האימון בהיבטים כהגברת המודעות העצמית, הקבלה העצמית ותחושת הרווחה. כמו כן, הממצאים הצביעו על שיפור בהיבטים של הצבת והשגת מטרות, העלאת איכות החיים, השגת איזון חיים והפחתת רמות לחץ, הרחבת הפרספקטיבה וזווית הראייה האישית, רכישת אסטרטגיות חשיבה יעילות יותר ומיומנויות וויסות עצמי טובות יותר ועוד. השאלה היא כיצד הישגים אלו יכולים להיות מוערכים?
Wang מציע כי קיימים מגוון כלים אבחוניים אובייקטיביים להערכת תוצאות האימון, אך מדגיש כי פידבק והערכת תוצאות המוטמעים בתהליך האימון עצמו הם בעלי אפקטיביות גבוהה במיוחד. פידבק אינו מדד להצלחה או כישלון אלא כלי אינפורמטיבי הנוצר באופן טבעי כאשר אנשים חושבים על פעולותיהם. במסגרת אימון, תהליכי מתן פידבק והערכת תוצאות ממלאים תפקיד של קידום התהליך מאחר והם מהווים קרקע פורייה ללמידה ושיפור האסטרטגיות.
בכל מסגרת אימון יש לקחת בחשבון את ההקשר, הסביבה, הסיטואציה והתרבות בה המתאמן פועל. כותבים שונים הדגישו כי תחומים של אימון ופסיכולוגיה מושפעים תמיד מטרנדים תרבותיים וסביבתיים והציעו כי מאמנים צריכים להיות ערים להשפעות אלו ולהבדלים בין מתאמנים שונים בהקשר זה. משתנים אליהם המאמנים צריכים להיות ערים הם גיל המתאמן, שלב ההתפתחות במעגל החיים בו הוא נמצא, גורמים סוציו-תרבותיים (מגדר, תרבות, אמונות דתיות, סטטוס סוציו-אקונומי), הקשרים סביבתיים נוכחיים (סטטוס קריירה ותעסוקה, קשרים בקהילה), גורמים אישיותיים (נכונות לשינוי, עמידות, סגנון אישיותי, תפיסת עולם, סכמות עצמיות) והציפיות איתן המתאמן מגיע לאימון.חשוב להדגיש כי האמונה הרווחת כיום היא כי הן תפיסות העולם, הציפיות והערכים של המתאמן והן אלו של המאמן משפיעים על יעילות האימון ועל האופן בו יתקדם. כלומר, על המאמן לקחת בחשבון כי גורמים אישיותיים-סביבתיים הנוגעים גם בו וגם במתאמן מעצבים את התהליך האימוני ומשפיעים על התקדמותו ותוצאותיו.
מומחיות במיומנויות אימון חיונית לתהליך אימון אפקטיבי, וחשוב להבין כיצד מאמנים צריכים לפעול כדי לבנות יחסי אימון, להניע שיחות אימוניות ולסייע בהשגת מיומנויות אימוניות. מחקרים מתחומי האימון והפסיכולוגיה הצביעו על כך שמאמנים נדרשים למספר מיומנויות בכדי לבסס מאזן כוחות, אמון, מחויבות ותקשורת במסגרת השותפות האימונית. בין יכולות אלו נכללות יכולת להקשבה אקטיבית, עמוקה ורב ממדית, יצירת שאלות עוצמתיות, הקניית מיומנויות וויסות וניטור עצמי באמצעות הנעת מעגל האימון, תמיכה באג'נדה של המתאמן, מחויבות ואחריות, פיתוח טכניקות פתרון בעיות, יכולת לספק מערכת תמיכה לפעולות ופרקטיקות קונקרטיות, והתמודדות עם היבטים כהתנגדויות, רגשות שונים ופעולות של חבלה עצמית המעכבות את התקדמות המתאמן.
איכות תהליך האימון מבוססת על בניית יחסי אמון הנבנים באמצעות יצירת קשר משמעותי. כדי לבסס קשר, על המתאמן לשלוט במיומנויות שונות של שיח כיצירת קשר עין, מחוות של קשב, זיהוי משאבים פנימיים של המתאמן, שיקוף, סיכום וארגון דברי המתאמן, שאילת שאלות פתוחות וכן הלאה.מרבית המודלים של אימון מדגישים את תפקידן של ההקשבה ושאילת השאלות.
שאלות נחשבות לסוג ספציפי של התערבות אשר נחשב לעוצמתי מאחר והשאלות מכוונות לעורר במתאמן חיפוש פנימי אשר יאפשר שינוי פרספקטיבה, חשיפת אינפורמציה חדשה והעלאת השערות לגבי הצעדים הנדרשים להנעת השינוי הרצוי. במסגרת השימוש בשאלות, המאמן יכול להשתמש במגוון סוגים של שאלות שביניהן שאלות הבהרה הסוללות את הדרך לחשיבה מעמיקה יותר, שאלות רפלקטיביות המכוונות לעודד את המתאמן לחשוב על התנהלותו, שאלות מסכמות המכוונות לבדיקת דיוק התקשורת ושימור המוקד בשיחה, ושאלות תוצאה המכוונות ליצירת מחויבות לפעולה. השאלות העוצמתיות ביותר באימון הן שאלות פתוחות הנפתחות בדרך כלל ב"מה" או "איך" מאחר והן מעודדות למתן תשובות רפלקטיביות יותר. בדרך כלל מומלץ להימנע מפתיחת השאלה ב"למה" מאחר וזוהי מילה ביקורתית יותר העשויה להרתיע.
הקשבה קשורה באופן הדוק לשאילת שאלות, מאחר והקשבה טובה היא הבסיס לשאילת שאלות אפקטיביות יותר. Allison and Harbour (2009) הציעו כי קיימי שלושה שלבי הקשבה מובחנים:
הקשבה פנימית- הקשבה של המאמן לשיח הפנימי המתנהל בתודעתו ויכול להפריע ולמנוע ממנו להעניק למתאמן את מלוא ההקשבה. על המאמן ללמוד לנטרל הפרעות אלו.הקשבה אקטיבית- הקשבה המתרחשת כאשר המאמן מעניק למתאמן את מלוא תשומת ליבו ויכול לשאול שאלות עוצמתיות אשר יסייעו למתאמן לנוע לעבר פתרון. הקשבה אקטיבית יכולה לסייע לגיוס מוטיבציה והנעה של המתאמן גם על ידי הכרה בערכם העצמי והבעת כבוד כנה כלפיהם. ההקשבה בפני עצמה יכולה גם לייצר תחושת ביטחון עצמי חזקה.הקשבה אינטואיטיבית- הקשבה המלמדת על כך שהמאמן למד את דפוסי החשיבה של המתאמן, זיהה אזורים בלתי מדוברים וחווה את התחושה שמתחת לפני השטח של השיחה. רמה זו של הקשבה חשובה לזיהוי הנושאים המהותיים המעסיקים את המתאמן.
מעבר לשליטה במיומנויות וטכניקות אימון, על המאמן להיות בעל תכונות נוספות המשפיעות על התהליך האימוני. תכונות אלו מבחינות בין "להשתמש ביעילות במיומנויות האימון" לבין "להיות מאמן אפקטיבי". Wang מציע כי מדובר בדרך מיוחדת של being הנובעת מקוהרנטיות בין מה שהמאמן עושה, אומר ומאמין לבין מי שהוא. קוהרנטיות פנימית זו מגבירה את האותנטיות ומשפיעה על האופן בו המאמן מוציא לפועל את מיומנויות וטכניקות האימון.
ישנן מספר איכויות אשר יכולות להפוך מאמן למאמן אפקטיבי במהותו כסקרנות, אופטימיות, כנות, אמינות, סבלנות, עקביות, גמישות, יצירתיות, ביטחון, נגישות, מקצועיות ופתיחות. כמו כן, מאמן טוב מצופה להיות אמפתי, לאמץ עמדה בלתי שיפוטית כלפי אחרים ולהציע התייחסות חיובית בלתי מותנית. תכונה נוספת המאפיינת מאמנים יעילים היא היכולת להחזיק בעמדה לפיה המאמן אינו כל-יודע ואינו מחזיק בפתרונות ה"נכונים" עבור המתאמן, ובו זמנית למקד את התהליך בפתרון בעיות אשר יאפשר למתאמן להניע שינויים משמעותיים. כמו כן, מאמנים אפקטיביים מקדישים תשומת לב לאספקטים חיוביים באמצעות הבחנה בהם, הקשבה אליהם, זיכרון שלהם ועשיית חיבורים ושיקופים רלוונטיים.
מאמן אפקטיבי יחזיק בעמדה לפיה המתאמן מסוגל ללמוד, להתפתח ולהשתנות. הוא יעודד את נכונותו של המתאמן ללמוד ויסייע לו להפוך ללומד אפקטיבי יותר ויותר. כחלק ממיומנותו, המאמן ידע מתי לאפשר למתאמן להישאר באזור הנוחות שלו ומתי לעודד אותו לצאת ממנו, יצליח לאזן בין נדיבות לבין קפדנות כאשר הוא קורא לדברים בשמם ויהיה ערני להזדמנויות להתקדמות וקידום מטרות.
תהליכי אימון עשויים להפגיש את העוסקים בהם עם סוגיות אתיות שונות, וחשוב שהמאמן יחזיק בסטנדרטים אתיים שיאפשרו לו להתמודד עם דילמות אתיות יומיומיות.
באופן כללי, אימון אמור להחזיק באותם הסטנדרטיים האתיים המנחים אנשי מקצוע העוסקים בפרקטיקות של יעוץ וטיפול, אך ישנן מספר סוגיות אתיות הייחודיות לתחום האימון. סוגיות אלו נוגעות לשאלות כבחירת מתאמנים, סדרי עדיפויות, איזון בין ערכים ואינטרסים שונים והשאלה לטובת האינטרסים של מי על המאמן לפעול.
למרות שלא נוסחו קודים סטנדרטיים של אתיקה לתחום של אימון, נושאים מרכזיים כסודיות, גבולות והתבססות על הסכמה נחשבים לקווים המנחים של אתיקת האימון. מעבר לכך, הוצע כי מאמנים צריכים להיות מכוונים לקידום מודעותם והבנתם של המתאמנים את זכויותיהם הבסיסיות כבני אדם ולשלב אמונה בזכויות האדם הבסיסיות בעמדה האימונית.
Structure and characteristics of effective coaching practice. Wang, Qing. The Coaching Psychologist, Vol 9(1), Jun 2013, 7-17.
