צוות בטיפולנט
צמיחה פוסט טראומטית היא מושג שטבעו החוקרים האמריקאיים טדסקי וקלהון בשנות ה-80, המתאר תופעה במסגרתה אנשים אשר עברו אירוע טראומטי חווים תהליך של התפתחות אישית חיובית. צמיחה פוסט טראומטית יכולה לכלול הערכה מחודשת של החיים, שיפור בקשרים בין-אישיים, חוסן אישי מוגבר, תחושה שהזדמנויות חדשות נפתחו בפניהם, או שינוי רוחני מסוים. במשך ארבעת העשורים האחרונים חקרו טדסקי וקלהון את תופעת הצמיחה הפוסט טראומטית, בניסיון להבין מהם גורמי החוסן אשר מגבירים את הסיכוי לחוות צמיחה כזו, וכיצד ניתן לסייע למטופלים שעברו טראומה ״לעלות על המסלול״ שיכוון אותם אל צמיחה.
במאמר ״Expert companions: Posttraumatic growth in clinical practice״ משנת 2006, טדסקי וקלהון מציגים מודל טיפולי לעידוד צמיחה פוסט טראומטית. במאמרם, מתבססים הכותבים על שנים ארוכות של מחקר וטיפול בשורדי טראומה, ומציעים את מודל המלווה המומחה (Expert companion), אשר מטרתו להניח קווים מנחים שיסייעו למטפלים לעודד את המטופלים בהתמודדות עם טראומה, ולקדם תהליכי צמיחה. החוקרים מבקשים להדגיש כי עקרונות הפעולה העולים מתוך מודל זה אינם הצעה לסגנון טיפולי חדש, אלא הם נועדו כדי לשרטט את אופי הקשר בין המטפל למטופל, אשר מניסיונם הוא המיטיב ביותר עם תהליכי צמיחה פוסט טראומטית. את עקרונות אלו ניתן ליישם במגוון שיטות טיפול בטראומה, למשל בטיפולים קוגניטיביים, נרטיביים, אקזיסטנציאליסטיים ועוד. בסקירה זו נתאר את מודל המלווה המומחה, ואת העקרונות שהציעו טדסקי וקלהון.
טדסקי וקלהון סבורים כי תפקידו של המטפל הוא לסייע למטופל לעבור ממצב של ״סבל״ אל מצב של ״סבל בעל משמעות״. זאת, מאחר שאחת ההשפעות השכיחות של טראומה היא תחושה של אובדן משמעות מוחלט. בטיפול, המטפל המאמץ את תפקיד המלווה המומחה הופך למעין פילוסוף, אשר יחד עם המטופל מחפש מחדש את משמעות החיים שלאחר הטראומה. טדסקי וקלהון מתארים מספר עקרונות טיפוליים אשר ניתן ליישם כדי לסייע למטופל בתהליך זה. החוקרים מבקשים להזכיר כי המלווה המומחה מהווה זרז לצמיחה פוסט טראומטית, אך אין הוא יכול ליצור בעצמו את הצמיחה אצל המטופל.
ο התמודדות וצמיחה בעקבות טראומה: התערבות ממוקדת פתרון
ο פעולה של אמונה: מה מאפשר לאדם להיות בתהליך של התחדשות וצמיחה נפשית?
ο נתיבי חוסן במרחב הטיפולי: משברים כהזדמנות לעדכון מפות
בטיפול בטראומה, מזהירים החוקרים, אין ולא יכולות להיות למטפל תשובות קבועות ומוכנות מראש. רעיון המלווה המומחה טומן בחובו ענווה גדולה. המטפל, שהינו מומחה בתחומו, נדרש להתנהל בצניעות על מנת לייצר אווירה בה ניתן לבצע חקירה אישית. כך, על המטפל להקפיד על התערבויות קרובות-חוויה, ולהימנע מלהוביל את המטופל לתוך תפיסה קבועה מראש. זאת ועוד, רצוי שהמטפל יהיה פתוח לאפשרות שגם בו יכולים להיווצר שינויים במסגרת התהליך, ולא רק לאפשרות להביא לשינוי בחווייתו של המטופל. כך המלווה המומחה יוצר שיח המתמקד בחקירה ושינוי, ובמקביל מהווה מודל אישי לכך שטיפול, גם כזה שעוסק בחוויה טראומטית, יכול להוות פתח לשינוי ולצמיחה. לבסוף, ענווה כזו משדרת כבוד להתמודדות הקשה של המטופל עם הטראומה.
החוקרים טוענים כי על המלווה המומחה להימנע מיצירת ציפייה מוגזמת לצמיחה, אך במקביל לא לצפות רק לסימפטומים שליליים. החוקרים מסבירים כי חשוב שלא ליצור תחושות אשמה אצל מי שאינם מצליחים לראות התקדמות וממשיכים לסבול סבל חריף. חשוב לזכור כי הצמיחה הפוסט טראומטית אינה מנוגדת לסבל, ולעיתים קרובות הולכת עמו יד ביד, כאשר הסבל הוא מידי והצמיחה לעיתים קרובות נראית רק לאחר זמן רב.
אישיותו, אמונותיו, מטרותיו וחוויותיו האישיות של המטופל בטרם הטראומה, חשובות במיוחד לצמיחה פוסט טראומטית. לכן, על המלווה המומחה לפעול כדי להכיר אותן. על המלווה המומחה להעריך בתחילתו של הטיפול את האישיות הפרה-טראומטית, ולבחון אילו חלקים יכולים לעודד צמיחה, ואילו חלקים עלולים לדכא אותה. כך למשל, על המלווה המומחה להעריך את הפתיחות לחוויה, את היכולת לנהל קשרים קרובים, וכן את החוסן הנפשי והיכולת להתמודד עם קשיים בעבר. כאשר המלווה המומחה מתעניין בחלקים אלו של המטופל, נוצר מודל עבודה מרומז, אשר מסמן למטופל כי הוא יכל לקשיים אחרים בעבר, ולכן ניתן להאמין כי יוכל להם שוב.
כבר בתחילת הטיפול חשוב ליצור תחושת ביטחון עמוקה במלווה המומחה ובקשר הטיפולי. ללא בסיס יציב של ביטחון, לא יוכל להתקיים שיח אמיתי ועיבוד כן של הטראומה.
החוקרים מציעים להתייחס לאירוע הטראומטי באופן מטאפורי כרעידת אדמה, אשר מנתצת את אמונות הבסיס של המטופל. לדידם, ההתמקדות באירוע הטראומטי צריכה להיות במידה שבה המטופל בוחר להתמקד בו, כאשר הדבר המשמעותי ביותר לצמיחה פוסט טראומטית אינו האירוע עצמו, אלא ההתמודדות עמו בהמשך החיים. עבור מרבית נפגעי הטראומה, מעידים החוקרים, העולם מתחלק לשניים - לפני הטראומה ואחריה, כאשר התחושה היא שהעולם השתנה או שהם השתנו כתוצאה מהטראומה. התחושה כי העצמי והנרטיב האישי השתנו בעקבות הטראומה הינה משמעותית ביותר לצמיחה פוסט טראומטית, שכן ההכרה בשינוי שכבר התחולל יכולה להוות פתח לשינויים נוספים אשר יש בהם פוטנציאל לקדם את חייו של המטופל לכיוון חיובי.
אנשים שחוו טראומה עוסקים בדרך כלל בשני תהליכים קוגניטיביים הקשורים לאירוע: 1) ניסיון להבין מדוע האירוע הטראומטי התרחש, ו-2) ניסיון לעבד את האובדן שהתרחש בטראומה באופן רחב, ולעיתים קרובות אקזיסטנציאליסטי ורוחני. חיפוש המשמעות באובדן וניסיון העיבוד שלו הינם חשובים במיוחד על מנת שתתפתח צמיחה פוסט טראומטית. יחד עם זאת, החוקרים טוענים כי ההבנה מדוע האירוע הטראומטי התרחש מהווה בסיס לתהליך חיפוש המשמעות, וחייבת להקדים אותו. כאשר המטופל אינו מצליח להבין מדוע האירוע הטראומטי התרחש והאם היה ניתן למנוע אותו, הוא עלול להרגיש תקוע, חסר אונים ומבולבל. במצב כזה המלווה המומחה יכול לסייע ביותר, ולעזור למטופל לחבר את הנרטיב של התרחשות האירוע הטראומטי. רק לאחר שהדבר הושג, ניתן לעבור לעיבוד האובדן וליצירת המשמעות.
המלווה המומחה מעודד צמיחה באמצעות הקשבה זהירה לאופן בו המטופל מתאר את ההתמודדות שלו לפני, אחרי ובמהלך הטראומה. מתוך ההקשבה הזהירה, המלווה המומחה משתמש באמירות של המטופל על מנת להדגיש את המסוגלות ואת החוזקות שלו, ולשקם את הזהות העצמית שעברה טלטלה במהלך הטראומה ואחריה.
החוקרים מציעים כי בהערכת ההתמודדות של המטופל יש להסתמך לא רק על מדדים חיצוניים (כמו למשל, התפוקה שלו במקום העבודה), אלא גם, ואף חשוב מכך, להתבונן על ההתמודדות מנקודת המבט של המטופל, ולבחון כיצד הוא עצמו מעריך את היכולת שלו להשתמש במשאבים העומדים לרשותו בהתמודדותו עם מכשולים ואתגרים בחייו.
על המלווה המומחה לסייע למטופל לווסת את רגשותיו במידה מסוימת. מצוקה רגשית אדירה אינה מאפשרת לאדם לחשוב, לעבד את המאורעות, ליצור אמונות חדשות וכן לצבור ביטחון ביכולת שלו לתפקד בעולם. החוקרים מציעים כי אחד הכלים המסייעים לווסת את התחושות הקשות הוא מתן לגיטימציה והבהרה כי התגובות של המטופל אינן תוצר של "טירוף", אלא תוצאה שניתן לצפות לה כאשר אדם עובר מאורע טראומטי כל כך. החוקרים ממליצים להשתמש במטאפורה של פציעה גופנית - כפי שנדרש זמן התאוששות והסתגלות לאחר טראומה גופנית קשה, כך דרוש זמן התאוששות והסתגלות גם לנפש לאחר טראומה.
רומינציה ועיבוד קוגניטיביים נדרשים על מנת שאלמנטים של צמיחה פוסט טראומטית יוכלו להתפתח. חלק ניכר מתהליך זה אינו קוגניטיבי בלבד, אלא מערב גם רגשות עוצמתיים. בעוד ישנם תהליכי רומניציה אשר עלולים להפוך ל״מעגל קסמים שלילי״ ולהזין רגשות שליליים וקשים, החוקרים נוקבים בתהליך הרומינציה הרפלקטיבית כסוג אחד של רומניציה אשר תורם לתהליכי צמיחה פוסט טראומטית. רומינציה רפלקטיבית הינה תהליך מחשבתי במסגרתו האדם מתבונן בבעיות ובמצבים מאתגרים ועוסק בפעילות קוגניטיבית בניסיון להגיע לפתרון בעיות. על מנת לעודד צמיחה פוסט טראומטית, החוקרים מציעים לעודד רומינציה רפלקטיבית שכזאת ולהתנהל באופן שפתוח לגילויי הלב של המטופל בכל הנוגע למחשבותיו על הטראומה וההתמודדות עמה. זאת ועוד, החוקרים מצביעים על כך שעידוד מטופלים לכתוב את מחשבותיהם בנושא יכול לסייע גם הוא לקדם צמיחה פוסט טראומטית. חשוב לזכור כי תהליך כזה עלול להציף תחושות קשות אצל המטופל ואף אצל המטפל, ואין כל הכרח שיוביל להקלה מהירה. למעשה, ישנן עדויות לכך שהקלה ושיפור במצב מתרחשים בדרך כלל רק לאחר כשנה, וכי סימפטומים דיכאוניים מלווים את התהליך לעיתים קרובות. עם זאת, מציעים החוקרים, כי יש בתהליכי רומינציה רפלקטיבית תועלת ועל כן יש לעודד תהליכים כאלו, וחשוב מכך, לא להגיב באופן שידכא אותם.
החוקרים טוענים כי אין זה תפקידו של המלווה המומחה להקל את המצוקה של המטופל באופן מלא, וספק אם ביכולתו לעשות זאת. החוקרים מאמינים שהתמודדות ארוכת טווח עם טראומה דורשת בדרך כלל רמה מסוימת של מצוקה אצל המטופל. זאת ועוד, התהליך הקוגניטיבי הכרוך בצמיחה פוסט טראומטית מלווה גם הוא במצוקה מסוימת. לבסוף, החוקרים מציעים כי ההבנה ששורדי טראומה ככל הנראה יתמודדו עם מידה מסוימת של סבל במשך חייהם, היא הבנה מציאותית שלעיתים קרובות חשוב להכיר בה.
מטופלים רבים שחוו טראומה משתמשים במטאפורות ודימויים על מנת להביע תחושות שקשה להסביר לאחרים. על המלווה המומחה לאמץ את השיח המטאפורי בכלל, ואת המטאפורות של המטופל בפרט. על מנת לקדם צמיחה פוסט טראומטית על המטפל להקדיש תשומת לב מיוחדת למטאפורות, אמירות ודימויים שעוסקים בתחושת הזהות העצמית או בערעור של תחושה זו, וכן באמירות שמביעות תקווה לשינוי. אמירות כמו "הלוואי שהייתי יכול לכתוב מחדש את סיפור חיי" מספקות למלווה המומחה הזדמנות לרתום את המטופל לתהליך שינוי וצמיחה. לבסוף, המלווה המומחה יכול להשתמש במטאפורות כדי לעודד חשיבה דיאלקטית. למשל, באמצעות מטאפורות ניתן להעביר מסרים כדוגמת: צמיחה אינה מנוגדת לסבל, עוצמה יכולה להתגלות דווקא ברגעים הקשים ביותר, חוסר אונים לעיתים מלווה דווקא במאבק קשה, וכדומה. כמו כן, מסרים דיאלקטיים יכולים להתבטא גם במטאפורות של המטופל, כאשר על המלווה המומחה להסב את תשומת הלב של המטופל לאלמנטים הדיאלקטיים בתוך המטאפורות שלו עצמו.
באמצעות מודל המלווה המומחה מבקשים טדסקי וקלהון לסייע למטפלים ללוות שורדי טראומה בדרך לצמיחה פוסט טראומטית. באמצעות הקשר הנרקם בין המלווה המומחה למטופל, נוצרת מערכת יחסים המספקת למטופל תמיכה רגשית והזדמנות להיות גלוי לב, להכיר בגורמי דחק וקשיים העולים מהתמודדות עם הטראומה, וכן להביט אל העתיד ולעסוק בחקירה המחודשת של משמעות החיים שלאחר הטראומה.
החוקרים מזכירים כי על המלווה המומחה להיות זהיר בעת תהליך הליווי של מטופלים בדרך לצמיחה פוסט טראומטית, ולהימנע מיצירת ציפייה להיפטר מהכאב או להגיע לצמיחה. יש לזכור כי הסבל עלול להמשיך להיות נוכח בחייו של המטופל גם לצד תהליכי צמיחה, וכן יש להכיר בכך שלא כולם רוצים או מסוגלים לחוות צמיחה פוסט טראומטית. מסע ההחלמה מהטראומה הינו מסע של חקירה משותפת, אשר דורש מהמטפל לפעול בענווה, ולהתאים את הטיפול לטראומה הספציפית ולנרטיב שנבנה כתוצאה ממנה. על המלווה המומחה לעודד בעדינות ולאפשר שיח המסייע לצמיחה פוסט טראומטית, אך עיקר עשייתו היא לסייע למטופל לעבד את הטראומה ולהמשיך לחיות את החיים שאחריה.
Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth: conceptual foundations and empirical evidence. Psychological inquiry, 15(1), 1-18
Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2006). Expert companions: Posttraumatic growth in clinical practice. Handbook of posttraumatic growth: Research and practice, 291-310
