צוות בטיפולנט
Gans&Counselman (1999) מתארים את משתתפי הטיפול הקבוצתי כמצויים במתח תמידי בין השתייכות לקבוצה לבין שמירה על האינדיווידואליות שלהם. גמישות בהיבט זה היא תוצאה אידיאלית של טיפול קבוצתי, כאשר שתיקה היא מדיום משמעותי בתהליך זה. קבוצות בתחילת דרכן מאופיינות בחלוקה בין משתתפים שקטים מאוד למשתתפים דברנים מאוד, ואילו בקבוצות בוגרות יותר ניכר יותר חופש בתנועה בין שתיקה לדיבור. מנחים החשים בנוח עם שתיקה ומבינים אותה כאמצעי תקשורת חשוב יאפשרו לקבוצה לעשות עבודה משמעותית באמצעותה. שתיקה, כמו דיבור, היא התנהגות הנובעת מבחירה, ובמאמר זה יסקרו חמישה מקורות למצבי שתיקה בטיפול הקבוצתי: גורמים הקשורים בסיטואציה, דינמיקות אינדיווידואליות, אינטראקציות בין חבר קבוצה לחבר קבוצה, דינמיקות כלל קבוצתיות ויחסים הקשורים במנחה הקבוצה. כמובן, חלוקה זו היא חלוקה מלאכותית במידה רבה מאחר ומצבי שתיקה המתרחשים במסגרת טיפול קבוצתי נובעים בדרך כלל ממכלול גורמים. כמו כן, מעבר למקורותיה השתיקה Gans&Counselman מציעים לראות בה אפשרות למידה, בדיוק כמו דיבור בקבוצה.
מספר כותבים דנו בתפקידה של שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי דינמי. Becker (1972) ראה בה ביטוי התנגדות עליו יש להתגבר כדי לאפשר שינוי. Wolf&Schwartz (1971) טענו כי שתיקה בטיפול אישי מבטאת בדרך כלל התנגדות אך בטיפול קבוצתי עשויה להוות גם אמצעי לעריכת אינטגרציה וביטוי להשתתפות רגשית עמוקה. Blythe (1975) הציע כי שתיקה היא הזדמנות חיובית לעבודה מנטלית, וכי על המנחה להימנע מתגובתיות יתר המייצרת תלות ומונעת עבודה נפשית זו. Greenfield (1974) הציע כי שתיקה היא תגובה אופיינית לכניסת חבר חדש לקבוצה. Ormont (1984) הציע כי שתיקה היא כיסוי לאגרסיה אצל חלק מחברי הקבוצה, והמליץ למנחים לא לעודד חברים אלו לדבר מאחר ועידוד מסוג זה מחזק פעמים רבות את הפנייה אל שתיקה. מספר כותבים התייחסו גם אל שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי בקרב אוכלוסייה ספציפיות (מטופלים לא ורבליים, נפגעות גילוי עריות) והדגישו את מאפייניה הייחודיים של שתיקה בקרבן.
שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי שונה ממצבי שתיקה באינטראקציות חברתיות אחרות. שתיקה בסיטואציות חברתיות יומיומיות נחווית פעמים רבות כמעיקה ומביכה, אך קבוצה טיפולית מיומנת עשויה להשתמש במצבי שתיקה באופן יעיל ומקדם. הלגיטימיות של השתיקה מהווה פעמים רבות חוויה חדשה עבור המשתתפים. לעיתים היא נחווית כמתנה של זמן ומרחב וכאפשרות משמעותית ללמידה ורפלקציה עצמית, ועבור חלק מהמטופלים היא מהווה הזדמנות ומיוחדת ראשונה להאט או לעצור. כך, למרות שפעמים רבות שתיקה נתפסת כהיעדר פעילות פסיכולוגית, שתיקה יכולה לתפקד כאמצעי תקשורת עוצמתי. במסגרת טיפול קבוצתי שתיקה מאפשרת הזדהות עם חבר קבוצה שמדבר, "אימון" להתמודדות עם רגשות בלתי נסבלים ללא פעולה אימפולסיבית ולעבודה עם השלכות. לצד זאת יש לזכור כי שתיקה יכולה להוות הגנה והימנעות מהתמודדות. Gans&Counselman מציגים חמישה מקורות מרכזיים למצבי שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי.
גורמים מצבייםגורמים מצביים קשורים בשינויים המשפיעים על השגרה והגבולות הקבועים של הקבוצה. בין גורמים אלו יכולים להיות חופשה, היעדרות של מנחה, כניסת חבר חדש לקבוצה, שינוי גובה התשלום וכן הלאה. שתיקה במצבים אלו יכולה לבטא חוסר נוחות עם הסיטואציה החדשה. גם חברי קבוצה אינדיווידואלים עשויים להיות שקטים במיוחד בסיטואציות מסוימות. כך, למשל, שתיקה אופיינית למטופלים ששבו לקבוצה לאחר שהחמיצו מספר פגישות, כאשר פעמים רבות שתיקה זו מכסה על עיסוק בשאלה האם אחרים שמו לב להיעדרותם. גם מטופלים חדשים עשויים לשתוק עד שהם חשים כי למדו את התרבות הקבוצתית.
דינמיקות אישיותשתיקה חושפת לעיתים היבטים השלכתיים ונושאת משמעות הקשורה בהיסטוריה האישית של המטופלים. שתיקה נחווית על ידי חלק מהמטופלים כמחייבת ביצועים או פרודוקטיביות, כביטוי לכניעה או הערצה ונושאת עמה משמעויות נוספות רבות. שתיקה עשויה לגרות מצבי עצמי כוזבים או מצבי עצמי אמתיים. כמו כן, שתיקה נחווית על ידי חלק מהמטופלים כחושפנית ביותר ואכן, שתיקה עשויה להיחוות כמצב של עירום ופגיעות.על אף שברמה מסוימת כל אחד מחברי הקבוצה מפנטז על זכייה בתשומת הלב הקבוצתית, תשומת לב זו מעוררת גם פחד עז מפני אובדן שליטה, ואילו שתיקה מהווה הגנה מפני מצב חשוף זה. במובן זה שתיקה יכולה להוות הגנה זמנית אשר מקלה על המטופל: מטופלים לומדים להבין כי דיבור על עצמם או על חברי קבוצה אחרים תמיד חושף דבר מה עליהם עצמם, כאשר שתיקה מגנה- לפחות באופן זמני- על הפחדים הנלווים לחשיפה. בושה ואשמה ביחס לעצמי הן תחושות אשר עומדות גם הן בבסיסן של שתיקות רבות, כאשר גם במקרה זה שתיקה מהווה הגנה מפני חשיפה נוספת. מקור נוסף של שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי הוא הפחד מפני השפלה או פגיעה נרקיסיסטית. למטופל אין יכולת לשלוט באופן בו אחרים יתפסו אותו וחוסר השליטה מלווה פעמים רבות מפחד מפני ביקורת שלילית, מרושעת או מזלזלת אשר מביאה לפנייה לשתיקה כהגנה מפני פגיעה אפשרית.מטופלים מסוימים, ובמיוחד אלו אשר זה עתה גילו כי יש להם עולם פנימי, עשויים לחוות שתיקה כבזבוז זמן או כמרווח בו לא קורה דבר. מטופלים אלו עשויים להתקשות לשאת שתיקה ולפנות ל"פטפוט" שטחי כדי להפר אותה, בדרך כלל עד שהתנהגותם מפורשת.
אינטראקציות בין חברי הקבוצהרושם שלילי ראשוני הוא גורם עוצמתי, ומטופלים אשר לומדים ש"אם אין לך משהו טוב להגיד מוטב לשתוק"- עשויים לשקוע בשתיקה ממושכת. עם הזמן עשויים להצטבר רגשות שליליים בין חברי קבוצה אשר אינם מדוברים ולכן מביאים לידי שתיקה. שתיקה מסוג זה אינה פרודוקטיבית ובמקרים מסוימים עשויה להביא לעזיבת הטיפול בטרם עת. גם העברה והזדהות השלכתית בין חברי קבוצה עשויים להתבטא במצבים של שתיקה. העברה של תחרות בין אחים, התעללות על ידי אחים או מאבק על העדפת ההורה עשויה להיות עוצמתית ולדחוק את המטופל החווה אותה אל עבר שתיקה מתמשכת, עד שיחוש בטוח דיו לחלוק את החווית הכואבות. במצבים של הזדהות השלכתית עשויה להיווצר גם שתיקה הנובעת מהבלבול שחווים חברי הקבוצה אליהם מושלכים חומרים שאינם ברורים להם.במהלכה של שתיקה חברי הקבוצה מחצינים לעתים קונפליקטים אינטרה-פסיכיים. למשל, הם עשויים לחוות את הסופר אגו המעניש שלהם דרך "מבט מאוכזב" או מחווה גופנית של אחד מחברי הקבוצה. אחרי השתיקה, התבוננות בחוויות אלו יכולות לסייע למטופלים להכיר ולשייך לעצמם חוויות נפשיות מסוימות.לצד היבטים אלו, שתיקה יכולה לשמש גם כנשק כלפי חבר או תת קבוצה.
דינמיקות כלל קבוצתיותהדינמיקה הקבוצתית משקפת בדרך כלל את השלב ההתפתחותי בו הקבוצה נמצאת ובהתאם, כדאי להתבונן במצבי שתיקה במסגרת טיפול קבוצתי גם בהקשר של השלב ההתפתחותי בו הקבוצה נמצאת.
אמון- תחילת דרכה של הקבוצה מאופיינת בסוגיות של אמון וביטחון. בשלב זה, שתיקה עשויה לנבוע מפחד מפני חשיפת הנזקקות, מפני תקיפה או הרחקה. הכמיהה לתשומת לב רבה, ובהתאם גם המגננה מפניה אשר באה לידי ביטוי בשתיקה. תוך זמן מה הקבוצה נכנסת לשלב של "ירח דבש" אך כאשר שלב זה מסתיים ותגובות ביקורתיות יותר מתחילות להופיע, עשויה להיות נסיגה נוספת אל שתיקה כמגננה.כוח- נושאים של סמכות, שליטה ותגובות fight or flight מאפיינות את שלב הכוח, ומטופלים המתמודדים עם נושאים של תלות חשים לא פעם מאוימים ומפוחדים, ונוטים לשתוק. סמכותו של המנחה מעורערת גם היא בשלב זה וקושי של המנחה להתמודד עם המצב עלול להביא את הקבוצה לידי נסיגה אל שתיקה הגנתית.אינטימיות- כאשר הקבוצה מבשילה ומתחילה לגעת בנושאים הקשורים במיניות, פנטזיות ועולם פנימי, שכיחות במיוחד תחושות בושה, אשמה וקנאה אשר מלוות בחלק מהמקרים בגלישה אל שתיקה נבוכה. לצד זאת, שתיקה בשלב זה עשויה להיות גם הישג קבוצתי המתבטא בהרחבת האפשרות של מרחב נפשי להתבוננות ורפלקציה.סיום- שלב הסיום מאופיין בהתייחסויות כנות ולא פעם מכאיבות אחד כלפי השני, ועד שנבנית אווירה בה חברי הקבוצה מוכנים לומר דברים אלו, עשויה להשתרר שתיקה לא נוחה. גם עזיבה בטרם עת של אחד מחברי הקבוצה עשויה לייצר שתיקה.
שתיקה הקשורה בהנחיהשתיקה קבוצתית עשויה להוות תגובה להנחיה או לפעולות מסוימות של המנחה. כך, למשל, שתיקה קבוצתית עשויה להוות עונש על קבלת חבר חדש לקבוצה, או קושי של הקבוצה לדבר על טעות או הפרת גבולות שבוצעה על ידי המנחה מתוך רצון לראות אותו כמנחה טוב עליו ניתן לסמוך. שתיקה אף עשויה להוות מחאה נגד המנחה סביב אכזבה, כעס או חוסר שביעות רצון ממנו. שתיקה עשויה להיות גם תגובה לתחושת הקבוצה שאינה מוזנת כהלכה על ידי המנחה: כמו ילד להורים מזניחים או מדוכאים, הקבוצה שוקעת בדיכאון וייאוש המתבטאים בין היתר בשתיקה מתמשכת.
Counselman, E. F., & Gans, J. S. (1999). The missed session in psychodynamic group psychotherapy. International journal of group psychotherapy, 49(1), 3-17.
