פרופ' אסתר כהן וד"ר אסתר במברגר
גירסה מוקדמת של מאמר זה עומדת להתפרסם באנגלית במאי 2021 ב- International Journal of Play
גרסתו הראשונה של מאמר זה נכתבה באוקטובר 2020, בתקופה שבה מגפת הקורונה (Covid-19) היוותה איום משמעותי, פגעה וסיכנה את חייהם של מיליוני אנשים בארץ ובעולם. הסיכון לבריאות הפיזית והבריאות הנפשית הקשורים למגפה, וכן אובדן יקרים, ריחוק חברתי וסגרים, היו ועדיין הינם ברי השפעה כבדה על מבוגרים ומשפחות. באופן טבעי, קיימים הבדלים רבים ברמת לחצים אלו והשפעותיהם, והם מעוצבים על ידי משחק גומלין בין אתגרים ומשאבים ייחודיים של קהילות, משפחות ופרטים. חורש ושותפיה (2020) הציגו ממצאים ראשוניים מסקר שערכו במהלך השלב האקוטי הראשוני של מגפת הקורונה בארץ, בזמן הסגר שנמשך כחודשיים. הממצאים שלהם הדגימו תמונה מעורבת של איכות החיים של הציבור הישראלי; מצד אחד רמות לחץ ודאגה ברמה בינונית עד גבוהה, ומצד שני רמות נמוכות של חרדה. החוקרים ייחסו פער זה לחוסן היחסי בחברה הישראלית, בשל ההתמודדות ארוכת השנים עם לחץ הקשור למלחמה ואלימות פוליטית.
בסקר שערכנו ועליו מתבסס מאמר זה בחרנו להתמקד בילדים צעירים, ובחנו את דרכי ההתמודדות שלהם עם היבטים שונים של המגפה. בספרות, קיים ביסוס אמפירי לכך כי התמודדותם של ילדים צעירים עם אירועים סטרסוגניים מושפעת הן מיכולת ההסתגלות שלהם לשינויים לא-צפויים ומעוררי חרדה, והן מיכולות וויסות רגשי ודפוסי התמודדות של הדמויות המשמעותיות המגדלות את הילד, וכן מיכולתם לתמוך בילד (Cohen et al., 2017; Masten & Narayan, 2012; Shorer & Leibowitz, 2020). יכולות הוריות אלו עלולות להיפגע בהשפעת המגפה. ואכן (Chung et al., 2020) מדווחים שהמגפה, לצד ההנחיות לסגר ביתי, הובילו לעלייה ברמות לחץ הורי, השפיעו על יחסי הורים-ילדים והגבירו את הנטייה להורות נוקשה. בנוסף, ילדים בזמן המגפה חוו, ועדיין חווים שינויים בשגרת היום-יום בעולמם החברתי, הכוללים סגירת מסגרות חינוך, צמצום שעות לימוד, פגיעה בקשרים חברתיים, הפרעה בפעילויות אחרי בית הספר (חוגים ותנועות נוער), מגבלות על פעילות מחוץ לבית, ופגיעה בקשרים עם דמויות משמעותיות מהמשפחה המורחבת, במיוחד סבים וסבתות.
מכאן, עולה ששינויים משמעותיים אלו מביאים עימם סיכונים רבים להתפתחות ילדים והסתגלותם בזמן המגפה. עניין בסיכונים האפשריים, כמו גם בחינת גורמי החוסן והמשאבים הפסיכולוגיים הפוטנציאלים של ילדים, כיוונו אותנו לאסוף דיווחים על משחק ומשחקיות של ילדים בזמן המגפה. ניסינו לבדוק את הדפוסים והתמות העולים בפעילות, במשחק ובשיח המשחקי של ילדים, בניסיון להבין את עולמם הפנימי בהתמודדות עם המצב החדש, והפונקציות שהם משמשים עבורם בתקופה זו. כרקע מחקרי לשאלותינו נציג סקירה קצרה וחלקית של הספרות המחקרית אודות השפעת הסיכונים וגורמי החוסן של המגפה על ילדים. בסקירתנו נתמקד בתיאוריה ובמחקר על משחק של ילדים כמכניזם של התמודדות וחוסן, וכמקור למידע על מצוקת הילד.
בשנה האחרונה החלו להופיע סקירות בנושא ההשלכות הפסיכולוגיות של המגפה על כלל האוכלוסייה, אשר דיווחו על עלייה במצוקה פסיכולוגית וסיכון לבריאות נפשית (Asmundson, & Taylor, 2020; Brooks, et al., 2020). אצל מבוגרים, התגובות הבולטות לעלייה זו כללו חרדה, תסכול, דיכאון, כעס, תשישות רגשית ואי-שקט, וכן תגובות המגבירות את הסיכון לחולי פיזי, נסיגה בהתנהגויות מסתגלות ופגיעה ביחסים בינאישיים. בהמשך לכך, החוקרים סיכמו שההשפעה הפסיכולוגית של המגפה על ילדים ומתבגרים היא שלילית, ועשויה לכלול השפעות ארוכות טווח על התפתחותם (Brooks et al., 2020; Liu et al., 2020). באופן דומה, פריים ושותפיו טענו שעקב אופייה של המגפה, האופן המדויק של השפעתה על תפקוד הילד והמשפחה עדיין לא ידוע, אך להבנתם, המצב הנוכחי מייצג מצב אקוטי של סיכון מצטבר, שיהיה בעל השפעה רחבה (Prime et al., 2020).
בהתייחס לסיכון המצטבר, וונג ושותפיו (Wang et al. 2020) תיארו את הסיכונים ליכולת ההסתגלות של ילדים, כמו סגר מתמשך, פחדים מהדבקה, תסכול ושעמום, חוסר מידע מותאם, העדר קשר ישיר עם חברים ומורים והעדר מרחב פרטי בבית. כמו כן, הם הדגישו את ההשפעה השלילית של שינויים בשגרת החיים בעת הסגר. בנוסף, הצביעו על כך שילדים חשופים לתכנים מעוררי חרדה, כמו שיחות של מבוגרים ודיווחים בתקשורת העוסקים בסכנות המגפה, במיוחד כאשר הבנתם של הילדים חלקית בלבד. עלייה נוספת במצבי לחץ נפוצים עשויה להתעורר כאשר לאור סגירת בתי הספר ופעילויות חברתיות, הורים נדרשים גם לעבוד (לעיתים מהבית) וגם לדאוג לילדים. התפקידים המרובים של ההורים במצב זה עלולים לייצר שרשרת של אינטראקציות קונפליקטואליות, והסלמה של רגשות שליליים, עד למצבי אלימות במשפחה. אולם, גמישות וחמלה עצמית הורית עשויות למתן השפעות אלו על הסתגלות ילדים בזמן המגפה (Coyne et al., 2020).
סיכונים אלו עלולים להשפיע במיוחד על ילדים צעירים, שעשויים להיות רגישים יותר לשינוי בשגרת החיים היומיומית, ולצורך להתרגל למצבי שגרה חדשים כמו ריחוק חברתי ולבישת מסכות, וזאת במקביל ליכולתם המוגבלת לתת פשר לשינויים. לדוגמה, מחקר ראשוני שנערך במחוז Shaanxi בסין, בגל הראשון של המגפה, הראה שילדים צעירים בגילאי 3-6, הראו יותר סימפטומים כמו היצמדות להורים ופחדים מהידבקות במחלה, לעומת ילדים בוגרים יותר (Jiao et al., 2020). ממצאים דומים עלו גם במחקר ישראלי שהתמקד בהשפעות הסגר על משפחות עם ילדים בגילאי 2-7 (Shorer & Leibowitz, 2020), בו נמצא שהסימפטומים הנפוצים אצל ילדים היו עצבנות, חוסר שקט, תוקפנות, חרדות פרידה והיצמדות. עם זאת, נמצא גם שוויסות רגשי הורי תיווך באופן מלא את הקשר בין חשיפה ללחץ ובין תגובות הילדים ללחץ. נראה אם כן, שמוקדם עדיין לסכם את שלל האפקטים של המגפה על משפחות וילדים בישראל, ומידע נוסף ממשיך להתפרסם באופן תדיר, על ידי גורמים ציבוריים שונים כמו מכון חרוב ומכון ברוקדייל, לגבי אוכלוסיות ספציפיות כמו בני-נוער, ילדים עם צרכים מיוחדים או נשים בסיכון לאלימות זוגית.
לצד ניבויים פסימיים אלו עולים גם ממצאים אחרים. סקר של The Children’s Society, שנערך בבריטניה בזמן המגפה (אפריל-יוני 2020) ובו השתתפו כ-2000 צעירים בגילאים 10-17, הציע תמונה אופטימית יותר (Moore, 2020). הממצאים כללו דווחי הורים, אשר הראו כי למרות מגוון ההשפעות של המגפה על ילדים וצעירים, רק מחצית מההורים ציפו להשפעה שלילית ארוכת טווח על אושרם. בנוסף, הורים חשו מרוצים יותר מהאופן בו ילדיהם ניצלו את הזמן במהלך הסגר, והאמינו כי זיהו יתרונות בנסיבות שנוצרו כגון יכולת לעסוק בתחביבים, ויכולת להעריך יותר את מה שיש להם. כמו כן, דווח שילדים עזרו לעצמם על ידי חיבור לאחרים ועל ידי אקטיביות ויצירתיות.
ο הפרקטיקה של הטפול בהורות: עקרונות, משימות ותהליכים בגישה אינטגרטיבית
ο התמודדות מטפלים במציאות טראומטית משותפת עקב מגפת הקורונה
ο חיזוק הנרקיסיזם הבריא בטיפול: חשיבה ועיון במשנתה של ד"ר רוני סולן
התרומה של משחק להתפתחות והסתגלות של ילדים מבוססת היטב, אך התרומה הייחודית של משחק להתמודדות וחוסן במצבי לחץ וטראומה (Bateman et al., 2013; Cohen & Gadassi, 2018) רלבנטית במיוחד ללמידה על התמודדות ילדים בזמן מגפת הקורונה.
במאמר חדש, שזכה לכותרת החזקה: "Protecting Play: It’s a Matter of Life and Death", ליבוביץ (Leibowitz, 2020) סוקרת את המקורות התיאורטיים והמחקריים הרבים המבססים את הפונקציות המרכזיות של משחק ילדים. במאמר זה סיכמה את הספרות ההתפתחותית התומכת בפונקציות החשובות של משחק עבור ילדים צעירים, הכוללות: התמודדות ופתרון בעיות, פיתוח מיומנויות חשיבה וסיפור סימבולי, פיתוח פונקציות ניהוליות, למידה על פרספקטיבה שונה משלי, רכישת תחושת מסוגלות והגנה מלחץ מרעיל (Toxic stress). נראה אם כן, כי בכל הנוגע לוויסות רגשות בזמן תקופות קשות, התפקיד של משחק ושל חוויות הקשורות אליו כמו הנאה וקשר נעשה ברור יותר (Barrish, 2020; Gray, 2011). בנוסף, נמצא כי פונקציות אלו רלבנטיות גם למשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. למשל, במחקר שהתמקד במשפחות מעוטות הכנסה נמצא כי מעורבות משחקית של אימהות עם ילדים צעירים תרמה לוויסות הרגשי של הילד, וכן מעורבותם של אבות תרמה ליכולות השפתיות (Cabrera et al., 2017).
ממצאים ממחקרים בתחום מדעי המוח מצביעים על כך שמשחק הוא תרופת-נגד יעילה לשינויים בגודל האמיגדלה המתרחשים בעקבות לחץ, ושהוא מהווה אמצעי מרכזי בוויסות עוררות והתמודדות עם פחד (Yongman et al., 2020; Prichard, 2016). גם ברמה האבחונית, הספרות הקלינית והמחקרית מראה לנו כי תצפית על משחק ילדים תורם לזיהוי צרכים והבנת מקורות המצוקה שלהם. בנוסף, משחק מהווה גורם ריפוי טבעי, במיוחד כאשר ניתנים לילדים מרחבים למשחק. מנגד, שלילת המרחב עשויה להביא עימה השפעות שליליות; במאמר עדכני שסקר 15 מחקרים שהתמקדו באוכלוסיות הנמצאות בסגר ומגבלות תנועה מסיבות שונות (כמו מחנות פליטים ומהגרים), נמצא כי כאשר הגישה של ילדים למשחק מצטמצמת, נפגעת פונקציה חשובה של תמיכה שמשחק מספק בהסתגלות הילדים (Graber et al., 2020). לסיום, קיים גוף מחקרי משמעותי המבסס את ההכרה בכך שיכולת התמודדות וריפוי של ילדים החשופים למצבי לחץ מתחזקת כאשר המשחק מלווה בתמיכה או מעורבות של דמויות משמעותיות (Cohen & Gadassi, 2018; Gatenio-Kalush & Cohen, 2019; Gil, 2016; Fonagy et al., 2002).
בהינתן מצב חדש זה של משבר הקורונה בישראל ומיעוט המידע בנושא, ביקשנו לבדוק באמצעות סקר ארבע שאלות עיקריות:
1. כיצד השינויים והאתגרים הכרוכים במגפה מובנים ומעובדים על ידי ילדים?
2. מהם מקורות הדאגה והמצוקה של הילדים?
3. מהם מקורות ההנאה והסיפוק בזמן המגיפה?
4. מהן דרכי ההסתגלות ומנגנוני ההגנה בהם משתמשים הילדים?
איסוף הנתונים נעשה בשני גלים. הגל הראשון היווה למעשה pretest, והתרחש מיד לאחר הסגר הראשון, בסוף מאי 2020. במהלך מאי ויוני ניתנו הקלות בהנחיות הסגר, וגני ילדים והכיתות הנמוכות בבתי הספר נפתחו בחלק מהערים. בהתאם לכך, איסוף הנתונים הרחב יותר התנהל במהלך יולי ומחצית אוגוסט, בתקופה בה התקיימו קייטנות, וטרם החל הסגר השני.
ועדת האתיקה של המרכז הבינתחומי בהרצליה אישרה את המחקר. הפנייה להשתתפות במחקר נעשתה דרך מדיה דיגיטלית (דואר אלקטרוני, פייסבוק, וווטסאפ), בשיטת כדור שלג, שהחלה דרך קשרים אישיים, ובהמשך דרך פרסום בקבוצות הורים ברשת. במחקר השתתפו הורים לילדים בגילאי 3-9, להם סיפקנו הסבר על מטרת המחקר תוך הדגשת החשיבות של הבנת חוויותיהם של ילדים צעירים בזמן המגפה. המשתתפים חתמו על טופס הסכמה, בו נכתב שההשתתפות היא בהתנדבות, והמידע יישמר באופן אנונימי. בהמשך, ביקשנו מההורים לכתוב תיאור קצר של משחק ספציפי או פעילות יצירתית של ילדם בעת המגפה, וכן למלא שאלון קצר (בעזרת Google Forms) ולספק מידע על מצבם בעת המגפה (פירוט בחלק הכלים להלן).
סה"כ 118 הורים ענו על הסקר: 13 אימהות בגל הראשון, ו-105 הורים בגל השני (רובן אמהות אך גם 4 אבות ו-3 בני משפחה אחרים). מבין 118 התיאורים, 62% התייחסו לבנים ו-38% לבנות. הגיל הממוצע של הילדים היה 6.08 (סטיית תקן 1.77).
• מטלה הורית - בפנייתנו להורים ביקשנו מהם לעזור לנו ללמוד על הסוגיות והתמות שמעסיקות ילדים בזמן המגפה, על ידי כך שישתפו אותנו בדוגמאות למשחק וביטויים יצירתיים של ילדם, וכן בביטויים בשיח ביחס למגפה. ביקשנו שיתארו פעילות לדוגמא של הילד בכמה משפטים, ושיציינו האם המשחק הוא חדש, הרחבה של משחק קודם או משחק מוכר ביחס לתקופות קודמות. בנוסף, המשתתפים התבקשו לציין את גיל ומין הילד, ולצרף תמונה אם אפשר.
• שאלון הסקר - לאחר סיום המטלה הכתובה, ביקשנו מההורים למלא שאלון קצר ביחס לנסיבות המשפחתיות הנוכחיות והמידה שבה הושפעו מהמגפה. בעזרת תגובות קטגוריות, שאלנו לגבי מצבם הבריאותי והכלכלי, וכן שאלנו לגבי שינוי בתוכניות החיים, זמן עם הילדים, ורמת סטרס במשפחה.
ערכנו ניתוח תיאורי של תגובות ההורים לשאלון. למדנו כי 10% היו מאומתים חיובית לוירוס הקורונה, כאשר רק שניים חוו סימפטומים חריפים, והאחרים דיווחו על סימפטומים קלים, או העדר סימפטומים. 10% דיווחו כי הושפעו באופן שלילי מבחינה כלכלית על ידי המגפה והמגבלות שהוטלו. 75% דיווחו על שינויים בתוכניות החיים, כאשר רובם (80%) דיווחו על שינויים גם חיוביים וגם שליליים, 20% דיווחו על שינויים שליליים, והורה אחד דיווח על שינויים חיוביים בלבד. 58% מהמשתתפים לא דיווחו על סטרס משפחתי, ו-42% דיווחו על עלייה בסטרס משפחתי. רוב ההורים (90%) ורוב הילדים (94%) בילו זמן רב יותר של שעות בבית, יחד עם בני משפחה נוספים (70%).
בתגובה לשאלתנו ביחס לשינוי באופי המשחק של הילד מאז פרוץ המגפה, רוב ההורים דיווחו על שינוי: 41% דיווחו על סוגים שונים של משחק ותמות משחק, 51% דיווחו על הרחבה של משחק קודם וואריאציות על משחק קודם, ורק 8% לא ראו שינוי במשחק של ילדם.
מכיוון שממצא זה מאשש את הרלבנטיות של תיאורי המשחק לשאלות המחקר שלנו, המשכנו לניתוח איכותני של תיאורי ההורים.
הניתוח האיכותני נערך על ידי שתי הכותבות במספר שלבים (Shkedi, 2005). כל אחת קראה בנפרד את כל התיאורים, קודם של גל התשובות הראשון ואחר כך של השני. לאחר מכן התחלנו בשלב של "קידוד פתוח" (Strauss & Corbin 1990), בו מיינו את הנתונים על פי תמות חוזרות, תוך מיקוד על תיאור שינוי במשחק, משחקיות ופעילות יצירתית. בשלב השני ערכנו "ניתוח מיפוי", שבו דנו בתמות שעלו, ועשינו אינטגרציה של הקטגוריות עליהן הסכמנו שתינו. החלטנו לסכום את הנתונים משני הגלים ביחד, על סמך ההתרשמות שהדוגמאות המועטות יחסית מהגל הראשון לא היו שונות באופן מהותי מהדוגמאות שהתקבלו בגל השני.
הניתוח התבסס על המידע כפי שהופיע בתיאורי ההורים את פעילות ילדיהם. שני מוקדים עיקריים עלו מתיאורי ההורים:
א. אופן ופעילות המשחק - כולל סטינג, מבנה, אופנות, חומרים ומשתתפים.
ב. תכני המשחק - תמות, ביטויים של רגשות, ודרכי עיבוד.
בתוך כל מוקד אותרו הקטגוריות התיאוריות שעלו מתוך הניתוח, והן מוצגות כאן, בליווי מספר דוגמאות לכל קטגוריה. גילאי הילדים מצוינים בסוגריים.
בהקשר אופן ופעילות המשחק, הורים תיארו מספר התאמות שילדיהם עשו בפעילויות ובדרכי המשחק שלהם, הקשורות לשינוי נסיבות החיים בעת המגפה. הרבה משינויים אלו נתפסו על ידי ההורים כחיוביים, מעשירים ובעלי תרומה להתפתחות ילדיהם.
א.1. התקדמויות התפתחותיות - הורים תיארו התקדמות התפתחותית של ילדם בתחום של טיפול-עצמי, שפה ומוטוריקה. בנוסף, הורים התרשמו מהתפתחות במשחק הסימבולי, שימוש בדמיון, ויצירתיות במשחק עם מגוון חפצים וחומרים.
• "מאז התחלת הקורונה הדמיון של בני (בן 3) מתרחב. אין חפץ שתפקודו לא השתנה! מנורה הפכה לאוזניות, תבנית לעוגה הפכה לתוף. בזמן הסגר בנינו בית על העץ בחצר, בית זה שינה את תפקידו כל פעם- זה היה בית עץ, חדר אוכל, עמדת מציל בברכה, חדר אחסון, תחנת כיבוי אש..."
• "בתקופה הזו, בתי (4) עברה מקשקוש לציור דמויות אנושיות, חיות וחפצים, היא נהייתה יצירתית ומאד מרוכזת."
• "דוד (בן 3) בילה המון זמן איתנו....ונגמל מחיתולים!"
• "בגלל כל הזמן החופשי בני (9) התחיל להתנסות בצבעי שמן, הוא התנסה במגוון טכניקות שלמד בשעורי אמנות. הוא מבלה הרבה זמן בטיק טוק אך הוא פיתח יכולת ריקוד, וגם יכולת צילום סרטונים ותמונות..."
א.2. הגדלת זמן משחק עם אחים ומשפחה - הורים תיארו שראו יותר משחק בין אחים ובני משפחה.
• "מילי (7) המציאה משחקים, היא הכינה אותם, וכולנו שיחקנו ביחד. וזה בנוסף למשחקים שהילדים המציאו ומשחקי הקופסא שקנינו."
• "בתי (9) אומרת - אחותי היא כמו החברה שלי. אנו יכולות לשחק ביחד בהכל!"
• "היו גם קונפליקטים ומריבות, אבל שמתי לב שזה הופיע כמו גלים לאורך היום והם (תאומים בני 8) הצליחו להסתדר רוב הזמן בעצמם."
א.3. הרחבת המשחק - הורים תיארו זמני משחק ממושכים, הן בהיבט של הזמן והן בהיבט של המרחב, שקושר להתמוססות לוחות זמנים רגילים ומחויבויות.
• "בגלל שנוצר המון זמן אבי (8) פיתח הרבה משחקים במשך שעות וימים, הוא בנה עולמות בתוך הבית, מחנה בחצר ועוד. המשחקים נהיו ארוכים ונמשכים, תהיתי כיצד בימים רגילים זה לא אפשרי. היה המון זמן להתנסות בהמון המצאות חדשות."
• "בתי הבכורה (6) הייתה יצירתית כל היום. היא אוספת מקלות ודברים אחרים בחוץ ובגינה, בונה דברים תלת ממדיים, היא עסוקה כל הזמן, הכל ביוזמתה וללא הוראות. זה היה שונה ממה שהיה לפני הקורונה שאז לא היה לה כמעט זמן לכל זה. אין לנו מספיק מרחב בבית לכל היצירות שלה..."
א.4 משחק לא מובנה - הורים תיארו תחושה של חופש ומשחק מתמשך, לא מובנה, ועצמאי.
• "רוב הפעילויות היו לא מובנות, למרות שהצעתי להם מגוון משחקים. חומרים מהבית, מקלות מהחצר, ספר שמעולם לא קראו קודם הספיקו להם. היה מעניין לראות כיצד הם מצאו עיסוקים לעצמם ללא צורך בייבוא חומרים מבחוץ."
• "נטע (7) שיחק במשחקי דמיון מאד עשירים בתוכנם, עם ובלי אחותו, שעות של רעיונות חדשים, חקירה וכיף."
• "הוא (7) שיחק לרוב במשחק חופשי, בחוץ בטבע, בלי חוקים ובלי אביזרים..."
א.5. מגוון סוגי משחק - הורים תיארו שימוש במגוון חומרים ומרחבים למשחק ומגוון אופנויות משחק - פעילות פיזית בחוץ ובפנים, בנייה ויצירה עם חומרים שונים, ומשחק סוציו-דרמטי עשיר.
א.5.1 משחק פיזי
• "הוא (7) שיחק בלגו, טפטפו נרות, רכב על אופניים, רולרבליידס, משחקי כדור וחבל..."
• "לפני הקורונה סידרנו רצועות טישו - הן נתלות מהתקרה והבנות (5,8) עושות עליהן מגוון תרגילי אקרובטיקה, מתחת שמנו מזרן לביטחון. המזרן עצמו נהיה האטרקציה - הוא הפך למנהרה, מחנה, מבצר... במקרים אחרים זה הפך לקיר טיפוס, מקום מפגש ומקום לימוד."
א.5.2. בנייה ויצירה
• "מיכה (4) גילה את הלגו בקורונה. הוא למד לבנות מאד מהר רק מהתבוננות בציור, בלי הוראות, הוא גם משחק עם הדמויות אחר כך, מחלק אותן לטובים ורעים, הוא רואה טלוויזיה איתן, ומביים את הסצנות עימן."
• "שתי פעילויות חדשות נוספו לבתי (5) - יצירה משאריות; היא יוצרת משהו חדש ממרכיבים שונים... היא מכינה ספרים בגדלים שונים, מכתיבה סיפורים שהיא ממציאה, ומקשטת אותם בציור."
• "בזמן הסגר בני (9) ביקש ללמוד לתפור. הוא תפר כריות מלבד בצורות שונות - פיצה, בייגל ולב... המושקעות והסבלנות שלו היו יוצאות דופן."
א.5.3 משחק סוציו-דרמטי
• "אחרי שצפתה בסרטים, בתי (3) ובני (6) שחקו משחק סוציו-דרמטי, היא היתה מומינית והוא סנורקה. הם בנו כוכבים וחקרו חורים שחורים."
• "בני (8) הודיע - היום אני מלך הארנבות, תעזרי לי להכין דגל עם פנים של ארנב וחולצה לבנה עם ארנב..."
בנוסף, חלק מההורים שמו לב שהמשחק הסוציו-דרמטי היה כרוך בשלב מקדים ממושך של הכנות החומרים והסטינג.
• "מאז הקורונה בתי (בת 6) מאד עסוק בארגון - היא מארגנת את כל הבובות הקטנות, רהיטים, אביזרים. היא פורשת את הכל על הרצפה, משתמשת בכל החדר. היא מארגנת עולם שלם ומשקיעה הרבה זמן במיקום כל בובה ופריטי ריהוט במקומם. ארגונים אלו הם בדרך כלל הכנות למשחק, אבל פעמים רבות זה הופך להיות המשחק עצמו, וכאשר הכל במקומו, היא עוברת לדבר אחר."
ב.1. ביטוי פחדים הקשורים לקורונה וחיפוש הגנה - הורים תיארו את מה שהבינו כביטויים של פחד ועניין הקשורים לקורונה. בנוסף, הם התייחסות לניסיונות הילדים לחוש מוגנים.
• "בני הבכור (5) שהוא בדרך כלל חרד, פתאום החל להתעניין במוות. זה מעורב כעת עם העניין שלו בחלל - הוא שואל האם כדור הארץ והירח יכולים למות מקורונה. לרוע המזל בעלי ענה שכן, והוא פרץ בבכי."
• "כאשר ניסינו להרגיע את הילדים ולומר שהקורונה פחות מסוכנת לילדים, בני (בן 5) אמר שהוא לא יאכל ולא ישן כדי שהוא לא יגדל."
• "כל פעם שזיהינו אנשים בזמן הטיולים שלנו בחוץ, אילן (4) קרא ביוזמתו“stranger danger” והנחה אותנו לרדת מהשביל."
• "בתי (4) הכינה תרופה נגד הקורונה, היא אמרה לנו שהתרופה עשויה ממלפפונים ועוד דברים..."
• "בתי (6) סיפרה לי על משחק חדש שהיא משחקת בבית הספר: תופסת קורונה. התופס הוא הקורונה, והוא יכול להדביק את הילדים האחרים אם ייגע בהם בזמן שהם מנסים לברוח ממנו. וריאציה נוספת למשחק זה הוא שהמנהיג הוא הרופא, וצריך לגעת בו כדי להירפא מקורונה."
• "אלי (8) החליט להגן על עצמו מקורונה על ידי כך ששם מסכה וכפפות וביקש מאמא לעטוף את גופו בסרטי אין כניסה (סרטים שבהם המשטרה עושה שימוש כדי למנוע כניסה לאזורים מוגבלים)."
ב.2 מציאת הגנה מהקורונה - הורים שמו לב כי ילדיהם עסוקים בבניית מבנים בטוחים ומוגנים, וחוו מקלטים אלו כהגנה מפני סכנות הקורונה.
• "מההתחלה של הסגר שמתי לב שדן (4) משחק באופן חזרתי במשחק הבא - הוא בונה מאורה (כך הוא קורא לזה), בית/מקלט שהוא בונה מכריות, ריהוט וכל מה שבא ליד בבית. הוא גם בונה בית מקרטונים. גם כאשר משחק בלגו הוא עסוק באותו דבר ובונה בעיקר בתים (לאנשים וחיות)."
• "בתקופה זו ארי (5) ביקש לבנות אוהל מחוץ לבית, וללכת למקלט שליד הבית, לטפס עליו ולשבת גבוה על הגג. שמתי לב שהוא חוזר לאותן פעילויות ומקומות. אני חושבת שהוא חיפש דברים יציבים שיתנו לו בטחון, שליטה והמשכיות."
ב.3. התמודדות אקטיבית - "מלחמה בקורונה" - הורים תיארו ניסיונות שונים של הילדים להתמודד עם פחדים הקשורים לקורונה בעזרת משחק ומשחקיות.
• "בתי (4) מציירת "קורונה" ואחר כך בהנאה מקשקשת על זה, חותכת לחתיכות קטנות..."
• "ליאור (4) משחק הרבה משחקים שקושרים לטובים ורעים, בזמן המשחק הזה הוא מדבר על כך שצריך לנצח את וירוס הקורונה."
• "רון (4) צייר תמונה של וירוס הקורונה, וסימן על זה X גדול."
• "דינה (5) דמיינה שהיא לוחם קרטה, היא מניפה ידיה מעלה ואומרת 'והה, והה' וחובטת בוירוס הקורונה. לעיתים היא עושה מלחמת כריות עם אביה, הוא לובש פאה מצחיקה, הוא הוירוס, ודינה זורקת עליו כריות עד שהוא נכנע. הם קוראים לעצמם רופאים או לוחמי קורונה."
ב.4. שימוש בהומור, ציניות ו"היפוך תגובה" - הורים שמו לב לחידות, בדיחות והכחשת דאגות בניסיון להתמודד עם פחדים.
• "בני (8) אמר - אמא את יודעת מדוע נינג'ות יכולות להמשיך לתפקד בתקופת הקורונה? כי הן לובשות מסכה כל הזמן."
• "קרן (6) אמרה לי - אני והחברה שלי המצאנו בדיחה: מחר הקורונה תעלם..."
• "בתי (5) סיפרה לי בדיחה - איש בא לבית מרקחת ומבקש אלכוג'ל. הרוקח אומר שאין לו. זה קורה שוב למחרת. ביום השלישי כאשר הרוקח אומר שיש אלכוג'ל, האיש אומר- זה נכון שאלכוג'ל לא בריא?"
• "יערה (6) אמרה – לא אכפת לי, בקרוב כולם ימותו מקורונה, ואז הם לא יפריעו לנו ולא יגידו לנו שאסור לצאת. רק אנחנו נשאר ואנו נקבל את כל המשחקים שלהם."
ב.5. תרגול פרוצדורות והרגלים חדשים הקשורים לקורונה - הורים תיארו שילדיהם "משחקים" התנהגויות יום-יום ונורמות חדשות הקשורות למגפה.
• "בתי (4) קיבלה סט של גן חיות של פליימוביל במתנה. היא ארגנה את גן החיות על השטיח - חיות, שומר וילדים. השומר אמר לילדים ללכת. כאשר האמא שאלה למה השומר מרחיק אותם, הילדה ענתה בטון אסרטיבי - את לא מבינה? זה בגלל הקורונה!"
• "בתקופה זו עבדתי מהבית. היו לי פגישות בזום. היום אולגה (4) סדרה לעצמה משרד - היה לה כיסא וקופסא שנראתה כמו מחשב. היא אמרה לי שהיא עסוקה כי יש לה פגישת זום."
• "ראיתי שבני (5) משחק, הוא הכין המבורגר לאמא. הוא התעקש על כל הפרטים. כאשר היה בדרך לתת לה את ההמבורגר הוא לפתע עצר ואמר - לא זה אסור! והוא רץ ושם את ההמבורגר ליד הדלת כאלו שזה משלוח."
• "הילדים שלי (5,7,8), שחקו עם בובות קטנות ובנו סצנה של מסעדה. השיחה ביניהם היתה על השאלה האם מותר לבוא למסעדה או לא בגלל הקורונה. בת ה-7 התעקשה שיש קורונה ולכן צריך להשתמש באייפד כדי להזמין מהתפריט, והוסיפה שהם צריכים להיזהר ולשמור מרחק אחד מהשני כאשר מגיעים למסעדה."
ב.6. דאגה ואכפתיות לאחרים בזמן המגפה - הורים תיארו את דאגות ילדיהם כלפי בני משפחה, במיוחד סבים וסבתות, וכן גם התנהגויות אלטרואיסטיות.
• "ילדי (3,6,8) היו מודאגים בקשר לבריאות של הסבים, ושאלו שאלות על מוות. כאשר דיברתי עם בני על כך שעוד מעט הוא עולה לכתה א, הוא פתאום שאל - מה יקרה אם סבא ימות לפני תחילת כיתה א' ולא יהיה מי שיקנה לי ילקוט?"
• "לילה (6) כותבת מכתבים לכל מי שחסר לה או לא יכולה לראות... היא מתאמנת בכתיבה ובביטוי עצמי ומקשטת את המכתבים."
• "כאשר אבא שלו היה בבידוד מיקי (6) סיפר על כך לבובות ואחת הבובות אמרה לו שאבא יהיה בריא ובסדר."
• "בקייטנה בני (7) הכין מניפה מעץ. הוא אמר שייתן את זה לסבתא בגלל שהיא מתלוננת שבזמן הקורונה אין לה אוויר, כי היא צריכה להישאר בבית... הוא ייעץ לכל חבריו לתת את המניפות לסבתא שלהם."
• "בינה (8) התחילה להכין צמידים בכמויות גדולות לכל הבנות במשפחה המורחבת. בנוסף היא דיברה כל יום עם בתה במשך כעשרים דקות! שיחות כאלה התרחשו בעבר ולא המשיכו אחרי שהסגר נגמר."
ב.7. געגוע לחברים ופעילויות חברתיות - הורים שמו לב לביטויים של רגשות חזקים אצל ילדיהם סביב הריחוק מחברים וניסיונות לייצר פעילויות חברתיות נורמטיביות.
• "בני (6) אמר - אמא, זה מטוס, החברים שלו עזבו את כדור הארץ. הוא כועס עליהם בגלל שעזבו אותו לבדו הוא גם עצוב. לפעמים הוא מסתכל על התמונות שלהם ונזכר במה שהיה..."
• "אור (6) שיחק במשחק סוציו-דרמטי עם אחותו. הם שיחקו פעמים רבות משחק של גן ילדים עם גננת וסייעת, וגם חנות עם מוכר וקליינט."
• "ספרתי לגילה (6) סיפורים על ציירים. בהשראת הסיפורים היא הכינה ציורים לחברים שלה מהגן ושלחנו את זה כתמונות בווטסאפ."
• "בזמן הסגר, בעלי ואני עבדנו המון, האחרים הגדולים למדו ואורי (6) פתח משחק דמיוני עם 'חברים' (בובות) - הוא שיחק עמם משחקי קלפים וכדורסל. הוא דיבר בשם כל דמות, ודאג לנצח בכל המשחקים..."
• "בועז (3) דואג לסדר לארוחת צהריים שולחן קטן עם כלי אוכל ומושיב את הבובות על כיסאות מסביב לשולחן. זה נראה בדיוק כמו הטקס של ארוחת צהריים בפעוטון שלו."
ניתוח הממצאים של הסקר שלנו הראה כי מגפת הקורונה, דרך השינויים באורח החיים שנכפו על משפחות, במיוחד הסגר ומגבלות הריחוק חברתי, הביאה לשינויים משמעותיים באופי המשחק של ילדים. שינויים אלו נראים חיוביים בעיקרם, מאופיינים בעושר ומגוון של פעילויות משחק, זמני משחק ארוכים והגדלה של מרחבי המשחק. בנוסף, נצפתה עלייה חיובית באינטראקציות משחקיות עם אחרים ומשפחה.
כמו כן, הממצאים שלנו מאירים את היחסים החיוביים שהתפתחו בין אחים בסגר, והתבטאו במשחק רב-גילאי, לעיתים כזה המערב את כל המשפחה. ממצא זה אינו תומך בדאגה שהציגו פריים ושותפיו אודות הנזק הפוטנציאלי ליחסי אחים בשל ההשפעה השלילית של סטרסורים הקשורים לקורונה על יחסי נישואין והתנהגויות הוריות, עם זליגה ליחסי אחים (Prime et al., 2020).
ממצא מפתיע לטובה נוסף שעלה מדיווחי ההורים נוגע לרווחים התפתחותיים שנצפו אצל הילדים, אם כי לא ברור האם הזמן המשותף המרוכז עם המשפחה בסגר תרם בעצמו להישגים אלו, או שהשהות המשותפת אפשרה להורים לשים לב להתפתחות הטבעית של ילדיהם. ממצא דומה עלה במחקר שכלל תצפיות של 200 הורים על ילדיהם בגיל גן, שנה אחרי הוריקן הוגו בארה"ב, בו סיילור ושותפיו (Saylor et al., 1992) מצאו התקדמות התפתחותית ביכולת הילדים לדאוג לאחרים, לתובנה, ולאוצר מילים. היבט זה של התפתחות חיובית, הקשור לאינטראקציות משפחתיות רבות וקרובות בזמני לחץ וטראומה, מעניין ודורש מחקר נוסף.
בנוסף לכך, מפעילויות המשחק של הילדים, נראה שהיו מודעים לאיום המשמעותי שמציבה הקורונה לעצמם ולקרובים אליהם. הם תרגלו במשחק את ההמלצות ההתנהגותיות הכלליות שאמורות להגן מהידבקות, והשתמשו בחקירה ודמיון כדי להרגיש מוגנים מהאיום. במקרים אחרים הם המציאו אמצעים דמיוניים כדי להילחם בקורונה, וכן השתמשו בהומור כדי להתמודד עם הלחץ הרגשי.
דאגות נוספות של ילדים שעלו במשחק קשורות לעצב סביב אובדן קשר עם חברים ופעילויות חברתיות רגילות. במיוחד בלטה דאגה כלפי בריאות ובדידות של סבים וסבתות, וניסיונות אלטרואיסטיים לעזור להם. בתוך כך, נראה שמשחק עזר לילדים להבנות אנשים וסיטואציות חברתיות שהיו חסרות להם.
כל המכניזמים הללו של התמודדות והגנה, ניתנים להבנה כשימוש אדפטיבי במשחק לפי הממצאים הנמצאים בספרות על משחק וטראומה. נראה שהם מייצגים ניסיונות לחוות מסוגלות אישית על ידי מעבר מתפקיד פאסיבי לאקטיבי, ועל ידי התנסות דמיונית של העצמי עם כוחות ויכולות, וכן, שהמשחק כולל הבניית חוויות בכדי להגביר תובנה ומשמעות, והפיכת חוויות שליליות ליותר צפויות דרך חזרה ושליטה (Chazan, 2002; Cohen et al., 2010; Fonagy et al., 2002; Gil, 2016). יש לציין, שבמדגם שלנו לא דווח על הימנעות ממשחק או משחק כאוטי – דפוסי משחק שנמצאו כקשורים להסתגלות לא מיטיבה לאחר טראומה (Cohen & Gadassi, 2018; Cohen et al., 2010).
ממצא חשוב נוסף העולה מהסקר התייחס לעדות להפעלה של משאבי חוסן מרשימים אצל ילדים. קילמר ושותפיו (Kilmer et al., 2020) הדגישו שתפקוד של מערכת עצמי יציבה של ילדים, כמו תפיסת מסוגלות עצמי, ציפיות עתידיות ואמונות לגבי מסוגלות להתמודדות, עשוי להשפיע על יכולתם להתמודד עם אירועים אברסיביים. לדבריהם, מערכות עצמי אלו מעוגנות במאפיינים ופרקטיקות משפחתיות. בהתאם, פונגי ושותפיו (Fonagy et al., 2002) הדגישו שהשגת היכולת למשחק סימבולי היא אבן דרך חשובה בהתפתחות והסתגלות, ודורשת מעורבות של מבוגר תומך בכדי לקדם הבנות התפתחותיות ומצבים מנטליים. מסטן ונריאן הציגו גם הם עדויות המדגישות את תרומת ההורים לקידום חוסן של ילדים במצבים מגוונים בהם נדרשת תגובה מותאמת לאיום והפרעה בחיים. תרומות אלו כוללות מתן תחושת ביטחון וקשר, ויסות של עוררות והתנהגות, שליטה נתפסת ותחושת סוכנות, וחשיבה אופטימית. עמדה זו הודגשה בסקירת ספרות מקיפה, המצביעה על כך שהגורם החשוב ביותר בקידום חוסן של ילד הינו קשר חזק עם מבוגר אחד לפחות, וזה מצידו נסמך על מצבם הנפשי של ההורים (Masten & Narayan, 2012).
ממצאי המחקר הנוכחי הדגישו הישגים חיוביים בהתפתחות וביחסי משפחה בזמן המגפה. השימוש במגוון דרכי משחק ואופיים המורחב נראה כבעל משמעות בהתמודדות של ילדים עם פחדים ודאגות ביחס לקורונה. בנוסף, השימוש במשחק סימבולי וביטויים אומנותיים עזרו לילדים לעבד שינויים לא רצויים, אובדנים וסכנות.
מנתוני הרקע של המדגם שלנו ברור שהוא אינו מייצג את האוכלוסייה הכללית, זאת בשל ההשפעה השלילית הנמוכה יחסית של המגפה על המצב המשפחתי והמשאבים של המשתתפים. כמו כן, נכונות ההורים להשתתף במחקר, המודעות ותשומת הלב שלהם למשחק של ילדיהם, ועמדתם הרפלקטיבית כפי שבוטאו בהערותיהם בסקר, מעידות על המאפיינים הייחודים של המשיבים לסקר. נראה כי המשיבים, בעיקר אימהות, השקיעו תשומת לב בטיפוח המשחק של ילדיהם והיו ערניות לצרכיהם הרגשיים. ממצאים אלו עומדים לכאורה בסתירה חמורה לדיווחים מהתקשורת ולסטטיסטיקה מטעם גופים ממשלתיים בזמן המגפה, המצביעים על רמות פגיעות גבוהות במשפחות הסובלות מבעיות בריאותיות וכלכליות, ועלייה בדינמיקה משפחתית שלילית. סתירה זו מהווה מגבלה משמעותית של הממצאים שלנו, ומשתמע מכך הצורך למצוא דרך לבחון דרכי התמודדות של ילדים הגרים בתנאים משפחתיים קשים יותר בזמן המגפה. עם זאת, ממצאים אלו הם חלק מהפסיפס המורכב של התמודדות משפחות בישראל בתקופה זו, וניתן ללמוד ממנו לצרכי מניעה והתערבות. בהינתן מיעוט המידע על השלכות מגפה כמו מגפת הקורונה על בריאות הנפש של ילדים, המחקר שלנו תורם עדות באשר ליכולות האדפטיביות של ילדים, ובמיוחד לפונקציות של ריפוי עצמי של משחק מסוגים שונים, במיוחד משחק סימבולי ומשחק לא מובנה. כמו כן, הוא מדגיש את חשיבות המודעות של הורי הילדים לטיפוח אפשרויות המשחק ותרומתן.
ההשלכות לפרקטיקה של ממצאים אלו מצביעות על צורך במתן מידע פסיכו-חינוכי להורים באשר לרווחים של משחק חופשי, והנחיה לגבי החשיבות של מעורבות תומכת, לא-חודרנית, במשחק הילד ובפעילות יצירתית. אכן, התערבויות מבוססות משחק ויצירה עם קבוצות הורים הראו תוצאות חיוביות לילדים ומשפחות המתמודדות עם הלחצים של מגפת האבולה בליבריה (Decosimo et al., 2019), ושל משפחות המתמודדות עם אלימות פוליטית מתמשכת בישראל (Cohen et al., 2014). המלצות אלו, שפורסמו כבר על ידי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA; Clay, 2020), צריכות להיות מוטמעות לא רק על ידי אנשי מקצוע אלא גם בקרב אוכלוסיות רחבות יותר של הורים ואנשי חינוך הנמצאים בקשר הדוק עם ילדים צעירים בתקופה זו.
תודתנו להורים שנענו לבקשתנו לדווח על התמודדות ילדיהם בזמן הקורונה.
פסיכולוגית מומחית ומדריכה בפסיכולוגיה קלינית, בפסיכולוגיה התפתחותית ובטיפול משפחתי. המגמה לפסיכולוגיה חינוכית וקלינית של הילד, האוניברסיטה העברית ירושלים (אמריטה); בית הספר לפסיכולוגיה ע"ש איבצ'ר במרכז הבינתחומי בהרצליה (אמריטה).
פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה. ביה"ס ע"ש איבצ'ר במרכז הבינתחומי הרצליה; מכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה, המכללה האקדמית תל-אביב יפו.
Asmundson, J. G., & Taylor, S. (2020). Coronaphobia: Fear and the 2019-nCoV Outbreak. Journal of Anxiety Disorders, 70: 102196. https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2020.102196
Barrish, K. (2020) The Role of Play in Contemporary Child Psychotherapy: A Developmental Perspective. Journal of Infant, Child, and Adolescent Psychotherapy, 19,2, 148-158, https://doi.org/10.1080/15289168.2020.1756031
Bateman, A., Danby, S. & Howard, J. (2013). Living In a Broken World: How Young Children’s Well-Being is Supported Through Playing Out Their Earthquake Experiences. International Journal of Play ,2, 202–19.
Brooks, S. K., Webster, R. K., Smith, L. E., Woodland, L., Wessely, S., Greenberg, N., & Rubin, G. J. (2020). The Psychological Impact of Quarantine and How To Reduce It: Rapid Review of The Evidence. The Lancet, 395, 912-920. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(20)30460-8
Cabrera, N. J., Karberg, E., Malin, J. L., & Aldoney, D. (2017). The Magic of Play: Low‐Income Mothers’ and Fathers’ Playfulness and Children's Emotion Regulation and Vocabulary Skills. Infant Mental Health Journal, 38(6), 757–771. https://doi.org/10.1002/imhj.21682
Chazan, S. E. (2002). Profiles of Play. London, Jessica Kingsley Publishers.
Chung, G., Lanier, P., & Wong, P. Y. J. (2020). Mediating Effects of Parental Stress on Harsh Parenting and Parent-Child Relationship During Coronavirus (covid-19) Pandemic in Singapore. Journal of Family Violence. Advance online publication. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1007/s10896-020-00200-1
Clay, R. (2020). The Serious Business of Play. The COVID-19 Pandemic is an Opportunity to Encourage Unstructured Play and Promote Children’s Healthy Development, Psychologists Say. American Psychological Association. https://doi-org.ezprimo1.idc.ac.il/10.1037/e503982020-001
Cohen, E., & Gadassi, R. (2018). The Function of Play for Coping and Therapy with Children Exposed to Disasters and Political Violence. Current Psychiatry Reports, 20(5), 31. https://doi.org/10.1007/s11920-018-0895-x
Cohen, E., Chazan, S., Lerner, M., & Maimon, E. (2010). Posttraumatic Play in Young Children Exposed to Terrorism: An Empirical Study. Infant Mental Health Journal, 31(2), 159–181. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1002/imhj.20250
Cohen, E., Pat-Horenczyk, R., & Haar-Shamir, D. (2014). Making Room for Play: An Innovative Intervention for Toddlers and Families Under Rocket Fire. Clinical Social Work Journal, 42(4), 336–345. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1007/s10615-013-0439-0
Coyne, L.W., & Gould, E.R., Grimaldi, M., Wilson K.G., Baffuto, G. & Biglan, A. (2020). First Things First: Parent Psychological Flexibility and Self-Compassion During COVID-19. Behavior Analysis in Practice. Advance online publication. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1007/s40617-020-00435-w
Decosimo CA, Hanson J, Quinn M, Badu P, Smith EG. (2019). Playing to Live: Outcome Evaluation of a Community-Based Psychosocial Expressive Arts Program for Children During the Liberian Ebola Epidemic. Glob Ment Health, 6, E3. doi:10.1017/gmh.2019.1.
Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E., & Target, M. (2002). Affect Regulation, Mentalization, and the Development of the Self. New York, NY: Other Press.
Gatenio-Kalush, M. & Cohen E. (2019). Creating “a Safe Haven”: Emotion-Regulation Strategies Employed by Mothers and Young Children Exposed to Recurrent Political Violence. Journal of Child & Adolescent Trauma, 13, 493–503. 0.1007/s40653-019-00299-5
Gil E. (2016). Posttraumatic Play in Children: What Clinicians Need to Know. New York: Guilford Publications.
Graber, K., Byrne, E. M., Goodacre, E. J., Kirby, N., Kulkarni, K., O’Farrelly, C., & Ramchandani, P. G. (2020). A Rapid Review of the Impact of Quarantine and Restricted Environments on Children’s Play and Health Outcomes. Child Care Health Development, 1-11. https://doi.org/10.31234/osf.io/p6qxt
Gray, P. (2011). The Decline of Play and the Rise of Psychopathology in Children and Adolescents. American Journal of Play, 3(4), 443–463.
Horesh, D., Kapel Lev-Ari, R. & Hasson-Ohayon, I. (2020). Risk Factors for Psychological Distress During the Covid‐19 Pandemic in Israel: Loneliness, age, gender, and health status play an important role. British Journal of Health Psychology. Advance online publication. https://doi-org.ezprimo1.idc.ac.il/10.1111/bjhp.12455
Jiao, W.Y. , Wang, L., Liu, J., Fang, S.S., Jiao, F.Y., Pettoello-Mantovani, M., Somekh, E.(2020). Behavioral and Emotional Disorders in Children During the COVID-19 Epidemic. Pediatrics, 221(6)264-266. https:// doi: 10.1016/j.jpeds.2020.03.013
Kilmer R. P., Gil-Rivas, V., & Roof, K. A. (2020), Associations Between Children’s Self-System Functioning and Depressive and Posttraumatic Stress Symptoms Following Disaster. American Journal of Orthopsychiatry. Advance online publication. http://dx.doi.org/10.1037/ort0000487
Leibowitz, J.A. (2020). Protecting Play: It’s a Matter of Life and Death. Journal of Infant, Child, and Adolescent Psychotherapy, 19,2, 125-33. https:// doi:10.1080/15289168.2020.1755085.
ILiu, Z., Tang, H., Jin, Q., Wang, G., Yang, Z., Chen, H., Yan, H., Rao, W., & Owens, J. (2020). Sleep of Preschoolers During the Coronavirus Disease 2019 (COVID‐19) Outbreak. Journal of Sleep Research, Article e13142. Advance online publication. http://dx.doi.org.10.1111/jsr.13142
Masten, A.S. & Narayan, A.J. (2012). Child Development in the Context of Disaster, War, and Terrorism: Pathways of Risk and Resilience. Annual Review of Psychology, 63, 227-257,https://doi-org.ezprimo1.idc.ac.il/10.1146/annurev-psych-120710-100356
Moore, L. (2020). Life on Hold: Children’s Wellbeing in Lockdown. Downloaded on Oct 10, 2020, from https://whatworkswellbeing.org/
National Academies of Science, Engineering, and Medicine. (2019). Vibrant and Healthy Kids: Aligning Science, Practice, and Policy to Advance Health Equity. 10.17226/25466
Prichard, N. (2016). Stuck in the Dollhouse. In: Le Vay D, Cuschieri, E. (Ed.). Challenges in the Theory and Practice of Play Therapy. New York: Routledge; 2016.
Prime, H., Wade, M., & Browne, D. T. (2020). Risk and Resilience in Family Well-Being During the COVID-19 Pandemic. American Psychologist, 75(5), 631-643. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1037/amp0000660
Saylor, C.F., Swenson, P.P. & Powell, P. (1992) Hurricane Hugo Blows Down the Broccoli: Preschoolers' Post-Disaster Play and Adjustment. Child Psychiatry and Human Development, 22(3).
Shkedi, A. (2005). Multiple Case Narrative: A Qualitative Approach to Studying Multiple Populations (Vol. 7). John Benjamins Publishing.
Shorer, M. & Leibovich, L. (2020): Young Children’s Emotional Stress Reactions During the COVID-19 Outbreak and Their Associations with Parental Emotion Regulation and Parental Playfulness. Early Child Development and Care. Advance online publication. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1080/03004430.2020.1806830
Strauss, A. L., & Corbin, J. (1990). Basics of Qualitative Research: Grounded Theory Procedure and Techniques. London: Sage
Wang, G., Zhang, Y., Zhao, J., Zhang, J., & Jiang, F. (2020). Mitigate the Effects of Home Confinement on Children During the COVID-19 Outbreak. The Lancet, 395(10228), 945–947. https://psycnet-apa-org.ezprimo1.idc.ac.il/doi/10.1016/S0140-6736(20)30547-X
Yogman, M., Garner, A., Hutchinson, J., Hirsh-Pasek, K., Golinkoff, R. M. (2018). Committee on Psychosocial Aspects of Child and Family Health, & Council on Communications and Media. The Power of Play: A Pediatric Role in Enhancing Development in Young Children. Pediatrics, 142(3), 1–17.
