בין פרויד לפורנו: תשע פנטזיות על אהבה

30.03.25

עמוס פריבס

לפניכם ההקדמה מתוך הספר "בין פרויד לפורנו: תשע פנטזיות על אהבה" מסדרת "הדשא הגדול" (2025), באדיבות המחבר עמוס פריבס והוצאת פרדס.

לראות סקס בכל מקום

בדיחה ידועה מספרת על פסיכולוג שמציג בפני המטופל שלו כמה כתמי דיו, ושואל אותו מה הוא רואה בהם. "כּוּס, כּוּס פתוח, כּוּס הפוך, כּוּס גדול, ולידו עוד כּוּס קטן שרוכב על אופניים", משיב לו המטופל. "אדוני! איזה תשובות פורנוגרפיות אתה נותן!" מזדעזע הפסיכולוג. "אני?!" עונה לו המטופל המופתע, "תראה איזה תמונות אתה מראה לי!".

צחוק בצד, התהייה מי אחראי לתוכן המיני אכן מרחפת בקליניקה בכל פעם שמדברים על סקס: האם מי שמביט או מי שמביטים בו? מי שחושף את עצמו או דווקא מי שמזמין את האחר להיחשף? כך או כך, נראה שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין שיחשבו עליו שהוא רואה סקס בכל מקום. ואולי בשל החשש הזה המחשבה שיש קשר בין דחפים מיניים לקשת רחבה של מצבים נפשיים, מעוררת בימינו התנגדות דומה לזו שעוררה כשניסח אותה לראשונה פרויד בווינה של סוף המאה ה-19 .

ובכל זאת, יש תכנים פסיכולוגיים שמופיעים כמעט בכל מקום. כמו אותו לב אדום מאויר שמעטר כרטיסי ברכה לוולנטיין, שלטי נאון של מועדוני חשפנות בווגאס וציורים של ילדי הגן לרגל יום המשפחה. הלב הזה מסמן בנוכחותו רשת עדינה ועקשנית של קשרים נפשיים שמחברת בין היצרי, המשפחתי והרומנטי והופכת את החוויות המיניות שלנו למסובכות כל כך. תיאוריות פסיכולוגיות רבות בוחנות את הקשרים האלה מזוויות שונות ומנסות להצביע על היבטים ארוטיים בחוויה הילדית או על התפקיד שממלאות כמיהות ילדיות בקשרים מיניים בוגרים. בשורש הניסיון הזה ניצבת האמונה שההכרה במורכבות של דחפינו המיניים מסייעת לנו להבין טוב יותר את הכוחות שפועלים בנו ומפעילים אותנו, ומאפשרת לנו לגלות חמלה רבה יותר כלפי עצמנו וכלפי אחרים.

אבל האופן שבו שלובה המיניות באזורים נפשיים ופיזיים כה רבים בתוכנו הוא גם מה שהופך את הניסיון להבינה לחסר סיכוי. כמו הדג שנשאל: ״איך המים היום?״ וענה: ״מה זה מים", כך גם המיניות מעצבת בדרכים גלויות וסמויות היבטים רבים כל כך בתפיסת המציאות שלנו, בהם גם תהליכי ההתבוננות עצמם, עד שכמעט אי-אפשר לעצור ולהסתכל עליה מבחוץ. במובן הזה נראה שחלקים מסוימים מחיינו הדחפיים נידונו להישאר תמיד מחוץ לטווח התפיסה שלנו.

אותו קשר מורכב בין מיניות לחוסר ידיעה מביא לכך שלצידה של ההתקדמות המדעית בשנים האחרונות, ואולי אפילו בגללה, הופך השיח על תופעות מיניות למבולבל יותר ויותר. בעוד החשיבה הדתית מקנה מסגרת של כללים שנועדו לארגן ולהסדיר את החיים היצריים שלנו, המדע - שהפך לכלי העיקרי לגיבוש גוף ידע תקף ורלוונטי במערב החילוני - מתקשה לנסח תובנות שימושיות הנוגעות למיניות. המורכבות של החוויות המיניות והפוטנציאל הטראומטי שיש לחשיפה לתכנים בעלי אופי ארוטי, מקשים מאוד לבחון שאלות מחקר ממוקדות הנוגעות למיניות, או לתכנן ניסויי מעבדה שיבחנו שאלות אלה. מי שבכל זאת רוצה לחפש ראיות אמפיריות שתומכות ברעיונות הפסיכואנליטיים הקלאסיים בנוגע למיניות, יכול להביט בנתונים שפרסם לפני כמה שנים "פּוֹרנהַאבּ", אתר הפורנו הגדול בעולם. בין השאר אפשר לראות שם לאיזו פופולריות זוכים סרטונים שכותרתם ״בן ואמא חורגת סקסית״, המייצגים פנטזיה אדיפלית; וסרטונים התומכים ברעיון הפרוידיאני שהריגוש המיני אינו מוגבל לאיברי הרבייה שלנו, אלא בא לידי ביטוי גם בשימוש שלנו בפה, ביחסנו לפעולת האכילה, בעיסוק שלנו בפי הטבעת ובצואה ובעוד כמה שילובים גופניים ורגשיים יצירתיים שאפילו פרויד לא הצליח לחשוב עליהם.

האופי הפרוע של הכותרים הפורנוגרפיים הפופולריים מפתיע פחות כשנזכרים בדלתות השירותים בבית הספר התיכון ובתחנות הרכבת הגדושות באיורים מיניים ובבדיחות גסות. נדמה שכאשר אנשים מרגישים שהם במרחב פרטי ובטוח, שבו אפשר לשחרר פסולת גופנית ונפשית ולהגיד מה שרוצים, הם מדברים בעיקר על סקס.

ספר זה מבקש להתבונן בתוכן מיני שמנוסח במרחב אנונימי ומשוחרר כזה, ולהציע מעין ניתוח פסיכולוגי לווידויים הגסים מדלת השירותים. את דלתות תא השירותים מחליפה בו תיבת המייל לפניות אנונימיות של המדור שלי באתר עיתון הארץ, שאליה מוזמנים הקוראים לשלוח כל שאלה או דילמה שמטרידה אותם. העובדה שתקשרתי עם הפונים בצורה דיגיטלית, ללא פרטים מזהים, עודדה אנשים לשתף אותי בחופשיות ובבטחה במה שמטריד אותם, וכך התמלאה עד מהרה התיבה בשאלות הנוגעות להתלבטויות רומנטיות ולרגעים אינטימיים מביכים ולא פוטוגניים.

כדי לשרטט תמונה רחבה ככל האפשר של הכוחות הנפשיים המעורבים בדילמות שנשלחו אליי, בחרתי לארגן את הפרקים בספר סביב תשע פנטזיות פופולריות שנוגעות לאהבה ולמיניות. בכל אחד מהפרקים קיבצתי יחד שאלות שמאירות צדדים שונים של פנטזיה מסוימת, וניסיתי להבין איך היא משפיעה על חוויותינו ועל התנהלותנו בהקשרים שונים. חלק מהשאלות והתשובות שהופיעו במדור מובאות פה בגרסאות מורחבות, ולצידן שאלות ותשובות חדשות שמתפרסמות לראשונה. הבחירה להציג דילמות שונות תחת אותה כותרת נעשתה מתוך מחשבה שההתבוננות באופן שבו סיטואציות רומנטיות וארוטיות, שנראות במבט ראשון שונות ואפילו מנוגדות, קשורות זו לזו, יכולה לסייע לנו להבין לעומק את הפנטזיה המינית הסמויה שניצבת בבסיסן.

חלק גדול מהשאלות שאביא עוסקות בקונפליקטים מיניים שנטועים באקלים התרבותי הנוכחי - אפליקציות של היכרויות, פורנו אינטרנטי, סדנאות של מיניות אלטרנטיבית. נדמה שהקשיים וההתלבטויות שעולים בהקשרים הללו נובעים מהאופי הדינמי והמשתנה של השיח התרבותי על מיניות ומהאופן שבו הוא משרטט בכל פעם מחדש את קו הגבול בין הראוי למגונה. כך, לדוגמה, תופעות כמו פלואידיות מגדרית או מערכות יחסים פוליאמוריות, שסווגו עד לא מזמן כפתולוגיות, זוכות בימים אלה ללגיטימציה תרבותית חדשה. מנגד סגנונות פלִרטוט או הומור מיזוגיני בני עשרים שנה מסומנים כהתנהגות פוגענית. טבעי אפוא שבאקלים הפכפך שכזה יחושו אנשים רבים מבולבלים באשר לדרך הנכונה והלגיטימית לבטא את רצונם בקשר, בקִרבה או במגע.

אולם מזווית אחרת אפשר לומר גם את ההפך הגמור ולהצביע על שאלות שנשאלו ומעידות על קונפליקטים מיניים בעלי אופי נצחי ולא משתנה. שכן בעוד שספרי פיזיקה או מדע פופולרי שנכתבו לפני 150 שנה עלולים להיראות כיום תלושים והזויים, עודנו יכולים, כך נדמה, להזדהות עם הלבטים ועם הייסורים הרומנטיים של גיבורים ספרותיים מהתקופה ההיא. בהמשך לכך, ניתן לטעון שלדילמות שמעצבות את החוויות ואת המתחים המיניים יש גרעין קבוע ־ קנאה לאהובינו, הקושי לשמר ריגוש ארוטי בתוך קשר מונוגמי ארוך, וכמיהה למושאי אהבה מושלמים, שמפריעה לנו למצוא סיפוק במערכות היחסים הנוכחיות שלנו. כל אלה מופיעים בשאלות בספר הזה, וגם בספרות הרוסית מתחילת המאה שעברה ובסיפורים מיתולוגיים בני אלפי שנים.

המתח הזה בין התרבות לטבע והשאלה אם הקונפליקטים המיניים שלנו נובעים מדינמיקות פנימיות לא פתורות או ממציאות תרבותית וחברתית מבלבלת, אינם מעניינים רק אינטלקטואלים, אלא גם מטופלים שמגיעים מוטרדים לקליניקה ושואלים אם הקושי שלהם למצוא זוגיות קשור ליחסיהם עם הוריהם או לסביבה הרעילה באפליקציית ההיכרויות, או אם חוסר היכולת שלהם להימשך לבן או לבת הזוג נובע מקושי אנושי בסיסי לשלב משיכה מינית עם אינטימיות רגשית, או מהאפקט המאלחש של פורנו אינטנרנטי.

נראה שאין תשובה פשוטה לשאלות האלה. יתרה מזו, אפשר לומר שהמתח שנוצר במפגש בין מציאות חברתית משתנה לגרעין פנימי– אינסטינקטיבי, נוקשה ולא גמיש, הוא שהופך את החוויה המינית שלנו למסובכת כל כך. בדיוק כמו התשובות הגסות שעלו בין המטפל למטופל בבדיחה, אין באמת דרך לקבוע מאין נובע הקונפליקט המיני: האם מהגירויים המבלבלים במציאות החיצונית או מהכוחות הפנימיים שפועלים בתוכנו?

שתי חידות שהופכות לאחת

במובנים רבים החוויה של מגע מתמיד עם מסתורין ועם כוחות שמעבר לנו מלווה את התפתחותנו המינית במשך השנים. עוד לפני שמתגבשת אצל התינוק או הילד זהות ברורה או הבנה מורכבת של הסביבה, הוא מבחין שנגיעות באיברי מין שלו ושל אחרים מפעילות את המבוגרים סביבו בדרכים שונות ומשונות. מראשית חיינו מקודדת המיניות לתוך דרישות, איסורים וצירופים חידתיים כמו ״איברים פרטיים״, שמסמנים עבורנו את הגבולות המיניים עוד לפני שאנחנו יכולים להבין אותם. כך המפגש הראשון שלנו עם תכנים מיניים הוא גם המפגש הראשון שלנו עם תעלומה חברתית ועם התהייה מדוע אחרים מגיבים אלינו במצבים מסוימים כפי שהם מגיבים.

אולם בד בבד יש למיניות שלנו ביטוי חידתי נוסף, שחושף אותנו לתעלומה מסוג אחר לחלוטין - זו שטמונה בשינויים פיזיולוגיים מאיימים המלווים בגרייה גופנית מערערת. מהזווית הזו נחווית המיניות ככוח דחפי עלום שמתעורר בנו במפתיע, משפיע עלינו באופן שאיננו יכולים להבינו או לשלוט בו במלואו, וגורם לנו לחשוק בצורות שונות של מגע שטיבן ומשמעותן אינם ברורים לנו עד תום.

שתי החידות הללו, זו שמנסה להבין את מה שקורה בחוץ וזו שתוהה מה קורה בפנים, נפתרות במידת–מה כשנעשה הקישור ביניהן. היכולת לקשר בין החוויה המינית הפרטית שלנו למציאות החברתית סביבנו, מסייעת לנו להבין למה הגיבו אלינו המבוגרים כפי שהגיבו במצבים שונים, מדוע אסרו על צורות מסוימות של חשיפה או מגע באיברים מסוימים, ומה ההיגיון שבבסיס הדרישות שהפנו כלפינו. בד בבד מאפשר לנו הקישור בין החוויה האישית שלנו לתפיסה החברתית–כללית של המיניות לתת כותרת ברורה לאוסף התהליכים הפיזיולוגיים והרגשיים שפועלים בנו בהקשרים ארוטיים, ולהבין טוב יותר את משמעותם ואת התפקיד שהם אמורים למלא בחיינו.

אבל הגילוי הזה לא רק מרגיע אותנו, אלא גם מעורר צורות חדשות של אי-ודאות מערערת. למעשה יש לא מעט פסיכולוגים שמתייחסים אליו כאל רגע טראומטי. שכן למחשבה שהמיניות הייתה בתוכנו וסביבנו כל הזמן בלי שנבין אותה או נכיר בה, יש השפעה מטלטלת. ההבנה שכוח שלא היינו מודעים לו השפיע עמוקות על חוויותינו ועל התנהגותנו, חושפת עד כמה מוגבלת יכולתנו להבין את עצמנו ואת העולם, ומעלה תהיות באשר לשתי הזירות הללו. אפשר לומר שהרגע שבו אנחנו מגלים את המיניות, הוא גם הרגע שבו אנחנו מגלים את הלא מודע שלנו. כלומר, אנחנו מתוודעים לראשונה לרעיון השערורייתי שאנחנו לא תמיד מודעים לעצמנו, וברגעים רבים מופעלים בלי שנרגיש, או מרגישים אך לא מבינים עד הסוף את מקור הרגש ואת משמעותו.

זו גם הסיבה לכך שרבים מאיתנו חווים את גיל ההתבגרות כתקופה מבלבלת כל כך, המעוררת בתוכנו שאלות גם בנוגע לתפיסת העצמי שלנו וגם בנוגע להיגיון שמנחה את המציאות החברתית סביבנו. במובן הזה אפשר לומר שלגילוי המיניות יש השפעה פסיכולוגית מורכבת. שכן ברמה מסוימת הוא מעניק תשובה על השאלות שהטרידו אותנו, אך בד בבד הוא מעלה אוסף של חידות חדשות באשר לכוחות שפועלים בתוכנו וסביבנו.

האפקט המערער שיש לגילוי המיניות שלנו וליכולתנו לקשר בין הכוחות הדחפיים שפועלים בתוכנו להגבלות וכללים חיצוניים, מתואר בסיפורים מיתולוגיים רבים (אדם וחווה, אדיפוס המלך ועוד). הגיבורים בסיפורים אלה מתמלאים בושה, אשמה ופחד ברגע שהם מבינים את הקשר בין האזהרות ששמעו בשנות חייהם הראשונות לבין האופן שבו התנהגו ופעלו בבגרותם. הבהלה שמתעוררת בהם בעקבות תגליותיהם מומחשת בסיפור אדם וחווה בַּמהירות שבה כיסו עצמם לאחר הטעימה מעץ הדעת, ובסיפור של אדיפוס בבחירתו לנקר את עיניו באבזמי השמלה של אשתו–אמו לאחר שגילה את זהותה האמיתית. בדומה לאותם גיבורים מיתולוגיים, גם אנחנו לכודים בתנועה אמביוולנטית שבה אנחנו מגלים את המיניות שלנו ומייד מצפינים אותה, רוצים להבין אבל מפחדים לדעת. נדמה אפוא שפועלים בנו כוחות מנוגדים. לצד דחף לחשוף את המסתורין האופף את העולם הארוטי ורצון לתת ביטוי לתשוקתנו המינית, אנחנו מתקשים להתמודד עם האופן שבו מערערת החשיפה הזו היבטים שונים בדימוי העצמי ובתפיסת העולם שלנו. ההבדל הדרמטי בין התאורה המשרדית הבוהקת לאור העמום במועדונים ממחיש עד כמה העיסוק באזור הדמדומים שבין החבוי לנגלה ומשחקים של חשיפה והסתרה ממשיכים להיות חלק בלתי נפרד מהחיים המיניים הבוגרים שלנו. במובן הזה, האתגר שמציבות בפנינו שתי החידות של המיניות - הניסיון להבין מה פועל בנו ומה מפעיל את האחר שמולנו ־ לעולם אינו נעלם, אלא רק משנה צורה וממשיך ללוות אותנו שנים ארוכות.

הניסיון המתמשך לקשור בין שתי השאלות הללו - מה אני רוצה ומה רוצים ממני - ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו. בדומה למודלים הפסיכולוגיים הרואים בנפשנו מעין מכונה שמורכבת ממנגנונים מתואמים שמאזנים לחצים וכוחות מסוגים שונים, גם אנחנו מנסים כל העת להמשיג את החוויות המיניות הפרטיות שלנו בעזרת דימויים ורעיונות ששאובים מהמציאות האובייקטיבית שמחוצה לנו. בד בבד, כמו בספרי הילדים שבהם מתוארים צמחים כ״צמאים״ וקטר כ״מתאמץ״, אנחנו מנסים להבין את הכוחות שפועלים בעולם סביבנו דרך מצבים רגשיים שאנחנו מצליחים לזהות בעצמנו. אחת הסיבות לכך שהמיניות משפיעה השפעה דרמטית כל כך על התנהלותנו (והסיבה לשימוש במטאפורה התנ"כית הידועה שקושרת בין מיניות לידיעה), היא שהתהליך שמתואר כאן, שבו אנחנו מפתחים מודעות למיניות דרך קישור בין מצבי עוררות פנימיים למבנים חברתיים במציאות חיצונית, ניצב בבסיס רוב תהליכי החשיבה המתקדמים שלנו.

אבל, כאמור, מכיוון שהניסיון שלנו לקשור בין פנים לחוץ מעמת אותנו עם היבטים שונים של חוסר ידיעה - ניסיון זה זרוע קונפליקטים, צרימות ופערים מכל מיני סוגים. על הרקע הזה אפשר לראות ברבות מההמשגות הפסיכולוגיות שעוסקות במיניות ניסיון להתמודד עם המתחים הללו. חלק מההמשגות מנסות לקשור יחד את שתי החידות, לסייע לנו לזהות את נקודות הדמיון בין כוחות שפועלים בתוכנו לכוחות שמפעילים אחרים - ובכך לעזור לנו לחוות את העולם כסביבה מובנת ומוכרת יותר. המשגות אחרות מכוונות אותנו דווקא להבחין בין חוויות פנימיות לכוחות שמופעלים עלינו מבחוץ ולשחרר אותנו מהצורך להתאים את הפנטזיות הפרטיות שלנו למה שהסביבה רואה בו דבר נחשק או ראוי. אותה הבחנה יכולה לאפשר לנו לבוא במגע עם התשוקה שלנו בלי שנרגיש מחויבים לבחון את מידת התאמתה למה שרוצים או מצפים מאיתנו, ולסייע לנו להבין את הכוחות שמפעילים אנשים קרובים אלינו לא רק דרך מה שאנחנו מצליחים להזדהות איתו. כך או כך, העיסוק בנקודות ההשקה בין שתי החידות של המיניות הוא עניין מאתגר מאוד. שכן הוא תובע מאיתנו להכיר בכך שיכולתנו לדעת איך מה שקורה בתוכנו קשור למה שקורה סביבנו מוגבלת למדי.

במאמר ״על התיאוריות המיניות הילדיות״ מתאר פרויד איך המפגש שלנו עם החידות המיניות המוקדמות, וההסברים החלקיים שאנחנו מגבשים במהלכו, מעצבים היבטים רבים בדימוי העצמי שלנו ובתפיסת עולמנו. בעקבות שיחות שקיים עם ילדים קטנים, הוא מראה כיצד הם משתמשים בידע המוגבל שעומד לרשותם בנוגע למציאות הפיזית והחברתית כדי לנסח השערות הן באשר לטיבה של הקרבה המינית שהם מזהים בין ההורים והן באשר לדחפים שפועלים בגופם שלהם. כך, למשל, רבים מהם מדמיינים את הקרבה המינית כסוג של חיבוק דביק, כמשחק משותף בצואה או כקטטה אלימה, ומייחסים לעוררות גופנית משמעות רגשית כלשהי כשהם מתארים את איברי המין של עצמם כ״גאים״, ״כועסים״ או ״מצחיקים״.

אף שניסיונותינו האינפנטיליים להסביר לעצמנו את דחפינו המיניים, או את האינטראקציה האינטימית שמתרחשת בין האחרים, נעשים רלוונטיים פחות ככל שהידע הממשי שלנו על העולם גדל, יש להם השפעה עקיפה ארוכת טווח על חיינו. שכן הפתרונות שאנחנו מוצאים לחידות המיניות שמטרידות אותנו בשלבי חיים מוקדמים, מעצבים את האופן שבו אנחנו תופסים מערכות יחסים קרובות ומתנהלים בהן; והדינמיקה באותם קשרים קרובים מעוררת תהיות חדשות באשר למיניות, ואלה מעוררות עוד תשובות ועוד שאלות, במין תנועה מעגלית שמנציחה ומזינה את עצמה. כך, כמו גל שנוצר במפגש שבין האוויר לים, גם המיניות שלנו מתהווה בקו התפר שבין מה שבתוכנו למה שבחוץ: היא מעצבת את האופן שבו אנחנו תופסים את הגירויים סביבנו ובד בבד מתעצבת על ידם, בתנועה שקושרת יחד פנטזיה ומציאות.

התחקות אחר אוסף החידות והפתרונות המיניים שאדם ניסח וגיבש לעצמו במרוצת השנים תסייע לנו לגבש תמונה מלאה יותר של עולמו הרגשי. מעניין, למשל, לחשוב על האדם הדיכאוני כעל מי שלצד עייפות, עצבות כרונית ונטייה לפרש אירועים באור שלילי, נושא בקרבו אוסף דימויים על כוחות יצריים הפועלים בו ובאחרים - כמו המחשבה שיש בו משהו נרפה או לא אטרקטיבי, או התחושה שאנשים סביבו יודעים להתענג על מגע אינטימי באופן שלם או מיומן יותר ממה שהוא מסוגל לו. לפי הגישה הזו, ההתייחסות לחתימת הפנטזיה המינית שכמוסה באותה עמדה נפשית דיכאונית יכולה לעזור לנו להבין אותה ולטפל בה טוב יותר.

לרוב, כשמטופל מספר לך מה הוא מדמיין שקורה בין אנשים אחרים בהיעדרו, איך לדעתו הם מתקשרים ונוגעים; כשהוא משתף אותך בתחושותיו באשר לגופו וליכולתו (או אי-יכולתו) לגעת באחר בצורה מרגשת; כשהוא מדבר איתך על אזורים פנימיים לא חדירים שהוא מזהה בעצמו או על רגעים שבהם גירויים מבחוץ חודרים לתוכו ומפעילים אותו בעוצמה לא מובנת - נדמה שמתגבשת אצל שני הצדדים בשיחה הבנה חדשה בנוגע לדברים שמטרידים את המטופל או מכאיבים לו ולמקומות שאליהם היה רוצה להגיע. כשאותן פנטזיות ראשוניות הנוגעות למגע או לקשר מקבלות ביטוי בחדר הטיפול, התחושה היא ששיחה עצורה ואינטימית מאוד בין החושף למתבונן, שנדמה שרק חיכתה להתרחש, מקבלת סוף–סוף צורה ומשחררת מרחבים חדשים של תנועה נפשית.

לנוכח הרעיונות האלה, חשוב לומר שאין בספר הנוכחי שום יומרה להציע מענה מוחלט לשום סוגיה שמוזכרת בו, אלא רק ניסיון לעזור לקוראים ולקוראות להבין טוב יותר את אוסף התפיסות שגיבשו לעצמם באשר למיניות, ולהציע להם דרכים חדשות להתבונן בו.

קארל יונג מתאר באוטוביוגרפיה שלו איך ניסיון לבוא במגע עם תכנים נפשיים שהיו זרים לו ורחוקים ממנו סייע לו בהדרגה להרגיש קרוב ומחובר יותר למה שנמצא סביבו: ״כאילו הניכור שהפריד אותי מהעולם החיצוני דעך וחשף בפניי זרות לא צפויה שנמצאת בתוכי״. בעיניי, ההבנה שהגבולות שאנחנו מסמנים בינינו לבין האחרים משקפים פעמים רבות ניסיון להרחיק מעצמנו תכנים פסיכולוגיים מאיימים ומבטאים מחסומים פנימיים שאיננו מודעים להם, היא בעלת ערך רב.

בהמשך לדברים האלה, אני מקווה שכאשר הקוראים יצליחו להרגיש קרובים לחוויה ארוטית שנראתה להם זרה, או לזהות בעולמם הפנימי הדהוד לתוכן ארוטי שהיה עד כה שונה ואחר - הם יוכלו להתקרב בדרכים חדשות לעצמם ולאנשים בחייהם.

מיניות ועיוורון

מסכת מוכרת בתלמוד הבבלי מתארת ניסיון של קבוצת רבנים לעזור לבני ישראל ללכת בדרך הישר בסילוק התאווה המינית מהעולם. חברי הקבוצה, שמודאגים מהאופי המשחית של הריגוש הארוטי, מצליחים לכלוא את היצר המיני במשך שלושים יום. אולם בעקבות מעשה זה, נחה רוח נכאים על האדם ועל הטבע, ואפילו ״ביצה טרייה אחת לא נמצאת״. לנוכח ההבנה שמידה של יצריות חיונית לקיומם של החיים בעולם, מנסים הרבנים לחסל רק את החלקים הלא בריאים של היצר, ומגלים שאי–אפשר ״להרוג את חציו״. בלית ברירה הם מחליטים ״לכחול את עיניו״ של הדחף המיני, כלומר לעוור אותו. ובזכות הגבלה חלקית זו, טוען המספר התלמודי, מצליח האדם שלא להימשך לאמו או לבנותיו. כך, יותר מאלף שנה לפני פרויד, קושרת האגדה התלמודית בין מיניות, קונפליקט והדחקה, ומנסחת תפיסה רבת פנים של מיניות ככוח שבונה ומכונן את המציאות ומאפשר חיים ופריון, ובה בעת מאיים על אותם הדברים בדיוק. במהלך כמעט פסיכואנליטי היא מתארת איך הרצון להרחיק את המתחים הארוטיים מהמרחב המשפחתי מוביל לדחיקת חיי היצר אל מחוץ למודעות ולהיווצרות נקודות של עיוורון פסיכולוגי. במובן זה ממשיך הספר הנוכחי את העיסוק (גם היהודי) רב השנים בכוחות קונפליקטואליים ששלובים במיניות שלנו, ובאופן שבו הם מקשים עלינו לדעת גם את עצמנו וגם את העולם (במובן התנ"כי והמילולי גם יחד).

נ"ב: במהלך העבודה על הספר הבחנתי שחלק גדול מהשאלות שהופנו אליי משרטטות תמונה מסורתית ואפילו מיושנת של דינמיקה בין המינים: נשים הפנו אליי שאלות שעוסקות בהתאוששות מאונס ומתקיפה מינית, בפנטזיות מזוכיסטיות ובקושי להתמודד עם פרידה; ואילו הגברים - שאלות שעוסקות בהחפצה, בחיזור אגרסיבי או דביק מדי ובאלימות מינית. אפשר לומר שדפוס זה מעט מפתיע בהתחשב בכך שהתקשורת האנונימית ביני לבין הקוראים אפשרה להם לשתף אותי גם בתכנים שאינם מתיישבים עם סטיגמות מגדריות נוקשות. ככלל, אפשר להסיק מכך שההתנהלות האינטימית של הרבה מאוד אנשים (בישראל לפחות) עדיין שמורה בתבניות סטראוטיפיות. אך מעניין לחשוב גם על האפשרות ששכבה חברתית מסוימת, שממנה הגיעו חלק נכבד מהשאלות, מתקשה להתמודד לא רק עם תכנים רגשיים שחורגים מהקלישאה המגדרית, אלא גם עם אלה שעולים עימה בקנה אחד. בקליניקה הבחנתי לא פעם במטופלים שהתביישו כאשר מצאו את עצמם מגלמים תפקידים קלאסיים של ״גבר אטום״ או ״אישה קטנה״. נדמה שהרגישו שתפקידים אלה אינם עולים בקנה אחד עם היבטים אחרים, ״מתקדמים יותר״, בתפיסה העצמית שלהם. נראה אפוא שכמו בתקופות קודמות גם השיח העכשווי בענייני מגדר ומיניות מעורר מתח בין חלקים בחוויה המינית שנראים לנו פסולים או פרימיטיביים לבין התפיסות התרבותיות הרווחות, שמבליעות ציפייה שלפיה עלינו להשתחרר מאותם חלקים. בכל מקרה, בחרתי לעסוק בשאלות שהגיעו אליי - כפי שהגיעו.