גיבור הכובש את יצרו – היבטים קליניים של טיפול בשפיכה מוקדמת

ד"ר טלי סמסון ומרים ברנר

המאמר שלפנינו עוסק בסוגיית השפיכה המוקדמת. במאמר זה, תחילה נגדיר את התופעה ולאחר מכן נציג דרכי טיפול באמצעות 3 תיאורי מקרה. זאת, תוך שימת דגש על חשיבות הטיפול בתופעה, עקב השלכותיה ארוכות הטווח הן על הגבר והן על מערכת היחסים הזוגית. תיאורי המקרה יסייעו לשפוך אור על דרכי הטיפול, וידגימו את חשיבותו. על מנת ליצור תמונה אותנטית המייצגת את הפרקטיקה תוך שמירה על צנעת הפרט, כל תיאור מקרה הינו בדוי ומשלב בתוכו דגשים מטיפולים שונים שמחברות המאמר יישמו.

שפיכה מוקדמת היא הבעיה המינית הנפוצה ביותר בקרב גברים (E. Metz, Jon L. Pryor, & Michael, 2000). הדיווחים על היקפיה משתנים בין מחקרים שונים ונעים בין 10% ל-30% מהגברים (Melnik et al., 2011). אחת הסיבות לטווח הרחב של היקף הבעיה טמון בכך שמחקרים שונים עושים שימוש בהגדרות שונות. כך לדוגמא, הגדרה סובייקטיבית יותר שמה דגש על חווית הגבר בעוד שהגדרה רפואית תשאף לאובייקטיביות מסוימת.

שפיכה מוקדמת – במה מדובר?‏‏

שפיכה מתרחשת בגוף הגבר כחלק מתהליך התגובה המינית, והיא מורכבת מרצף תהליכים אשר תפקידם לנייד את תאי הזרע משק האשכים, לשופכה ועד פליטתם מהגוף. תהליכים אלו מערבים מגוון מערכות בגוף, כמו מערכת העצבים הפריפרית (סימפטטית ופרא-סימפטטית) מערכת העצבים המרכזית (חוט השדרה) וכן שרירים שונים כמו שרירי רצפת האגן הנכנסים לפעולה. באופן טבעי, מידת התאום בין שלושת מערכות אלו משפיע אף הוא על ההתנסות המינית (Gillman & Gillman, 2019).

במאמר זה, בחרנו להציג את סיווג ההפרעה על פי האגודה הבינלאומית לרפואת מין אשר הגדירה שפיכה מוקדמת על פי 4 ממדים:

1. ממד הזמן – שפיכה מוקדמת ראשונית מוגדרת כשפיכה אשר מתרחשת תמיד או כמעט תמיד לפני או כדקה מהכניסה לנרתיק כבר מההתנסות המינית הראשונה. שפיכה מוקדמת שניונית/נרכשת מוגדרת כירידה משמעותית במשך הזמן שבין הכניסה לגוף ועד השפיכה, כאשר לרוב מדובר בעד שלוש דקות.

2. ממד השליטה – ההתנסות המינית כרוכה בקושי או חוסר יכולת לשלוט בתהליך ולעכב את השפיכה מרגע הגירוי.

3. ממד הסיפוק – ההתנסות המינית כוללת חווית חוסר סיפוק אישי ומידת שביעות רצון נמוכה של הגבר ושל בת או בן הזוג מאיכות היחסים.

4. ממד המצוקה – לשפיכה המוקדמת השלכות שליליות על המטופל, כגון מצוקה רגשית, תסכול, הימנעות מיחסי מין ועוד (Serefoglu et al., 2014).

מעגל התגובה המינית מתייחס לשלבים הפיזיולוגיים הקיימים בעת התנסות מינית או גירוי מיני המוביל לשפיכה. מעגל זה כולל 4 שלבים – ריגוש, מישור, אורגזמה ושלב הסיום. חשוב להבהיר, כי על אף שבמצבים של שפיכה מוקדמת, משך ההתנסות המינית קצר, הגבר חווה את כלל שלבי התגובה המינית כמו כל גבר אחר, אולם באופן שונה. למעשה, ארבעת השלבים נחווים בקצב מהיר יותר (Buvat, 2011). כמתואר בתרשים, במצב של שפיכה מוקדמת שלב הריגוש הוא חד ואינטנסיבי, שלב המישור (plato) גם הוא קצר ואחריו נחוות השפיכה והאורגזמה. על אף שהשפיכה והאורגזמה נחוות לרוב בסמיכות זו לזו מדובר בשני תהליכים פיזיולוגיים שונים, עליהם אחראים מנגנונים שונים. להבנה זו חשיבות רבה בעת התרגול והטיפול בשפיכה מוקדמת.

מהם הגורמים לשפיכה מוקדמת?

הגורמים לשפיכה מוקדמת מגוונים וכוללים מרכיבים פיזיולוגיים, גנטיים, התנהגותיים, תרבותיים ורגשיים. הטיפול בשפיכה מוקדמת מחייב התייחסות לכלל הגורמים הללו. ברוב המקרים, הקשיים הרגשיים מהווים למעשה תוצאה של השפיכה המוקדמת, ועל אף תרומתם להחמרתה, הם אינם הגורם להתפתחותה (Buvat, 2011). כמו כן, על אף שהתהליך הפיזיולוגי של השפיכה מתרחש בגופו של הגבר, לעיתים קרובות אין זה נכון להתייחס לסוגיה כאל בעיה גברית אלא להבין כי היא מתקיימת במרחב הבין אישי שבין שני השותפים לאינטראקציה המינית. התגובה הרגשית של שני השותפים לאינטראקציה המינית תורמת להיווצרות ושימור הקשיים הנצפים בקרב גברים ובנות זוגם.

התגובות הנפוצות לשפיכה מוקדמת בקרב שני בני הזוג הן תסכול, אכזבה, עלבון, האשמה, צמצום המגע הפיזי, פגיעה בדימוי העצמי של שני בני הזוג ועוד. כך, מתהווה פגיעה באינטימיות ובאיכות חיי בני הזוג אשר יוצרת תסכול, אשר בתורו מגביר את המצוקה. התוצאה היא היווצרות של "מעגל קסמים שלילי" אשר מגביר את החרדה, מעמיק את הקושי בשליטה על עיתוי השפיכה, את האכזבה והריחוק, וחוזר חלילה. לאור כל אלו, הערכת התופעה על ידי אנשי מקצוע כוללת התייחסות להיבטים של בריאות פיזית כמו גם נפשית. באופן ספציפי, מטפלים מומחים בנושא בודקים תסמינים של דיכאון וחרדה, היבטים של התפתחותית מינית, תפקוד מיני של שני בני הזוג, הערכת יכולת השליטה בשפיכה כמו גם היבטים בקשר הזוגי ו‏מידת המצוקה הנגרמת לשני בני הזוג כתוצאה מהמצב.

נושאים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ο מיטת סדום: מין ומיניות בקרב נשים מחלימות מסרטן

ο סקירת הכנס של האגודה הישראלית לטיפול מיני: מיניות בראייה פסיכודינמית

ο עבודה עם פערים בדרכי ההתמודדות עם טראומה בטיפול זוגי מיני

כיצד ניתן לטפל בשפיכה מוקדמת?

אפשרויות הטיפול בשפיכה מוקדמת כוללות פסיכותרפיה מינית, טיפול תרופתי והתערבות התנהגותית. אלו מהוות ההתערבויות המרכזיות כאשר ההמלצה הרווחת היא לשלב בניהן (Cooper et al., 2015):

⦁ פסיכותרפיה מינית כוללת התייחסות להיבטים אישיים ורגשיים של המטופל, כמו גם התייחסות למערכות היחסים המאפיינות את המטופל. פסיכותרפיה יכולה להתקיים באופן פרטני או בסטינג של טיפול זוגי.

⦁ טיפול תרופתי ניתן באמצעות רופא או פסיכיאטר, בהתאם למקור הבעיה. במאמר הנוכחי לא נרחיב אודות הטיפול התרופתי המתאים לשפיכה מוקדמת והשפעותיה הרגשיות.

⦁ התערבות התנהגותית כוללת סדרת התערבויות אשר נועדו לתת למטופל או לבני הזוג כלים התנהגותיים לניהול המפגש המיני לשביעות רצונם.

הלן זינגר קפלן ציינה בספרה כי להערכתה, 90% מהגברים המאופיינים בשפיכה מוקדמת יכולים להשיג שיפור משמעותי על ידי התערבות התנהגותית של כ-14 שבועות (Kaplan, 2013). בפועל, התמונה מורכבת יותר וכיום, כמו בתחומים רבים, הגישה היא אינטגרטיבית ומשלבת שיטות טיפול שונות. ההתערבות הטיפולית הנבחרת נעשית בהתאם לאבחון ולמאפייניו הייחודיים של כל מטופל או זוג. במאמר הנוכחי נרחיב בנוגע לטכניקות קוגניטיביות-התנהגויות אשר פותחו ונמצאו יעילות למצבים של שפיכה מוקדמת.

טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות לטיפול בשפיכה מוקדמת

בבסיס הגישה ההתנהגותית לטיפול בשפיכה מוקדמת עומדת ההבנה כי מדובר ברפלקס גופני המתרחש כתגובה אוטומטית ולא נשלטת. תגובה זו מגיעה בעקבות גירוי מיני המגיע לשיא מסוים (Semans, 1956). רגע לפני ההגעה לשלב השפיכה האוטומטי, מתרחש שלב ה"כמעט שפיכה", אשר אחריו אין לגבר כל השפעה על התרחשות השפיכה. נקודה זו מכונה נקודת ה"אל חזור", כיוון שכאמור, אחריה השפיכה מתרחשת באופן אוטומטי ולא נשלט. למעשה, עד לאותה נקודת אל חזור, בכל אחד משלבי האינטראקציה המינית ניתן עדיין לעצור את הגירוי ולעכב את השפיכה.

גברים אשר חווים שפיכה מוקדמת אינם מיומנים בזיהוי שלבי הגירוי השונים וכן בזיהוי אותה נקודת אל חזור. המקדימה את השפיכה עצמה. למעשה, כאשר המטופל לומד את תגובותיו לעוצמות גירוי שונות הוא רוכש את היכולת לזהות מה היא עוצמת הגירוי האישית המאפיינת את שלב ה"כמעט שפיכה״. התרגול הוא לעצור שם, כיוון שעצירה בשלב זה מאפשרת מרווח פעולה רחב הכולל למידה מודעת אודות האופן בו גירוי מיני בעוצמות שונות משפיע, לצד טכניקות ללימוד שליטה מלאה בתהליך.

בטיפול התנהגותי בשפיכה מוקדמת, השלב הראשון של טכניקה ההתנהגותית המרכזית הנלמדת עד היום פותחה על ידי סימנס כבר בשנת 1956. שיטה זו מכונה "עצור, התחל, עצור" והיא פותחה כטכניקה לאימון עצמי המתבססת על ההנחה כי תרגול של עצירה יוצר סדרת התניות אשר מובילות לעיכוב השפיכה (Waldinger, 2013). באופן מעשי, טכניקה זו כוללת מספר שלבים, בהם הגבר מונחה לגרות את הפין באופן מודע, להגביר את עוצמת הגירוי עד לשלב הטרום שפיכה ובו לסגת, לעצור עד הגעה לרגיעה מוחלטת, וחוזר חלילה.

השלב השני והעיקרי של הטכניקה ההתנהגותית המרכזית הנלמדת כיום פותחה על ידי הלן קפלן. במהלכו, הגבר מתבקש לדמיין סולם של רמות ריגוש מיני מ-0 ועד 10, לעלות ולרדת ברמות הריגוש בצורה מכוונת על ידי שינוי עוצמת המגע, מהירות המגע ואיזור המגע בפין. זאת, כאשר 9 מתייחס לנקודת האל חזור, ו-10 לשפיכה. כאשר הגבר מתקרב בדרך זו לנקודת האל חזור 9, הוא יחליט על עיתוי הגמירה.

לצד התרגול ההתנהגותי, נהוג לשלב התערבות קוגניטיבית הנקראת טכניקת "רצף העוררות הקוגניטיבי". כלי זה מתבסס על זיהוי ואפיון דפוס העוררות האישי של כל מטופל. במהלך ההתערבות, המטופל רוכש יכולת התבוננות שיטתית אחר מחשבות, פעולות, רגשות ותחושות אשר מאפיינות את דפוס העוררות האישי שלו. זיהוי דפוס העוררות מאפשר למטופל לנהל את רמת העוררות המינית שהוא חווה בעת המפגש המיני, וכך גם לדחות את השפיכה (E. Metz, Jon L. Pryor, Michael, 2000).

תיאור מקרה - ערן

ערן פנה לטיפול על רקע רצון לשפר את הקשר עם בת זוגו, קשר שלאחרונה עלה על שרטון עקב פגיעה משמעותית באינטימיות הזוגית. ערן, גבר בן 42, אקדמאי, עובד שעות ארוכות במסגרת חוץ ביתית לנוער, נשוי ואב לשני ילדים. כבר באיסוף המידע הראשוני עלתה סוגיית השפיכה המוקדמת. סוגיה זו לא הטרידה אותו ואת בת זוגו במשך שנים רבות, כיוון שערן לרוב חווה זקפה חוזרת לאחר מספר דקות וכך היה באפשרותם להמשיך את מעשה האהבה. ערן מתאר כי יכולת זו נשחקה עם הגיל וכיום, בעת האינטראקציה המינית נעשה מאמץ מכוון מצד בת זוגו לגרות אותו לחוות זקפה חוזרת אולם ללא הועיל. עם הזמן שיתפה אותו בת הזוג בתחושות עלבון ודחייה. ערן מצידו חווה אשמה ותסכול כך שבהדרגה נבנה מעגל קסמים שלילי בו כל אינטראקציה מינית מלווה בחשש, רתיעה, אשמה ואכזבה.

ערן החל את תהליך הטיפול לבדו, לכן ההתערבות הטיפולית הראשונית התייחסה לרכישת היכולת לעצור את השפיכה בעצמו בראש ובראשונה. הותאמה עבורו התערבות המבוססת על טכניקת ״עצור, התחל, עצור״, תוך שימת דגש על מיקוד הקשב לגוף. התרגיל הראשון עסק ברכישת היכולת לזהות את נקודת ה״אל חזור״. לשם כך, ערן הונחה לתרגל 3 פעמים בשבוע. התרגול כלל גירוי ישיר, תוך הימנעות מחשיפה ממשית או מנטלית לגירויים מגבירי חשק כמו פורנו, פנטזיות וכ׳ו. זאת, על מנת להיות נוכח בכאן ועכשיו ולהגביר את הקשיבות לתחושות העולות בו. כמו כן, ערן הונחה למקד את הקשב למתרחש בגוף ובאזור הפין במיוחד, זיהוי נקודת האל חזור ועצירה לפניה.

תרגול זה של טכניקת "עצור, התחל, עצור" יוצר תהליכי למידה המחזקים את היכולת להימנע משפיכה. זאת, באמצעות מיקוד הקשב באזור הפין לאורך זמן, זיהוי תחושות עונג עדינות המתעוררות כבר מראשית המגע או אפילו מעצם המחשבה על גירוי או מגע. כל אלו למעשה מהווים חלק מתהליך זיהוי "רצף העוררות הקוגניטיבי", ואפשרו למטפלת לבנות ביחד עם ערן מדד אישי המתאר את רמות הריגוש השונות שחש, מהנמוכה עד הגבוהה ביותר (1- הנמוכה ביותר, 10- הגבוהה ביותר).

על בסיס טכניקות התרגול של עצירה, פיתחה הלן זינגר קפלן תרגילים נוספים אשר לרוב מיישמים בשלבים מתקדמים יותר של התהליך להעמקת השליטה בעיתוי השפיכה (Kaplan, 2013). כיוון שתחילת התרגול לוותה בכישלונות (אירועי שפיכה לא רצויים), שולבו בטיפול טכניקות להפחתת חרדה ומיקוד הקשב, היעילות במיוחד בהתמודדות עם כישלונות ומהוות מפתח להצלחה.

בנוסף, כחלק מהעמקת היכולת של ערן לזהות את התחושות והרמות השונות שחש, הוא הונחה להתייחס בתיאור רמות הריגוש להיבטים התנהגותיים (מה אני עושה בכל רמת ריגוש), קוגניטיביים (מחשבות המאפיינות כל רמת ריגוש), רגשיים (רגשות העולים בכל רמת ריגוש) ותחושתיים (התחושות בגוף בכל אחת מרמות הריגוש). אלו אופיינו בהתאם לשינויים בעוצמת המגע, מהירות המגע, ואזור המגע בפין. בנוסף, ערן הונחה להמשיך ולהתמקד בתחושות אשר חש באזור הפין ולשים לב לשינויים ברמת הריגוש כנגזרת של שילובים שונים של אלו. כך לדוגמא, אם למספר שניות רמת הריגוש חורגת מרמת הריגוש אליה הוא מכוון עליו להתערב באחד מהבאים על מנת להפחית את הריגוש הנחווה: מיקוד הקשב לתחושות שעולות, שינוי מיקום המגע, האטת את קצב התנועה או שינוי את עוצמת המגע.

לאחר שרכש יכולות מספקות של שליטה וזיהוי רמות העוררות שלו, ניתנו לערן הנחיות כיצד לשמר את הישגי הטיפול עד לשלב בו בת הזוג תוכל להצטרף לתהליך וניתן יהיה להמשיך עם שניהם. במקרים בהם אין קשר זוגי בהווה, ניתן להגיע עד לשלב השליטה בשפיכה ותרגול תנועה על פני רמות הריגוש השונות. בסיומו, ניתן לתאר בטיפול את השלבים הבאים לתרגול זוגי בעתיד ובמידת הצורך ניתן גם לפנות לליווי טיפולי מקצועי כאשר ימוסד קשר. על כן, שלבי הטיפול ההתנהגותי מתאימים לתרגול עם כל מטופל, ללא תלות בנוכחות בן או בת זוג.

תיאור מקרה – דן ויעל

בנוסף לטכניקות ההתנהגותיות אשר תוארו מעלה, קיימים כלים נוספים אשר נמצאו יעילים בהתערבות עם זוגות (Carufel & Trudel, 2006; Metz & Pryor, 2000). טכניקות התנהגותיות זוגיות כוללות הדרכה לתנוחות מסוימות, תרגול לרכישת שליטה בעיתוי השפיכה, תרגילי מיקוד חושי לזוגות המכוונים להגברת מיקוד הקשב לגוף והגברת המודעות לחושים, כמו גם טכניקות הרגעה בעת המגע המיני (Metz & Pryor, 2000). לשם השגת תחושת שליטה ורגיעה, יש צורך בחשיפה הדרגתית למראה ולמגע אברי המין. זאת, תחילה על ידי התבוננות ובהמשך הוספת מגע באיברים הגניטליים בתנאים ניטראליים, לא בעת מגע מיני.

את אפשרויות הטיפול הזוגי בשפיכה מוקדמת נתאר באמצעות הטיפול בדן ויעל. דן ויעל פנו לטיפול עקב שפיכה מוקדמת. הוא בן כ-40, איש מחקר בעל קריירה משגשגת. היא בת 37, עובדת בתפקיד בכיר בשירות הציבורי. דן ויעל נשואים מזה 6 שנים והורים לפעוטה בת 5 בעת פנייתם לטיפול. האבחון הראשוני העלה כי דן, כבר מראשית התפתחותו המינית, חווה שפיכה מוקדמת בין אם בעת עינוג עצמי ובין אם בעת חדירה.

בני הזוג תיארו כי בתחילת הקשר לא ראו בכך קושי, כיוון שנעשה שימוש בפרקטיקות מיניות מגוונות על מנת לענג את יעל טרם החדירה. עם השנים יעל צברה תחושת תסכול אולם נמנעה מלבטא זאת בקול על מנת שלא להביך את דן. יחד עם זאת, דן חש את התסכול והאכזבה של יעל, והחל מתנצל ומבקש את סליחתה בכל פעם שהתרחשה שפיכה מוקדמת. כגבר הישגי המורגל להציב יעדים ולעמוד בהם, התקשה דן לאכזב את יעל והתמודד עם תחושת כישלון ושיח עצמי פנימי אשר עסק בביקורת עצמית קשה, כגון: ״איזה לוזר אתה, לא גבר, כל הזמן מאכזב את אשתך״.

בהדרגה, נבנה מעגל קסמים שלילי בין דן ויעל בו החרדה מהשפיכה המוקדמת החלה עוד טרם תחילת האינטראקציה המינית והיא למעשה השליכה על כלל האינטראקציה הבין אישית. תדירות יחסי המין פחתה בהדרגה והאינטימיות בין בני הזוג נפגעה. בירור עיתוי הפנייה לטיפול העלה כי לאחרונה החליטו בני הזוג לנסות להיכנס להריון נוסף ולכן החלו לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה יותר, מה שהוביל לתהליך אשר הציף רגשות קשים שהצטברו לאורך השנים.

פרוטוקול הטיפול אשר נבנה עבור דן ויעל כלל מספר שלבים. תחילה, המוקד הטיפולי הופנה לעיבוד תחושות האכזבה והכישלון. מרכיב חיוני בכל התערבות טיפולית ממוקדת הינו הדרכה פסיכו-חינוכית אודות השפיכה המוקדמת, הגורמים לה, השפעתה על האדם ועל הקשר הזוגי. תפקיד התערבות זו למתן את הביקורת ותחושות האשמה העצמית, לקטוע את מעגל הקסמים השלילי ובכך להניח התשתית לשלב הבא בפרוטוקול.

לאחר מכן, דן תירגל בעצמו עד לרכישת שליטה ביכולת לעצור לפני ההגעה לשלב האל חזור. כעת, ניתן היה כעת להתקדם בתרגול לשלב בו יעל משתתפת באופן פעיל בתרגול. שלב זה מורכב ועדין כיוון שיעל מעניקה מגע ויוצרת את הגירוי המיני, אולם דן הוא המכוון את עוצמת המגע, מיקומו ומהירותו. מטבע הדברים וכצפוי בשלב זה, הצורך לתאם מועדי תרגול ולפתח קשב לשפת הגוף זה של זו עלול להציף סוגיות תקשורת לא פתורות. עיבוד מטעני עבר והמתחים אשר הצטברו לאורך השנים סביב התפקוד המיני מאפשר לבני הזוג לאמץ דפוסים אדפטיביים יותר, הכוללים תקשורת גלויה, לא ביקורתית ומכילה, כמו גם להציב מטרות משותפות. ללא תהליך זה יתקשו בני הזוג להטמיע את המיומנויות הנרכשות.

לכן, רק לאחר שדן ויעל השירו מבט לעבר מעגל הקסמים השלילי המתרחש ביניהם, הם הצליחו להתיר את הדפוס החוזר ביניהם והחלו בתרגול פיזי. בתחילה, באמצעות גירוי ידני בלבד, ובהמשך הוסיפו גם שימוש בחומר סיכה למגע. רק לאחר רכישת שליטה מלאה בשלב זה, ניתנה הדרכה מדויקת לזוג כיצד להתקדם לחדירה באופן הדרגתי.

פרוטוקול הטיפול אשר הותאם לבני הזוג מדגים את השימוש הגמיש שניתן לעשות בערוצי הטיפול השונים. על אף שההמלצה לרוב היא להימנע מיחסי מין מלאים במשך כל תקופת התרגול, דן ויעל ביקשו להמשיך את תהליך הרחבת המשפחה. כיוון שכל אירוע של שפיכה מוקדמת מתקף את ההתניות הקיימות ומעכב את השינוי, כלל הפרוטוקול המותאם לדן ויעל הדרכה ספציפית כיצד לנהוג בעת קיום יחסי המין הכוללים חדירה בתקופת הביוץ. בני הזוג הונחו בנוגע לתנוחות בהן השליטה נמצאת אצל בן הזוג והוא קובע את קצב המגע. לצד זאת, דן הונחה להמשיך בתרגול אישי לפיתוח הקשב לתחושות הגוף ומודעות לשלב ״האל חזור״. כך, מותנה ההשפעה השלילית שיש לקיום יחסי מין מלאים בתקופת התרגול על הישגיו. הטיפול בדן ויעל ארך כחודשיים, במהלכן רכש דן יכולת שליטה על עיתוי השפיכה, במקביל לשיפור משמעותי בדפוסי התקשורת.

תיאור מקרה – רווית ויהודה

אחת הסיטואציות המורכבות בטיפול מיני זוגי נוצרת כאשר שני בני הזוג מציגים דיספונקציה מינית. לעיתים, סוגים שונים של קשיים סביב מיניות עלולים לשמר, לחזק או להקשות על הטיפול בשפיכה מוקדמת. מנגד, לעיתים בני אדם נוטים מראש להיכנס לקשר אינטימי אשר אינו יאתגר את הקשיים שלהם (Schnarch, 1991). במצבים אלו, ניסיון לחולל שינוי עלול להוביל להתגברות חרדה שכן כל שינוי מאיים על יציבות המערכת כולה.

מורכבות זו באה לידי ביטוי בעת הטיפול ברווית ויהודה. שניהם בני 33, רווקים המתגוררים יחד מזה מספר שנים, עוסקים במקצועות חופשיים ולאחרונה החלו לשקול להקים משפחה. החברות ביניהם עמוקה, הם מפיקים הנאה זה מחברתו של זו וכן הם נהנים מביטחון כלכלי וקריירות מצליחות. על כן, הם מוגדרים על ידי הסובבים אותם "זוג מנצח".

רווית ויהודה מתארים כי איכות יחסי המין בניהם אף פעם לא הייתה לשביעות רצונם אולם לאור היתרונות האחרים בקשר הם לא נתנו לסוגיה זו מקום מרכזי. בני הזוג פנו לייעוץ זוגי בעקבות מתח אשר עלה והתעצם בתקופת סגרי הקורונה. בנוסף, בני הזוג תיארו כיצד הקרבה הפיזית והזמן שהתפנה היוו הזדמנות לרענן את הקשר האינטימי שכבה. יהודה תיאר כי תמיד נמשך לרווית אך כי גם בפעמים בהם רווית התרצתה והם קיימו יחסים, לרוב הם הסתיימו במריבות ועלבון עמוק של בני הזוג זה מזו.

רווית מצידה שיתפה כי יחסי מין אף פעם לא היו בראש מעייניה, וכי מיניות לא מהווה בעבורה מקור למשמעות או סיפוק. לדבריה, יחסי המין נגמרים כאשר יהודה מחליט. כלומר, מבחינתה היא משתפת פעולה כיוון שמדובר בחלק מהזוגיות, ולכן עושה את הנדרש ממנה ותו לא. לדבריה, יהודה יודע כי קיימים יתרונות רבים בזוגיות שלהם ולכן היא אינה מוטרדת מהשפעת התפקוד המיני על הקשר בניהם.

איסוף המידע הראשוני העלה כי יהודה מתאפיין בשפיכה מוקדמת, שאחריה רווית "מסתדרת לבד" כאשר ברצונה לחוות אורגזמה, על ידי עינוג עצמי. יהודה תיאר תסכול רב הן מעצם השפיכה המוקדמת והן בעקבות סירובה של רווית לאפשר לו לענג אותה. אפיון החוויה המינית של רווית חשף כי היא חווה כאבים במהלך המגע המיני. כאבים אלו ליוו אותה מאז ההתנסות המינית הראשונה שלה, אך בשיחות עם נשים אחרות התרשמה כי אין הדבר יוצא דופן וייתכן כי בעתיד יחלוף. בעבור רווית, מגע מיני תמיד התאפיין בחרדה ואי נוחות, ולכן השפיכה המוקדמת לא נחוותה עבורה כקושי אלא דווקא כהקלה. עתה, עקב הרצון להקים משפחה אשר הובילה לעלייה בתדירות המפגשים המיניים, המתח גבר והאיזון סביב שתי הדיס-פונקציות המיניות הופר.

יש לציין כי יישום פרוטוקול התנהגותי ללא אבחנה מסודרת של פערי המוטיבציה בין בני הזוג עלולה הייתה להחריף את המתח. כלומר, לצפות מרווית להתגייס לפרוטוקול מבלי להתייחס ראשית לחוויה המינית שלה הייתה מכשילה את התהליך. מסיבות אלו כללה ההתערבות מענה מובנה לשני הקשיים:

⦁ העמקת הבירור אודות הכאב של רווית ומקורותיו באמצעות פנייה לאנשי מקצוע נוספים.

⦁ תרגול השלבים הראשונים של השגת השליטה על עיתוי השפיכה מצידו של יהודה.

⦁ תרגול מיקוד חושי זוגי הדרגתי במהלכו בני הזוג למדו להכיר את גופם האישי ואת זה של האחר, בנסיבות ניטראליות.

תהליך הטיפול היה הדרגתי ורק לאחר התייחסות טיפולית לחוויית הכאב ומניעתו, החלו בני הזוג בתרגול משותף סביב השפיכה המוקדמת. עבור רווית, שלב זה התגלה כמרגיע ומשמר תחושת שליטה בתהליך, תחושה שהיוותה מענה לצורך שלה להרפות בהדרגה. תוצאות הטיפול הביאו לכך שבני הזוג למדו להכיר זה את זו, האינטימיות המינית והרגשית העמיקה ותפיסת הקשר המיני השתנתה. סוגיית השפיכה המוקדמת נפתרה כמו גם יכולתה של רווית לחוות סיפוק במסגרת יחסי המין. זאת, במקביל לירידה במתחים ושיפור מיומנויות התקשורת בין בני הזוג.

סיכום

לסיכום, מאמר זה הוקדש לסוגיית השפיכה המוקדמת, לה השפעה רבה על איכות החיים של שני בני הזוג השותפים לאינטראקציה המינית. התמודדות עם שפיכה מוקדמת עלולה להיות מלווה בבושה, אשמה, תחושת כישלון ועוד. יחד עם זאת, ערוצי הטיפול הקיימים היום מאפשרים הקלה משמעותית. באופן ספציפי, נראה כי על מנת להגיע לתוצאות מוצלחות, יש להתייחס ל-3 היבטים מרכזיים בהתערבות הטיפולית:

1. הגברת תשומת הלב ומודעות הגבר לתחושות העולות בו בעת המגע המיני.

2. הסטת מוקד המגע המיני של שני בני הזוג מהחדירה לעבר טווח רחב יותר של התנסויות מיניות ואינטימיות.

3. רכישת אסטרטגיות קוגניטיביות התנהגותיות לפיתוח שליטה בעיתוי השפיכה.

אנשי מקצוע המנוסים באבחון והתאמת פרוטוקול טיפולי מיומנים בבניית תכניות טיפול מגוונות וייעודיות הכוללות שילוב השיטות השונות, תוך שימת דגש על חשיבות התרגול ההתנהגותי ורכישת מיומנות לשליטה בעיתוי השפיכה על ידי הגבר. על אף שיעורי ההצלחה הגבוהים של ההתערבויות הטיפוליות השונות, מחקרים בתחום מראים כי הצלחת התהליך כרוכה בהתאמת תכנית הטיפול למאפיינים הייחודיים של הזוג, רמת המוטיבציה וההיענות לפרוטוקול הטיפול, וכן התמדה ואיכות התקשורת בין בני הזוג.

מאמר זה בא להרחיב הידע הקיים בקרב מטפלים אודות שפיכה מוקדמת, לעודד גברים וזוגות להסיר את מחסום הבושה והאשמה, ולקבל כלים חדשים להתמודדות, כמו גם להדגיש את חשיבות האבחון והטיפול בתופעה. על אף שהפרוטוקול עשוי להראות טכני וקל ליישום באופן עצמאי יש חשיבות רבה לליווי והדרכה על ידי איש מקצוע בהתאמתו למאפיינים הייחודיים של כל גבר וכל זוג.

על הכותבות

ד"ר טלי סמסון - עו"ס מומחית בבריאות, מתמחה בטיפול מיני, סורוקה.

גב׳ מרים ברנר - עו״ס (M.A.) מדריכה ומטפלת מינית מוסמכת, חברה בוועדת ההסמכה של איט"מ.

מקורות

Buvat, J. (2011). Pathophysiology of premature ejaculation. The Journal of Sexual Medicine, 8, 316-327

Cooper, K., Martyn‐St James, M., Kaltenthaler, E., Dickinson, K., Cantrell, A., Wylie, K., . . . Hood, C. (2015). Behavioral therapies for management of premature ejaculation: A systematic review. Sexual Medicine, 3(3), 174-188. doi:https://doi.org/10.1002/sm2.65

de Carufel, F., & Trudel, G. (2006). Effects of a new functional-sexological treatment for premature ejaculation. Journal of Sex & Marital Therapy, 32(2), 97-114

E. Metz, Jon L. Pryor, Michael. (2000). Premature ejaculation: A psychophysiological approach for assessment and management. Journal of Sex & Marital Therapy, 26(4), 293-320

Gillman, N., & Gillman, M. (2019). Premature ejaculation: Aetiology and treatment strategies. Medical Sciences, 7(11), 102

Kaplan, H. S. (2013). How to overcome premature ejaculation Routledge

Melnik, T., Althof, S., Atallah, ֱN., dos Santos Puga, Maria Eduarda, Glina, S., & Riera, R. (2011). Psychosocial interventions for premature ejaculation. Cochrane Database of Systematic Reviews, (8)

Schnarch, D. M. (1991). Constructing the sexual crucible: An integration of sexual and marital therapy WW Norton & Company

Semans, J. H. (1956). Premature ejaculation: A new approach. Southern Med J, 49, 353-357

Serefoglu, E. C., McMahon, C. G., Waldinger, M. D., Althof, S. E., Shindel, A., Adaikan, G., Hellstrom, W. J. (2014). An evidence‐based unified definition of lifelong and acquired premature ejaculation: Report of the second international society for sexual medicine ad hoc committee for the definition of premature ejaculation. The Journal of Sexual Medicine, 11(6), 1423-1441

Waldinger, M. D. (2013). History of premature ejaculation. In E. A. Jannini, & McMahon, Chris G and Waldinger, Marcel D (Eds.), Premature ejaculation (pp. 5-24) Springer