ד"ר מור שחורי-סטאל
מאמר זה מציע המשגה פסיכואנליטית לפענוח השפה הסמויה של הכסף בסכסוכי גירושים בעלי עצימות גבוהה. בעוד שברובד הגלוי המאבק הפיננסי נתפס כתהליך כלכלי, משפטי ורציונלי, מבט קליני מעמיק חושף כי הכסף משמש כזירה נפשית נפיצה, שבה מוצאים אל הפועל (Acting Out) דחפים יצריים, חרדות קיומיות ופגיעות נרקיסיסטיות. הסלמת המאבק בזירה זו גובה מחיר נפשי והתפתחותי כבד מבני הזוג והילדים הלכודים בתוכה.
על בסיס המודל הטופוגרפי של פרויד, ממופות משמעויות הכסף לאורך שלוש רמות מודעות: מהמודע והקדם-מודע, ועד לרובד הלא-מודע שבו הכסף הופך לאובייקט 'העברה' טעון. מאמר זה מציע כי משמעויות לא-מודעות אלו מתארגנות סביב ארבעה צירים נפשיים (הנרקיסיסטי, ההתמרה, הכחשת הפגיעות והזהות-נפרדות), וכן מבהירות את הדינמיקות הלא-מודעות המניעות את הסכסוך: מהיאחזות ב"חוט חי" כמענה לקשיי ספרציה ועד לרגרסיה לעמדה הסכיזו-פרנואידית המונעת משנאה, נקמנות וצרות עין.
תרומתו המרכזית של המאמר טמונה בהענקת מצפן תיאורטי עבור מטפלים, עורכי דין ומגשרים, המדגיש כי חילוץ בני הזוג ממעגלי ההרס מחייב עבודה קלינית מעמיקה של עיבוד האבל והתמרת המאבק החומרי לעיבוד נפשי.
בסרטו של נואה באומבך "סיפור נישואים" (Baumbach, 2019) פותחים בני הזוג צ'רלי וניקול את תהליך הפרידה שלהם בהבטחה הדדית: לעשות זאת בדרכי שלום, בהגינות, תוך שמירה על כבוד הדדי ומבלי לפגוע בבנם המשותף הנרי. בשלבים הראשונים, שניהם מנסים להסביר לעורכי הדין שלהם כי אינם מעוניינים במאבק קשה או בפגיעה בצד השני.
בפגישתה הראשונה עם עורכת הדין שלה אומרת ניקול: "אני לא רוצה לפגוע בו... לא תכננו להשתמש בעורכי דין, אז אני לא רוצה להיות אגרסיבית מדי. אני רוצה שנשאר ידידים". גם צ'ארלי, בפגישה ראשונה עם עורך הדין ששקל לקחת, מסרב תחילה לדרוש כספים מניקול ומביע ביטחון ברצון להגיע להסכמות ישירות.
הרכות והביטחון היחסי שהתקיימו בראשית התהליך מומחשים באופן נוגע ללב בערב שבו נמסרים לצ'ארלי מסמכי הגירושים. באותו ערב סוער, לאחר שהשכיבו יחד את בנם הנרי, ניקול מועדת במדרגות. צ'ארלי תופס אותה באמפתיה רגישה, וכאשר היא ממלמלת במבוכה: "סליחה, שתיתי יותר מדי יין", הוא עונה ברוך: "אני מתאר לעצמי... תקופה מלחיצה". ברגע זה, עוד בטרם הסלים המאבק, עדיין קיימים ביניהם חמלה, דאגה הדדית ומגע אנושי קרוב.
אולם הבטחה זו והאמפתיה הראשונית מתרסקות במהירות אל מול עוצמת הפציעה הרגשית, התסכולים המושתקים שהצטברו לאורך שנות הנישואים, ושבר האמון החריף שנוצר בעקבות גילוי בגידתו של צ'ארלי. ככל שהתהליך מתקדם והמשא ומתן בין עורכי הדין אינו מניב הסכמות, מתרחשת הסלמה הדרגתית והרסנית המובילה לפניה להכרעה בבית המשפט.
מתוך פחד, פגיעות וחרדה עמוקה מאובדן הקשר עם הילד, עמדותיהם של בני הזוג הולכות ומקצינות: הדרישות הכלכליות והמשפטיות הופכות לתובעניות ודורסניות יותר ויותר, ובד בבד מתרחש תהליך קשה של השחרת האחר, הטחת עלבונות ועיוות המציאות. בתוך הסחף הזה, מחוות התמיכה של צ'ארלי מליל הגשת המסמכים עוותה לחלוטין, כאשר הוא השתמש בשתיית היין של ניקול על מנת להציגה בבית המשפט כאלכוהוליסטית ולערער על כשירותה ההורית. בשלב זה, הם חווים אחד כלפי השנייה רגשות עזים של שנאה, איום, תיעוב וזעם, והמאבק הכלכלי הופך לכלי לפריקת רגשות ולסגירת חשבונות.
שיא האמוציות וההאשמות ההדדיות מתרחש כאשר בני הזוג נפגשים ביחידות כדי לדבר באופן ישיר ללא עורכי הדין במטרה לבלום את הקריסה. השיח ביניהם הופך במהירות למפגן קשה של תיעוב וגועל, שבו כל אחד מאשים את השני בניצול ובשנאה. בעיצומו של הזעם מטיח צ'ארלי אגרוף בקיר וצורח על ניקול: "כל יום שאני מתעורר אני מקווה שאת מתה. אם הייתי יכול לוודא שהנרי יהיה בסדר, הייתי מקווה שתחלי ואז תדרוס אותך מכונית ותמותי". רגע קורע לב זה מגלם את התהום שאליה מגיעים בני זוג כאשר הן המשאבים הנפשיים והן המשאבים הכלכליים שלהם הגיעו לשפל חסר תקדים.
סיפור קולנועי כואב זה משקף את המציאות בשדה הטיפולי והמשפטי: מטפלים, מגשרים ועורכי דין פוגשים באופן תדיר בני זוג שחיו במשך שנים בזוגיות של אהבה ושיתוף פעולה, אך בעת משבר פירוק המשפחה נסחפים למאבקים כספיים הרסניים. מתוך חרדה קיומית, פגיעה נרקיסיסטית ומשאלות לא-מודעות לפיצוי ולענישה, הם מוכנים להפסיד סכומי עתק, ובלבד שיוכיחו את צדקתם, ישיגו שליטה או ימנעו רווח מהאחר.
מדוע זה קורה? מה מניע אנשים לפעול באופן כל כך לא-רציונלי בזירה הכלכלית בעת גירושים? ומהי משמעותו הפסיכולוגית של הכסף, שמייצר שדה קרב נפשי הטעון בחרדות קיומיות, נקמה וצרות עין?
תהליכי פירוק התא המשפחתי הינם נפוצים במציאות החברתית והקלינית בת זמננו (Amato, 2000). לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתגרשים בישראל בממוצע כ-15,000 זוגות בשנה. בתוך מכלול הסוגיות הנדרשות להתמודדות בפרידה, הסוגיות הכלכליות תופסות מקום מרכזי, מעמיק ומתמשך. אין מדובר רק בהחלטה חד-פעמית על חלוקת רכוש ממשי, כגון דירת המגורים, חסכונות ונכסים, אלא במערכת מורכבת של הסדרים כספיים חודשיים, איזון משאבים עתידי, וקבלת החלטות משותפות לגבי מימון צרכי הילדים שנים רבות קדימה.
דרכי הפרידה וההתנהלות בסוגיות אלו אינן אחידות; הן נעות על פני ציר רחב, החל מפנייה למסלולים של גישור והידברות במטרה להגיע להסכמה, ועד להסלמה הכוללת מאבקים משפטיים יצריים ועקובים מדם בערכאות המשפטיות (Kelly & Emery, 2003).
במקרים בהם הגירושים מאופיינים בסכסוך בעוצמה גבוהה (High-Conflict Divorce), המאבק עלול להיגרר לאורך שנים רבות ולהתאפיין בפניות חוזרות ונשנות לתביעות משפטיות, בהליכים מייגעים באמצעות עורכי דין או בדיונים בלתי-פוסקים בערכאות (Johnston et al., 2009; Zemp et al., 2016).
להתנהלות זו יש השפעה דרמטית וישירה על איכות חייהם ועתידם של כל בני המשפחה: היא מכלה לא רק את ההון והמשאבים הכלכליים שהזוג צבר בעמל רב, אלא גובה מחיר נפשי כבד מנשוא ומכלה את כוחותיהם הרגשיים והרווחה הנפשית של ההורים והילדים כאחד (Cummings et al., 2016).
בתהליכי גירושים, המאבק הכלכלי נתפס לעיתים מזומנות כטכני גרידא: כמשא ומתן על חלוקת רכוש, קביעת מזונות או איזון משאבים. אולם, מבט קליני מעמיק מגלה כי ברובד הסמוי המאבק הפיננסי מונע במובנים רבים מסוגיות פסיכולוגיות עמוקות, לא-מודעות ולא-פתורות הן במישור האישי והן במישור הזוגי.
מאבקים אלו משמשים כסימפטום וכסמל למאבק הנוגע לרבדים עמוקים של הנפש ושל הקשר. כמו גם, משמשים כערוץ תקשורת שדרכו מבוטאים תסכולים, חרדות מאובדן, משאלות נקמה, פגיעות נרקיסיסטיות או קשיים לשאת את תהליך האבל והנפרדות מבן הזוג ומהנישואים שהתרסקו. ברובד הגלוי בני הזוג נלחמים על אחוזים ומאזנים כספיים, אך ברובד העמוק יותר הם מחפשים פתרון, הכרה או מזור למצוקות נפשיות עמוקות.
אנשי המקצוע המלווים זוגות בתהליכי פרידה, ובהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, עורכי דין ומגשרים, מוצאים את עצמם לא פעם חסרי כלים מול העוצמות הרגשיות הבלתי-רציונליות המתנקזות אל תוך הסכסוך הכספי. הבנה דינמית עמוקה של המנגנונים המניעים את הסכסוך היא קריטית, ורק דרכה יתאפשר לאנשי המקצוע לגעת בשורשיו העמוקים של הקונפליקט הרגשי המניע את הסכסוך. בכך, מהווה מפתח קליני קריטי לצמצום הנזק ולחילוץ בני הזוג מתוך מעגלי ההרס העצמי וההדדי הממושכים הפוגעים גם בילדים.
העמקת ההבנה הפסיכולוגית של המאבק הכלכלי הינה מהותית לצמצום הנזק ההרסני, לעיתים הבלתי-הפיך, שנגרם לבני הזוג (Kelly, 2000). היותם לכודים באופן ממושך בסכסוך משפטי בעוצמה גבוהה, מדרדר את בני הזוג למעגלים של פגיעה הדדית ושחיקה נפשית ומותירה אותם במצב כרוני של הצפה רגשית, דריכות וחרדה קיומית. במצב זה, יכולתם להתאושש מהמשבר, לאסוף כוחות ולהסתגל לחיים החדשים שלאחר פירוק המשפחה, נפגעת קשות (Metts et al., 2009).
במקום לאפשר תהליך הדרגתי של התייצבות, צמיחה אישית ונפרדות, המאבק הכלכלי והמשפטי כובל את בני הזוג לקשר הנישואים שהתפרק. כתוצאה מכך, הם מתקשים לבסס אוטונומיה נפשית וכלכלית יציבה, ופניותם הרגשית לבניית קשר אינטימי חדש נפגעת משמעותית עקב התעצמות חוסר האמון ביחסים רומנטיים והעומס הרגשי הכבד המוטל על מערכות יחסים פוטנציאליות חדשות (Schneller & Arditti, 2004).
מעבר לפגיעה הקשה בבני הזוג עצמם, נגבה מחיר כבד ביותר מהילדים הגדלים בתוך זירת הקרב הזו (Wallerstein & Kelly, 1996). סכסוך גירושים בעוצמה גבוהה, המתמקד במאבקים כלכליים מתמשכים, מפרק את מנגנון ה"החזקה" המשפחתי.
המשפחה היא זו שאמורה לספק לילד מעטפת מוגנת ויציבה המאפשרת לו רציפות חווייתית (Continuity of being) לצורך התפתחות רגשית בריאה (Winnicott, 1958). כשהמערכת ההורית שקועה במאבק משפטי וכלכלי עצים, הילד מוצף במתחים ובחרדות הקיומיות של הוריו, מאבד את התחושה שיש מבוגר אחראי ומחזיק, ונאלץ לתמרן בתוך קונפליקט נאמנויות הרסני (Buchanan et al., 1991).
השימוש בסוגיות כלכליות כגון תשלום דמי מזונות, מימון חוגים, או קניית מתנות, הופך לא פעם לאמצעי להעברת מסרים סמויים או להענשת ההורה האחר, כמו גם לניסיון לקנות את נאמנותו של הילד (Luedemann et al., 2006). בנוסף לכך, הילדים אינם נלכדים בתווך של הסכסוך הכלכלי רק כצופים סבילים מהצד, אלא לעיתים מזומנות גם כחיילים בעל כורחם על לוח השחמט המשפחתי (Camisasca et al., 2019), תוך שהם מצופים להעביר מסרים, דרישות ואף כספים בין ההורים.
הרובד העמוק וההרסני ביותר עבור הילדים, קשור ביכולתם הספונטנית והרגישה לקלוט את הלא-מודע ההורי ולהגיב לכך (שחורי-סטאל, 2026). הלא-מודע של הילד סופג ומרגיש את המתח הסמוי, את המצוקה, את השנאה ואת החרדות הקיומיות של הוריו.
קליטה זו, אשר מרבית ההורים אינם ערים לה, מציפה את הילד בקונפליקט נאמנויות מתמיד ובחרדה כפולה ועוצמתית. ראשית, חרדה ישירה לגבי עצמו ועתידו: מי ידאג לצרכיו החומריים והרגשיים והאם המציאות המוכרת, המהווה עבורו בסיס בטוח, עומדת להתרסק (Wolchik et al., 2002). שנית, חרדה עקיפה לשלום הוריו: הילד קולט את שבריריותם של הוריו וחי בפחד מתמשך שהורה יתמוטט, יחדל לתפקד או לא יוכל לשאת עוד את עול הטיפול בו (שחורי-סטאל, 2026).
כדי להגן על ההורים המוצפים ולמנוע את הקטסטרופה הנפשית, רוב הילדים בוחרים להסתיר את מצוקתם האמיתית ולהסוות את הסערה הרגשית המתחוללת בקרבם (Green, 1983). הם נוטים להפוך ל"ילדים נוחים" שאינם מכבידים, מצמצמים את דרישותיהם החומריות והרגשיות, ופועלים מתוך אמונה פנימית שלהוריהם אין את המשאבים הכלכליים והנפשיים להכיל אותם.
דינמיקה זו עלולה להוביל לחילוף תפקידים מבני, התנהגותי ורגשי ('פרנטיפיקציה' – הורות הפוכה) ולמצב של 'מיכל הפוך' (לנדאו, 1993; Earley & Cushway, 2002). במקום שהמערכת ההורית תהווה מנגנון מחזיק ומכיל, הילד מפתח מנגנוני כזב של תמיכה רגשית עבור הוריו, ובה בעת נותר בעצמו ללא מיכל. הוא לומד לקרוא את פני ההורה, לווסת את מצבי רוחו ולהחזיק את המערכת המשפחתית.
פסבדו-בגרות זו, המוסווית לעיתים קרובות על ידי תפקוד גבוה, גובה מחיר התפתחותי יקר. היא פוגעת ביכולתו של הילד ליצור נפרדות נפשית בריאה (Mahler & McDevitt, 1989), משבשת את ביסוס האוטונומיה ומותירה אותו עם פגיעות עמוקה המלווה אותו גם בשלבי בגרותו (לוי-שיף, 2018; שחורי-סטאל, 2026; Hetherington & Kelly, 2002).
מחקרים מדגישים כי עוצמת הסכסוך והשבר שחוו הילדים בילדותם בגירושי ההורים מנבאת קשיים מהותיים בבגרות (שחורי-סטאל, 2019; Amato & Keith, 1991). קשיים אלו באים לידי ביטוי בירידה ברווחה הנפשית, בפגיעה בתפקוד האישי והתעסוקתי, ובעיקר במורכבות עמוקה בבניית קשרים רגשיים וזוגיים יציבים ובביסוס אמון בין-אישי בבגרות (שחורי-סטאל, 2026; Mustonen et al., 2011; Whitton et al., 2008).
במשך דורות רבים רווחה ההנחה הכלכלית הקלאסית כי האדם מקבל החלטות באופן רציונלי, שקול ומחושב, השואף למקסם רווחים ולמזער הפסדים על בסיס נתונים אובייקטיביים. אולם, חקר תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, ובראשו מחקריהם פורצי הדרך של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, שמט את הבסיס להנחה זו.
כהנמן וטברסקי הראו כי החלטות כלכליות אינן מתקבלות במרחב סטרילי, אלא מושפעות באופן עמוק מהטיות קוגניטיביות ומצבים רגשיים וסביבתיים (Kahneman & Tversky, 1979). הענקת פרס נובל בכלכלה לכהנמן (2002) ולאחר מכן לריצ'רד תיילר על תרומתו לחקר הכלכלה ההתנהגותית והחשבונאות המנטלית (Thaler, 2017), סימנה את ההכרה המדעית בכך שההתנהגות הכלכלית האנושית מונהגת פעמים רבות על ידי גורמים בלתי-רציונליים וסמויים מן העין (Kahneman, 2011).
אי-רציונליות זו מקבלת משנה תוקף ועוצמה סוערת במיוחד בסכסוכי גירושים. כאשר בני זוג מנהלים משא ומתן פיננסי על חלוקת רכוש, מזונות ונכסים, הציפייה שהם יפעלו מתוך היגיון כלכלי קר וממקסם רווחים מתבדה שוב ושוב. בני הזוג לא רק נלחמים על המספרים הרשומים במאזן; הם נשלטים על ידי מניעים בלתי-רציונליים ומשקעים רגשיים, שבחלקם אינם מודעים, אשר נוצרו בנפשם עוד בשלבי ילדותם המוקדמת והעמיקו במהלך הקשר הזוגי שהגיע לסיומו.
אף שהכלכלה ההתנהגותית מסבירה את חוסר ההיגיון שבהחלטות הכלכליות, על מנת לפענח את הסערה הרגשית המתחוללת בסכסוך, יש צורך לפסוע צעד נוסף, אל עבר הרובד הפסיכודינמי העמוק והסבוך.
על מנת לפענח את המורכבות והפתלתלות של היחס לכסף, נדרשת התבוננות ברמות המודעות השונות שהוא מפעיל בנפש האדם. קרוגר (Krueger, 1986, 1991) הציע לחלק את משמעות הכסף לשלושה הקשרים מרכזיים: כסף כמשאב קונקרטי, כסף כמייצג עמדות וערכים שנרכשו בעבר, וכסף כאובייקט להעברה המוטען בקונפליקטים לא מודעים.
על בסיס חלוקה זו, אני מציעה להמשיג את היחס לכסף דרך פריזמת המודל הטופוגרפי של פרויד (Freud, 1915/1957) ומבטו על נפש האדם. דרך המשגה זו, ניתן להבחין כי התייחסותו של האדם לכסף אינה מקובעת ברמה אחת, אלא נפרסת לאורך ציר הנע בין שלוש רמות של מודעות:
1. הרובד המודע – ברובד זה הכסף נתפס באופן קונקרטי ופונקציונלי כאמצעי חליפין ניטרלי עבור סחורות, נכסים ושירותים (Krueger, 1991). במסגרת זו מתקיים מרחב טכני של ניהול תקציב, חישוב הוצאות והסדרים חוזיים.
2. הרובד הקדם-מודע (הסמוך למודע) – ברובד זה שוכנים ערכים, עמדות ואמונות לגבי משמעותו של הכסף שנרכשו בילדות ולאורך החיים (Krueger, 1991; Stone, 1972). מסרים משפחתיים וחברתיים מעצבים אמונות בלתי-מדוברות על מה כסף מעניק (כגון ביטחון או מעמד), מה הוא עלול לשלול ומה הוא מסמל.
3. הרובד הלא-מודע – ברובד זה הכסף הופך לאובייקט 'להעברה' (Krueger, 1991) במונחים פסיכואנליטיים, כלומר למסמל מטענים רגשיים בלתי נגישים. קונפליקטים התפתחותיים, חרדות קיומיות ומשאלות כמוסות משתכנים בתוכו, והוא הופך לזירה שבה מבוטאים ומופעלים דחפים, יחסי כוח וחרדות מוקדמות.
פרויד עצמו, שהיה ער למתח שבין הצרכים החומריים הממשיים לבין המשמעות הלא-מודעת של הכסף, קשר את נושא הכסף לשימור העצמי ולקיבעונות מהשלב האנאלי: שם הוא מושווה סימבולית לתוצר הגוף, לצואה, למתנה ולתינוק (גולדין, 2012). לצד זאת, פרויד לא הסתיר את חרדותיו המודעות הקיומיות מפני עוני ומחסור, אשר צמחו מתוך יחסיו המורכבים עם אביו וחוסר יכולתו של האב לספק יציבות פיננסית למשפחה (גיי, 1988; Dimen, 1994).
במכתבו לידידו פליס הודה בגילוי לב כי מצב רוחו תלוי במצבו הפיננסי, ותיאר את הכסף כ"גז צחוק" המשרה שמחה לצד חרדה מתמדת מפירוק (Masson, 1985). גם עבור אבי הפסיכואנליזה, הכסף שימש בו-זמנית כעוגן במציאות הממשית וכמקור לחרדות קיומיות, למאבקי זהות מול האב ולמשמעויות סמליות עמוקות בנפש.
התפרסות משמעותו של הכסף לאורך שלוש רמות המודעות של פרויד ועושר משמעויותיו הסמבוליות מסבירה מדוע העיסוק בנושא חורג מהיבטים טכניים ומשמש כסימבול למנעד אינסופי, רחב, עמוק ומגוון של משמעויות נפשיות, התפתחותיות ורגשיות.
יתרה מזאת, קיימת שונות מהותית בין בני אדם לגבי התמהיל המודע והלא-מודע של משמעויות אלו. בדומה למבנה האישי הספציפי של טביעת אצבע או תווי כף יד, לכל אדם ישנו תמהיל ייחודי של ייצוגים פיננסיים-נפשיים. תמהיל זה נבנה בהדרגה לאורך מעגל החיים: הן מתוך ערכים ומסרים שנספגו בנפש בילדות, והן מתוך התנסויות חומריות ורגשיות ממשיות במהלך החיים.
על בסיס חשיבה זו, מאמר זה מציע כי פסיפס סימבולי עשיר זה מתארגן סביב ארבעה צירים נפשיים מרכזיים:
1. הציר הנרקיסיסטי – עבור אנשים הנושאים בנפשם חסכים מוקדמים בתחושת הערך, כגון חוויות של חוסר אהבה וקבלה (פגיעה נרקיסיסטית ראשונית), צבירת הממון עשויה להפוך לזירה של פיצוי נרקיסיסטי שנועדה להוכיח לאחרים ולעצמם: "אני שווה, אני חזק, אי אפשר לזלזל בי". בציר זה הכסף מתורגם בנפש למדד ישיר וכמותי של שווי אנושי. הביטוי השגור "כמה הוא שווה", הופך את האדם למותג ממוסחר הניתן לכימות ולהשוואה, שבו הערך הפיננסי מותמר ישירות לערך אישי. מדד זה מציף תחושות עזות של עליונות מול נחיתות ומסמן מדרג ביחס לאחרים.
2. ציר ההתמרה – לכסף כוח לשנות מצב נפשי וקיומי. כפי שפרויד היטיב לזהות, הכסף קשור בטבורו למצב הרוח ולרווחה הנפשית: הוא יכול לשמש כ"גז צחוק" המשרה שמחה ואופטימיות, אך גם כמקור מתמיד לחרדה, לתסכול, לדיכאון ולכאב קיומי. דינמיקה זו ניתנת להמשגה דרך הרחבת המושג "האובייקט המתמיר" של כריסטופר בולס (Bollas, 1987), שתיאר את האם הראשונית כדמות שהתינוק חווה את הקשר עימה כחוויה המתמירה את מצבו הנפשי והגופני.
לפי המשגה זו, בבגרות, הכסף עשוי לתפקד כ'אובייקט מתמיר' סמלי: אובייקט שהאדם מאמין כי עצם החזקתו או השגת שליטה בו ישנו מן היסוד את חווית העצמי שלו. הכסף נושא עמו פנטזיה לא-מודעת שלפיה "אם רק יהיה עוד כסף", כל הדאגות, העייפות והבדידות ייעלמו, החלומות יתגשמו, והנפש תזכה לאושר, לרגיעה ולשלמות.
3. ציר הכחשת הפגיעות – הכסף מעניק אשליה של שליטה בעתיד ובאחרים ומזין פנטזיה של חופש מוחלט, ביטול התלות והפגיעות. ברובד העמוק ביותר, האמונה ש"כסף קונה הכל" משמשת כמנגנון להכחשת חולשות הגוף והנפש והשבריריות האנושית בעולם. הכסף נחווה כמגן מאגי המאפשר להכחיש את מגבלות הגוף, אובדן הבריאות, שינוי המראה החיצוני והארעיות של הקיום, ומספק מעטפת הגנה מפני חרדות כיליון ואובדן.
4. ציר הזהות והנפרדות – במונחים של תהליכי ספרציה-אינדיבידואציה, כפי שהומשג על ידי מאהלר ועמיתיה (Mahler et al., 1975), ובפרט תהליך 'הספרציה-אינדיבידואציה השני' המתרחש בבגרות (Blos, 1967), צבירת ממון והתנהלותו הפיננסית של האדם מהוות תשתית לבניית זהות ייחודית ולביסוס נפרדות פסיכולוגית. באמצעות הכסף אנשים מגדירים במה הם דומים לבני משפחתם ולקבוצת השווים ובמה הם שונים מהם, כך שהוא משמש עוגן לביסוס זהות אוטונומית ונפרדת.
ארבעת הצירים הללו מדגימים כיצד היחס לכסף מבטא צרכים פסיכולוגיים עמוקים של ריפוי, גיבוש עצמי, הגנה ורווחה נפשית – תהליכים מהותיים המאפשרים לאדם לבסס אוטונומיה, להתגונן מפני חוויות של פגיעות ותלות ולזכות בהכרה. כהתקבצויות של הוויה נפשית, צירים אלו אינם נפרדים לחלוטין או סותרים זה את זה. לעיתים מזומנות נזהה חפיפה וזיקות גומלין בין שניים או יותר מהם, כאשר הם מזינים ומשלימים זה את זה.
בעת משבר ופירוק התא המשפחתי, התמהיל הייחודי של צירים אלו אצל כל אחד מבני הזוג מועתק ישירות אל זירת המאבק החומרי, והופך אותה לכר נפיץ של משבר, רגרסיה וסכסוך בעוצמה גבוהה.
לאורך שנות הזוגיות, הסידורים הכלכליים שימשו לעיתים כמעטפת שברירית של וויסות והחזקה עבור המערכת המשפחתית. גם אם היחסים היו רוויי מתחים, חיכוכים ואי-הסכמות, ההסדרים הפיננסיים וההסכמות הסמויות הצליחו לשמר את הקונפליקטים הלא-מודעים במאזן מתוח, מבלי לדרדר את המערכת לכדי קריסה. אולם במהלך הפרידה הסטטוס-קוו המתוח הזה מתפרק. ההסדרים השקטים הופכים להתנגשות חזיתית כמעט בלתי-נמנעת, כאשר המרחב הפיננסי הופך ללוח החלק שעל גביו מושלכות החרדות והפציעות הרגשיות.
פירוק התא המשפחתי הינו משבר חיים טראומטי ומטלטל, המערער את היסודות הקיומיים של הנפש. מעבר להיותו הליך משפטי ולוגיסטי מורכב, התהליך מציף את בני הזוג בסערה רגשית ובחרדה עזה, המועצמות בשל העמימות וחוסר הוודאות לגבי העתיד. תחת הצפה חריפה זו מופעלים בעוצמה מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים ביותר. בתוך תהליך זה מתעוררות חשדנות בסיסית ודריכות-יתר: בן הזוג, שהיה עד כה שותף לחיים וליצירת תחושת ביטחון, נתפס פתאום כאויב פוטנציאלי חודרני ומאיים, שכל צעד או דרישה מצידו מפורשים כסכנה קיומית.
החרדה הבלתי-נסבלת עלולה לדחוף את בני הזוג לתגובות הגנתיות נוקשות, שלובשות תכופות צורה של מתקפה. זוהי התנהגות שנועדה להחזיר אשליה זמנית של הגנה ושליטה, תחת הגיון לא-מודע של "הקם להורגך, השכם להורגו". הבחירה לתקוף, כאמצעי התגוננות, לעיתים מוזנת ואף מועצמת כתוצאה ממסרים או המלצות של עורכי דין לוחמניים וקרובים נוספים.
נפיצותו יוצאת הדופן של הסכסוך הפיננסי נובעת מכך שמדובר במפגש מורכב בין שלוש מערכות נפשיות נפרדות:
1. המערכת הלא-מודעת של בן הזוג הראשון, על "טביעת האצבע" הפיננסית-נפשית הייחודית לו.
2. המערכת הלא-מודעת של בן הזוג השני והמשקעים ההתפתחותיים שהוא נושא.
3. המרחב הבינאישי, הדינמיקה הזוגית שהתהוותה לאורך שנות הנישואים ולאור נסיבות סיומם.
בהלימה למודל הטופוגרפי של פרויד שהוצג לעיל, שלוש המערכות הללו פועלות לאורך ציר המודעות כולו. בעוד שבמישור המודע מתנהל משא ומתן טכני ובמישור הקדם-מודע צפות עמדות וערכים שנרכשו מתוך למידה והתנסות, הרי שבמישור הלא-מודע מתחוללת דרמה מרכזית נוספת: הכסף מתפקד כאובייקט 'העברה' טעון, המפגיש יחסי כוח, קונפליקטים התפתחותיים בלתי-פתורים וחרדות קיומיות. המפגש המשולש שבין הרבדים הלא-מודעים הללו הוא שמטעין את הדיאלוג הפיננסי בנפיצות גבוהה ועלול להסלים אותו מעבר לכל היגיון כלכלי אובייקטיבי.
בשל כך, הזירה הכלכלית בגירושים הופכת לזירה רגישה במיוחד, שבה כל סעיף בחוזה, נכס או חישוב מזונות אינם נמדדים בשווים החומרי בלבד, אלא נחווים כזירת קרב על הביטחון הנפשי, על צרכי השליטה מול חרדות הקריסה, ועל עצם ההגנה על הזהות העצמית. המאבק הכלכלי בגירושים הופך, למעשה, לצינור תקשורת מרכזי דרכו חלקים נפשיים לא-מעובדים וסמויים תובעים את הכרתם באמצעות "הוצאה לפועל" (Acting Out).
מתוך מורכבות נפשית זו, מתגבשות בסכסוכים הפיננסיים שתי דינמיקות מרכזיות, בינאישית ותוך-נפשית, המובילות לעיתים תכופות למאבק כלכלי מתמשך, עקוב מדם וחסר פשרות:
א. הכסף כאמצעי להישאר קשורים: תלות והיאחזות בבן הזוג
הדינמיקה הזוגית והמשקעים הנפשיים שחיברו בין בני הזוג אינם מתפוגגים מעצמם עם ההחלטה להיפרד. על אף הפירוק הממשי, בני הזוג מוסיפים לעיתים להיצמד לדפוסי הקשר המוכרים, גם אם הוכחו כפתולוגיים או כהרסניים. במרחב הלא-מודע, הקושי להכיר ולהשלים בסיומו של הקשר עשוי לייצר עיכובים בהתרת ההתקשרות הפיננסית, הנחווית כסמן כואב של ההיפרדות הסופית.
במצבים אלו, המאבק הכלכלי העיקש עונה על צורך נפשי עמוק של היאחזות. בדומה לדפוסי אבל כרוני, שמטרתו הסמויה היא שימור הזיקה לאובייקט שאבד, כך המאבק הכלכלי משרת משאלה לא-מודעת להחייאת הקשר ומבטיח את קיומו של "חוט חי" וממשי מול בן הזוג לשעבר.
דינמיקה זו תוארה על ידי רונלד פיירברן (Fairbairn, 1958) במסגרת תיאוריית יחסי-האובייקט, ובפרט ברעיון 'ההיצמדות לאובייקט פנימי רע'. פיירברן גורס כי הדחף הבראשיתי של הנפש אינו חיפוש אחר עונג, אלא החיפוש הקיומי אחר קשר עם אובייקט. מתוך אמונה עמוקה כי הישרדותו הנפשית של האדם מושתתת על קשרים בינאישיים, הנפש מעדיפה באופן מובהק להיקשר לאובייקט רע, פוגעני, שולט, מתעלל או נוטש, ובלבד שלא להיוותר ללא היקשרות כלל.
חוויית הריק והיעדר האובייקט מעוררות בנפש חרדת כיליון ואובדן עצמי. המשגה זו מסבירה את העוצמה הבלתי-נתפסת של ההיצמדות לסכסוך הפיננסי: עבור בני זוג מסוימים, עדיף להמשיך ולנהל מאבק כלכלי מתיש, כואב, מייסר, הנתפס כחסר היגיון למתבונן מהצד, מאשר לפגוש את התהום של הריק, הלבד והיעדר הקשר.
היאחזות זו בסכסוך מוזנת לעיתים מזומנות מצרכי תלות עמוקים ומחרדה חריפה מפני אוטונומיה ונפרדות. עבור בני זוג בעלי מבנה נפשי תלותי, המחשבה על היוותרותם לבד מעוררת חרדה קיומית, שעלולה להתבטא, באופן לא מודע, בקושי להתפרנס או לנהל את משק הבית באופן עצמאי.
הקושי בתהליכי האינדיבידואציה עלול לעיתים ללבוש צורה של נסיגה והימנעות מלקיחת אחריות כלכלית. מעבר לרובד המציאותי, בו אנשים אלו כבולים באופן ממשי בתלות כלכלית ונמצאים בסיכון לעוני, ברובד עמוק, עומדת משאלה לא-מודעת שמישהו אחר יתערב, יוביל ויעניק החזקה ראשונית. במקרים אלו, הנפש עלולה אף לייצר משברים כלכליים על מנת לכפות על בן הזוג לשעבר "להציל" ולהישאר מעורב.
קשיי נפרדות אלו מקבלים גוון ייחודי במערכות יחסים המתאפיינות בחלוקת תפקידים קשיחה, בה מתקיימת דינמיקה דיאדית של צרכים פסיכולוגיים משלימים. לצד בן הזוג התלוי, ניצב הצד השני בדיאדה – בן הזוג שבעבורו תלותו של האחר עונה על צורך נפשי ומבני. עבור בן זוג זה, הערך העצמי ותחושת החיוניות מושתתים על כוח ושליטה; היותו המפרנס המרכזי מספקת לו הזנה נרקיסיסטית והגנה מפני חרדת נטישה, ולפיכך הוא עשוי לעודד באופן לא-מודע את תלותו של בן זוגו.
עזיבת בת או בן הזוג נחווית כפגיעה נרקיסיסטית חריפה המעוררת זעם נרקיסיסטי עז. פגיעה זו מניעה מנגנונים והסדרים שמטרתם להנציח את דפוסי השליטה הכלכלית, כגון יצירת התניות אגרסיביות שבהן הגרוש או הגרושה נאלצים "להתחנן" לקבלת הכספים המגיעים להם.
מנגד, בן הזוג התלוי, מוצא את עצמו בחוסר אונים ובאימה, מצוקה המוחרפת בשל הפנמת אמונה מסרסת לפיה הוא אינו מסוגל להסתדר כלכלית בכוחות עצמו. באורח זה, הוא נותר כבול בתוך דינמיקה הרסנית של תלות ושליטה, הממשיכה לכבול אותו נפשית ומעשית גם לאחר שהקשר הגיע לסיומו. הפנמות כגון אלו וחרדות של בן הזוג התלוי עלולות להוביל אף לוויתור מראש על דרישות פיננסיות לגיטימיות, ובכך להותיר אותו בסיכון ממשי לקריסה כלכלית.
ב. הכסף בשירות כוחות ההרס: שנאה, נקמה וקנאה
את עוצמות התוקפנות והנקמנות הפורצות לעיתים בסכסוכים פיננסיים, ניתן להבין ולהסביר דרך רעיונותיה של מלאני קליין (Klein, 1946, 1957). קליין תיארה שני אופני ארגון חווייתיים: העמדה הסכיזו-פרנואידית, הנשלטת על ידי חרדות קיומיות, מנגנוני פיצול והשלכה, ותפיסת הזולת כ"אובייקט חלקי"; והעמדה הדיכאונית, המאפשרת לתפוס את האחר כ"אובייקט שלם" ולשאת מורכבות, אמביוולנטיות ואבל.
עמדות אלו אינן רק שלבים ליניאריים, אלא אופנויות הממשיכות להתקיים זו לצד זו לאורך החיים. לפיכך, גם אצל מי שהשיגו יכולת לפעול מתוך העמדה הדיכאונית, מצבי משבר חריפים עלולים לעורר רגרסיה זמנית אל העמדה הסכיזו-פרנואידית.
פירוק התא המשפחתי מהווה עבור בני זוג רבים זעזוע קיומי המציף חרדות עזות לגבי העתיד. תחת איום זה, עלולה להתרחש רגרסיה הגנתית המפעילה בעוצמה את מנגנון הפיצול. במצבים אלו, בן הזוג לשעבר אינו נתפס עוד כדמות שלמה בעלת מורכבות והיסטוריה משותפת המכילה את הטוב ואת הרע, אלא עובר דה-הומניזציה חלקית או מלאה והופך ל"אובייקט חלקי" המייצג את הרע בלבד. החלקים המיטיבים שהיו בקשר עשויים להימחק תודעתית, בעוד החלקים המאיימים מוקצנים. בדינמיקה כזו עשויה להתעורר חשדנות דומיננטית, והאחר נחווה כגורם מסוכן ומתנכל שחובה להתגונן מפניו.
כאשר חוויה נפשית זו מותמרת לזירה הכלכלית, הנתפסת כמהותית להישרדות ולהבטחת העתיד, המאבק הפיננסי חורג מהגיונו הכלכלי האובייקטיבי והופך לשדה קרב הרסני. במצבים אלו, המאבק הכלכלי משמש כצינור תקשורת מרכזי שדרכו מוצאים אל הפועל (Acting Out) דחפים יצריים ורגשות עזים שלא עברו עיבוד: ובהם תביעות פיצוי, שנאה, נקמנות, צרות עין וקנאה.
השלב הראשון והשכיח בהסלמה זו מתרחש כאשר הזירה הכלכלית הופכת למרחב שבו מועלות תביעות כספיות, המהוות באופן לא מודע דרישה ל"פיצוי" על חסכים ותסכולים מתקופת הנישואים. לאורך השנים, בני הזוג חווים את תרומתם וויתוריהם למען הזוגיות כהשקעה הראויה לתגמול. בעת הפרידה, הניסיון לקבוע מה הייתה תרומתו של כל צד ולאיזה תגמול הוא ראוי, עלול להציף קונפליקט עז.
בדוגמא אחת מיני רבות, צד אחד עשוי להרגיש כי עבד קשה כדי לספק רווחה כלכלית למשפחה, ועל כן מגיע לו חלק גדול יותר מהנכסים ומהפנסיה; או לחלופין, צד אחר עשוי להרגיש כי ויתר על התפתחותו האישית ושנותיו הטובות, ועל כן מגיע לו חלק ארי מן הרכוש כפיצוי. המשא ומתן הפיננסי הופך במקרים אלו לזירה מתישה שבה כל סעיף כספי בחוזה מייצג תביעה לא-מודעת להכרה בעוול הרגשי או הממשי שנגרם לאורך השנים.
הסלמה קיצונית אף יותר מתרחשת במצבים שבהם אירע שבר באמון או אירוע טראומטי, כגון בגידה, מעילה בכספים או אלימות. במצבים אלו, עוצמת הפגיעה הרגשית והנרקיסיסטית גדולה מנשוא, והתביעות הכלכליות משרתות משאלה סמויה לסגירת חשבון, לשליטה או לנקמה. הכסף משמש כ"משכך כאבים" נפשי או ככלי נשק שנועד להעניש את בן הזוג הפוגע.
בן הזוג הנפגע עשוי להעלות דרישות כספיות מופרזות שאינן נשענות על היגיון כלכלי, אלא על ניסיון לתמחר את עוצמת העוול והכאב שחווה. במקרים קיצוניים, הדבר מתבטא במניפולציות בנתונים, בהסתרת נכסים, בפגיעה ברכוש משותף ואף בהתנהגויות חבלניות.
בשיאה של הרגרסיה, הסערה הרגשית הפורצת בעת הגירושים עלולה לעורר רגשות הרסניים הן של צרות עין והן של קנאה. כפי שהסבירה מלאני קליין (Klein, 1957), אלו הם רגשות לגיטימיים המובנים בנפש האנושית; אולם בעת משבר קיומי הם עלולים להקצין ולהוביל להחלטות הרסניות בזירה הכלכלית.
צרות עין, כמנגנון מוקדם המופנה אל האחר ואל הטוב שיש לו, מולידה בסכסוך שנאה לא רק כלפי בן הזוג לשעבר, אלא גם כלפי הנכסים, ההצלחה או הרווחה הכלכלית שלו. רגשות אלו מייצרים דחף לא-מודע להרוס את מה שטוב אצל הזולת, לעיתים במחיר של הרסנות עצמית ומשולבת ("תמות נפשי עם פלשתים"), מצב שבו בני זוג מוכנים להפסיד סכומי עתק לטובת שכר טרחת עורכי דין ולכלות את כל משאביהם, ובלבד שהצד השני לא ייהנה מהם.
לצד זאת, עלולה להתעורר קנאה, שבניגוד לצרות עין פועלת בדינמיקה משולשת בה האדם חש כי הובס על ידי גורם שלישי (כגון בן זוג חדש או התקרבות בן הזוג לילדים המעוררת תחרות ואיום). כאשר הקנאה מותמרת לזירה הכלכלית, היא עלולה להניע ניסיונות אגרסיביים לנשל את בן הזוג ממשאבים כספיים המסמלים ומטפחים את הקשר עם המושאים לקנאה. כך, המאבק שואף לחבל ביכולתו לבנות חיים נפרדים, להקים זוגיות חדשה או לחזק את הקשר עם הילדים, או אף כדי להחזיר אותו עצמו למצב של תלות.
שתי הדינמיקות הללו, הבינאישית והתוך-נפשית, של המאבק הכלכלי בסכסוך הגירושים מדגימות את הכפילות העמוקה, המגלמת ביטויים של הדואליות היצרית על פי פרויד (Freud, 1920): דחף החיים (ארוס), השואף לחיבור, להתקשרות ולשימור הקשר, המתבטא במאבק כמשאלה סמויה להיאחזות ב"חוט חי" בקשר הזוגי; ומנגד, דחף המוות (תנאטוס), השואף לפירוק, להרס ולניתוק, המותמר בזירה הכלכלית למנוע של נקמנות וצרות עין.
הבנת הזירה הפיננסית כמרחב שבו מתרוצצות בו-זמנית משאלות קשר לצד דחפי הרס, היא המפתח לפענוח עוצמתו של הסכסוך ולהתוויית התערבויות קליניות ומשפטיות מותאמות. יתרה מזאת, דינמיקה זו מהווה עדות למניפת הרגשות העוצמתית והגולמית הקיימת בנפש האדם. היא מזכירה לנו כי ביטויים חריפים אלו של דחפי החיים והמוות מהווים חלק מטווח התגובות הנפשי הטבעי שמפגש עם מצבי לחץ, אובדן ומשבר קיומי מעורר בכל קשר אנושי. הכרה זו חיונית לאפשרות להעניק חוויה של נורמליזציה והחזקה למצוקתם של בני הזוג.
מאמר זה ביקש להציע התבוננות פסיכואנליטית על הזירה הכלכלית בסכסוכי גירושים בעלי עצימות גבוהה, ולחשוף את הדינמיקות הלא-מודעות העשויות להניע אותם. התנהלות כלכלית אינה מהלך רציונלי גרידא; ברובד הלא-מודע, הכסף טעון במשמעויות רגשיות עמוקות של ערך עצמי, ביטחון, אהבה ושליטה. בעת פירוק התא המשפחתי, המאבק הפיננסי עלול להפוך לשדה קרב נפשי, שבו מוצאים אל הפועל (Acting Out) דחפים יצריים, חרדות קיומיות ופגיעות נרקיסיסטיות קשות.
דרך עדשת יחסי האובייקט, הומחש כיצד המאבק הפיננסי הממושך עשוי לשמש ככלי לא-מודע להיאחזות בקשר, תוך שימור הפנמות ויחסי כוחות שהתקיימו בנישואים ומניעת תהליכי נפרדות ואבל. כמו כן, משבר הגירושים עלול אף לעורר רגרסיה אל העמדה הסכיזו-פרנואידית הקלייניאנית, המלווה במנגנוני פיצול, השלכה ודה-הומניזציה חלקית של הזולת.
דינמיקה זו מוזנת תכופות מכוחות רגשיים עזים: תביעות לא-מודעות ל"פיצוי" על שנות הנישואים, משאלה לענישה כספית כמשכך כאבים על פגיעה באמון וכאמצעי לנקמה, ועוצמות הרסניות של צרות עין וקנאה. במצבים אלו, התביעות הכספיות הופכות לצינור תקשורת מרכזי שדרכו מבוטא השבר הנפשי, תוך התבצרות בעמדות בלתי-מתפשרות.
לדינמיקה נפשית מורכבת זו נודעות השלכות כבדות משקל: עוצמת המאבק הפיננסי בין ההורים המתגרשים ומשכו הארוך פוגעים ישירות ובאופן בלתי הפיך בילדים שנלכדים בתוכו. במלחמה כלכלית זו אין מנצחים.
מתוך כך עולה מסקנה אופרטיבית מרכזית עבור אנשי המקצוע במרחב הטיפולי והמשפטי: הנתיב למיתון או לסיום המאבק הכלכלי אינו יכול להישען על פתרונות משפטיים או טכניים בלבד. התערבות בזירה החומרית בלבד פוסחת על המנועים הרגשיים המזינים את הקונפליקט ומותירה את שורשיו הנפשיים ללא מענה. בהיעדר עיבוד טיפולי של המנגנונים הלא-מודעים, הסכמים משפטיים, מרשימים ככל שיהיו, נותרים תכופות ככיסוי דק בלבד. הדינמיקה הנפשית תמשיך לבעבע, למצוא אפיקי ביטוי חלופיים ולחבל בשיתוף הפעולה ההורי וברווחת הילדים.
סיום אמיתי של המאבק מחייב פענוח של הדינמיקה הנפשית המייצרת אותו ועבודה קלינית מעמיקה, המאפשרת עיבוד של האבל, הפציעה הנרקיסיסטית והחרדות הקיומיות. עבודה זו עשויה לחלץ את בני הזוג מהעמדה הסכיזו-פרנואידית, לאפשר מעבר מדורג אל העמדה הדיכאונית ולהשיב לשיח הפיננסי את עוגנו המציאותי.
בפתחו של תהליך הפרידה של צ'ארלי וניקול, ולפני שפנו לעורכי דין, פנו השניים למטפל זוגי כדי שיסייע להם. המטפל ביקש מהם לכתוב רשימה של התכונות האהובות זה על זו, והסביר: "כשאנחנו מגשרים על פירוד, הדברים יכולים להפוך לטעונים. לכן אני אוהב להתחיל מנקודה של חיוביות – כדי שתזכרו שזה אדם שהיו לכם רגשות נהדרים כלפיו, ואולי עדיין יש לכם במובנים רבים".
אולם עוצמת הכעס והפציעה הרגשית הובילו את ניקול לסרב להקריא את הרשימה שכתבה, לפוצץ את הפגישה ולטרוק את הדלת בפני הדיאלוג הטיפולי. משם פנתה לנתיב המשפטי, והסכסוך הסלים במהירות לזירה הרסנית: מאבק משפטי יצרי שלווה בהאשמות הדדיות, השמצות בבית המשפט וכתישה רגשית וכלכלית שכילתה את כל משאביהם וחסכונותיהם.
לאחר שהמאבק המשפטי הקשה תם ונחתם הסכם הגירושים, הנרי, בנם המשותף, מוצא את הרשימה שניקול כתבה אז לבקשת המטפל הזוגי, אך לא הקריאה מעולם. צ'ארלי מצטרף אליו, וביחד הם מקריאים בקול את המילים החמות והאוהבות שניקול כתבה עליו, בעוד היא עומדת מאחוריהם ללא ידיעתם ומאזינה. המכתב נחתם במילים: "התאהבתי בו שתי שניות אחרי שראיתי אותו, ולעולם לא אפסיק לאהוב אותו, למרות שזה כבר לא הגיוני". ברגע מצמרר זה, קולו של צ'ארלי רועד מהתרגשות ועיניו דומעות, בעוד ניקול, שצופה במתרחש, דומעת אף היא במופע של התרככות עמוקה.
מבחינה פסיכולוגית, זהו הרגע המזוקק של איחוי הפיצול הקלייניאני: הרגע בו בן הזוג מופשט מהצבעים החד-ממדיים של שנאה ואיום, והנפש מסוגלת לשוב ולגעת בטוב, באהבה ובזיכרון של ההיסטוריה המשותפת. איחוי זה הוביל לשינוי עדין, אך מיידי, בקשר בין ניקול וצ'ארלי ומתבטא בצורה מרגשת בסצנת סיום הסרט:
לאחר קריאת המכתב, המחוללת את הטרנספורמציה הנפשית, מציעה ניקול לצ'ארלי שייקח את הנרי אליו, על אף שזהו ערב שלה איתו לפי הסדר הגירושים. צ'ארלי, המופתע מהמחווה, מודה לה בשמחה, נושא את הנרי העייף על זרועותיו וצועד לעבר רכבו. בעודו צועד לרכב, ניקול שמה לב ששרוך נעלו של צ'ארלי פתוח. היא קוראת לו לשוב, רוכנת בטבעיות וקושרת את השרוך בעודו מחזיק את בנם. ממבטו המשתאה של צ'ארלי ניכר כי לראשונה מאז ראשית הסכסוך, הוא מזהה בה שוב את האישה שהכיר ואהב.
סצנת סיום פשוטה ומעוררת השראה זו מותירה את הצופה בדמעות של התרגשות. מחוות קטנות ומזוקקות אלו מבטאות את היכולת לסלוח, לראות שוב זה את זו ולהשיב לקשר את החמלה ואת הנדיבות האנושית.
תהליך הפרידה של צ'ארלי וניקול ב"סיפור נישואים" מציב מראה מורכבת וטראגית בפני השדה הטיפולי והמשפטי. בפתחו של המשבר הם פנו לטיפול זוגי, אך עוצמת הפגיעה הרגשית וההצפה הנפשית הכריעו אותם, והבריחה אל הנתיב המשפטי הלוחמני הסלימה את הסכסוך לכדי כתישה כלכלית ונפשית הרסנית. הטרנספורמציה הנפשית ואיחוי הפיצולים התרחשו אצלם רק בדיעבד, בשלב מאוחר מדי – לאחר שחסכונותיהם כלו ונפשם נפצעה.
מציאות זו מזקקת את השאיפה שמאמר זה מבקש להציע: הדרך למיתון הלהבות והשנאה בסכסוכים פיננסיים צריכה לעבור דרך תהליך נפשי של חיבור הפיצולים והיזכרות רגשית עמוקה בהיסטוריית הנישואים, שהיו בה גם אהבה וחיבור – כדי שניתן יהיה להתאבל, לעכל את מה שקרה, לסלוח ולפסוע הלאה אל פרק החיים הבא. ככל שניתן יהיה ללכוד, לקדם ולהנגיש את התהליך הנפשי בשלבים מוקדמים יותר של רצף הגירושים, כך נגדיל את הסיכוי לחסוך, לקצר או לרכך את נזקיו של הסכסוך המשפטי בעוצמה גבוהה.
זוהי אחת המשימות המורכבות והתובעניות ביותר העומדות בפני מטפלים, מגשרים ועורכי דין, שמוצאים את עצמם לא פעם מתמודדים מול כוחות נפשיים סוערים וכמעט בלתי-אפשריים לוויסות. מאמר זה מזמין את אנשי המקצוע לשאוף להקדים תרופה נפשית למכה המשפטית, ולנסות להשיב לבני הזוג ולזירת הגירושים מעט יותר חמלה, נדיבות ואנושיות.
ד"ר מור שחורי-סטאל – פסיכולוגית קלינית מומחית. מרצה ומדריכה במכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה במכללה האקדמית ת"א-יפו, במסלול הלימודים המתקדמים ’ויניקוט, ביון, והעצמאים בפסיכואנליזה – פורצי דרכים‘ השייך לתוכנית ללימודי המשך בפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב ובמחלקה לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. חוקרת ומרצה בתחומים של פסיכותרפיה, שכול ואובדן, התמודדות עם גירושים במשפחה וטראומה. עמיתה במעבדה הבינלאומית לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי, אוניברסיטת חיפה. פסיכולוגית מתנדבת בעמותה "ילדי המלחמה של כולנו" המלווה יתומים משני הורים מה-7.10. מטפלת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בתל אביב וברעננה.
הבהרה: אנו מכבדים זכויות יוצרים וקניין רוחני של אחרים. אם אתם מאמינים כי תוכן או תמונה המוצגים במאמר מפרים זכויות קנייניות השייכות לכם, אנא פנו אלינו לכתובת דוא"ל [email protected]
גולדין, ת. (2012). שתיקת הכספים. שיחות כ"ו (3), 232-241
גיי, פ. (1988). פרויד: פרשת חיים לזמננו. ת"א: דביר
לוי-שיף, ר' (2018). השפעות קצרות וארוכות טווח של גירושין על ילדים. פסיכואקטואליה, אפריל 2018, 27-15
לנדאו, מ' (1993). "מחשבות על מיכל ומוכל". שיחות, ז' (2), 103-110
שחורי-סטאל, מ. (2019). הסתגלות נשים שהוריהן התגרשו בילדותן והמודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול: נרטיב הבת בצילו של נרטיב האם. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה, חיפה
שחורי-סטאל, מ. (2026). אימהות ובנותיהן במסע הגירושין. מתוך: מתוך: אורן, ד. וקלעי נובוטני, ה. (עורכים). מעבר לשבר: טיפול בהורים בתהליכי פרידה וגירושין. רסלינג, תל אביב
Amato, P. R. (2000). The consequences of divorce for adults and children. Journal of Marriage and Family, 62(4), 1269–1287
Amato, P. R., and Keith, B. (1991). Parental divorce and adult well-being: A meta-analysis. Journal of Marriage and the Family, 53, 43–58. doi:10. Heyday 1037/0033–2909.110.1.26
Baumbach, N. (Director). (2019). Marriage story [Film]. Films; Netflix
Blos, P. (1967). The second individuation process of adolescence. The Psychoanalytic Study of the Child, 22(1), 162–186
Bollas, C. (1987). The shadow of the object: Psychoanalysis of the unthought known. Columbia University Press
Buchanan, C. M., Maccoby, E. E., & Dornbusch, S. M. (1991). Caught between parents: Adolescents’ experience in divorced homes. Child Development, 62, 1008–1029. doi:10.1111/1467-8624.ep9112161643
Camisasca, E., Miragoli, S., Di Blasio, P., & Feinberg, M. (2019). Coparenting Mediates the Influence of Marital Satisfaction on Child Adjustment: The Conditional Indirect Effect by Parental Empathy. Journal of Child and Family Studies, 28(2), 519–530. https:// doi.org/ 10. 1007/ s10826- 018- 1271-5
Cummings, E., Goeke-Morey, C., & Papp, L. M. (2016). Couple Conflict, Children, and Families: It’s Not Just You and Me, Babe. In A. Booth, A. C. Crouter, M. L. Clements, & T. Boone-Holladay (Eds.), Couples in Conflict (pp. 201–245). New York, NY: Routledge
Dimen M., (1994). Money, love and hate: contradiction and paradox. In: Psychoanalysis. Psychoanal. Dial., 4: 69-100, 1994.Earley, L., and Cushway, D. (2002). The parentified child. Clinical Child Psychology and Psychiatry, 7(2), 163
Fairbairn, W. R. D. (1958). On the nature and aims of psychoanalytical treatment. Int. J. Psychoanal., 39:374–385
Freud, S. (1920). Beyond the pleasure principle. International Psycho-Analytical Press
Freud, S. (1957). The Future Prospects of Psycho-Analytic Therapy. In: The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud: Five Lectures on Psycho-Analysis, Leonardo da Vinci and Other Works, Vol. 14, Hogarth Press, London, 139-152. (Original work published 1915)
Green, A. (1983 [1986]). The dead mother. In On private madness. Madison, CT: International University Press
Hetherington, M. E., and Kelly, J. (2002). For better or for worse: Divorce reconsidered. New York: Norton
Johnston, J. R., Roseby, V., & Kuehnle, K. (2009). In the name of the child: A developmental approach to understanding and helping children of conflicted and violent divorce. New York, NY: Springer
Kahneman, D. (2011). Thinking, fast and slow. Farrar, Straus and Giroux
Kahneman, D., & Tversky, A. (1979). Prospect theory: An analysis of decision making under risk. Econometrica, 47, 263-291. http://dx.doi.org/10.2307/1914185
Kelly, J. B. (2000). Children's adjustment in conflicted marriage and divorce: A synthesis of research. Family Court Review, 38(4), 297–318
Kelly, J. B., & Emery, R. E. (2003). Children's adjustment following divorce: Risk and resilience perspectives. Family Relations, 52(4), 352–362
Klein, M. (1946). Notes on some schizoid mechanisms. The International Journal of Psychoanalysis, 27, 99–110
Klein, M. (1957). Envy and gratitude. In Envy and Gratitude and Other Works, 1946-1963. New York
Krueger, D. W. (1989) Body Self and Psychological Self: Developmental and Clinical Integration in Disorders of the Self. New York: Brunner/Mazel
Kreuger, D. W. (1991). Money Meanings and Madness: A Psychoanalytic Perspective. Psychoanalytic Review, 78(2):209-224
Luedemann, M. B., Ehrenberg, M. F. & Hunter, M. A. (2006). Mother's Discussions with Daughters Following Divorce. Journal of Divorce & Remarriage. 46(1-2). 29-55
Mahler, M.S. and McDevitt, J.B. (1989). The Separation-Individuation Process and Identity Formation. In S.I. Greenspan, & G.H. Pollock. (Eds.), The Course of Life, Vol 2, Early Childhood (pp. 19-35). International University Press, Inc. (Image – 685098)
Mahler, M.S., Pine, F., and Bergman, A. (1975). The psychological birth of the human infant. New York: Basic Books, Inc
Masson J.M., (1985). The complete Letters of Sigmund Freud to Wilhelm Fliess, 1887-1904. September 21, 1899: 373-374, 1985
Metts, S., Braithwaite, D. O. & Fine, M. A. (2009). Hurt in postdivorce relationship. In A. L. Vangelisti (Ed.) Feeling Hurt In Close Relationships (pp. 336-338). New York: Cambridge
Mustonen, U., Huurre, T., Kiviruusu, O. and Haukkala, A. (2011). Long-Term Impact of Parental Divorce on Intimate Relationship Quality in Adulthood and the Mediating Role of Psychosocial Resources. Journal of Family Psychology. 25 (4), 615-619
Schneller, D. & Arditti, J. (2004). After the breakup: Interpreting divorce and rethinking intimacy. Journal of Divorce and Remarrige. 42:1-37
Stone, M. (1972) Treating the Wealthy and Their Children. Int. J. Child Psychotherapy., 1:15-46.
Thaler, R. H. (2017). Misbehaving: The making of behavioral economics. W. W. Norton & Company
Wallerstein, J. S., & Kelly, J. B. (1996). Surviving the breakup: How children and parents cope with divorce. New York: Basic Books
Whitton, S. W., Rhoades, G. K., Stanley, S. M., and Markman, H. J. (2008). Effects of parental divorce on marital commitment and confidence. Journal of Family Psychology,22, 789-793
Winnicott, D. W. (1958). Collected Papers: Through Paediatrics to Psycho-Analysis. Tavistock Publications
Wolchik, S. A., Tein, J., Sandler, I. N., and Doyle, K. W. (2002). Fear of abandonment as a mediator of the relations between divorce stressors and mother-child relationship quality and children’s adjustment problems. Journal of Abnormal Child Psychology, 30, 401–418
Zemp, M., Bodenmann, G., & Cummings, E. M. (2016). The significance of interparental conflict for children. European Psychologist, 21(2), 99–108
