חשמל באוויר: סקירת ספרה של איריס רילוב

31.07.24

ד"ר עירית קליינר פז

הקדמה

הספר ''חשמל באוויר'' כשמו כן הוא, ספר מחשמל. העלילה המותחת מתרחשת במידה רבה בעולמה הפנימי של הגיבורה, נילי. דמותה של נילי, אישה שעברה את מחצית חייה, מתמודדת עם אם מזדקנת, בן יחיד שמתרחק ממנה, משבר זוגי וזיכרונות ודמויות מהעבר שמתעוררות מחדש.

היחסים המורכבים עם אמה והמשבר הזוגי שהיא חווה הם 2 קווי עלילה המלווים את הספר כמו חידה. הם מתלפפים סביב אירועים והרהורים של הגיבורה ושולחים ענפים לכיוונים שונים. הקוראת מנסה לפענח מה קרה לאהבה הגדולה של נילי ובן זוגה, יונתן, ובדרך מתעורר החשד שהמשבר מתרחש בחלקו הנכבד בדמיונה הפורה של נילי. אך, זה מה שהופך את הסיפור למעניין, הן מההיבט הפסיכולוגי והן מהזווית הרומנטית.

במבט ראשון, הספר עוסק בתמורות המתרחשות במציאות חייה של נילי, אך בקריאה נוספת, הספר מספק חוויה פיוטית, של תנועה רכה בין מחוזות חייה ונפשה של אישה מתבגרת, שבצעירותה הייתה יותר נועזת ותוססת, וכעת היא בתהליך של דעיכה, תוך מפגש עם הזדמנות לתחיה מחודשת. זוהי אולי החידה העמוקה שמעסיקה את הקוראת (ואולי גם את הכותבת?): מה שאב את חדוות החיים, המיניות והיצירתיות של נילי בבגרותה? האם זו תוצאה בלתי נמנעת של הזמן החולף? האם יכולה הייתה לפעול אחרת? מה חלקה של המציאות ומה חלקו של עולמה הלא מודע לצמצום חדוות החיים שלה?

ייחודו של הספר בכך שאינו בלשי אך עדיין מרתק, אינו עוסק בגיבורים צעירים ותוססים אך עדיין מלא אהבה ותשוקה. בעולם שיצרה רילוב, הדרך, או כמו שנהוג לומר בשדה הפסיכותרפיה, התהליך – הוא העיקר. אולם, הסיפור הינו פרוזה טהורה ואינו חוטא בגלישות לז'רגון מקצועי או פסיכולוגיזם עודף. יחד עם זאת, קוראות וקוראים ממקצועות הטיפול ימצאו בין השורות את איריס רילוב הפסיכולוגית. בסקירה זו אתייחס להיבטים הקליניים ה'מתחבאים' בין השורות, השזורים בחיי הדמויות כמו שהם שזורים בחיי כל אחד ואחת מאיתנו.

איה פרויד? קריאה קלינית ברומן רומנטי

ניתן להשתעשע במהלך הקריאה ולשחק עם הספר במשחק שניתן לכנותו "איה פרויד?". כלומר, לאתר צללים של רעיונות פסיכואנליטיים ותהליכים של שינוי וריפוי, המתרחשים דרך יחסיה של הגיבורה עם טקסטים ישנים וחדשים, עם דמויות שנעלמות וצצות בחייה, ובעיקר עם זרם התודעה שלה עצמה. בניתוח הפרטי שלי, מצאתי את הסיפור בעיקר מהדהד את רעיון הריבוי והאינטגרציה – ככל שנילי מרשה לעצמה לפגוש עוד ועוד היבטים שונים של עצמה ושל הדמויות בחייה, כך מתגברת הרגשת המלאות והחיות אצלה ואצל הסובבים אותה.

על פי ההנחה של הפסיכואנליזה ההתייחסותית, מעבר לאידאל האינטגרציה קיים אידאל נוסף, של ריבוי. בריאות נפשית מתאפשרת מתוך אינטגרציה וריבוי – מימוש מירב ההיבטים השונים של העצמי ומצבי עצמי שונים, ותנועה גמישה ביניהם (מיטשל, 2011). גם בסיפורה של נילי, ככל שהיא מתוודעת להיבטים שלא הכירה באחרים, וככל שהיא פוגשת גם בעצמה היבטים חדשים ורעננים שלא העזה לממש, כך דמותה מתרככת ומתמלאת חמלה ואהבה, לעצמה ולאחרים.

נסיעתו של בן זוגה יונתן לשנת שבתון, והסירוב שלה להצטרף אליו, הם גם סממן של המשבר הזוגי אך מתבררים גם כהזדמנות לשבתון משלה, שבו היא מחוללת, כמעט מבלי משים, שינויים משמעותיים בתפיסתה את חייה, וביחסים שלה עם הקרובים לה, המשתנים אף הם, כמו בטיפול משפחתי מוצלח. גם העבר משתנה, כמו בטיפול טוב, ומקבל משמעויות חדשות אשר נשזרות לנרטיב מיטיב יותר ביחסי הגיבורה עם עצמה. בדומה לספרים מהסוג של "שנה ליד הים" (אנדרסון, 2002), ספרים של העצמה נשית בהן הגיבורה לוקחת לעצמה מרחב וחופש באמצע החיים, כך גם ''חשמל באוויר'' מספק לנילי, ולקוראת המשתתפת במסע, הזדמנות לבחינה מחדש של אירועים ומשמעויות בחייה.

חוט מרכזי בעלילה, אשר מתברר בהמשך כחלק מפתרון החידה הוא הקשר למשורר חשוב וידוע, עודד נפתלי. כנערה שכתבה שירים, היא פנתה אליו בהתרגשות ותקווה לסיוע, ומסרה לידיו מחברת שירים שכתבה. המשורר ניסה לנצל את תמימותה ולהשיג ממנה מגע גופני ובכך נסתיים הקשר עמו. בעידן של טרום המודעות להטרדה מינית, נילי נשאה את זיכרון האירוע ככישלון ואשמה שלה, כחוויה של התרגשות ומבוכה שהיא המיטה על עצמה. כפי שאופייני לטראומות מסוג זה, רוח הרפאים של האירוע חוזרת לרדוף אותה והיא יוצאת לחיפוש שנראה כי מטרתו עימות וסגירת חשבונות עם הגבר הפוגע, אך אט אט מתברר כמסע לחיפוש אחר הנערה היצירתית שכבתה.

הספר לכאורה מהדהד תמה מוכרת, של סופרים ידועים שגזלו את יצירתם של תלמידיהם הצעירים והתמימים ונבנים על ידם, כמו "זמן שאול" של עמליה רוזנבלום (2019) או הדרמה הבלשית "אבירם כץ" אשר מבוססת על הספר "לכתוב כמו אלוהים" (קרביץ, 2020). בשונה מספרים אלה, נילי, הגיבורה של איריס רילוב, צועדת בשביל אחר לגמרי, היא מתרחקת מנקמנות וזעם ומגיעה למחוזות של קבלה, הבנת נפשו של הפוגע וחמלה.

במהלך הקריאה, ניתן גם להתחקות אחר תהליכים שויניקוט היטיב לתאר (2004): דינמיקה של יחסים שנראית כתוקפנות אולם מתגלה כקריאה נואשת לקשר וקירבה. אמה הנרגנת שמתדפקת על דלת בתה בתוקפנות ותובענות, נשמעת כמו מי שרוצה להיות בעצמה הילדה הקטנה ולבדוק עד כמה בתה עומדת במתקפה ומוכנה לשאת אותה, תרתי משמע. נילי, שמכנה עצמה ה"מתנצלת" כשם תואר ולא כפעולה, מציגה את המנגנון הרודפני שמתפתח אצל ילדה שגדלה תחת הפגזות של ביקורת ועוקצנות פוגענית ומטפחת בתוכה ''סופר אגו נשי" – ייצוג פנימי רודני של אמא חרדתית, שדאגותיה לובשות צורה של נזיפות, גערות, ביקורת ובוז, כולם במסווה של רצון טוב. והמשפט החוזר, הצדקני, אחרי כל עלבון צורב: "מה יש? אמת דיברתי".

בחלקו השני של הספר, כשהשינוי בחייה של נילי הולך ומעמיק, מופיעה דמות בשם ''מלאני'' שמרמזת מן הסתם למלאני קליין ואולי מעידה על היעד – אותו מקום שקליין כינתה "העמדה הדיכאונית", אשר בא לידי ביטוי בקבלת ההיבטים השליליים והמתסכלים של החיים מבלי לוותר על שמחה, אהבה ויצריות (טמפרלי, 2008). העמדה הדכאונית זכתה לכינוי עברי הולם על ידי פרופ' מירב רוט – ''להסכין" (רוט, 2023). ואכן, נילי לומדת להסכין עם מי שהיא, להתמודד עם המורכבות הטמונה ב"גם וגם": גם אל מול הסכנה של התמסרות לחיים ולקשרים; גם אימוץ הילדה המסכנה שהייתה בעבר; וגם היכולת לחתוך בסכין אירועים כואבים שאינם נחוצים עוד לכינון הזהות שלה.

מבנה הסיפור גם הוא מאזכר את התנועה בטיפול פסיכואנליטי, בין זיכרונות העבר הרחוק ופצעי הילדות, אשר נשזרים בדאגות מהעבר הקרוב ביחס למשבר עם יונתן, לבין אירועי ההווה אשר מובילים לצמיחה ולהתפתחויות מפתיעות. לצד הרמיזות הפסיכואנליטיות בספר, נהניתי לאורך הקריאה אף מהרמיזות (אלוזיות) מעולם הספרות והשירה, ככל שהצלחתי לזהותן. ציטוטים, מטבעות לשון, כמו שורה משיר של יהודה עמיחי, דמויות שיושבות בקפה כסית, או בת שנאבקת לטהר את שמו של אביה המשורר הידוע ומזכירה את המאבק על דמותו של עמוס עוז. פנינים שמענגות בקישורים לספרות, השירה והתרבות הישראלית.

להיות בת של

התהליך המרגש והמעניין ביותר המתרחש לאורך הספר עוסק ביחסים של נילי, אישה מזדקנת בעצמה, עם אמה הזקנה אשר מתגוררת בדיור מוגן. הפרק הראשון, שכותרתו "מה כבר עשית?" מהדהד את שמו של ספר הסיפורים הקצרים של רילוב "אל תשבי סתם ככה" (2020). בשתי השאלות החותכות והישירות הללו ניתן לראות בעיני הרוח את האם הזקנה, הזועפת, אשר מתייחסת לבתה המסורה דרך משקפיים נוקדניות של ביקורתיות, תובענות וחוסר שביעות רצון מתמדת. כצפוי, נילי נופלת שוב ושוב בפח של אימה, המגלמת את דמות האם היהודייה המיתולוגית, ומוצאת עצמה חשה אשמה, מתעבת את עצמה, ומנסה לשאת חן בעיני אמה על ידי מסירות אין קץ.

נילי מנסה לפענח את היחס הזועף והזועם של האם, מהסוג המוכר, זו שלעולם איננה מרוצה, והופכת את בתה לאשה שלעולם תרגיש שהיא לא ילדה מספיק טובה. אולם, דווקא ככל שנילי מתרחקת, מבדילה עצמה מהילדה המתנצלת וחסרת הביטחון, כך היא מגלה פנים אחרות אצל האם, עד לרגע בו האם עצמה בוקעת מדמדומי השטיון ומספרת שחלמה עליה, על נילי, והיא ילדה קטנה האוחזת בכף ידה.

ושם, כותבת רילוב משפט שהביא דמעה לעיני: "ולרגע קצרצר אחד היא יכולה להרגיש איך זה לאהוב אותה בדיוק כמו פעם, הרגשה שלגמרי שכחה. כאילו בזה שאמה חלמה אותה ילדה קטנה נילי יכולה לחזור - ולו להרף עין - להיות אותה ילדה קטנה שהחזיקה את אמא חזק חזק ביד, ולא העלתה על דעתה להתרחק ממנה". השיבה לרגש האהבה כלפי האם, היא הגביע הקדוש של טיפול טוב, של זוגיות טובה ושל סיפור טוב. וגם החטא הנורא מתבהר כאן, כי המרירות של אמה כרוכה בהתרחקות של הנערה, שצמחה ויש לה סודות ועניינים משלה. תהליך הנפרדות הטבעי, ההתרחקות של נילי מאימה, היה בלתי נסבל עבור האם, עד שהיא כמו הפכה בעצמה לילדה קטנה ואכזרית שתובעת את החום של בתה, בדרכים שרק הרחיקוה יותר ויותר.

להיות אמא של

גם אל מול בנה היחיד נילי נלכדת בדפוס יחסים דומה – טל, בנה של נילי, הודף ומתרחק, והיא תעשה הכל כדי לזכות ברגע של מפגש עימו. נראה שהקללה של הקושי לנפרדות עוברת מדור לדור, וגם ביחס של בנה יש רמיזות לאותה הרגשה מוכרת, של הבן אשר מנסה לממש את עצמו וחש שאמא מאוכזבת ממנו ופגועה מעצם היותו ישות עצמאית ונפרדת.

השוני, ההתרחקות והנפרדות מהווים עננה מאיימת בקשרים של הדמויות בסיפור, ואולי בכלל. אך גם שם, באימהות שלה עצמה, מתחולל אט אט שינוי עדין וככל שהיא צומחת ופוגשת את עצמיותה, כך בנה מצליח לראותה מעבר לתפקידה האימהי ולגלות בה סובייקט, אישה יקרה ואהובה שהוא דואג לה.

סופר אגו זוגי והרשות למיניות - טיפול זוגי בסוגיות מיניות מפרספקטיבה פסיכואנליטית

נושאים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ο טראומה עקיפה והשפעותיה על התהליך הטיפולי בפרספקטיבה אינטרסובייקטיבית: סקירת מאמרו של Rasmussen

ο סופר אגו זוגי והרשות למיניות - טיפול זוגי בסוגיות מיניות מפרספקטיבה פסיכואנליטית

ο המודע והלא מודע בטיפול הזוגי וכיצד תמונה אחת שווה אלף מילים

להיות אשתו של

כמטפלת זוגית, התענגתי במיוחד על קריאה וניתוח מערכת היחסים בין נילי ליונתן, בן זוגה שכמעט ואינו מופיע בספר בקולו שלו, אלא מתקיים יותר כאובייקט מופנם וכמסך להשלכות. ככזה, גם הוא משתנה במהלך הדרך. עד אמצע הספר השאלה מה קרה ליונתן נותרת בלתי פתורה. כאשר נילי שאלה אותו במהלך טיול משותף האם הוא אוהב אותה, תשובתו "אני לא יודע" הטילה אותה לסחרור שאחראי במידה רבה למשבר האישי והזוגי ומניע את העלילה.

משם, כאמור, כבר לא ברור מה שייך ליונתן ומה צמח בדמיונה הפגיע של נילי: האם הוא באמת העדיף שהיא לא תיסע אתו לשבתון או שכיבד את בחירתה? האם, כמו המשורר, הוא מאס בה ומחפש הרפתקאות מיניות שיסעירו את דמו המזדקן? בחקירותיה אחר דמות המשורר שנעלם, היא מוצאת רמיזות אודות גברים שמואסים בנשותיהם שהפכו מאלילות מין לאימהות המרירות שהכירו בילדותם. האם היא משליכה על בן זוגה את הוויתור עליה, כפי שהיא ויתרה על תחביב הריצה ועל שאיפותיה לכתיבת שירה?

במהלך הספר, נילי "נתפסת" לאירוע סימבולי, אשר התרחש בקולנוע בתחילת יחסיה עם יונתן. כאשר היו עוד צעירים, מלאי אהבה ותשוקה, הם הלכו לצפות בסרט ולפתע הסרט החל להישרף ונוצר חור, כיוון שפעם הסרטים היו עשויים מחומר, סרט צלולויד שמוקרן במקרנה אשר עלולה להתחמם ולשרוף, ולא מאותות דיגיטליים קרירים. נילי רואה בחור השרוף סימן מאיים לבאות, אך אולי הקושי האמיתי הוא חוסר היכולת שלה לשאת את החור הקטן. הפגיעות הגבוהה של ילדה לא אהובה ואמא שבנה דוחה אותה, מעצימה את השד הרע ומביאה את נילי לתפיסה מפוצלת, מלאת חרדה וחוסר בטחון עד שהאהבה והזוגיות מצטיירות לה כה שבריריות עד שהן עלולות להתרסק ממשפט אחד, מחור קטן.

סוף טוב הכל טוב?

סגנון הכתיבה של איריס רילוב עשיר, מלא אזכורים חכמים, דימויים שובי לב ושפה עברית רהוטה וקולחת. כבת גילה של הכותבת ושל הגיבורה, נהניתי להיזכר בסרט "המגדל הלוהט" ובצבעים והריחות של מי שגדלה בישראל של שנות השישים והשבעים. כל פרק נפתח בשיר, פרי עטה של רילוב, והשירה נשזרת בפרוזה באופן מבריק. אפשר לפגוש בספר את רילוב הסופרת, המשוררת, הפסיכולוגית והאישה, כולן כאחת משתעשעות בו בהרמוניה. יש תנועה זורמת ונעימה בין מטאפורות מקוריות ומרגשות לבין פרשנות רכה ומובלעת לגבי התהליכים הנפשיים של הגיבורה והדמויות המשמעותיות בחייה.

כמו ביחסים של נילי עם יונתן ובמישורים נוספים של הסיפור, הסוף הטוב הינו תהליך מעמיק של קבלה ויכולת להסכין עם אי-המושלמות – של עצמה, של יחסיה ושל אחרים. המתח הפסיכולוגי בשאלה "אמת או בדיה", חרדות והשלכות או תפיסת מציאות, הוא חלק גדול מהנאת הקריאה בספר זה. אולם, העובדה שכל צירי העלילה מסתיימים בסוף טוב ואינטגרציה מושלמת, הייתה הנקודה היחידה שהעיבה מעט על הקריאה, והעניקה תחושה של "הפי אנד" מלאכותי. הייתי מעדיפה שרילוב תסמוך עלינו ותאפשר גם לנו, הקוראים, להתמודד עם כמה חורים שרופים וחידות בלתי פתורות.

זרם החיים – מטאפורת החשמל

המטאפורה המרכזית של הספר, העיסוק הרב משמעי בחשמל, החל משם הספר ולאורך כל העלילה, היוותה חידה עבורי. החשמל ממלא תפקיד מוחשי ומסתורי, "מרהיב ומערער כאחת": ברקים, חשמל באוויר, תרגום של ספר מלומד על חשמל ועוד. לאחר התלבטויות כיניתי את מופעי החשמל ליבידו, כמו זרם של אנרגיית חיים, לעתים שוצף ומאיר, לעתים שורף ולעתים דועך וכבה. זרם האהבה של ילדה לאם דומיננטית, שנסוג ומועבר לאהבת גברים, זרם החיים של ילדה יצירתית שדועך עד כדי חוסר יכולת לאהוב את עצמה וההתעוררות המחודשת.

הרוח המלנכולית השורה על הספר, מזכירה את האווירה של הסיפורים הקצרים בספרה הקודם של רילוב (2020), אולם ספר זה מספק נחמה רבה יותר לקוראת. גם בדמדומי החיים, אם זה בשנות השישים של הגיבורה ואף בזקנתה של האם, תמיד ניתן להיות מופתעים מאיזה זרם חשמלי מפתיע אשר ממלא את הגוף והנפש באנרגיית חיים מחודשת.

מצאתי את זרמי החשמל פועמים ומטעינים את הספר כמו בשורות שירה של רילוב:

"היופי המושלם, התאווה

גוועים ושוב קמים"

הגיבורה, שנראית בתחילת הספר כמי שמוותרת על מפגש עם החיים, ספונה בחדרה, עובדת כמתרגמת, בודדה ומכונסת, מתמלאת בהדרגה אנרגיה מחודשת ויוצאת למסע מחשמל, כמו הכוח המרגש של האדם לקום בכל פעם מחדש ולשאוב מתוך עצמו את מקור החיות.

בסופו של דבר, מה שנותר חי ופועם מתוך כל עלילות החיים הוא הטקסט. כמו ספרו של בוקאצ'יו "דקאמרון" שמוזכר במסעה של הגיבורה, ועוסק בפרץ של תאווה ויצרים שהופיע דווקא בימי המגפה באיטליה. הספר נותר בין שרידי חדריו של הסופר, מאות שנים אחרי מותו. הטקסט מעביר את זרם החיים מהעבר הרחוק, דרך המשורר עודד נפתלי ועד לנילי גיבורת הסיפור הניצבת על סיפה של מגיפה חדשה, הקורונה. הטקסט שורד אחרי הגוף, ומעניק נשמה ונחמה לנוכח הכיליון. מה צריך יותר מזה?

על המחברת – איריס רילוב

פסיכולוגית קלינית, מתרגמת, משוררת וסופרת, שפירסמה כבר שני ספרי שירה, וקובץ סיפורים קצרים בשם "אל תשבי סתם ככה" (פרדס, 2020). הספר הנוכחי "חשמל באוויר" (שתים, 2024) הינו הרומן הראשון מפרי עטה, שראה אור השנה. רילוב זכתה בפרסים על סיפוריה מטעם קרן ארדיטי ואתר הספרים הדיגיטליים עברית. ״חשמל באוויר״ זכה בפרס קרן תרבות חיפה לספרות לשנת 2024. יצירות פרי עטה התפרסמו במגוון כתבי עת.

על כותבת הסקירה – ד"ר עירית קליינר פז

פסיכולוגית קלינית, מטפלת זוגית ומדריכה, מחברת הספר "הלא מודע הזוגי" (רסלינג, 2021) ומנהלת (במשותף) את המסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי בתוכנית לפסיכותרפיה, אונ' ת"א.