ליאורה סוטו ואיתן גילור מילר
בכתיבת הספר 'פוליטיקה-טיפול-אהבה', ממנו מובא פרק לקריאה בסופה של הקדמה זו, חקרנו את הקשר בין סוגיות פוליטיות לבין פסיכותרפיה. עשינו זאת בהקשר של מלחמת צוק-איתן ושל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר גם אז, בדומה לימי המחאה הנוכחיים, הדיונים סביב הסטריליות של הטיפול התמלאו בלהט ובפיצולים, בעוד המצב הפוליטי השפיע על כל השותפים לתהליכי הטיפול. לתפיסתנו, טיפול טומן בחובו גם אקט פוליטי אשר במצבים מסוימים עשוי להיות חתרני. הקונפליקט סביב מקומה של פוליטיקה בחדר הטיפול ומקומם של מטפלים ומטפלות בשיח הפוליטי עולה ביתר שאת נוכח האירועים הפוליטיים האחרונים. עם זאת, אנו מכירים קונפליקט זה משלל מצבים קודמים, מתקופות בהן היינו חשופים לאיום משמעותי, מבפנים או מבחוץ, כמו מגיפה או מלחמה. אירועים אלו שמים אותנו ואת מטופלינו לעיתים קרובות באותו צד של המתרס, אחוזים באותה חרדה תחת צילו של איום, או לחלופין בקטבים הפוכים, לאור מחלוקות ציבוריות, מוסריות ואתיות.
לתחושתנו, מסלולי ההכשרה במקצועות הפסיכותרפיה כיום לרוב אינם מקנים למטפלות ולמטפלים כלים להתמודד באופן מעמיק בחדר הטיפולים עם שאלות פוליטיות בכלל ועם סוגיות של זכויות אדם בפרט. לפיכך, לאירועים אשר מעוררים שאלות וסוגיות מסוג זה ישנו הפוטנציאל ליצור לחץ רגשי משמעותי על המפגש הטיפולי. להבנתנו, היעדר הכשרה זו מעלה את הסיכוי לשחיקה ואף לפגיעה משמעותית במטופל או במטפל. כמו כן, הוא עלול להביא להימנעות מעיסוק בפוליטיקה באופן גורף מתוך מחסור בכלים להתמודד עם המורכבות הנכרכת בו. אכן, רבים המטפלים והמטפלות אשר רואים בטיפול מעשה מנותק מן המרחב הפוליטי, ואף מעדיפים אותו ככזה.
יחד עם זאת, דומה כי גם מטפלים אשר מאמינים כי על הטיפול להישאר מנותק מעמדות פוליטיות יסכימו כי בין המטרות של כל תהליך טיפולי תהיה שאיפה להעצים את המטופל או המטופלת, להרחיב את היכולות שלהם ולשחרר אותם מדפוסי חשיבה מגבילים המצמצמים את התנהלותם בעולם, בין אם מקורם בהיסטוריה האישית או החברתית-תרבותית. כמטפלים ומטפלות, אנו לרוב סבורים כי מחובתנו לסייע למטופלינו להשתחרר מכבלים הפוגעים בהם וממציאות המזיקה להם, באמצעות טיפוח ההבנה שיש דלתות חדשות שבכוחם לפתוח וכי יש שבילים חדשים שיוכלו ללכת בהם, אם ירצו בכך. טענתנו היא שמטרות אלו הן בפועל בעלות רבדים פוליטיים. כמטפלים ומטפלות, המהפכה החתרנית-נפשית שאנו יוצרים היא מתן אפשרות לעמדה אקטיבית של המטופלות והמטופלים שלנו אל מול מציאות חייהם.
הספר 'פוליטיקה-טיפול-אהבה' מתאר מקרה בוחן של מטופלת ערבייה-מוסלמית-ישראלית, שעברה טיפול אצל מטפלת ישראלית-יהודית, תוך שהוא מציע בחינה תיאורטית ומעשית של המשגות פוליטיות ופסיכולוגיות שונות. הספר בנוי בעיקר כשיחה בין המטפלת עצמה (ליאורה סוטו) לבין מטפל אחר (איתן גילור מילר), המתנהל באופן גלוי ואישי, מחובר אל התפיסה המקצועית כי ניטרליות טיפולית עלולה להיות מאולצת ואף מטעה, וכי הרעיונות התיאורטיים ברורים וחדים יותר כאשר הם מגיעים בהקשר הסובייקטיבי של אומרם. השימוש בסובייקטיביות בחדר הטיפול דורש לא רק חשיבה מעמיקה על הדרך שתיטיב עם המטופלים והמטופלות שלנו, אלא גם אומץ המאפשר את הדיאלוג על הדומות והשונות שבינינו. מתוך השיחה שבספר ושאלות של חשיפה עצמית, מתואר הממשק שבין פוליטיקה וטיפול, ועולה הצורך להבין כיצד סוגיות פוליטיות שונות משפיעות על המתרחש בחדר הטיפול.
במקביל לכך, הספר בוחן את האפשרות של מטפלים ומטפלות להיות סוכני שינוי משפיעים גם מחוץ לחדר הטיפול. חוק חובת הדיווח, המגדיר את חובתו של מטפל, ככל אדם, להתערב כאשר קיים חשד לפגיעה גופנית, נפשית או מינית בקטין, היא דוגמה מצוינת ובולטת לכך. טענתנו היא כי העדר של חובת פעולה במקרים אחרים, אינה פותרת אותנו, אנשי מקצועות הטיפול, ממחויבות אתית ומוסרית לפעול כאשר אנו מזהים יסוד סביר של פגיעה בציבור מטופלינו, בין אם אלו הקונקרטיים, או קבוצות מוחלשות עליהן חלקם נמנים. אנו מאמינים כי פגיעה בחופש ופגיעה בשוויון הן טראומטיות ומצמצמות את בריאות הנפש של האדם, ולכן אנו רואים בכך כחובתנו המוסרית למנוע מצבים אלו ולשם כך להילחם לטובת מטופלינו. בקונטקסט זה, בחרנו לשתף כעת עם קוראי בטיפולנט פרק מן הספר שכתבנו בעבר, ואשר הסוגיות בו הוא עוסק ממשיכות לפגוש אותנו במצבים חברתיים מגוונים.
הספר 'פוליטיקה–טיפול–אהבה' מתאר סיפור דרמטי, מתפתח ומרתק של טיפול במטופלת ישראלית-ערביה צעירה ושמה נוּר. בתוך הקשר חברתי רחב של סכסוך מדיני עקוב מדם, מתקיים תהליך של מפגש טיפולי בין נור וליאורה, מטופלת ומטפלת בנות תרבות ולאום שונים.
סיפור זה שזור בסיפורם של מחברי הספר, איתן וליאורה, המביטים על התהליך הטיפולי מתוך פרספקטיבה אישית, מקצועית וחברתית. הם חולקים עם הקורא את האופן שבו החיים האישיים והמקצועיים שלהם נוגעים ומשפיעים על ההתמקמות שלהם מול תהליכי הטיפול; בהקשר זה הם מציעים את המונח "עצמי-קהילה". התנועה בספר אשר נעה בין כמה צירי זמן, כמה מספרים וכמה שפות, הולידה תובנות מרחיבות דעת מתחום הטיפול הנפשי, החברה והפילוסופיה.
ליאורה סוטו היא מטפלת באמנות ומדריכה מוסמכת. מרצה במוסדות אקדמיים ללימוד טיפול באמנות; מחברת של הספרים: "טיפול בלב ים (ולא באקווריום)״ (2018); "לגעת בנפש – פסיכותרפיה באמצעות חומרים וצבעים" (2008); "כעס, פחד וגעגועים יצאו לטיול" (1996).
איתן גילור מילר הוא מטפל באמנות ומדריך מוסמך; כתב במערכת הבריאות של "הארץ; מרצה בהשתלמויות למטפלים של משרד החינוך ובסדנאות לצוותים מקצועיים.
