לגדל את הגן הפנימי: גינון טיפולי כמקצוע צומח

מעיין בורשטיין

הקדמה

צמיחה, גדילה, מעגלי החיים, קרקע יציבה, צמא, פריחה, קמילה, סערה, זרע שנזרע, לבלוב, גדיעה. הלשון משקפת את המילים המקבילות הרבות שבין עולם הצומח והטבע לעולם הנפש. עולם הטיפול הנקרא "גינון טיפולי" הנו עולם נובט וגדל. הוא עדיין שתיל רך, מקצוע בהתפתחות. יש בו צדדים מעניינים וגלומות בו אפשרויות מרגשות למטפל, למטופל ולתחום הטיפול כולו. הגינון הטיפולי הוא אמנם מקצוע ותחום דעת בהתהוות (שקד, 2018), אך יחד עם זאת העוסקים בו עומדים על כתפיהם של ענקים, כמו גם על ידע וניסיון שבחלקם הגדול עתיקים כמו החיים עצמם – האדם כחלק מטבע, צומח וקמל; האדם כחי בתוך הטבע כעוד חלק ממנו, כשותף ומשתתף; הטבע כמשאב, כאורח חיים, כנחמה ומרפא (Doherty, 2016; Hinds, 2016).

מערכות של אמונות הקשורות לעולם הטבע, טקסים ואורחות חיי אנוש נבנו בתוך יחסי הגומלין עם הטבע הצומח, ואלה סייעו לתעל פחדים, תקוות, השתאות מן הכוח העצום ובקשה לקבל מטובו (Jordan, 2016). מה שאולי נכנה "אנימיזם" או "פגאניזם", שורשי דתות הטבע של העולם הקדום, כרוכים כולם בטבע – הצומח, החי, הדומם. ניתן לראות באותן חוויות קדומות את ההתפעלות של האדם מן הטבע שסביבו, את ההכרה בכוחותיו הרבים ואת היות האדם משובץ בתוכו. אם נסתכל על גורי האדם, הלא הם ילדים, נוכל לראות כי מקור החוויה של ההתפעמות האנימיסטית נוכח כוחות הטבע איננה קדומה כפי שניתן לחשוב עליה: העץ המרשים, הברק, זרם המים, האדמה הבקועה והזרע ששלח שורש פלאי וארוך מתוך גרגר זעיר ויבש למראה, כולם מראות מעוררי פליאה עבור ילדים (Burns, 2000). בנוסף לכך, מרפאים רבים בעבר ובהווה שואבים את הידע וכוחות הריפוי שלהם מעולם הטבע בו אנו חיים – אדמה, צומח, פרי הצומח, מים, מרחב, אויר ועוד (Grady, 2009). לפיכך,  דומה כי נוכחותו של הטבע בעולם הטיפול היא טבעית ומתבקשת. ברשימה הנוכחית אבקש להביא התבוננות בעולם טיפולי צומח - עולם הגינון הטיפולי, תוך שיתוף מן ההתנסות שלי ושל אחרים בעבודה המתרחשת בתוכו.

איך צומח מטפל בגינון ומה תפקידו של הטבע בטיפול?

כפי שניתן להתבונן על תהליך התפתחות הזהות הטיפולית במגוון מקצועות טיפוליים (למשל ארהרד, 2014; כהן ויסעור- ברקוביץ', 2015), אבקש להתמקד כעת בהתפתחות הזהות הטיפולית של מטפלים בגינון. במסגרת התכנית לגינון טיפולי במכללת אורנים, אותה אני מרכזת, נוכחנו לדעת כי המטפל בגינון לא "נהיה כזה" עם קבלת התעודה המסכמת. כמו כל מטפל, מסעו אל עצמו ואל תחום הטיפול הוא משמעותי וקשור קשר הדוק אל התפתחותו לאורך כל שלביה. כמו כן, הוא לא באמת מתחיל את דרכו, על פי רוב, בעת ההרשמה ללימודים והתחלת הלימוד. רוב רובם של הלומדים את התחום מגיעים מתוך תהליך משמעותי מקדים, אשר משלב חיפוש אחר דרך "לגעת" בעצמם ו"לגעת" באחרים באופן מיטיב, תוך קשר עמוק לטבע ולגן. אם אשרטט זאת בלשון מטפורית, רובם הגדול של המטפלים בגינון הנם בעלי שורשים וזיקה משמעותית לטבע, לאקולוגיה שבחוץ, לקשר עם עולם הצומח סביבם ובתוכם. רובם נמצאים בתוך מסע התבוננות והתפתחות המשלב בין עולם פנימי וחיצוני (Scull, 2008). מתוך ההתבוננות במסעות חיים כאלה, הכוללים תפיסה של הטבע, העולם והאדם שבתוכו, מתחיל לגדול המטפל בגינון (Caza & Creary, 2016).

להבנתי, תפיסותיו של המטפל בגינון את עצמו בעולם ואת משמעות העולם עבורו, הנן, במרבית המקרים, תפיסות שונות מרוב המטפלים הרגשיים העושים שימוש בכלים השלכתיים. מטפלים השלכתיים, כמו העוסקים בטיפול באמצעות אמנות, בעזרת בעלי חיים, בפסיכודרמה או במשחק, נעזרים בכלי העבודה (האמנות, המשחק וכדומה) בכדי לטפל, או שהם מכניסים שותף למרחב הטיפולי (בעל חיים). לעומתם, המטפל בגינון ייטה פחות להתייחס אל מרחב הגינון או הטבע רק ככלי, ואפילו לא רק כשותף (Grady, 2009; Scull, 2008), אלא הוא ייטה לראות את המרחב הזה כמערכת-על המכילה את כל אשר בה, כולל המטפל והמטופל. זאת, לצד היותו של הטבע כלי עבודה טיפולי ואף שותף במסגרת של גינון טיפולי. מערכת-על זו מהווה הן את ה-setting הטיפולי, הן את המרחב בו נרקם החוזה הטיפולי והן את הגדרת הטיפול והאדם בתוכו (Russell, 2001; Russell & Farnum, 2004).

נקודת מוצא זו, משאירה כוח רב והשפעה רבה למרחב הטבעי. יש בתפיסה זו הכרה כי המרחב אינו סטרילי או נשלט, וכי כוחות טבע כמו חום, קור, רוח, לחות והשעה ביממה, הם גורמים עצמאיים ועוצמתיים, הרבה מעבר לסטינג הטיפולי המתקיים בתוכם. לפיכך, על המטפל באמצעות גינון ליצור בתוך מרחב מאתגר זה סטינג, אשר יוכל לבוא בדיאלוג והתבוננות גם עם אותם תנאים המאפשרים את הפרתו. אמנם, המטפל בגינון מומחה בתחומו, אולם מעצם היותו, יחד עם המטופל, חלק מאותה אקו-סיסטמה רחבה, הוא אינו יכול להיות מטפל יודע-כל. על אף מומחיותו, הוא פועל בעולם משתנה תדיר, גם ברגעי הטיפול ממש: אור, צל ותנועה במשב של רוח (שקד, 2018). לכן, כל אלה הם מחד "כלי עבודה" להתבוננות והתפתחות, אך מאידך – הם גורמים המזמינים לעמדה מקצועית (ואישית) שיש בה מידה רבה של ענווה וגמישות.

להערכתי האישית, גלום בתפיסות אלו אופן עבודה טיפולי בעל עוצמה ייחודית. כלומר, השילוב בין שמירה על סטינג לבין שינוי תדיר, והשילוב בין מקצועיות ומיומנות גבוהה לבין ענווה וגמישות, יכולים להניב סוג שיח ותהליך טיפולי ייחודיים. אלה, נותרים מחוברים לשינויים התדירים המתרחשים גם במרחב הפנים-אישי וגם במרחב הבין- אישי, ומבקשים להתמסר להם ולעשות בהם שימוש. היציאה מן הקליניקה אל זירה "חיה", שמתקיימים בה תהליכים שאינם תלויים רק במטפל ובמטופל, מייצרים דינמיות משמעותית במסגרת הטיפול, ולעיתים אף מובילים לאותנטיות מוגברת מעצם היותו של המטפל חשוף ביותר (לעומת העבודה בקליניקה באמצעות כלי השלכתי או דיבור, שלתחושתי לעיתים קרובות מכסים יותר מאשר הם פותחים).

נושאים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ο הזמנה למפגש עם אחרוּת: ערבים ויהודים במרחבי מדינת ישראל בעיניים טיפוליות

ο חוסן הטבע

ο ביחד בחורשה - טבע תרפיה עם אמהות וילדים בסיכון

הכשרה, בניית זהות טיפולית ומגבלות הגינון הטיפולי

כאשר מספר גבוה של גורמים כה משמעותיים נמצאים מחוץ לשליטתו של המטפל, כפי שקורה במרחב הגינון הטיפולי, הדבר מחייב התמקדות מאוד משמעותית במה שאכן נמצא ונוכח – זהותו האישית והמקצועית של המטפל. היכולת להבין מי אני, מה אני אמור להיות בשביל המטופל שלי, ואיך אנו משתלבים בתוך האקו-סיסטמה המשתנה, היא יכולת קריטית על מנת להחזיק בהצלחה את העבודה הגננית כטיפולית. להבנתי, על מנת לעבוד במערכת של שינויים וחשיפה, על הזהות הפנימית של המטפל להיות מחד מובחנת וברורה, ומאידך גמישה ומתמסרת לשינוי. כל זאת מבלי להיות פלואידית מדי ומבלי לייצר חוויה של "השמטות" אצל המטופל – כלומר עליה להיות נוכחת דיה.

כדי להיות גמיש ומשתנה, יש צורך בעבודה פנימית עמוקה וחקירת השורשים הנפשיים של המטפל, תוך בחינת תהליכי התמקצעות – מה שלי ומה של האחר, והיכן הם נפגשים? מה קורה לי בעת שינוי? מה מתרחש כאשר אני נתקלת במקומות אותם איני יודעת בהכרח לצפות מראש? איך כל זה מאפשר לי הסתגלות כתהליך מתמשך, אולם בו בעת גם קביעות והחזקה למטופל שלי ולעצמי? הדבר משול אם תרצו לשיח גמיש, נוכח עד מאוד, אשר בעת סערה עזה אמנם יטולטל, אולם גמישותו תאפשר לו שלא להישבר. שיח זה יוכל להסתגל, לעבור את הסערה ולהתאושש. במשל הזה ניתן גם לראות כמה חשובים הם שורשים עמוקים לצורך עמידות בסערות.

לצד היותו של תחום הגינון הטיפולי תחום ייחודי ועשיר, הדבר כמובן מחייב הכשרה קפדנית, וכרוך, כמו כל תחום טיפול אחר, במגבלות. המטפל בגינון אינו פטור מהתעמקות בשאלות הנוגעות בכל הקשור למקומו של המטופל, זהותו, תפיסתו את עצמו ואת תפקידו. קל להתבלבל בין מה אפשרי ומה לא, מה בשליטה ומה לא, ואולי אפילו "מי אני כמטפל בתוך האקו-סיסטמה הטבעית והטיפולית הזו?". אי לכך, חשוב כי המטפל יכיר גם במגבלות של תחום הגינון הטיפולי, הנעוצות בהיותו מקצוע צעיר, מתפתח ועדיין זקוק לעיבוי של חומרים תיאורטיים ספציפיים ואינטגרציה רבה יותר בין מרכיביו השונים. כמו כן, נדרשים איסוף של עוד פרקטיקות, כתיבתן ועיבודן, כך שיאפשרו העמקה של הזהות הטיפולית-מקצועית של העוסקים בגינון טיפולי, בדגש על היכרות עם הגבולות האתיים של הטיפול. לא תמיד יהיו הגינה או המרחב הפתוח המתאימים ביותר למטופל. לא תמיד תוכל להיות גישה למטופלים מסוימים באמצעות העבודה בטבע. כך, כחלק ממקצועיותו של המטפל בגינון, עליו לבחון בזהירות את התאמתו של הטיפול שהוא מציע לצרכיו של המטופל הספציפי העומד לפניו. 

גיבוש זהות טיפולית במרחב הגינון הטיפולי - "הצגת מקרה"

מזה כשנתיים שיש לי את הזכות לרכז תכנית לימודים בגינון טיפולי במכללה האקדמית באורנים. התוכנית הדו-שנתית, נטועה פיזית בלבה הירוק של המכללה – בלב הגן והיער שבה. במסגרת קורס מסכם לתכנית הלימודים, תלמידי ותלמידות השנה השנייה עוסקים בזהות המטפל/ת בגינון על היבטיה השונים – האישיים, הקולקטיביים וההתפתחותיים. כפרויקט סיום, התלמידים יוצרים מיצגים אישיים-קבוצתיים, המתמקדים בצמיחת וגיבוש זהותם הטיפולית, כמו גם בצמיחת המקצוע. למעשה, העוצמה המרוכזת ביצירות הללו, המגלמות תהליך משמעותי שעברו הסטודנטים תוך למידת המקצוע, היא זו שהזמינה אותי לכתוב רשימה זו. כעת, בכדי להדגים את הרעיונות שהזכרתי עד כה, ארצה לעשות שימוש בחלק ממיצגי הסיום של תלמידי התכנית (שנתנו את אישורם לכך) כמעין "הצגת מקרה", המאפשרת לבחון מקרוב את גיבוש הזהות הטיפולית בתחום הגינון הטיפולי.

דחליל

בעבודת הסיום שליוותה את מיצג הדחליל, נכתב:

"הדחליל יציר דמות האדם, הוא ריק מתוכן, מטרתו לשמור על הגינה ולהרחיק ציפורים ומזיקים העלולים לפגועה בה. כמו בובה הוא יכול להוות אמצעי משמח ומצחיק. בביטוי "דחילו ורחימו" הכוונה היא לפעולה שמתבצעת בזהירות רבה, וביראת כבוד, תוך חששות רבים. מתוך המוטיבים הללו של הדחליל חשבנו לצקת תוכן טיפולי שישקף את המטפל האידאלי בגינון.

מוטיבים בדחליל המאפיינים את הזהות המקצועית: הדחליל הוא ניטרלי - עשוי מחומרים פשוטים, עומד סטטי בגינה ותמיד נמצא בה (זמין) ניצב שם בשביל האחר. הדחליל הינו בובה - דמות מוחשית. ניתן לגעת בה ולחוש אותה. היא יכולה לעורר רגש אצל מטופל. לגרום לעולם רדום ולא מודע של תכנים רגשיים להתעורר."

בנוסף, התלמידים חשבו על חלקיו השונים של הדחליל אשר יוכלו באמצעות שפה של דימוי וסימול, להדגים ולהמחיש רכיבים טיפוליים בדמות המטפל:

"האוזניים - מסמלות את הנכונות והסבלנות להקשבה; הפה - מהווה אמצעי להדהד את התכנים שמושמעים; הראש - בעל ידע ויכולות להגיע להקשרים ותובנות המשלבות תאוריות; העיניים - סקרניות ומוכנות לראות את האחר; הידיים - מושטות לנתינה; הלב - פתוח ליצירת קשר מבוסס על כבוד ואמון, בעל יכולת הכלה וכנות; הבטן - תכונות של רגישות, אמפתיה וסבלנות; הלבוש - הוא פשוט, נינוח וצנוע. נוח לפעילות גננית. מוכן ומזומן לעבוד; הכובע - מסמל אפשרות של משחק תפקידים/סימולציות עבור המטופל; הדחליל מחובר לאדמה ולטבע - הוא מקורקע לאדמה; הדחליל מייצר אמון - הוא תמיד שם, קבוע שומר על הסטינג (הגינה). גם הציפורים אחרי זמן מה לא מפחדות מממנו יותר; הדחליל סטטי - מאשר למטופל לנווט את התקדמות הטיפול; יחד עם זאת, הדחליל משתנה במשך הזמן - (הוא מושפע ממזג האוויר) - המטפל האידאלי משתנה ומתפתח עם ניסיונו המקצועי."

מיצג הדחליל: פרויקט סיום של תלמידי התכנית לגינון טיפולי במכללת אורנים

בעבודה זו, ניתן לראות את הניסיון לייצר, באמצעות ייצוג קונקרטי וסימבולי, את דמותו האידיאלית וזהותו של המטפל בגינון - על תחומי עבודתו והכלים השונים העומדים לרשותו. כמו כן, דברי התלמידים ממחישים את רצונם לגלם ולהדגים מיומנויות טיפוליות במיצג שהכינו, ולתאר את הקשר שלהן לעבודת הגינה הטיפולית. זאת, תוך ניסיון משמעותי לאינטגרציה בין חלקי הגוף, הנפש והטבע.

הגן הפנימי של רוהיפה

במיצג "הגן הפנימי" סיכמה הסטודנטית רוהיפה את התהליך ההתפתחותי שעברה לאורך השנים ושהוביל אותה בין היתר למקצוע הגינון הטיפולי. בתוך מיכל פתוח, בעל שלד ברזל, היא ביקשה להדגים את עולמה הפנימי, אשר מוסיף לגדול גם מתוך שבר עמוק, תוך שהוא עשיר בכוחות, חוסן, תמיכה, צמיחה, מפגש עם האחר ועם העולם. שם המיצג, הנושא את שמה של הסטודנטית, מזמין אותנו להתבונן על הזהות המקצועית והאישית הגדלות משורגות זו בזו, כמו לא נפרדות באמת.

מיצג הגן הפנימי של רוהיפה: פרויקט סיום של תלמידה בתכנית לגינון טיפולי במכללת אורנים

בתוך המיצג של רוהיפה ניתן לזהות את היכולת ליצור עושר, למצוא אוצר פנימי, גם מעבודה שיכולה להתפרש כ"עבודת נמלים" סיזיפית המתכתבת עם עבודת האדמה, בסביבה של אי ודאות (האם ההתפתחות תתרחש? האם הזרע ינבוט?). כלומר, היוצרת מנכיחה את התלות בגורמים חיצוניים כמו מזג אויר, לחות, עזרה ועוד, יחד עם מציאת הכוח הפנימי, המאפיינת את עבודתו של המטפל בגינון טיפולי. שלד הברזל, אשר ניתן להמשילו לסטינג הטיפולי כקונסטרוקציה מוחשית וסימבולית, מאפשר תיחום והחזקה לכל הנמצא בתוכו. בין היתר, אחד הדגשים בעבודה זו הוא על יופי ואסתטיקה כערכים מנחים, כמשאב וגם כתוצר. 

שבשבת מורכבת – מעגל החיים

במיצג השבשבת המורכבת ניתן לראות את גלגל החיים באופן בולט ודינמי. בהציגן את הגלגל, מבקשות התלמידות להבהיר כי אין למעשה סיום, אלא המשכיות אשר אינה חדלה גם בהגיענו ל"מוות", לסוף, לפרידה. גם לשדה צהוב או ליובש הגדול. כדבריהן של המציגות: "גם בזרע, הטומן בחובו עוצמת חיים, לא ניתן להבחין או לדעת אם ינבוט או לא". בכך הן מזכירות לנו כי הזרע נטמן בעומק האדמה, בחושך, ומשם ימשיך מעגל החיים. גם אם הזרע לא ינבוט – הוא יתפרק למרכיביו או יאכל על ידי אורגניזם אחר – ובכך ייתן חיים.

למעשה, היוצרות מציעות כי אין בהכרח ניגוד וסתירה בין חיים למוות, בין התחלה לסיום, בין כאב ללבלוב. תהליכים סמויים, מעין-פלאיים, מניעים את מעגל החיים הגלוי, הנראה לעינינו פה על פני השטח. דברים אלו הם כאמור סימבוליים, גם ביחס לקשר שבין מרכיבי החיים והגן, אך גם ביחס לקשר הטיפולי ולזהות המקצועית המתגבשת של המטפל בגינון. יתרה מכך, הם סימבוליים גם למעגל החיים שלנו כבני אדם וכמטופלים – המחפשים, השואלים, החרדים, המתפתחים. אלמנט נוסף במיצג זה הוא ההיבט האקולוגי – המודגם בקשר שבין מרכיבים שונים והיכולת של מרכיב אחד להזין ולהפרות את האחר, ולעשות כן באופן ידידותי למרחב בתוכו הוא נטוע. 

מיצג השבשבת – מעגל החיים: פרויקט סיום של תלמידי התכנית לגינון טיפולי במכללת אורנים

ההתבוננויות המורכבות והעשירות של התלמידות במשמעויות עבודתן, מעידות על התפתחות משמעותית שלהן ברמה האישית והקבוצתית, כמו גם על התפתחות זהותן הטיפולית בעקבות הלמידה. ניתן לראות במיצג השבשבת כיצד בונות הסטודנטיות את זהותן המקצועית באמצעות המחשת כלי עבודה והתבוננות. הן למעשה נוגעות באיכויות של העבודה בתוך עולם החי והצומח על מאפייניו המחזוריים, וכך גם על המטפל כמתחדש ומחייה. הן יוצרות מסגרת מחשבתית להתבוננות על מקצוע הגינון הטיפולי כחלק בלתי נפרד מן האקו-סיסטמה בה הוא נטוע, תוך שהוא שואל ממאפייניה ואף ניזון מהם - מעגל החיים המגלם בתוכו תקווה והמשכיות.

סיכום

במאמר הנוכחי ביקשתי להציג את תחום הגינון הטיפולי ולהנגישו, אולי לראשונה עבור חלק מן הקוראים, כאסכולה מקצועית. במקביל, ביקשתי לסקור את התיאוריה הטיפולית העומדת במרכז התחום, את תהליכי ההכשרה וגיבוש הזהות הטיפולית של המטפלים בגינון, ואת המגבלות שנלוות לעשייה הטיפולית במרחב הגנני. אחת המשימות המשמעותיות ביותר הניצבות בפנינו כיום בתחום, היא המשך צבירת הידע, תיעודו והבנתו. בתוך כך, המשך ההתמקצעות של המטפלים בגינון, המשך של כתיבה מקצועית מצד מטפלים בגינון, פיתוח של מחקר וחידוד הכלים הקיימים. כל זאת, מתוך עדינות וכבוד לעולם הטבע המאפשר עבודה בתוכו, עמו ובו. מקצוע זה, הגדל, משתרג ומתפתח, הנו תוספת משמעותית למקצועות הטיפוליים השונים, ותקוותי האישית היא שעם צמיחתו, יקבל מקום משמעותי יותר ויותר בעולם הטיפול הרגשי. בתוך כך אני מאמינה כי הוא יאפשר קידום, קיום והתאמה של גישות וכלים טיפוליים לאוכלוסיות הזקוקות לו במיוחד.

על הכותבת – מעיין בורשטיין

עובדת סוציאלית קלינית (MSW), רכזת התוכנית לגינון טיפולי במכללת אורנים.

תודה מקרב לב לבנות ובן מחזור 5 שסייעו למקצוע וגם לי לגדול: אמאל גאנם ,מדלן זאהר ,מירי הדר קופלמן, הדס רייזר, הדס עבאדי, ענת נופר, צליל אדיב, רוהיפה שמא, אורי ניר, דלית מדובר, רים סילאווי

מקורות

ארהרד, ר'(2014). ייעוץ חינוכי: מקצוע מחפש זהות. תל אביב: מכון מופ"ת.

כהן, ת ויסעור-בורוכוביץ, ד (2015). קושי בבניית זהות מקצועית בקרב מטפלות בתנועה ומחול בישראל, טיפול באומנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי, כרך 5, 2, 541-552.

שקד א. 2018: משחקי האדמה. משחק ,יצירה, צמחה וריפוי באדמה, טבע ומרחבי תחושות. הוצ' אמציה. (שער שני: אדם וטבע בחינך ובטיפול).

Burns, G. (2000). When Watching A Sunset Can Help A Relationship Dawn Anew: Nature‐Guided Therapy for Couples and Families. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy, 21(4), 184-190.

Caza, B. B., & Creary, S. J. (2016). The construction of professional identity [Electronic version]. Retrieved [27.1.2018], from Cornell University, SHA School site: http://scholarship.sha.cornell.edu/articles/878

Doherty, T. (2016). Theoretical and empirical foundations for ecotherapy. Jordan and J. Hinds (Eds). Ecotherapy: Theory, research, and practice, 12-31

Grady, B. (2009). Nature as a transformational space and facilitating environment for psychological growth: a psychodynamic perspective (Doctoral dissertation, Massachusetts School of Professional Psychology)

Hinds, J. (2016). Eudemonic philosophy and human (istic)-nature relationships. Ecotherapy: Theory, Research and Practice, 45

Jordan, M. (2016). Ecotherapy as psychotherapy: Towards an Eco psychotherapy. Ecotherapy: Theory, Research and Practice, 58-69

Russell, K. C. (2001). What is wilderness therapy? Journal of Experiential Education, 24(2), 70-79

Russell, K. C., & Farnum, J. (2004). A concurrent model of the wilderness therapy process. Journal of Adventure Education & Outdoor Learning, 4(1), 39-55

Scull, J. (2008). Ecopsychology: Where does it fit in psychology in 2009. Trumpeter, 24(3).