צוות בטיפולנט
הפסיכולוגיה של יונג ויישומיה לפרקטיקה הקלינית נותרו בלתי מוכרים ובלתי מובנים עבור חלק גדול מאוכלוסיית אנשי המקצוע. במאמר זה Sedgwick מציע התבוננות במספר מוקדים ותפיסות מרכזיות העומדות בבסיס הפסיכולוגיה היונגיאנית, מזווית ראייה עכשווית.
תרומתו המרכזית של יונג לפרקטיקה האנליטית היתה הדגש שלו על מעורבות המטפל בסיטואציה האנליטית. באופן ספציפי, יונג הדגיש את מימד ההעברה הנגדית, את ההתמזגות הפסיכולוגית הבלתי נמנעת של המטפל והמטופל ברובד לא מודע ואת המשמעות הרבה של אישיות המטפל ופגיעותו, אשר מדגישים את הצורך באנליזה של המטפל עצמו. יונג טען כי ההעברה היא מהות האנליזה, כאשר בהתייחסו להעברה הוא התכוון להתמזגות ההדדית של העברה והעברה נגדית המתרחשת במעמקי הנפש. בהתאם, בפרקטיקה הקלינית יונגיאנים רבים רואים את הדיאדה הטיפולית כמוקד התהליך הטיפולי.
תרומה משמעותית נוספת היתה גישתו ושימושו של יונג בחלומות, פנטזיות ומטאפורות. זאת, בהתבסס על אמונתו של יונג בקיומו של לא מודע קולקטיבי ויצירתי היוצר דימויים סימבוליים בעלי איכות אישית וארכיטיפלית בו זמנית. מרבית היונגיאנים ניגשים אל דימויים אלו תוך ניסיון להימנע מהשפעות פרה-קונספציות או לפחות מתוך ציפייה חיובית לחשיפת המשמעות העומדת מאחורי הצורות הגלויות. תפיסות אלו מבוססות על המשגתו של יונג את המימד הלא מודע של הנפש אשר אינו רק "קדמוני" או "טבעי" אלא גם בעל אנרגיות רבות ומכוונות מטרה. הלא מודע היונגיאני נוטה ליצירת משמעות ואפילו, לעיתים, התעלות. יונג האמין בקיומו של דבר מה דמוי אינסטינקט המכוון להתפתחות האישיות אותו כינה אינדיבידואציה (transcendence), כלומר הפיכה לאינדיבידואל. נקודת המוצא היונגיאנית, אם כן, היא חיובית בגישתה ללא מודע והפוטנציאל שלו.
תפיסה זו של יונג את הלא מודע התקיימה לצד תפיסתו את האנרגיה הנפשית (הליבידו) בלא מודע כאנרגיה פלואידית וניתנת לטרנספורמציה. הצורות שלובשת אנרגיה זו מתווכות או מעוצבות על פי הסימבולים הנוצרים על ידי הלא מודע. כך, במונחים יונגיאנים הנפש הלא מודעת מדמה ומדמיינת את עצמה באופן קבוע דרך חלומות, פנטזיות, יצירתיות ואפילו פתולוגיה. הנפש מתפתחת בתוך עצמה ובו זמנית מגיבה לחיים וליחסים החיצוניים.
שלושת אזורים אלו- העברה והעברה נגדית, שימוש בדימויים לא מודעים ובפרט בחלומות, וההנחה בדבר קיומו של לא מודע יצירתי המכיל צורות ארכיטיפליות ונטייה לגדילה- הם שעומדים בבסיס תרומתו הקלינית המקורית של יונג לעבודה האנליטית.
רעיונותיו הקליניים של יונג על ההעברה וההעברה הנגדית והסימבוליזם של החלום, השזורים בהמשגתו את טבע הנפש והלא מודע, מהווים את הבסיס לתרומתו של יונג לפסיכולוגיית המעמקים- פסיכולוגיה המדגישה את תפקיד הלא מודע. התיאוריות של יונג סיפקו לפסיכולוגיית המעמקים נקודת מבט רחבה ולאו דווקא קלינית או פתולוגית על טבע האדם והתרבות. יונג ראה את החיים הרוחניים והמסורות הדתיות כבעלי מימד תרפויטי ותפיסות אלו הרחיבו את הבנת החוויה הפסיכולוגית.יונג הרחיב את שדה פסיכולוגיית המעמקים בכך שלא הגביל את השדה לדוקטורינה קלינית נוקשה: נושאים לא סטנדרטיים כתרבות, מיתולוגיה, מחקר אנתרופולוגי, ריטואלים, דתות המזרח והמערב ואמנויות התקבלו בברכה בפסיכולוגיית המעמקים כפי שיונג ראה אותה. זאת, מאחר ותפיסתו התיאורטית של יונג, ובפרט הנחתו לגבי לא מודע קולקטיבי, מתרחבת מעבר לשדה הקליני ומתייחסת לקשר שבין התחום הלא-קליני לפסיכולוגיה של האינדיבידואל ולפסיכולוגיה הקלינית. יונג תרם בהיבטים פסיכואנליטיים ופסיכולוגיים רבים ומגוונים. בין היתר הוא עסק בגישות פסיכולוגיות לפסיכוזה, במה שמכונה כיום אישיות רבת פנים, במחקר בתחום של אבחונים פסיכולוגיים, בבי-סקסואליות פסיכולוגית (אלמנטים נשיים וגבריים בנפש), בהצגת מושג העצמי (פרסונה), בחלוקה ל"סגנונות פסיכולוגיים" ועוד. יונג היה ממייסדיה הראשונים והבולטים של הפסיכואנליזה למרות המחלוקת והפיצול בינו לבין פרויד, ותרם רבות לעצם התבססותו של זרם פסיכולוגיית המעמקים המדגיש אלמנטים לא מודעים בנפש.
מושג העצמי קשה להגדרה מאחר והוא מושג בלבד, ולא ישות ממשית. יונג הגדיר את העצמי כמבנה אישיות בעל מבנה של קשת הכולל את כלל התהליכים המודעים והלא מודעים. העצמי היונגיאני הוא בלתי ניתן לידיעה- הלא מודע הוא אינסופי- אך בו זמנית הוא מטרתה וטביעת האצבע של האישיות המתפתחת בתהליך האינדיבידואציה. טבעו של עצמי זה הוא מורכב, פרדוקסלי, רוחני ולעיתים אידיאלי ובעיקר- פוטנטי ובעל יכולות ויצירתיות. בטיפול, המוקד הוא התחושה הסובייקטיבית של העצמי של המטופל, כלומר הערכתו העצמית ודימויו העצמי, ופחות ההיבטים הנשגבים והרוחניים של העצמי. עם זאת, חשוב לזכור כי רעיון העצמי בפסיכולוגיה היונגיאנית הוא רחב ודחוס יותר. יונג הציע כי כאשר העצמי מומשג או מדומה על ידי הלא מודע, הוא מדומה למגוון דמויות אנוש אידיאלית או הרואיות, דמויות אלוהיות או אליליות, מנהיגים רוחניים, בעלי חיים חסרי אונים או פוטנטיים, מבנים מרובעים או מעגליים או מנדלות. דימויים אלו אינם מייצגים בהכרח את כל העצמי, וייתכן שמייצגים רק היבטים חיוביים שלו. יונג טען כי דימויי עצמי חיוביים אלו מתעוררים ברגעים של חוסר איזון פסיכולוגי בניסיון להשיב לעצמי את תחושת האיזון והיכולת לזהות את עצמו. יונג הצביע גם על קיומו של "צד אפל" של העצמי, אשר מכונה לעיתים "הצל" בפסיכולוגיה היונגיאנית, ומסייע להבנת אגרסיה, קנאה ופתולוגיה.
חלומות היוו מאז ומתמיד מוקד מרכזי בעבודתו האנליטית של יונג. הדגשת מקומו של החלום תואם את הדגש הרב שיונג שם על הלא מודע ואמונתו כי החלום הוא הביטוי הטהור ביותר של הלא מודע. עבור יונג, הלא מודע והחלום כתוצר שלו מייצגים מודעות השווה או עולה על זו של האגו ולכן יש להתייחס אל האגו כאל סוג של "בורר" או מנטור. יונגיאנים נוטים לסמוך על החלום ולהניח כי פעמים רבות הוא מהווה מקור הדרכה טבעי ואובייקטיבי.Sedgwick מתאר את עצמו כמטפל אשר עוסק בפרספקטיבה הארכיטיפלית פחות ביחס למטפלים יונגיאנים אחרים. זאת, מאחר והוא חש כי ארכיטיפלים קולקטיביים אינם משקפים את ההתפתחות הפסיכולוגית באופן מדויק דיו אשר יאפשר יישום לכל מטופל. לצד זאת, הוא מצביע על התרומה שיש בראיית חומרים סימבוליים ככאלו שאינם נובעים בהכרח רק מההיסטוריה האישית הקונקרטית.
Sedgwick רואה ביונג תורם משמעותי לפסיכותרפיה ומציין כי יש הרואים בתיאוריה שלו על תסביכים את תיאוריית יחסי האובייקט הראשונה. עם זאת, לאחר שיונג עזב את הקליניקה הפסיכיאטרית ואת התנועה הפסיכואנליטית, הוא לא הציע פירוט קליני רב. תיאוריו את הטיפול ואת ההעברה התמקדו בדימויים סימבוליים, ולעיתים אף אלכימיים, דבר שהפך אותם למסקרנים אך גם לאניגמטיים. היבט זה של עבודתו של יונג הותיר לקלינאים פערים רבים למלא. Sedgwick מציע כי רעיונותיהם של תיאורטיקנים רבים, וביניהם קוהוט, סירלס, וויניקוט, מתאימים וניתנים לשילוב ברעיונותיו של יונג. המקום בו קשה יותר לשלב את רעיונותיו של יונג בחשיבה הפסיכואנליטית הוא המימד הדתי-רוחני.
יונג ראה בהעברה את לב הטיפול ולכך יש להוסיף את ההעברה הנגדית. דפוסי חשיבה, רגש והתנהגות קמים לתחייה בסיטואציה הטיפולית. חלק מדפוסים אלו הם דפוסים "ישנים" המבוססים על האינטראקציות המוקדמות בין הילד להוריו, כאשר מה שאנו חווים בהעברה הוא ביטוי חי של אינטראקציות פתולוגיות או מכאיבות מוקדמות כפי שהמטופל חווה אותן. באופן בלתי נמנע, המטופל מביא את חוויות אלו והנזקים הנלווים להן אל האנליזה ודורש באופן לא מודע לתקן באופן כלשהו את האינטראקציות הבעייתיות של העבר עם המטפל. אישיות המטופל- דפוסי החוויות הרגשיות והאינטראקציות אשר השתכללו עם הזמן ובמגע עם אינטראקציות חיצוניות נוספות- הוא מה ש"מועבר" בהעברה אל המטפל.העברה נגדית היא תגובת אישיות המטפל לאימפקט של אישיות המטופל וזהו חלק מהחוזה הטיפולי: המטפל "מתחייב" להיות מושפע על ידי המטופל ולהיפך. לכן, העברה נגדית היא חלק בלתי נפרד מהחוזה הטיפולי ומהטיפול ולא תופעה ספורדית. בעיות העברה נגדית הנובעות מאישיות המטפל תמיד יכולות להתקיים, אך צפוי שהמטפל ייגרר אל חלקי אישיות פגיעים מאחר ומטופלים דורשים זאת פעמים רבות כדי שיוכלו להשתנות.
המטפל ממלא תפקיד מרכז בטיפול מאחר והוא מהווה משתתף מעורב המעוניין להיות מושפע על ידי בעיות המטופל, ההעברה שלו או העצמי שלו. המטרה היא הבנת המתרחש אצל המטפל והמטופל בו זמנית. המטפל משתתף בטיפול דרך ההעברה הנגדית ובו זמנית משקף את המתרחש. תפקיד המשתתף הוא פרדוקסלי ומוגבל לסיטואציה הטיפולית, והחשיפה העצמית של המטפל מצומצמת ביותר. כמו כן, ההשתתפות האינטנסיבית אינה משחררת את המטפל מחובתו כמארגן הסיטואציה הטיפולית והמגן עליה. במובן זה, תפקיד המטפל הוא הורי במובנים מסוימים אך בו זמנית מקצועי, מתקן וזמני.
המטפל, ובפרט הקשב האינטנסיבי וניסיונותיו להבין את המטופל, והסיטואציה הטיפולית עצמה מופנמים על ידי המטופל לאורך זמן. כמו כן, דימויי המטפל ותחושתו את המטופל, המועצמים על ידי המעורבות וההעברה הנגדית, מתפתחים באופן טבעי ותחושת העצמי של המטופל מופנמת ונעה בו זמנית. כלומר, המטפל מקבל, מחזיק, מעכל ו"מנקה מרעלים" את מצביו הרגשיים המורכבים של המטופל. הזדהות הפנמתית, אשר ההעברה הנגדית מהווה חלק ניכר ממנה, היא המקור המרכזי לתהליכים אלו. הפנמות המטופל מופנמות על ידי המטפל דרך ההעברה הנגדית ובמקום זה מתחיל תהליך הריפוי.
Sedgwick מדגיש את יכולתן של האנליזה היונגיאנית והפסיכואנליזה לתרום ולהעשיר זו את זו בצורה משמעותית. בתקופה זו בה יש פחות נטייה ל"קנאות דתית" סביב זרמים שונים של הפסיכואנליזה יש לא מעט עניין בפסיכואנליזה היונגיאנית. כמו כן, הלחץ הכלכלי והתרבותי תחתיו נמצא הזרם הפסיכואנליטי בכללותו, והנטייה הגדלה לכיוונים ביולוגיים ואבולוציוניים עלולים להרחיק מהפרספקטיבות הפסיכולוגיות- היבט המהווה סיבה טובה נוספת להעשרה הדדית בין זרמים פסיכואנליטיים.
Answers to nine questions about Jungian psychology. Sedgwick, David. Psychoanalytic Dialogues, Vol 10(3), May-Jun 2000, 457-472.
