ד"ר טלי סמסון
"אַל תַּאֲמִין לַגּוּף, הוּא יִשְׁתֹּק כְּשֶׁיִּרְצֶה לְדַבֵּר. וְגַם כְּשֶׁתִּיגַּע בָּאֲזוֹרִים הָרְגִישִׁים בְּיוֹתֵר לֹא יְמַלְמֵל דָּבָר. כְּשֶׁתַּחְלִיק אֶצְבְּעוֹתֶיךָ מִסָּבִיב לַטַּבּוּר לֹא יִרְעַד, הַשְׂעָרוֹת לֹא יִסְמְרוּ, הָעֵינַייִם לֹא יֵעָצְמוּ, אֲנָחָה לֹא תִּמָּלֵט מִפִּיו שֶׁל הַגּוּף הַזֶּה. אַל תַּאֲמִין לוֹ, חֻמּוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה, קֶצֶב הַלֵּב יַצִּיב, סָדִיר, לֹא חָטוּף .אַל תַּאֲמִין לַגּוּף..." (סתיו, 2012)
המשוררת שירה סתיו כאילו אוספת במילותיה את חוויותיהן של רבות מהמחלימות מסרטן. אלו מילים שמספרות את הטראומה, העצב והניתוק שהן חוות ביחס למיניותן, שכאילו מסרבת לשתף פעולה עם ההחלמה והחזרה לחיים. לא אחת ניסיונה של המחלימה לשוחח עם אנשי הטיפול על החסר והגעגוע למין, בהקשר הרחב ביותר שלו, כושל. חלק מהנשים משתפות בחוסר האונים שעולה בהן אל מול תגובות המטפלים: "כאילו אומרים לי תגידי תודה שאת בחיים". אחרות מוסיפות "הרגשתי שכאילו אומרים לי על מה את מתלוננת? את מתעוררת בבוקר, לא?".
כל זאת, בעת שהחלמה מסרטן מלווה לא אחת בתסמינים מגוונים בעלי השפעה ישירה על התפקוד המיני. בין התסמינים הנפוצים ניתן למנות ירידה טרם זמנה ברמות האסטרוגן, הפרוגסטרון והטסטוסטרון, עד לכדי עצירה מוחלטת של הפרשתם. לצד זאת ניתן לסמן גם הפסקת וסת, אטרופיה (דלדול רקמות) של הנרתיק, ירידה באלסטיות, יובש בנרתיק, גלי חום, הזעה, תכיפות במתן שתן, ירידה בדחף המיני, עייפות, ישנוניות, יובש בעור, כאבים שונים, ואלו הם תסמינים חלקיים בלבד. ההשפעות על התפקוד המיני עשויות להיות קצרות טווח או ממושכות, כאשר נשים מדווחות על קשיים בפורקן, דיספארוניה (כאב בעת קיום יחסי מין), חוסר סיפוק מיני, תחושת דחק עקב כאבים ואי נוחות בנרתיק בעת קיום יחסי מין (Basson & Schultz, 2007; Falk & Dizon, 2013; Satcher et al., 2015).
על רקע זה, אנסה במאמר קצר זה לשפוך אור על מספר צרכים ייחודיים לנשים מחלימות מסרטן. בהתאמה לכך, אפרט גם על החשיבות שיש לתכנון התערבויות ייחודיות המתחשבות במרכיבים אלו. על אף העובדה שהטיפול המיני נשען על המודל הביו פסיכו סוציאלי הלוקח בחשבון היבטים גופניים, פסיכולוגיים וסביבתיים, המאפיינים הייחודים של מחלימות מסרטן מחייב הכללת מרכיבים יחודיים שיפורטו בהמשך.
על מנת להבין את היקף ההשפעה שיש למחלת הסרטן על חיי המין של המחלימות ממנה, אקדיש מספר שורות להבנה של מהי איכות חיים מינית. ארגון הבריאות העולמי מגדיר איכות חיים מינית כמצב בריאותי חיובי בו רווחה גופנית, פסיכולוגית וחברתית, הקשורות למיניות, מתקיימות לאורך זמן (World Health Organization, 2015). מכאן, שזהו מושג מורכב, רב פנים ובעל השלכות רבות על מגוון היבטים של חיי האישה. הגדרה זו שמה דגש על היכולת לחוות התנסויות מיניות מהנות ובטוחות, לצד היעדרם של גורמי סיכון, חולי והפרעות בתפקוד המיני.
תפקוד מיני המאפשר איכויות אלו מוגדר כיכולת לחוות את כל שלבי "מעגל התגובה המינית" האנושי (Basson, 2015), כאשר קיימים מודלים שונים המבקשים לתאר תהליך זה. בשנות השישים, מאסטרס וג'ונסון (1966) תיארו את תהליך התגובה המינית של גברים ונשים כהתקדמות בין מספר שלבים: עירור; מִישׁוֹר; אוֹרגַזמָה; ולבסוף, רגיעה. בהמשך, הציעה הלן זינגר קפלן (1974) מודל ליניארי מעודכן הגורס שהתגובה המינית מתחילה בתשוקה מינית ספונטנית. התשוקה הספונטנית מובילה לעוררות, שבתנאים מתאימים עשויה להוביל לאורגזמה ולרגיעה. מודל זה מציע שבנסיבות רגילות, שלבי התגובה המינית האנושית מתפתחים בצורה לינארית ישירה, שלב אחד לפני השלב אשר בא אחריו.
מחקרים מלמדים שבקרב נשים ללא הפרעות בתפקוד המיני - המודלים הליניאריים הם אלו שתקפים (Giles & McCabe, 2009), בעוד שבקרב נשים המדווחות על הפרעות בתפקוד המיני - המודל המעגלי שפיתחה רוזמרי בסון (2015) והמוצג בגרף שלהלן הוא זה שנמצא תקף:
מעגל התגובה המינית (Jabs & Brotto, 2018). מותאם לעברית בהרשאה. תכתובת אישית 02/2021
כאשר אישה בעלת תפקוד מיני תקין אינה עסוקה בפעילות מינית - המצב הבסיסי הטבעי אצלה הוא של ניטראליות מינית עם זיקה חיובית כלפי מיניות. ייחודו של המודל המעגלי הינו הגמישות שהוא מאפשר. המעגליות שבו קובעת כי אין נקודת כניסה אחת לאינטראקציה המינית, ולכן אין תלות בקיום של תשוקה או של חשק מיני כתנאי כניסה למעגל הפעילות המינית. בנוסף, גם המניעים לכניסה לאינטראקציה מינית וגם התוצרים המתקבלים כתוצאה ממנה מגוונים.
שני גורמים בעלי השפעה מהותית על התפקוד המיני הם הגורמים הביולוגיים והרגשיים המעורבים בתהליך הגירוי המיני והפקת תחושת העוררות. אלו קיימים בכל אחד ואחת ומתעצבים מאז הלידה, לאורך החיים וההתפתחות המינית. המרכיבים הביולוגים כוללים את כל ההיבטים הפיסיולוגיים המורכבים הלוקחים חלק בתגובה המינית האנושית [מח, מערכת העצבים, הורמונים, איברים שונים ועוד]. המרכיבים הרגשיים מערבים ייצוגים מנטליים, תהליכי חשיבה, עמדות, רגשות, זיקה ועוד. שני אלו פועלים ברקע בכל שלבי התגובה המינית ומתערבים בהתפתחותה בעקבות לגירויים שונים.
לצורך תיאור שלבי התגובה המינית בקרב נשים בעלות תפקוד מיני תקין, נקודת המוצא תהיה השלב בו הניטראליות עשויה להוביל למוטיבציה ונכונות לאינטראקציה מינית בנוכחותן של סיבות להתנסות מינית. הסיבות לכניסתה של אישה לאינטראקציה מינית מגוונות וכוללות את הרצון לחוות ולהעניק עונג גופני, לחוש נאהבת ולבטא אהבה, לחוות קרבה ריגשית, לענג את בן או בת הזוג, להגביר את איכות החיים הכוללת (Basson, 2015) כמו גם להגביר את הערך העצמי ולהעצים את הקשר הזוגי (Jabs & Brotto, 2018).
לצידה של סיבה משכנעת לכניסה לאינטראקציה מינית, דרושה חשיפה לגירויים מיניים שרלוונטיים ובעלי משמעות עבור האישה, גירויים שהנם בעלי היכולת לעורר תגובה מינית. יכולתו של גירויי לעורר תגובה מינית מושפעת ממספר היבטים. הראשון הוא תהליך עיבוד הגירוי בתודעה, לרוב בסמוך למודע, עיבוד שמוביל לעוררות הגניטאלית האובייקטיבית (כפי שזו באה לידי ביטוי בתגובות הפיזיולוגיות של האישה). ההיבט השני מתייחס לקונטקסט בו מתקיים הגירוי (Jabs & Brotto, 2018) והוא מוביל לעוררות הסובייקטיבית (עליה יורחב בהמשך).
ואולם, נוכחותו של גירוי מיני אינה מספקת - על מנת לאפשר את עיבודו נחוצה מוטיבציה לזהות גירויים מיניים ולהתמקד בהם באופן מודע לאורך זמן. יש לשים לב כי מדובר בתהליך אקטיבי ורצוני, ולא בהכרח ספונטני ואוטומטי. התהליכים הקוגניטיביים הפעילים אשר מעורבים בתהליך ההתמקדות בגירוי המיני מגוונים, וביניהם ניתן למנות למשל את היכולת להעריך ולמקד תשומת לב לגירויים מסוימים תוך הפחתת תשומת הלב מגירוים אחרים או העלאת דימויים ארוטיים של דמויות ופעילויות הנתפסות על ידי האישה כארוטיות. המרכיב המוטיבציוני מתייחס גם לציפייה לתגמולים, מיניים ושאינם מיניים בהכרח, כתוצאה מההתנסות המינית. אלו יכולים לנוע על הרצף של חווית אורגזמה וסיפוק פיזי ועד העמקת קשר אינטימי עם דמות משמעותית עבור האישה. הציפייה לתגמולים אלו מגבירה את הרצון והחשק באקט המיני, והתוצאה המתקבלת היא עוררות מינית סובייקטיבית. חשיפה לגירוי לאורך זמן ובאופן נשנה מאפשרת לעוררות זו להפוך לאינטנסיבית יותר, והתוצאה היא החשק המיני – שגם אם נעדר בתחילת התהליך, הרי שעתה הוא קיים ומגביר בתורו את ההתמקדות המכוונת בגירויים המיניים, ובכך מוביל להגברת העוררות וחוזר חלילה. סיפוק מיני, עם או בלי חווית אורגזמה, מתהווה כשהגירוי נמשך מספיק זמן והאישה יכולה להיוותר מרוכזת ולהנות מתחושת העוררות המינית והחיות הכרוכה בתהליך, תוך שהיא משוחררת מתוצרים שליליים כמו כאב ואי נוחות (Basson, 2005; Basson, 2015). כל אלו, התגמולים, העמקת הקשר, ההנאה המושגת כמו גם היעדר תוצרים שליליים מאפשרים חזרה לשלב הניטראליות המינית עם זיקה חיובית כלפי התנסויות מיניות וחוזר חלילה.
ο פסיכותרפיה אינטגרטיבית בעבודה עם טראומה גופנית וחולי בילדים
ο סקירת הכנס של האגודה הישראלית לטיפול מיני: מיניות בראייה פסיכודינמית
ο במה מטפלים כשמטפלים בכאב
עבודות שונות הוקדשו לסקירת הבקיעים המתרחשים בשלבים השונים של מעגל התגובה המינית בעקבות התמודדות עם סרטן ועם הטיפולים השונים, בהתאמה לשלבי המחלה ולחומרתה (Basson, 2010). כבר בשני גורמי הרקע שהוזכרו, אלו הביולוגיים ואלו הפסיכולוגיים, ישנן הפרעות משמעותיות המתערבות בתהליך כולו - ובאלו אתמקד.
מספרים במדרש על אנשי העיר סדום שנהגו בעת שהגיע אורח אל העיר להלינו על מיטה מיוחדת שנועדה רק לאורחים. אם המיטה הייתה קצרה למידותיו היו מקצצים את רגליו ואם הייתה גדולה מדי היו מותחים את גופו בכוח על מנת להתאימו אליה (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט). סיפרו, וכאילו תיארו את השפעת הפגיעה החריפה בגורמי הרקע הביולוגים והפסיכולוגיים על חווית המיניות של המחלימות מסרטן. אותן נשים מרגישות פעמים רבות כאילו שיכנו אותן בגוף לא להן, גוף שכפי שתואר במילותיה של שירה סתיו אינו מגיב, והן בדוחק מתמודדות עם מגבלותיו ועם היעדר חופש פעולה. במדרש נמצא הפתרון בסיפורו של אחד האורחים, שכשהוצע לו לישון על המיטה התחמק ואמר שמאז מות אימו הוא ישן רק על הרצפה. כך גם רבות מן המחלימות - מתחמקות, מצמצמות את החוויה ואף נמנעות מהתנסויות מיניות שיזכירו את המגבלה והקושי.
בתוך כך, הפגיעה בגורמים הביולוגיים המעורבים במעגל התגובה המינית משמעותית ונרחבת. חוקרים מציינים כי קיימת שונות בעוצמת הפגיעה בהתאמה למיקום הסרטן בגוף, לתוכניות הטיפול השונות, המשך שלהן, מגוון ההתערבויות הנכללות בהן [ניתוח, הקרנות, כימותרפיה טיפולים ביולוגים והשילוב בניהן] והיקפן [ככל שהן נרחבות יותר כך פגיעתן משמעותית יותר] (Hordern & Street, 2007; Jing, Zhang, Li, Jin, & Wang, 2019; Maiorino, Chiodini, Bellastella, Giugliano, & Esposito, 2016). מטבע הדברים, הפגיעה בגוף הפיסי תופסת מקום משמעותי: כריתה מלאה או חלקית של איברים [שד, פות, עריה, רחם, שחלות וכו']; קיומם של נקזים, צנתרים, סטומה או עיוותים כירורגים; פגיעה עצבית באזורים ארוגניים [שד, בנרתיק ובפות] בשל סיבות שונות כמו התערבויות כירורגיות וכימותרפיה; אי ספיקת שחלות עקב כימותרפיה; נזק לרקמות הנרתיק ולמערכת העצבים האוטונומית והווסקולרית עקב הקרנות; מניפולציה הורמונלית [גירעון באסטרוגן עקב כריתת שחלות דו צדדית או ירידה ברמות האסטרוגן] וטיפולים הורמונליים ממושכים להפחתת סכנת ההישנות. כולן גורמות להפחתה משמעותית בתחושת המיניות (Basson, 2010). מכיוון שמוקד ההתערבות הינו עצירת המחלה והארכת תוחלת חיים, גם במחיר של דחיקת איכות החיים, מין ומיניות לשוליים – אין למעשה כל מרחב פעולה בהקשר זה.
כאמור, הגורמים הפסיכולוגיים המשתתפים במעגל התגובה המינית מושפעים ומשפיעים גם הם. מתוך הגורמים הרבים המוזכרים בספרות, בחרתי להציג במאמר זה כמה מהגורמים הייחודיים להתמודדות עם סרטן, ובראשם הפרעות מצב רוח. אבחנה משולבת של הפרעות מצב רוח שונות כמו דכאון משולב בחרדה או בהפרעת הסתגלות נפוצה ועומדת על שיעור של כ-38% מהמחלימים מסרטן (Mitchell et al., 2011). תסמינים של תגובה בתר-חבלתית (פוסט-טראומה, PTSD) נפוצים גם הם, וכוללים תגובת הימנעות מגירויים המזכירים את הטיפולים והמחלה; עוררות יתר במתבטאת בעיסוק במיחושי הגוף וקשב מוגבר אליהם; חודרנות שמאופיינת במחשבות טורדניות במצבים שונים ודיסוציאציה הכרוכה בניתוק מחוויות גופניות מגוונות ובכללן מגע מיני (Cordova, Riba, & Spiegel, 2017; Rustad, David, & Currier, 2012). כאן יש לנו מעגל קסמים שלילי שבו קיומן של הפרעות מצב הרוח מהוות גורם פסיכולוגי שלילי בעל קשר הדוק להיבטים ביולוגים ספציפיים, המשפיעים לרעה על המיניות. מתן טיפול תרופתי להפרעות אלו כרוך בירידה בחשק המיני ויוצר מעגל שלילי חדש של פגיעה ביולוגית (Phillips Jr & Slaughter, 2000).
מבין קבוצת הפרעות החרדה אבליט תגובת חרדה ייחודית למחלימים מסרטן והיא חרדת ההישנות [Fear of Recurrence], המהווה גורם דחק משמעותי בקרב המחלימות (Crist & Grunfeld, 2013). אופייה של המחלה, והאפשרות כי בעת הישנותה היא עלולה להתגלות בשלב מאוחר מדי לטיפול, מלווים את המחלימים לאורך שנים ויוצרים חרדה מתמדת מהישנותה של מחלת הסרטן. מעקבים, המשך טיפול תרופתי מונע ומשמר וביקורות חוזרות משמרים את המודעות לאפשרות ההישנות ובכך מקשים על חזרה לשאננות שקדמה למחלה.
כך נוצר לו מעגל קסמים שלילי נוסף: מחלימות משתפות כי גם כשקיימת נכונות לכניסה לאינטראקציה מינית הרי שמספיקים מבט או נגיעה מסוימת על מנת להעלות למודעות את הסרטן, והחרדה צפה ועולה. באופן פרדוקסאלי, נשים מספרות כי גם העובדה שבן הזוג קשוב אליהן ומתחשב בצרכיהן החדשים מעלה את המחשבה על הסרטן. זיכרון המגע הקודם, הספונטני והטבעי, עולה בהשוואה להדרגתיות הנדרשת בהווה. המחשבות שפוקדות את האישה יכולות לנוע מצער על המחיר שבן הזוג משלם, געגוע לעבר, חשש לגורלה בעתיד ועד לאיכות חייו של בן הזוג אם תשוב המחלה. דמיינו אינטראקציה מינית עם אדם אהוב, במהלכה המחשבה שצצה ועולה היא התקווה שאם נמות הוא ימצא בת זוג שתאהב אותו באותה המידה כמונו. ועכשיו, נסו להישאר באותה רמת עוררות, מעורבות ויכולת הפקת הנאה. מורכב.
המודעות לנוכחותה של חרדת ההישנות ואופן פעולתה מצויה בחסר ולרוב אינה מקבלת התייחסות ישירה מצד אנשי המקצוע המלווים את המחלימה. חרדה זו לרוב לא תוערך נכונה ולא תקבל התייחסות מספקת, על אף השפעתה הרבה על איכות החיים בכלל ועל התפקוד המיני בפרט. גורם משמעותי הנקשר לחרדת הישנות מוגברת הוא קיומם של תסמינים פיסיים (Crist & Grunfeld, 2013) שהרווח בהם הוא תחושת כאב. רבים מהתהליכים שתוארו לעיל כמתערבים בגורמים הביולוגים כרוכים בכאב ואי נוחות מוגברים באזורים הארוגניים. מניפולציות הורמונאליות והפחתה באסטרוגן קשורות בתגובת מנופאוזה מוקדמת; הפחתה בסיכוך הטבעי; יובש משמעותי בעקבות פגיעה ברקמות; הצטלקויות בנרתיק ועוד (Basson, 2010). דרגת הקושי נעה מאי נוחות בעת מגע מיני, ליטוף או ניסיון לחדירה ועד קושי בישיבה או רגישות בעת מגע בביגוד או בהליכה. והנה, מעגל קסמים שלילי נוסף המתערב במעגל התגובה המינית: עצם הידיעה על קיומה של תגובת כאב נקשר לחרדת ההישנות ומהווה קרקע פורייה לקשיים ולתגובות חרדה והימנעות (Basson, 2010).
תגובת חרדה ייחודית נוספת בקרב מחלימות מסרטן היא הדחק הנובע מקשיים בתפקוד המיני [Sexual distress]. לצד הידע המצטבר אודות הפרעות בתפקוד מיני בקרב מחלימות מסרטן, נמצא כי נוכחותן כרוכה בהתהוות דחק ייחודי המאופיין במתח הנובע מעצם ההפרעה בתפקוד המיני (Knoepp et al., 2010). כמו שנהוג לומר: "החרדה מעצם נוכחותה של החרדה". דחק זה מוגדר כתגובות רגשיות שליליות כמו דאגה, חרדה, תסכול, שעמום, חוסר עניין ותחושת חוסר יכולת שנשים מחלימות מסרטן חוות כלפי תפקודן המיני (Santos-Iglesias, Mohamed, & Walker, 2018). מעניין לציין שחוקרים מצאו ששיעור ההפרעות בתפקוד המיני פוחת בעת שקיומו של הדחק ועוצמתו נלקחים בחשבון, כולל הפרעת חשק, עוררות, ופורקן (Hayes, Dennerstein, Bennett, & Fairley, 2008). ושוב, נוצר מעגל קסמים שלילי בו הקשר ההדדי בין ההפרעה בתפקוד המיני מהווה תשתית למתח סביב התפקוד עצמו, המתערב במעגל התגובה המינית על שלביו השונים. הגרף הבא מתאר את ההשלכות מרחיקות הלכת של כל אלו על מעגל התגובה המינית.
מעגל התגובה המיני. מותאם לעברית עם הרשאת המחברת. תכתובת אישית 02/2021. Jabs, F., Brotto, L.A (2018).
מכאן ניתן לגזור דגשים לבירור עם המטופלות, במטרה להבין עד כמה כל אחד מהגורמים הרגשיים והביולוגיים מתערבים בכל אחד משלבי התגובה המינית.
נהוג לומר כי האיבר הסקסי ביותר הוא המוח ונראה כי מעגל התגובה המינית מבהיר זאת היטב. עיקר המודל נשען על הקשר בין עוררות מינית (ספונטנית או סובייקטיבית) לתשוקה מינית, ובעקבותיהן למוטיבציה לפעול ולהגיע לתוצאה מספקת. עבור מטופלות רבות המתמודדות עם הפרעות בתפקוד המיני, ללא רקע של מחלת הסרטן, עצם ההכרה בקיומו של חשק תגובתי הפועל לצד החשק הספונטני כמנגנון לעוררות פיסית פותחת פתח להתערבויות מגוונות (מתן כלים למיקוד קשב, זיהוי גירויים, העצמתם ועוד).
עם זאת, עלינו לזכור כי בקרב מחלימות מסרטן הפגיעה בגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים מצמצמת גמישות זו. זוהי מיטת הסדום של המחלימות מסרטן: הפגיעה בגורמים הביולוגים והמניפולציות הטיפוליות חוסמות את התהליכים הביולוגים הטבעיים. "כאילו שהורידו לי את השאלטר", הן אומרות, "לא משנה מה קורה איתי, איפה נוגעים, כלום, אני כמו אבן. לא מרגישה כלום". הגורמים הפסיכולוגים המאפיינים את ההתמודדות מצמצמים וחוסמים את החשק התגובתי ואת היכולת להתמקד בגירויים מיניים. ההפרעה קיימת כבר בשלב הניטראליות בו נחוצה זיקה חיובית על מנת שאישה תיטה להצטרף לאינטראקציה מינית בנוכחותו של גירוי. קיומו של כאב, הזיכרונות הטראומטיים, השינויים בדימוי הגוף ועוד גורמים רבים מקשים על שימור זיקה זו. למעשה, לא רק ששלב הניטראליות אינו מאופיין בזיקה חיובית - אלא להיפך, בכזו שלילית. בהתאמה, הנכונות לזהות גירויים מיניים באופן מודע פוחתת אף היא, וכשאלו קיימים – נפגעת היכולת להתמקד בהם ולתת להם עדיפות על פני גירויים אחרים. נוכחותן של הפרעות מצב הרוח השונות שתוארו, תסמיני דיסוציאציה, חודרנות ועוררות יתר, לצד הימנעות מגירויים המזכירים את הסרטן, משפיעים על יכולת מיקוד הקשב בגירויים אלו.
מודעות גבוהה יותר מצד אנשי טיפול לכל אלו עשויה לאפשר התערבות מותאמת, ובהעדרה, כל ניסיון התערבות או טיפול יהיו חלקיים ומצומצמים. פרוטוקול הטיפול רחב מאוד ומגוון, מתוכו אמנה מספר דגשים. ראשית, יש לבחון את קיומן של התופעות המתוארות, ולזכור כי תסמינים עשויים להימצא גם בהיעדר תמונה קלינית מלאה העונה על הגדרות ה- DSM. זיהוי המנגנונים המתערבים בשלבי המעגל יאפשר לבנות תכנית התערבות מותאמת אישית בהתאמה למצבה האישי של כל מטופלת. יש לאסוף מידע מפורט על הטיפולים השונים בעבר ובהווה, ובהמשך לכך, על איש המקצוע להכיר (או לחילופין לברר לעומק) את תופעות הלוואי שיש לכל טיפול. לצד זאת, יש לאסוף מידע מפורט על התגובות הרגשיות לטיפולים ולמחלה, כולל התגובות הייחודיות למחלימות מסרטן. ניתן ורצוי לשם כך לעשות שימוש בשאלונים מקובלים. בהתאמה לעולה מאיסוף מידע זה כדאי לסקור את קיומם של תסמינים בתר-חבלתיים, תגובות חרדה שונות, ולאפשר עיבוד אבל על המיניות המוכרת וקבלה של הגוף והיכולות בהווה. תהליך ההתערבות יכלול מרכיבים הקשורים בתיאום ציפיות והגדרת מטרות ברות השגה, זאת על ידי שימוש בהתערבויות פסיכו-חינוכיות אודות ההשלכות שיש לטיפולים אלו על מצב האישה בהווה.
יתרון חשוב למטפלים בהקשר זה הוא השימוש במעגליות המודל. מעגליות זו מדגישה את חשיבות התוצאה (גמול פיזי או רגשי המתקבל מהאינטראקציה המינית), שמשפיעה בתורה על הזיקה החיובית והמוטיבציה להתנסויות נוספות. העובדה כי כל שלב עשוי להופיע מספר פעמים במהלך האינטראקציה המינית וכי ישנם מגוון פתחי כניסה ויציאה מעניקה לנו כמטפלים גמישות וחופש תנועה שמאפשרים ליצור גשרים יצירתיים בין שלבים שונים בעת קיומן של הפרעות בתפקוד המיני. המשגה מסוג זה מאפשרת להעניק משמעות חדשה לקשיים העולים וכן מספקת מוטיבציה להמשך התנסות ויצירת מצבור התנסויות חיוביות חדשות. על מנת להבין את התמונה השלמה, אני מתכננת להקדיש את מאמרי הבאים להתמודדותם של בני הזוג עם הקשיים שתוארו ולהשפעתם על הזוגיות.
עו"ס מומחית בבריאות (מ.ר. 100), מנהלת בית אידי, מרכז התמיכה לחולי סרטן ובני המשפחה, החטיבה לבריאות בקהילה, אוניברסיטת בן גוריון. המרפאה לבריאות מינית, המרכז הרפואי סורוקה.
תודה לנשים המחלימות, שלאורך השנים חולקות עמי את התקווה למזור, ולד"ר צחי בן ציון, שתרם מזמנו וניסיונו ועודד את כתיבת מאמר זה.
Basson, R. (2005). Women's sexual dysfunction: Revised and expanded definitions. Cmaj, 172(10), 1327-1333
Basson, R. (2010). Sexual function of women with chronic illness and cancer. Women’s Health, 6(3), 407-429
Basson, R. (2015). Chapter 2 - human sexual response. Handbook of Clinical Neurology, 130, 11-18. doi:https://doi.org/10.1016/B978-0-444-63247-0.00002-X
Cordova, M. J., Riba, M. B., & Spiegel, D. (2017). Post-traumatic stress disorder and cancer. The Lancet Psychiatry, 4(4), 330-338
Crist, J. V., & Grunfeld, E. A. (2013). Factors reported to influence fear of recurrence in cancer patients: A systematic review. Psycho‐Oncology, 22(5), 978-986
Giles, K. R., & McCabe, M. P. (2009). Women's sexual health: Conceptualizing women's sexual function: Linear vs. circular models of sexual response. The Journal of Sexual Medicine, 6(10), 2761-2771
Hayes, R. D., Dennerstein, L., Bennett, C. M., & Fairley, C. K. (2008). What is the “True” prevalence of female sexual dysfunctions and does the way we assess these conditions have an impact? The Journal of Sexual Medicine, 5(4), 777-787. doi:https://doi.org/10.1111/j.1743-6109.2007.00768.x
Hordern, A. J., & Street, A. F. (2007). Constructions of sexuality and intimacy after cancer: Patient and health professional perspectives. Social Science & Medicine, 64(8), 1704-1718
Jabs, F., & Brotto, L. A. (2018). Identifying the disruptions in the sexual response cycles of women with sexual interest/arousal disorder. The Canadian Journal of Human Sexuality, 27(2), 123. doi:10.3138/cjhs.2018-0011
Jing, L., Zhang, C., Li, W., Jin, F., & Wang, A. (2019). Incidence and severity of sexual dysfunction among women with breast cancer: A meta-analysis based on female sexual function index. Supportive Care in Cancer, 27(4), 1171-1180
Kaplan, H. S. (1974). The new sex therapy. New York, NY: Brunner Mazel
Knoepp, L. R., Shippey, S. H., Chen, C. C. G., Cundiff, G. W., Derogatis, L. R., & Handa, V. L. (2010). Sexual complaints, pelvic floor symptoms, and sexual distress in women over forty. The Journal of Sexual Medicine, 7(11), 3675-3682
Maiorino, M., Chiodini, P., Bellastella, G., Giugliano, D., & Esposito, K. (2016). Sexual dysfunction in women with cancer: A systematic review with meta-analysis of studies using the female sexual function index. Endocrine; International Journal of Basic and Clinical Endocrinology, 54(2), 329-341. doi:10.1007/s12020-015-0812-6
Masters, W. H. & Johnson, V. E., Human Sexual Response, New YorkToronto;: Bantam Books, 1966
Mitchell, A. J., Chan, M., Bhatti, H., Halton, M., Grassi, L., Johansen, C., & Meader, N. (2011). Prevalence of depression, anxiety, and adjustment disorder in oncological, haematological, and palliative-care settings: A meta-analysis of 94 interview-based studies. The Lancet Oncology, 12(2), 160-174.
Phillips Jr, R. L., & Slaughter, J. R. (2000). Depression and sexual desire. American Family Physician, 62(4), 782-786
Rustad, J. K., David, D., & Currier, M. B. (2012). Cancer and post-traumatic stress disorder: Diagnosis, pathogenesis and treatment considerations. Palliative and Supportive Care, 10; 10; 10(03; 03; 03), 213; 213~!~http://gateway.proquest.com/openurl?ctx_ver=Z39.88-223
Santos-Iglesias, P., Mohamed, B., & Walker, L. M. (2018). A systematic review of sexual distress measures. The Journal of Sexual Medicine, 15(5), 625-644. doi:https://doi.org/10.1016/j.jsxm.2018.02.020
World Health Organization. (2015). Sexual health, human rights and the law World Health Organization
