ד"ר אנאבלה שקד
כל גישה פסיכולוגית מתבססת על הנחות יסוד לגבי האדם, ההתפתחות והאופן בו מתעצבת האישיות. על בסיס הנחות אלו נבנות השיטות והטכניקות הטיפוליות השונות. מאמר זה מוקדש להיכרות עם גישת הטיפול האדלריאני, אשר מתבססת על התיאוריה הפילוסופית והפסיכולוגית שמכונה "הפסיכולוגיה האינדיווידואלית". מקור שמה של תיאוריה זו טמון במחלוקת העקרונית בין אלפרד אדלר לזיגמונד פרויד לגבי טיבה של נפש האדם. אדלר טען שהנפש היא הוליסטית, לא בנויה מחלקים (דוגמת האגו, הסופר אגו והאיד שהציע פרויד) וגם איננה ניתנת לחלוקה (Indivisible). המשמעות של תפיסה זו היא שהקונפליקטים שאדם חווה אינם אינטרה-פסיכיים, אלא הם קונפליקטים בין רצונות שאינם יכולים להתקיים בו-זמנית במציאות.
אדלר האמין שהאדם הוא יצור תבוני, הפועל בהתאם למערכת קוגניטיבית שכוללת ערכים, עמדות והחלטות אשר נעשות מתוך בחירה אישית. הוא טען שהגישה הפרוידיאנית סיפקה לאדם החילוני תחליף להגליית האחריות האישית כאשר מיקמה את המקור למחשבות, להחלטות ולמעשים אנטי-חברתיים באיד ובלא מודע (האדם הדתי יכול לייחס אותם לרצון האל או למעשה השטן). התיאוריה האדלריאנית מוצגת פעמים רבות כגישה חברתית, וזאת מפני שמדובר בגישה המתבוננת בפרט בהקשרו החברתי. תפיסה זו מומחשת באופן ברור במודל הפסיכותרפויטי שמציעה הגישה.
הגישה האדלריאנית מבוססת על חמישה עקרונות מרכזיים - חברתיות, מטרתיות, הוליזם, תפיסה סובייקטיבית וחופש הבחירה. נקודת המוצא שלה היא שהאדם הוא יצור חברתי, שכן קיומו של הפרט, בין אם מדובר בתינוק או באדם בוגר, תלוי בהשתייכותו לחברה. מכאן, שהאדם מצויד בפוטנציאל ל"חברותיות", אותו כינה אדלר תחושה חברתית או תחושה קהילתית. נקודת מוצא זו מובילה לעיקרון השני של הגישה, לפיו התנהגותו של האדם היא תמיד מטרתית וטלאולוגית. כל מחשבה, רגש והתנהגות מכוונים ליצירת תוצאה מסוימת בהקשר החברתי, כאשר מטרתו המרכזית של כל אדם היא השגת תחושת שייכות לסביבה בה הוא חי. העקרון השלישי הוא ההוליזם - האדם בגישה האדלריאנית נתפס כישות הוליסטית, כלומר, האישיות על כל תפקודיה פועלת להשיג את המטרה, שהיא כאמור תחושת שייכות. עקרון נוסף הוא עיקרון התפיסה הסובייקטיבית, לפיו כל אדם תופס אחרת את המציאות ומתוך כך מסיק כיצד עליו לפעול כדי ליצור לעצמו תחושת שייכות. לבסוף, העקרון החמישי הוא עיקרון חופש הבחירה, לפיו לאדם יש כוח יצירתי ואת היכולת לבחירה עצמית חופשית מול נסיבות חייו.
אפשר לסכם את חמשת העקרונות בדרך הבאה: "האדם הוא ייצור חברתי אשר נע כשלם לקראת מטרות. מטרת העל היא השגת תחושה של שייכות וערך. לכל אחד יש ראייה סובייקטיבית לגבי אופן השגת המטרה, והרעיון הזה יכול להשתנות". על בסיס עקרונות הגישה האדלריאנית התפתחו גישות לחינוך, הדרכה, פסיכותרפיה, אימון וייעוץ, כאשר מאמר זה מתמקד בעקרונות ובשלבי הטיפול הנפשי.
ο סקירה של ערב-העיון "חנות הקסמים - הגרסה האדלריאנית"
ο השוואה לאחרים וערך עצמי - ניתוח מקרה
ο סקירת יום העיון כל עוד בלבב תקווה – בטיפול, חינוך וייעוץ
הפנייה לטיפול, לפי אדלר, היא תולדה של סבל מתמשך שקשור בפגיעה בתחושת השייכות והערך של הפונה. כאשר האדם אינו מצליח לממש את התנאים, שעל פי תחושתו הסובייקטיבית יעניקו לו תחושת שייכות, הוא עשוי לפנות לטיפול מתוך כאב ותסכול. לדוגמא, אדם אשר תחושת השייכות שלו מותנית בהשגת שליטה בסביבה, עשוי לתפקד ולהרגיש טוב רק בתנאי שהוא מצוי לגמרי בשליטה. כך למשל, הוא יכול להצליח בתפקידו כמפקד בצבא, אך יפנה לטיפול על רקע התנגשויות עם בנו המתבגר שמתמרד אל מול ניסיונות השליטה שלו כאב.
במקרים אחרים, המטופל מצליח להשיג תחושת שייכות וערך, אך המחיר שהוא משלם בעבור זאת גבוה מדי. לדוגמא, אישה אשר תחושת השייכות שלה תלויה, לתפיסתה, בהיותה מושלמת - תצליח אולי להשיג תחושת שייכות, אך זאת במחיר של שחיקה, התשה ופגיעה ביחסים בין-אישיים. מטרת פנייתה לטיפול יכולה להיות להפחית את המחיר הנפשי או הממשי שהיא משלמת, או לחלופין למשל לקבל מהמטפל הכרה ואמפטיה לקשיים שלה. עם התקדמות התהליך הטיפולי, היא אולי תהיה מוכנה להגמיש את התנאי שלה לערך ולשייכות, ולוותר על חלק מהרווחים. כשהיא מוותרת על הצורך במושלמות היא יכולה לזכות ביחסים טובים יותר עם זולתה ולהפחית את בזבוז מקורות האנרגיה שהושקעו קודם לכן בחתירה למושלמות. במובן זה, השינוי שמושג בטיפול הוא שינוי התפיסה הסובייקטיבית של אותה אישה ופיתוח ההבנה כי היא אינה חייבת להיות מושלמת כדי להרגיש בעלת ערך.
בנוסף, יש אנשים המגיעים לטיפול מפני שהחוויה הטיפולית עצמה מהווה מימוש של השאיפה לשייכות. עבורם, עצם ההשתתפות בטיפול מהווה השגה של מטרת השייכות בה הם מקבלים תמיכה, תשומת לב ואפשרות לעמוד במרכזה של מערכת יחסים בין אישית. כל זאת, מתוך הציפייה לקבלת יחס אמפטי, מכיל ונטול שיפוטיות ודרישות.
מכיוון שאדלריאנים מפרשים כאב נפשי כביטוי לאובדן תחושת שייכות וערך, הרי שגם התהליך הטיפולי מכוון לשינוי בתפיסות ובהתנהגות כך שהתוצאה תהיה השבה של אותן תחושות שאבדו. המטפל האדלריאני מאמין שרווחה אישית ותפקוד תקין מושגים על ידי קיום של שלושה מימדים: תחושת ערך מציאותית וחיובית; תפיסת עולם רחבה וגמישה; הרצון והיכולת לאהבה, לשיתוף פעולה ותרומה. בהתאם, מטרות הטיפול בגישה זו הן: (1) העלאת תחושת הערך של המטופל; (2) עדכון והרחבה של התפיסות הסובייקטיביות שלו, דהיינו הגמשה של ההיגיון הפרטי שלו ותיקון של עיוותי חשיבה; (3) טיפוח התחושה החברתית שלו, דהיינו, המוכנות להתחשבות, אמפטיה, אהבה ונתינה לאחרים. ניתן להשתמש בטכניקות טיפוליות יצירתיות על מנת לממש מטרות אלו, וביניהן עידוד, ניתוח זיכרונות מוקדמים, שימוש במטאפורות, בסיפורים, בהומור ועוד.
הטיפול האדלריאני מתרחש בארבעה שלבים: יצירת הקשר הטיפולי, החקירה, שהיא הבנת סגנון החיים של הפונה ומציאת הקשר בין הקשיים בהווה לבין הנחות היסוד שלו, שיקוף והסבר של אלה לפונה ולבסוף הכוונה מחדש. שלושת השלבים הראשונים חופפים במידה מסוימת. ההכוונה לשינוי, שהיא למעשה אימון בהתנהגויות חדשות, מתרחשת בדרך כלל לאחר שהייתה תובנה משמעותית. יחד עם זאת, לעתים עובדים בגישת "נעשה ונשמע" ונותנים למטופל משימה התנהגותית שעשויה להניע שינוי חשיבתי.
השלב הראשון מתמקד ביצירת קשר ומרחב טיפולי שיש בו אמון וביטחון, אשר מבוססים על עמדה שוויונית בין המטפל למטופל. המטפלת מרבה להשתמש בעידוד – מחזקת את נקודות הכוח והיכולת של המטופל, מדגישה את ההתבוננות בחיובי ומתמקדת בחיזוק תחושתו החיובית של האדם לגבי עצמו. זאת, מתוך התפיסה שרק מתוך מקום של ביטחון ותחושה עצמית חיובית ניתן יהיה "להסתכן" ולהתקדם לעבר שינוי.
הטיפול האדלריאני מציע מודל עם דגש קוגניטיבי בו מחפשים אחר הפרדיגמות המרכזיות בעולמו של האדם. מכאן, שהשלב השני בטיפול מתמקד בזיהוי סגנון החיים של האדם, המבוסס על התיאוריה של האדם על עצמו ועל העולם. סגנון החיים מנוהל על ידי "היגיון פרטי", המתייחס למסקנות שהתגבשו כבר בילדות המוקדמת ומציעות תשובה לשאלות כמו: מי אני?; מהו העולם?; מה עלי לעשות כדי להשיג מקום וערך בעולם?; ממה עלי להיזהר?; איך החיים אמורים להיות? התשובות לשאלות אלו אינן מודעות. כל עוד אדם לא מבין את ההיגיון הפרטי שלו ומקבל אותו כסובייקטיבי - הוא לא יראה אפשרויות אחרות. כך למשל, אותה אישה אשר חשה כי עליה להיות מושלמת כדי להשיג תחושת שייכות, כנראה לא תעלה בדעתה כי בידיה אפשרות למלא תפקידים בעבודה תוך האצלת סמכויות והפחתת הניסיונות לשליטה מלאה על כל היבטי הפרויקט לו היא אחראית. הערכת סגנון החיים נעשית תוך התייחסות לרקע הביוגרפי של המטופל - האווירה המשפחתית בה גדל ובה הוא חי כיום, המערך המשפחתי והיחסים בין האחים, דרכי החינוך של ההורים, אישיות ההורים ומקורות פיזיולוגיים, חברתיים ותרבותיים לרגשי נחיתות בילדות. כמו כן, נעשה שימוש בזיכרונות ילדות כמטאפורות לתפיסה העכשווית שלו על העולם. כל זיכרון ילדות שמועלה ברגע מסוים משקף את התפיסה של האדם את עצמו, וכן את האופן בו הוא תופס אחרים בחייו וכן את האתגרים הניצבים בפניו. למשל, מטופלת בת 40 שהתלבטה אם להביא ילד לעולם בהורות יחידנית או הורות משותפת, לאחר שלא צלחה ביצירת זוגיות, סיפרה את הזיכרון הבא: "שבת בבוקר, יום יפה... אני מחכה למטה לפני יציאה לטיול, אני יושבת על גדר נמוכה, רגל בכל צד שלה, ומסונוורת מהשמש החורפית". כששאלתי מה התחושה שזיכרון זה מעלה היא ענתה "עיוורון נעים".
השלב השלישי בטיפול מתמקד בזיהוי הקשיים והקשר בינם לבין סגנון החיים של האדם, שיקוף והסבר של אלה לפונה והכוונה ליצירת 'אוריינטציה מחודשת' (re-orientation) - הרחבת התפיסה של האדם את עצמו ואת העולם. זאת, מתוך ההשקפה לפיה תפיסה רחבה יותר מאפשרת שינוי רגשי והתנהגותי. למשל, מטופלת שפנתה בגלל תחושת דכדוך שחשה לאחרונה, ובאמצעות החקירה התבהר כי בילדותה הרגישה שיש לה מקום אצל אימה רק כשהיא מרצה אותה. לאחרונה היא החלה להציב גבולות לאימה, אשר מגיבה לכך בצורה קשה - גם בהגברת המצוקה שלה וגם בביקורת ותוקפנות כלפי בתה. המטופלת הבינה שהתחושה הרעה שפוקדת אותה כיום היא המחיר שהיא משלמת על בניית האסרטיביות שלה. היא הייתה רגילה לשלם את המחיר של הוויתור העצמי כדי להתקבל, אך היא לא רגילה עדיין לשלם את המחיר של הדחייה והכעס כלפיה, כמו גם לשאת את התחושה שהיא מאכזבת ומכאיבה לקרובים לה. כאשר אמרתי לה: "את מתחילה לשלם את המחיר של הבחירה החדשה שלך", ניכר כי משפט זה עודד אותה להמשיך בדרכה, מתוך אמונה שהיא לא קיימת בעולם רק כדי לרצות אחרים. שלב זה מהווה את לב הטיפול, שכן כל התערבות בו מיועדת להרחיב ולהגמיש את ההיגיון הפרטי של המטופלת. טכניקה מרכזית המקדמת זאת היא לדוגמא שימת סימני שאלה במקומן של אמירות נחרצות – בתגובה לאמירתה של המטופלת "הייתי חייבת ללכת" - המטפלת תשאל "חייבת?".
השלב הרביעי והאחרון הוא שלב האימון (practice), הממוקד בקידום התנהגויות חדשות המבוססות על ההנחות המורחבות שהושגו. הגישה האדלריאנית מכוונת לא רק לשינוי רגשי וקוגניטיבי אלא גם לשינוי התנהגותי, אשר מבוסס על פעולות הקשורות באחרים מתוך הבנת חשיבות התפקוד של הפרט בשדה החברתי. בשלב זה, המטפל והמטופל עשויים לבחור ולהגדיר מטלות יישומיות שמכוונות להשתלבות בחברה תוך כבוד הדדי, תרומה, מועילות ושיתוף פעולה. לדוגמא, מטופל נמנע יתבקש לשאול לשלום האנשים שאיתם יש לו קשר, לעזור במשהו בבית, להציע עזרה או עצה לאדם קרוב. לעומת זאת, מטופלת מרצה תתבקש להתאמן בקבלת עזרה ובהצבת גבולות.
הטיפול האדלריאני ממוקד בשינוי רגשי, קוגניטיבי והתנהגותי, וזאת בהתאם לתפיסות העומדות בבסיס הגישה האדלריאנית. בדרך כלל הטיפול נמשך כמה חודשים, אך לעתים קרובות מטופלים חוזרים ל"סבב" טיפולי נוסף במהלך החיים. יחד עם זאת, במקרים מסוימים הטיפול יכול להימשך זמן ארוך יותר, למשל כשמדובר במטופלים שעברו טראומה התפתחותית, או שהם חסרי עורף משפחתי.
הגישה מאופיינת גם בהיבט חינוכי לפיו יש עקרונות אשר מימושם יביא לחיים טובים יותר – שוויון ערך, כבוד הדדי, אמונה של האדם בעצמו ובזולת, תרומה ומועילות, עידוד, התמקדות בחיובי ושיתוף פעולה. יישומם של עקרונות אלו מאפשר לאדם, בטווח הארוך, לחוש סיפוק והגשמה בשלושת מעגלי החיים: עבודה, משפחה וחברה (אברמסון 2005). לפי תפיסה זו, הפרט לא יוכל לחיות חיים מלאים במנותק מהקהילה, וככל שיהיה תורם ומשמעותי יותר לסביבתו, כך ירגיש בעל ערך, משמעותי ושייך, וכן חייו יהיו טובים ומספקים יותר. עמדה זו זכתה לביקורת הנוגעת לשאלה האם נכון שהמטפל יביא עמו עמדה ערכית לטיפול, אך מכיוון שתפיסה חברתית זו היא העומדת בבסיס התיאוריה האדלריאנית - הרי שזו אינה עמדתו האישית של המטפל אלא עמדה המבוססת על עקרונות התיאוריה ממנה צמח ושלפיהם הוא פועל.
מטרת הפסיכותרפיה האדלריאנית היא לעזור לאדם להתפתח מאדם שמתפקד באופן חלקי לאדם שמתפקד במלואו, וזאת על ידי העלאת תחושת הערך שלו, הגדלת התחושה החברתית והגמשת סגנון החיים שלו. הצלחתו של טיפול אדלריאני לא נמדדת רק על פי מידת הרווחה של המטופל ("אני מרגיש הרבה יותר טוב" או "השתניתי לגמרי"), אלא גם במידה שהמטופל משתמש בתובנות על-מנת לשפר את מערכות היחסים במעגלי החיים המשפחתי, והפידבק שהוא מקבל מאחרים בחייו על כך שהוא השתנה לטובה ושהוא תורם לרווחה שלהם. במובן זה, השאיפה של הטיפול האדלריאני היא שיפור החברה באמצעות המטופל.
פסיכותרפיסטית אדלריאנית ומדריכה מוסמכת, מייסדת ומרצה בכירה בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר. מחברת הספר "לקפוץ למים: מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים" בהוצאת מודן.
אברמסון, ז. (2005). לומדים זוגיות. מודן: בן שמן
שקד, א. (2019) לקפוץ למים: מהימנעות להשתתפות לאה בחיים. מודן: בן שמן
Adler, A. (1992). What life could mean to you. Oxford, United Kingdom: Oneworld
Adler, A. (1998). Understanding human nature. Center City, MN: Halzelden (Original work published 1927)
Ansbacher, H. L., & Ansbacher, R. R. (Eds.). (1956). The individual psychology of Alfred Adler: A systematic presentation in selection from his writings. New York, NY: Basic Books
Dreikurs, R. (1973). Psychodynamics, psychotherapy, and counseling (rev. ed.). Chicago, IL: Alfred Adler Institute (Original work published 1967)
Dreikurs, R. (1991). An introduction to individual psychology. Individual Psychology: Journal of Adlerian Theory, Research & Practice, 47(1), 4-9
Shaked, A. (2015). Los recuerdos de la infancia: Una tecnica proyectiva en la Psicoterapia Adleriana. Revista de Psicología, 26(102), 19-27
