תרפיית דמיון חזרתי בסיוטים ב-PTSD: סיכום מאמרם של קרקוב וזדרה

צוות בטיפולנט

סיוטי לילה כרוניים הם אחד הסימפטומים הנפוצים והמטרידים הנלווים להפרעה הפוסט טראומטית, ומספר טכניקות כהיפנוזה, חלומות צלולים, דה-סנסיטיזציה ו-EMDR עוצבו במטרה להתמודד איתם. אחת מטכניקות אלו היא תרפיית הדמיון החזרתי (IRT- Imagery rehearsal therapy) אשר לטענת כותבי המאמר זכתה לתמיכה המחקרית הרחבה ביותר במסגרת מחקרים אמפיריים ומבוקרים העוסקים בטיפול בסיוטים. מחקרים אלו הצביעו על ירידה בתדירות הסיוטים, במצוקה הנגרמת בעטיים ובסימפטומים פסיכיאטריים כדיכאון, חרדה וסימפטומים פוסט טראומטיים.

שלבי הטיפול ב-IRT

תרפיית ה-IRT מורכבת משני רכיבים בסיסיים וחופפים במידה מסוימת. הרכיב הראשון הוא רכיב דידקטי-קוגניטיבי הממוקד בהכוונת המטופל לתפיסת חלומותיו כחלק מבעיית שינה הדומה לאינסומניה פסיכו-פסיכיולוגית. הרכיב השני הוא רכיב דידקטי-דמיוני המבוסס גם על אימון, ובו המטופל לומד על טבע הדמיון האנושי ורוכש טכניקות ליישום מספר צעדים דמיוניים להפחתת סיוטי הלילה. הטיפול מבוסס על ארבעה מפגשים מובנים אותם ניתן להעביר בפורמט פרטני או קבוצתי.

מפגש ראשון

המפגש הראשון כולל מספר רכיבים בסיסיים:

• הגדרת הטיפול כטיפול שאינו ממוקד בטראומה ובתכני הסיוטים אלא בהפחתת הסיוטים וההתמודדות איתם.
  
  
• המשגת הסיוטים כבעיה של אינסומניה ולא כבעיה הנוגעת לטראומה, וכחלק מכך הסבר על האופן בו סיוטים יכולים להוביל לאינסומניה וכיצד הם הופכים מבעיה אקוטית נקודתית לבעיה כרונית. לדוגמא, המטופלים מקבלים הסבר על האופן בו סיוטים פוגמים באיכות השינה באופן שמביא לנטייה להמנעות ממנה.
  
  
• זיהוי האפשרות לקיומם של רווחים משניים לסיוטים.

מפגש שני

המפגש השני מבוסס גם הוא על הבנת מהות הסיוטים ובעיות השינה ועל הכרות ראשונית עם עקרונות הדמיון החזרתי, וכולל מספר רכיבים:

• דיון בסיבה להתקבעותם של הסיוטים גם זמן רב לאחר האירוע הטראומטי, וביסוס ההבנה כי הסיוטים אינם תוצר ישיר ובלעדי של הטראומה ולכן ניתן לטפל בהם באמצעות טיפול ממוקד אשר אינו עוסק בהיבטים נוספים של ההפרעה הטראומטית.
  
  
• דיון בשאלה מה היה קורה לסימפטומים נוספים אילו הסיוטים היו מטופלים ישירות, והצגת רעיון 'החלפת הסימפטום'. היבט זה מכוון לסייע למטופלים לזהות כי הם תופסים את סיוטים כאמצעי לעיבוד ופורקן רגשי וחוששים שבלעדיהם יתפרצו סימפטומים גרועים יותר. למשל, מטופלים רבים מדווחים על כך שהסיוטים מאפשרים פורקן של אגרסיות ומביעים חשש שאגרסיות אלו יתפרצו במציאות במידה והסיוטים יעלמו. בשלב זה גם מציגים למטופלים נתונים המצביעים על כך שירידה בסיוטים מביאה לירידה בסימפטומים כחרדה ודיכאון, ולאו דווקא להגברתם.
  
  
• דיון בשאלה איזה אחוז מהסיוטים קשור בטראומה ואיזה אחוז מהם קשור בהתניה.
  
  
• הצגת עקרונות בסיסיים של השימוש בדמיון ובדמיונות נעימים.
  
  
• התמודדות עם קשיים הנוגעים לשימוש בדמיון כחוויות של בלאק-אאוט או התפרצות דימויים שליליים, ולימוד טיפים התנהגותיים להתמודדות איתן.
  
  
• בסיום המפגש המשתתפים מונחים לתרגל מספר דקות של דמיונות חיוביים בכל יום, ונערך תרגול קצר לשימוש בדמיון חיובי.

מפגש שלישי

במפגש זה מוצג השימוש בדמיון באופן מקיף יותר עם דגש על היכולת להשתמש בו כאמצעי לשינוי. לדוגמא, המשתתפים מונחים לתאר שינוי משמעותי שחל בחייהם בשנה האחרונה ונערך דיון באופן בו היכולת לדמיין הניעה את תהליך השינוי. לאחר מכן נערך תרגול בו המשתתפים מתבקשים לדמיין תחום חיובי או נייטרלי בחייהם בו הם מעוניינים בשינוי (למשל, עיצוב אחד מחדרי הבית מחדש) ומונחים לדמיין את צעדי השינוי. מעניין לציין כי למרות שנאמר למשתפים באופן ברור כי מדובר בתרגול אשר אינו מכוון לעריכת שינוי ממשי, חלק מהם מדווחים במפגש שלאחר מכן על שינוי שערכו בתחום בו תרגלו את הדמיון.

בהמשך, המפגש מתמקד באופן בו רבים מהמשתתפים מאמצים לעצמם את זהות ה'סובל מסיוטים' ובאופן בו זהות זו פוגעת באפשרות להיפרד מסיוטי הלילה. המפגש מסתיים בהנחיית המשתתפים להמשך תרגול של דמיון מודרך ולדיון בינם לבין עצמם לגבי האפשרות להתחיל לחוות עצמם כאנשים המסוגלים גם לחלומות חיוביים.

מפגש רביעי

במסגרת מפגש זה כל משתתף מונחה לבחור את אחד הסיוטים הפחות אינטנסיביים וקשורים בטראומה ולדמיין אותו כאשר הוא משתנה בהתאם לרצונו של החולם. בהמשך המפגש, המשתתפים מונחים לחזור על תהליך זה עם חלומות שונים גם לאחר סיום המפגשים הטיפוליים. יש לציין כי בחלק זה הדגש הוא על שימוש בדמיון ליצירת דימויי חלום חדשים ולא על שינוי הסיוט, כדי למנוע העברת מסר המעודד את המשתתפים לצאת נגד מערכת החלימה והדמיון שלהם עצמם. כמו כן, הכותבים מדגישים כי ההוראות לשינוי החלומות ובחירת החלומות ניתנות באופן שמאפשר בחירה חופשית ככל האפשר, ואינה ממקדת את המטופלים בחירת סוג מסוים של חלומות ודמיון שלהם באופן "חיובי" או "מנצח". זאת, כאמור, מתוך תפיסה המעודדת את המטופל להרחיב את הכרותו ויכולתו להשתמש באופן חיובי במערכת הדמיון שלו. מפגש זה הוא המפגש האחרון ועל כן הוא כולל גם דברי סיכום ופרידה המתמקדים, בין השאר, במתן מידע על כך שמרבית משורדי הטראומות מפסיקים בסופו של דבר לחוות סיוטי לילה.

ביבליוגרפיה