צוות בטיפולנט
ארגון הבריאות העולמי הכריז על מגפה ב-11 במארס 2020 ונראה כי משבר הקורונה שינה בצורה דרמטית את האופן שבו התנהלו טיפולים עד אותו הרגע. המשבר הביא לפתח הקליניקה אתגרים חדשים והתמודדויות מורכבות, אך לצדם גם הזדמנויות טיפוליות חדשות ומסקרנות. בתוך כך, המעבר לטיפול מקוון לא היה חד כיווני וטיפולים רבים עודם נעים על הציר שבין הזום לקליניקה. כדי לעשות קצת סדר בשלל הידע שנצבר עד כה, ריכזנו עבורכם מידע ממחקרים עדכניים, עמודי עמדה של ארגון ה-APA, ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ומאמרים נוספים, לכדי מסמך אחד עשיר אשר כולל מגוון של המלצות טיפוליות, קווים מנחים, טיפים ותשובות לשאלות שעלו מן השטח בנוגע לטיפול מקוון.
במידה והמטפל סבור כי מעבר לטיפול מרחוק אכן מתאים עבור המטופל שלו, קיימת חשיבות לניסוח מחדש של החוזה הטיפולי. במסגרת החוזה הטיפולי החדש, על המטפל לקחת בחשבון את היתרונות של סוג טיפול כזה (נוחות, גישה לטיפול וכדומה) לעומת הסיכון הכרוך בו (חיסיון מידע למשל) עבור כל מטופל, כאשר סיכונים או יתרונות פוטנציאליים צריכים להיות מתווכים למטופל. בנוסף, כדאי לחשוב מחדש עם המטופל על תקשורת בין הטיפולים, למשל קיום של שיחת וידאו או טלפון כאשר המטופל חווה קושי ופיתוח תכנית תקשורת עם המטופל אשר כוללת הבהרה לקווים המנחים בעת הדבקה או סגר. לבסוף, יש לקבל הסכמה מדעת מן המטופל על מעבר לטיפול מקוון, ובמידה וההתערבות הטיפולית מתרחשת מול חסרי ישע, יש לקבל הסכמה מדעת של ההורה או האפוטרופוס.
על פסיכולוגים מוטלת החובה האתית לספק טיפול מקצועי בגבולות ההכשרה המקצועית שלהם. מאחר ולא קיימים עדיין סטנדרטים מוכרים לטיפול מרחוק, פסיכולוגים צריכים להחיל את אותם הסטנדרטים לפיתוח כשירות הקיימים בטיפול פנים מול פנים, לשימוש בטכנולוגיות בטיפול מרחוק. כלומר, על פסיכולוגים שמבצעים טיפול אונליין מוטלת האחריות להעריך באופן רציף את הכשירות המקצועית והטכנית שלהם בקיום טיפול שכזה, דרך למידה, סקירה של ספרות רלוונטית או התייעצות עם קולגות המתמצאים בתחום הטיפול המקוון. בנוסף, כדאי לבדוק האם הביטוח מכסה מצבים של עבודה מהבית וקיום טיפולים אונליין.
אם הגעה למשרד או לקליניקה איננה אפשרית והמטפל נדרש לעבוד מן הבית, יש צורך בסידור של המרחב הטיפולי כך שכן יהיה רקע כלשהו מאחורי המטפל, בכדי לאפשר למטופל לקבל תחושה של אדם בתוך קונטקסט מסוים ועקבי. בנוסף, ישנה חשיבות לאופן שבו המטפל והמטופל מתמקמים מול המצלמה. כדאי להתמקם במרחק מה מן המצלמה על מנת ששני הצדדים יוכלו לראות חלק מהגוף של האדם עמו הם מדברים (לפחות מחצית מהגוף). זאת כיוון שצפייה בפנים בלבד עשויה להיות מעט מלאכותית ובנוסף לכך, היא מונעת מהמטופל לראות מחוות וסימנים שאינם מילוליים מצד המטפל, ולהיפך. ביחס לכך חשוב לציין כי סקר שנעשה על ידי ארגון ה-APA (2020) מצא כי מטפלים רבים (76% מתוך למעלה מ-5,000 המשתתפים בסקר) חשים כי היעדר החשיפה לשפה הלא מילולית היא אחת הסיבות שהופכות את הטיפול המקוון למאתגר יותר, בהשוואה לטיפול פנים מול פנים. נתון אשר מדגיש עוד יותר את החשיבות של מתן תשומת לב לערוץ זה והגברתו במידת האפשר.
מידע נוסף תוכלו למצוא במאמר על סטינג וגמישות: עשרת הכללים (הדיברות?) לטיפול מרחוק מאת ד"ר ארנון רולניק.
על מנת שהמטופל יקיים את הטיפול בחלל פרטי המאפשר סודיות, המטפל יכול לעזור לו לחשוב מאיזה מרחב לקיים את הפגישות וכיצד לייצר את חלל נטול הפרעות. כדאי להעביר למטופל את החשיבות שבקיום הפגישה בחדר פרטי (ובמידת הצורך אף נעול), כמו גם בשימוש באוזניות במהלך הפגישה. אם מצב זה אינו אפשרי, ניתן להציע למטופל לקיים את הטיפול דרך הטלפון הנייד באזורים פתוחים כמו גינה, חניון או אפילו ברכבו. כך או כך, יש ליידע את המטופל כי פרטיותו עשויה שלא להיות מובטחת בקצה שלו (עקב קירות דקים, אנשים נוספים בסביבתו וכדומה). ככלל, אין להקליט את הטיפול ללא הסכמת המטופל ויידועו.
בנוסף להיבט של קיום הפגישה בפרטיות, טיפ נוסף שעשוי להישמע משונה הוא וידוא הזיהוי של המטופל בתחילת הפגישה. כלומר, אם המטופל מחליט שלא להשתמש במצלמת הווידאו במהלך הטיפול, יש לוודא כי המטפל אכן מזהה באופן מוחלט את המטופל שלו, טרם תחילת הטיפול.
כמו כן, אם הטיפול מתרחש דרך הזום, המטפל עשוי לנקוט במספר אמצעים אשר יגבירו את אבטחת המידע כמו הגדרת מצב של ״חדר המתנה ו/או נעילת הפגישה. חשוב לזכור כי אם מבצעים הדרכה או ישיבה באופן מקוון ודנים במטופלים, יש לשמור ביתר שאת על החיסיון ולהחזיקו במודעות. על מנת לעשות זאת, כלל המשתתפים צריכים לוודא כי הם משתמשים באוזניות ונמצאים בסביבה בטוחה בה לא יהיה ניתן לשמוע על מה הנוכחים בישיבה מדברים. אם ניתן, יש להשתמש בפלטפורמות המיועדות באופן ספציפי להגנה על שיחות וידאו.
ο התמודדות מטפלים במציאות טראומטית משותפת עקב מגפת הקורונה
ο העברה בימי קורונה
ο חצי שנה של טיפול מקוון מעיניו של מתמחה: על רצפה שנשמטת וכמיהה למגע
במחקר שבדק את חווית הטיפול מרחוק (Trub & Magaldi, 2017), נמצא כי מטופלים לא לוקחים בחשבון כיצד השתנה הטיפול בעקבות המעבר למסך ואינם מודעים בהכרח להשפעות שיכולות להיות לו על חווייתם. לכן, מומלץ לנסות לדבר עם המטופלים שלכם על האופן שבו הם חווים את הטיפול המקוון – חלקם ירגישו פתיחות שלא הרגישו קודם לכן, בעוד שאחרים ירגישו דווקא פחות בנוח לשתף במתכונת החדשה. בנוסף לכך, המחקר מצא כי כתוצאה מן המעבר לטיפול בווידאו, ישנם שינויים בקשר עין שמנהלים המטפל והמטופל, אשר תורמים לקושי ביצירת תחושת ביטחון והחזקה. ביחס לכך, מטפלים מסוימים במחקר נטו לפיצוי יתר על תחושת המרחק באמצעות דיבור יתר או מאמץ מוגבר להקשיב למטופל אשר נחווה כמאולץ. לפיכך, אף על פי שחשוב להיות מודעים לקשיי הטיפול המקוון יש לנסות להתמודד עמם ברגישות ובצורה מותאמת לצרכי המטופל.
שינוי נוסף שהתרחש כתוצאה מן המעבר לטיפול אונליין הוא היעדר המעבר המדורג בין המציאות החיצונית לחדר הטיפולים. בטיפול המתקיים במרחב הפיזי, הדרך לקליניקה מספקת מעבר חשוב אשר מאפשר למטופל להכין את עצמו לקראת הטיפול או לחשוב מה היה רוצה לומר. במצב החדש של טיפול מרחוק, כל שהמטופל צריך לעשות הוא רק לפתוח את צג המחשב ולהיכנס לפגישה. על כן, יש מקום לחשוב על הבניה מחדש של המעבר לתוך הטיפול ביחד עם המטופל, למשל על ידי לקיחת הפסקה של מספר דקות לפני תחילת כל פגישה.
מאוד סביר וטבעי שבעקבות המשבר החיצוני המשמעותי, יהיה צורך לחשוב מחדש על המוקד הטיפולי במסגרת טיפולים שונים. זאת, תוך יצירת איזון בין קבלה של המצב המשברי לבין התמודדות עם הגורמים שהביאו את המטופל מלכתחילה לטיפול. בתוך כך, המטפל והמטופל יוכלו לחקור ולקשור בין התנאים מעוררי המצוקה העכשוויים (שנוצרו בעקבות המשבר) לפגיעות שייתכן והורגשה קודם לכן, ובכך להמשיך את העבודה הטיפולית הרלוונטית לחיי המטופל ולצרכיו.
ברית טיפולית מתייחסת להסכמה של המטפל והמטופל על מטרות הטיפול (התוצאה אותה מבקש לעצמו המטופל), על הדברים שיש לעשות במהלך הטיפול על מנת להשיג תוצאה זו ועל הקשר בין המטופל והמטפל. הספרות המחקרית הענפה על הנושא מלמדת כי הברית הטיפולית מהווה את אחד המנבאים החזקים ביותר בכל הנוגע להצלחת הטיפול. לפיכך, מעניין להתבונן ברכיב זה בהשפעת מאפייני התקופה.
ממצאים מחקריים מדגימים כי מטפלים נוטים לדרג את הברית הטיפולית נמוך יותר בטיפול שנעשה דרך שיחות וידאו, בהשוואה לטיפול שנעשה פנים מול פנים (Rees & Stone, 2005). כלומר, הם ספקניים בנוגע לרעיון שניתן לפתח ולשמור על אותה האיכות של ברית טיפולית בטיפול שנעשה דרך האינטרנט. נכון להיום, אין בנמצא מחקרים מספקים המשווים בין טיפול דרך הווידאו לטיפול פנים מול פנים, אך מתוך סקירה של 24 מחקרים שבחנו את הברית הטיפולית בקונטקסט של טיפול דרך הווידאו (באמצעות סקרים, תיאורי מקרה), נמצא כי גם מטפלים וגם מטופלים דירגו את הברית לחיוב – מה שסותר את החשש כי הברית הטיפולית נפגעת בטיפול מקוון. זאת ועוד, נמצא כי עבור מטופלים מסוימים, ביניהם אלה החוששים מעניינים של פרטיות וסטיגמה, טיפול דרך הווידאו עשוי להיחוות כפחות מאיים ומותאם יותר לצרכיהם (Simpson et al., 2020).
פחד, זעם, חרדה, אובססיה, בושה, מרד בדמויות סמכות, חוסר וויסות רגשי והתנהגותי – כל אלו ועוד הן תגובות נורמליות (עד מידה מסוימת) בזמן משבר ומצב חירום מתמשך. משמעות הדבר היא כי דפוסי התנהגות שבעת שגרה היינו נוטים לסווג ביתר קלות כ"פתולוגיים", מתבצעים כעת בתוך קונטקסט שונה ולכן יש לבחון אותם כחלק מן המכלול האישיותי שמביא עמו המטופל הספציפי. בתוך כך, במידה ואכן ניתן לפסוק שהתגובה היא מותאמת, כחלק מהמצב החדש המטפל יוכל לעזור למטופל להבין את המצוקה שלו כאנושית וטבעית לאור המציאות המאתגרת. זאת מבלי להתעלם ממנה, לבטל אותה או להקטינה.
תקופת הקורונה יצרה משבר בחייהם של לא מעט מטופלים, אשר העלה, בין היתר, את רמות המתח והחרדה בחייהם, לצד הצפה רגשית והיעדר וויסות. לצורך התמודדות עם המצב הרגשי המורכב של המטופלים, שני כלים שעשויים להיות שימושיים במיוחד עבור המטפל בתקופה זו הם תיקוף וחשיפה עצמית. דרך תיקוף, המטפל יכול להעביר למטופל את המסר שרבות מהתחושות אותן הוא חווה הן חלק ממה שהאנושות חווה בעת הזו. על ידי כך, עשויים להיות מופחתים רגשות של בושה, ביקורת עצמית או אשמה שמטופלים חווים בתגובה להתמודדות שלהם עם מצבים שונים.
כלי נוסף שעומד בשירות המטפל הוא חשיפה עצמית, אשר נחשב להתערבות יעילה ביותר (Safran & Muran, 2000). ייתכן שתקופה מאתגרת זו יכולה לזמן לפתחם של מטפלים את ההתנסות בחשיפה עצמית (באופן מבוקר) של החוויות שלהם עצמם בתוך המשבר ודרך כך להקל על תחושות המטופלים שלהם. חוויות אלה לא צריכות להיות בהכרח של רגעים מווסתים היטב, אלא יש חשיבות לחשיפה של רגעים בהם חווים תחושות של פחד, דאגה, כעס, עצבות וכדומה. חשיפה עצמית מסוג זה עוזרת ליצור תחושה של קשר אנושי הנחוץ כל כך כאשר מבצעים טיפול מרחוק. עם זאת, על המטפל לשקול האם סוג התערבות זו מתאימה לו וחשוב שירגיש איתה בנוח בטרם יעשה בה שימוש.
ניתן לנקוט במספר צעדים על מנת שהטיפול המקוון יעבור באופן חלק ונטול הפרעות. כדאי להשתמש בציוד המתאים לקיום טיפול מרחוק – מחשב או טאבלט, מצלמה ואוזניות. בנוסף, כדאי לוודא כי האינטרנט מהיר מספיק כדי לקיים פגישה טיפולית באופן רציף, לסגור תוכנות הדורשות אינטרנט ורצות ברקע בזמן שיחת הווידאו, להגביל את השימוש ב״שיתוף מסך״ (ניתן לשלוח קבצים מראש במקום לשתף) ולכבות את המצלמה כאשר חיבור האינטרנט אינו יציב.
מידע נוסף תוכלו למצוא במאמר טיפול אונליין תחת משבר הקורונה - מדריך מקוצר למטפלים מאת ד"ר מיכל בן צבי זומר.
טיפול מרחוק יכול להיעשות דרך הזום או הטלפון, אך עולה השאלה מי מהם יעיל יותר בהשוואה לטיפול פנים אל פנים. היתרונות של טיפול מרחוק בהשוואה לטיפול פנים אל פנים הם רבים – גמישות רבה יותר, העלאת הנגישות לטיפול עבור אוכלוסיות שקודם לכן לא פנו לטיפול, זמינות ונוחות, הפחתת מבוכה או בושה משום שהמטופל לא רואה את המטפל באופן מלא והם לא נוכחים יחד באותו החדר, ואף תחושת פרטיות גדולה יותר, משום שהמטופל לא חשוף לפגוש אחרים בהגעתו לקליניקה וביציאתו ממנה.
מן הצד השני, טיפול מקוון מגביל את החשיפה לערוצי תקשורת שאינם מילוליים, חשוף לפגיעה בביטחון המידע, חסר את תחושת הקרבה הקיימת בחדר הטיפולים ובמקרה של טיפול דרך הזום, הוא עשוי לגרום לעייפות בשל השהייה הממושכת מול מסכים. למרבה ההפתעה, סקירה של 24 מחקרים (11 על טיפול שנעשה דרך הטלפון ו-12 על טיפול שנעשה דרך שיחת וידאו) אשר התמקדו בהתערבויות מקוונות עבור מבוגרים הסובלים מדיכאון, חרדה או PTSD, העלתה כי הן טיפול דרך הווידאו והן טיפול דרך הטלפון יעילים כמו טיפול רגיל הנעשה פנים אל פנים (Varker et al., 2019).
מטפלים רבים מעידים כי קיום הטיפול דרך אמצעים טכנולוגיים הוא קשה ומעייף יותר בהשוואה לטיפול פנים מול פנים ומדווחים על התמודדות עם ״עייפות זום״. מדובר בעייפות שקשורה באלמנטים כמו התבוננות ממושכת במסך, הפעלת קשב מאומץ יותר לדברי המטופל ועוד, אך ישנם מספר צעדים שניתן לנקוט על מנת למתן שחיקה זו. בין היתר, יצירת סביבת עבודה ארגונומית עשויה לסייע בהפחתת עייפות זום (כיסא נוח, מסך גדול, מיקום המצלמה בגובה העיניים) כמו גם הפסקות בין הטיפולים לטובת קימה מהכיסא, תנועה וביצוע מתיחות.
בעת טיפול פרונטלי בקליניקה, תחת מציאות הנגיף החדשה, חשוב לשמור על מרחק בין המטפל למטופל (בהתאם להנחיות משרד הבריאות), לעטות מסיכה, להימנע ממגע ובמידת האפשר להקפיד על אוורור החדר בעזרת חלון פתוח.
מעבר לטיפול מקוון עם ילדים עשוי להכיל בתוכו לא מעט מורכבויות ולכן דורש גמישות גדולה יותר מצד המטפל. על מנת לעשות את המעבר בצורה מותאמת לילד, כדאי להסביר לו את המעבר לטיפול מקוון בצורה התואמת את השלב ההתפתחותי שלו ולענות על שאלות שיעלו מצידו. יש לקחת בחשבון כי בטיפול מקוון ילדים צעירים עשויים להיות מוסחים יותר מפריטים שיימצאו בחלל בו הם שוהים. כדי לעזור לילד להיות מעורב בטיפול (בייחוד אם מדובר בגילאים קטנים), ניתן לחשוב על מספר פעילויות שיתאימו לפגישה או לעשות שימוש במשחקים ופעילויות ששני המשתתפים יכולים לקחת בהם חלק דרך הזום.
דוגמאות לפעילויות כאלה הן ציור משותף על מסך המחשב אשר מזכיר את משחק ה-squiggles (״קשקושים״) של ויניקוט, משחקי איקס עיגול של רגשות, כתיבה של סיפור יחד וביצוע משותף של תרגילי הרפיה (כהן וסתר-רונן, 2020). בנוסף, הסביבה הביתית עשויה להתגלות כמרחב הזדמנויות עשיר יותר למשחקיות (דרך האפשרות להתחפש) ואף היכולת להכיר את הילד עשויה להעמיק (למשל, דרך הכרת החפצים האהובים עליו בביתו).
מידע נוסף תוכלו למצוא במאמר התמודדות מטפלים במציאות טראומטית משותפת עקב מגפת הקורונה מאת פרופ' אסתר כהן ועדית סתר-רונן.
שיתוף ההורים בתהליך הטיפולי ומיצובם כסוכנים טיפוליים עבור ילדיהם מתברר כחיוני בכל הנוגע לתחום הטיפול העדכני בבעיות ילדים (כהן וסתר-רונן, 2020). המדיום הווירטואלי מאפשר לחשוף את ההורים לידע וכלים שיעזרו להם להפוך לסוכני טיפול בעצמם, כאשר אחד מהם הוא פסיכו-אדוקציה המתמקדת בקשיי הוויסות הרגשי שלהם ובדרכים אפשריות לסיוע לילדיהם עם קשיי ויסות. הורים שרכשו ידע בתחום זה, משתמשים בו באופן שמוביל להתמודדות מוצלחת יותר עם מצבי איום ודחק.
בהקשר הזה, גטניו-קאלוש וכהן (2019) הראו במחקרן על אימהות וילדים צעירים באזור עוטף עזה, כי מה שעוזר לילדים במצב הביטחוני הקשה הוא תחושת ה״חדר האטום״ כמקום בטוח. פסיכו-אדוקציה עזרה לאימהות ולילדים להשתמש בתרגילי קשיבות, דמיון ומשחק, אשר הקלו עליהם בזמן חירום. כהן וסתר-רונן (2020) מציעות כי ניתן לעשות שינוי תפיסתי לבידוד בימי הקורונה ולעבור מתפיסה של הבידוד כגזירה חיצונית (סגר כפוי) לתפיסה של הבית כמספק תחושת ביטחון.
אפשרות נוספת לרתימת ההורים לסיטואציה הטיפולית היא על ידי צילום של אינטראקציות משפחתיות ושליחתן למטפל. בזמן הטיפול, ההורים והמטפל יכולים לצפות יחד באינטראקציה המצולמת ובעזרתה לקבל תובנות חדשות על ההתנהגות של ההורים והילד (כהן וסתר-רונן, 2020).
רתימת ההורים למערך הטיפולי חשובה גם בעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים ועל הרצף האוטיסטי (ASD). יערה לנדו חסון כותבת על אתגרים והזדמנויות למשפחות לילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי בימי הקורונה ומציעה מספר הצעות למטפלים העובדים עם אוכלוסייה זו.
בעקבות משבר הקורונה, חלה עלייה משמעותית במקרים של אלימות במשפחה. ילדים, אשר טרם תקופת הקורונה היו יכולים לשהות מחוץ לבית בחלק משעות היום וכך להיות חשופים פחות לפוגע, נמצאים כיום בביתם במהלך כל שעות היום ולכן הם פגיעים במיוחד למקרים של אלימות במשפחה על סוגיה השונים. בנוסף, הקשר של ילדים עם גורמים חיצוניים כמו מורים או רופאים הפך להיות מוגבל, לכן חשוב שמטפלים יהיו ערים לסימנים של הזנחה או התעללות בעת קיום טיפול מקוון. יחד עם זאת, סביר להניח כי זאת לא תהיה משימה פשוטה. ייתכן שיהיה לילד קשה אף יותר לשתף את המטפל במידה ואכן הוא סובל מהתעללות, משום שהוא נמצא באותה הסביבה עם הגורם המתעלל או שהוא יפחד לשתף במה שעובר עליו משום שקיימת אפשרות שמישהו מבני הבית ישמע את הנאמר.
מבין כל הטכנולוגיות שמשתמשים בהן להדרכה והכשרה, כיום, שיחות וידאו הפכו לנפוצות ביותר בשימוש במרפאות לטובת הדרכה פרטנית וקבוצתית. מחקרים מצאו כי שיחות וידאו הינן יעילות הן עבור הדרכה אישית או קבוצתית, והן עבור הכשרה דידקטית. להדרכה באופן מקוון יתרונות שונים ומגוונים. ביניהם האפשרות לקבל הדרכה איכותית ממדריכים הגרים במקומות מרוחקים, עלות נמוכה יותר (ללא הצורך להתנייד או לנסוע למקומות רחוקים) ואפשרות לקיים את ההדרכה באופן רציף יותר בין מדריך ומודרך מרוחקים (Abbass et al., 2011).
בנוסף לכך, שיחות וידאו עשויות להועיל להדרכה בדרכים לא צפויות – למשל, מדריכים ומודרכים דיווחו שהכינו את עצמם יותר ביסודיות לפני הדרכה שהתקיימה דרך וידאו, אולי משום חוסר הודאות שבפורמט ההדרכה החדש, וכך יכלו להפיק יותר מפגישת ההדרכה. במקביל, ישנם מודרכים אשר דיווחו על חשיפה עצמית מוגברת בהדרכה המקוונת בשל תחושת ביטחון שהתגברה לנוכח חוויה של ריחוק מהמדריכים שלהם (Rousmaniere et al., 2014).
אחת הדאגות השכיחות בנוגע להדרכה דרך הווידאו היא הפוטנציאל לדיוק מופחת או עומק מופחת בתקשורת בין המדריך למודרך בשל איכות השמע הבלתי קבועה והמגבלה הוויזואלית, האינהרנטיים לשיחות וידאו. יחד עם זאת, מתוך הספרות אין עדות חד משמעית לממצא זה – ישנם מחקרים שמצאו את טווח הצפייה המוגבל של הווידאו כבעייתי להדרכה (המדריך והמודרך לא רואים האחד את השני באופן מלא ולכן מפספסים רמזים שאינם מילוליים), בעוד שאחרים הראו כי הדרכה דרך וידאו משמרת את רמת העבודה באופן דומה להדרכה פנים מול פנים.
דאגות נוספות הקשורות להדרכה דרך וידאו הן חרדה מוגברת בקרב מודרכים, יכולת מוגבלת של מדריכים לספק עזרה מרחוק בשל חוסר היכרות עם החוקים המקומיים הנוגעים לטיפול ואפקטיביות מופחתת בהשוואה להכשרה פנים מול פנים (Rousmaniere et al., 2014). על חוויות מסוג זה כותב באופן כנה אהוד עינת, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, שמצא את ההדרכות המקוונות בתקופת הקורונה מאתגרות במיוחד, במאמרו "חצי שנה של טיפול מקוון מעיניו של מתמחה: על רצפה שנשמטת וכמיהה למגע".
כאשר עומדת על הפרק אפשרות למעבר לטיפול מרחוק, נראה כי מטפלים צריכים להעריך האם המטופלים שלהם יוכלו לקחת חלק מלא בטיפול מסוג זה (למשל, האם הם מכירים את הטכנולוגיה, האם הם יזדקקו לעזרה וכדומה), ולברר עמם האם הם מודעים ליתרונות ולחסרונות הטמונים בטיפול מרחוק. בנוסף, על מטפלים מוטלת גם האחריות להבין האם יעילות הטיפול מרחוק תושפע ממאפיינים תרבותיים, שפתיים, סוציו-אקונומיים או בריאותיים של כל מטופל ספציפי ולקחת זאת בחשבון כאשר שוקלים תכנית טיפולית. במקביל, בהתאם למידת המורכבות של המטופל, יש לחשוב על תכנית פעולה במידה והוא יהיה במצב חירום (לאן עליו לפנות למשל). תכנית מסוג זה היא חשובה במיוחד כאשר המטופל גר במקום רחוק מן המטפל – במצב כזה כדאי שהמטפל יכיר את שירותי החירום הניתנים באזור מגוריו של המטופל.
במידה ומתקיים טיפול מקוון עם מטופל המתגורר בחו״ל, על המטפל מוטלת החובה להכיר את החוקים החלים על פסיכולוג באותה המדינה ולהכיר את שירותי החירום הניתנים בסביבתו של המטופל במידה ויהיה זקוק להם. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון פערים תרבותיים שעשויים לבוא לידי ביטוי בעת טיפול מרחוק.
מתוך מקרים שעלו מהשטח, נראה כי במקרים של עבודה עם ילדים דרך הזום, נוצרים מצבים לא מתוכננים בהם הטיפול הופך לטיפול משפחתי, מטיפול ביחיד. לצד האפשרות לריענון התהליך הטיפולי ששינוי מקרי זה מציע, יש מקום לבחון עם כל המשתתפים מהי עמדתם כלפי שינוי זה ובהתאם לכך להחליט על המשך הטיפול (כהן וסתר-רונן, 2020).
במידה ומעבירים מבחנים פסיכולוגיים באופן מקוון, יש לוודא כי התוקף והמהימנות של המבחן לא נפגעים ותנאי ההעברה כפי שמופיעים במדריך המבחן, נשמרים. יש לקחת בחשבון צורות אחרות של הסחה אשר עשויות להשפיע על הביצוע בזמן האבחון ואשר עשויות לא להיות ברורות מאליהן (רעשים או ריחות למשל). ככלל, כדאי לשקול קיום אבחונים מרחוק בהתאם למקרה הספציפי עצמו ובהתאם לדחיפות הצורך באבחון.
במידה ופסיכולוג נדרש לספק למשרד הבריאות את שמות מטופליו, במצב בו הוא נמצא כחולה או כנשא של נגיף הקורונה, חשוב שהפסיכולוג יידע באופן אישי את מטופליו בכך. הניסיון עד כה מלמד כי ייתכן שהפסיכולוג לא יידרש לתת את שמות מטופליו למשרד הבריאות במידה ויוחלט לקבל את הצהרתו שמסר הודעה לכל המטופלים עמם נפגש. במצב כזה, ניתן להימנע מחשיפת השמות והפרת החיסיון. יחד עם זאת, אם המטפל לא הצליח ליידע את מטופליו או שקיימת דרישה מצד הרשויות, על הפסיכולוג יהיה להעביר את שמות המטופלים לגורמים הרלוונטיים.
התייחסות לדילמות טיפוליות נוספות תוכלו למצוא במאמריהם של ד"ר עמית פכלר (דילמות טיפוליות בימי הקורונה), עמית וולק (שכתב תגובה למאמרו של ד"ר פכלר) וד"ר גבי מן (אתגרים קליניים בתקופת הקורונה).
בורנשטיין בר-יוסף, י., בן-משה, ש., וייס, מ., קמפף-שרף, א., לביא, ר., מאירוביץ, ל. (2020) קווים מנחים לעבודת הפסיכולוג בתקופת מגפת הקורונה. אוחזר מתוך: https://bit.ly/3qvk7rj
כהן, א., סתר-רונן, ע. (2020). התמודדות מטפלים במציאות טראומטית משותפת עקב מגפת הקורונה. אוחזר מתוך אתר בטיפולנט: https://www.betipulnet.co.il/particles/Therapists_During_Shared_Trauma
Abbass A, Arthey S, Elliott J, Fedak T, Nowoweiski D, Markovski J, Nowoweiski S. (2011). Web-conference supervision for advanced psychotherapy training: a practical guide. Psychotherapy (Chic). Jun;48(2):109-18
American Group Psychotherapy Association. Quick Start Guide for Starting in Telehealth. https://files.constantcontact.com/33930630101/9f9a8f7a-0469-4622-9b98-f4ceb92937e3.pdf
American Psychiatric Association. (2020). Connecting with children and adolescents via telehealth during COVID-19. https://www.apa.org/topics/covid-19/telehealth-children
American Psychiatric Association. (2020). How to Protect Your Patients and Your Practice. https://www.apaservices.org/practice/news/covid19-psychology-services-protection.pdf
American Psychiatric Association. (2020). Psychologists embrace telehealth to prevent the spread of COVID-19 https://www.apaservices.org/practice/legal/technology/psychologistsembrace-telehealth
American Psychiatric Association. (2020). Troubleshooting 'Zoom fatigue' in the era of telehealth. https://www.apa.org/members/content/zoom-fatigue
Gatenio-Kalush, M. & Cohen, E. (2019). Creating “a Safe Haven”: Emotion-Regulation Strategies Employed by Mothers and Young Children Exposed to Recurrent Political Violence. Journal of Child & Adolescent Trauma
Leora Trub & Danielle Magaldi. (2017)/ Left to Our Own Devices, Psychoanalytic Perspectives, 14:2, 219-236
Ontario Psychological Association. (2015). Guidelines For Best Practices in the Provision of Telepsychology. elines%20and%20Reviews/GUIDELINES-FOR-BEST-PRACTICES-IN-THE-PROVISION-OF-TELEPSYCHOLOGY.pdf?ext=.pdf
Rees, C. S., & Stone, S. (2005). Therapeutic Alliance in Face-to-Face Versus Videoconferenced Psychotherapy. Professional Psychology: Research and Practice, 36(6), 649-653
Rousmaniere, Tony & Abbass, Allan & Frederickson, Jon. (2014). New Developments in Technology-Assisted Supervision and Training: A Practical Overview. Journal of Clinical Psychology. 70. 1-12. 10.1002/jclp.22129
Safran, J. D., & Muran, J. C. (2000). Negotiating the therapeutic alliance: A relational treatment guide. In Negotiating the therapeutic alliance: A relational treatment guide. Guilford Press
Simpson, S., Richardson, L., Pietrabissa, G., Castelnuovo, G., & Reid, C. (2020). Videotherapy and therapeutic alliance in the age of COVID‐19. Clinical Psychology & Psychotherapy
Society for the exploration of Psychotherapy Integration. (2020). (pg. 15-18). https://cdn.ymaws.com/www.sepiweb.org/resource/resmgr/integrative_therapist/integrative_therapist-v6-3.pdf
Varker, T., Brand, R. M., Ward, J., Terhaag, S., & Phelps, A. (2019). Efficacy of synchronous telepsychology interventions for people with anxiety, depression, posttraumatic stress disorder, and adjustment disorder: A rapid evidence assessment. Psychological Services, 16(4), 621–635
