הנרי אברמוביץ'
אם פרויד היה מוצא השראה בתנ"ך, ולא במיתולוגיה היוונית, כיצד הדבר היה משפיע על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית? המיתוסים של המיתולוגיה היוונית רווים במתחים עזים בין הורים וילדים. קרונוס בלע את ילדיו, אדיפוס הרג את אביו אשר נטש אותו בהיותו ילד, ודמטר השמידה את הטבע באבלה על בתה החטופה.
בניגוד לכך, בתנ"ך, ובמיוחד בספר בראשית, קיימים מעט מאוד קונפליקטים כאלו. לחלופין, מרבית הקונפליקטים המתוארים בספר בראשית מתרחשים בין אחים ובין אחיות. במאמר הנוכחי אתייחס לדינמיקה המורכבת הנוטה להתקיים בקשר בין אחים, ולחשיבות שלה בהתפתחות תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים כמו זהות ואינדיבידואציה. זאת, בהתבסס על הפסיכולוגיה היונגיאנית ובאמצעות סיפור האחים הראשון, סיפורם של קין והבל.
ארכיטיפ, על פי יונג, מתייחס לתבנית יסוד המשותפת לאנושות כולה. תבנית זו מהווה חלק מהלא מודע הקולקטיבי, והוא מאופיין על ידי 2 קטבים מנוגדים. אכן, קשר בין אחים, בהיותו ארכיטיפי ואוניברסלי, הינו בעל קטבים מנוגדים. בקוטב השלילי של מערכת היחסים המורכבת בין אחים נמצאים תחרות, שנאה, קנאה ואף כעס רצחני. רגשות קשים אלו עולים מתוך מאבק לשליטה והיררכיה. דוגמאות לקוטב זה ניתן לראות בסיפורים של רומולוס ורמוס, סת ואוזיריס, ובסיפורי האחים גרים, העוסקים ברובם במאבקים בין אחים.
למעשה, ביולוגים אבולוציוניים גילו עד כמה רצח אחים נפוץ, ובאילו תנאים ניתן לצפות להתרחשותו: "כאשר מקורות מחיה אינם מספיקים (או יש סיכוי שלא יספיקו) לקיומם של כל הצאצאים, תחרות בין אחים תהפוך לגורלית" (Mock and Parker, 1997, p.411). בממלכת החיות, דוגמא מובהקת לתוקפנות רצחנית בין אחים באה לידי ביטוי כאשר הצבועה הורגת את אחותה התאומה בכדי להפוך למנהיגת העדר.
בקוטב החיובי של דינמיקה ארכיטיפית בין אחים נמצאות תחושות של הזדהות, משפחתיות ואחווה עמוקה. דוגמאות לקשר עמוק זה מתוארות בסיפורים של עמי ותמי, איזיס ואוזיריס. למעשה, בילדותנו אנו מבלים יותר זמן עם אחינו ואחיותינו מאשר עם הורינו, ומטבע הדברים, לרוב, הקשר איתם נמשך פרק זמן ארוך יותר (Bank and Kahn 1981). יתרה מכך, בעידן המתאפיין באחוז גבוה של גירושים, ניידות והגשמה עצמית אשר עלולה להוביל לניכור, קשרי אחים הם לעתים קרובות הקשר היחיד הנשמר לאורך שנים.
זאת ועוד, לקשר בין אחים ולסדר הלידה השפעה על דפוסי הנישואים ולהם תפקיד מכריע במערכות יחסים שונות בהמשך החיים. וולטר טומן (1992) מדווח על כך שהנישואים המיטיבים ביותר הינם בין זוגות אשר נולדו בסדר לידה שונה, ובמיוחד אם היו להם אחים בני המין האחר (למשל, אח בכור עם אחיות צעירות נישא לאחות צעירה עם אחים גדולים, או ההפך). אחוזים רבים יותר של קשיים בחיי נישואים ושל גירושים נמצאו כאשר בני הזוג היו בעלי אותו סדר לידה, ולא היו להם אחים בני המין האחר. במחקרו, הוא מצא כי בעיקר נישואים בין בנים יחידים נטו להיות רווי קשיים.
מנגד, קשר חיובי עם אח או אחות הוא אחד ממאפייני המפתח לזקנה מוצלחת ולחיים ארוכים (Vaillant & Vaillant., 1990). כמו כן, מחקרים נוספים בתחום מחזקים את חשיבותו של הקשר החיובי והמתמיד בין אחים, ואף מתייחס לאחים כדמויות התקשרות ואובייקטי מעבר (transitional objects). באותה סוואנה אפריקאית חיות להן הצבועות והלביאות – הצבועות כיריבות נצחיות, הלביאות כאחיות אמת. חיינו כאחים ואחיות, כך לדעתי, מתנהלים באופן מתמיד לאורך ציר הנע בין שיתוף פעולה לתחרות.
לאחים ואחיות יותר משותף אחד עם השני מאשר עם כל אדם אחר בחייהם. יש להם מטען גנטי דומה וסביבה ביתית דומה. למרות זאת, מחקרים מצאו כי בכלל המדדים ההתנהגותיים אשר נבדקו, אחים ואחיות אינם דומים יותר מאשר זרים. ממצאים אלו מהווים אתגר אמיתי לפרדיגמות השולטות. לכן, חשוב לנסות ולהבין, מדוע ילדים בני אותה משפחה שונים כל כך זה מזה?
אחת התשובות המשכנעות ביותר לשאלה זו נמצאת בספרו רב ההשפעה של פרנק סאלווי, נולד למרוד: מיקום בלידה, דינמיקה משפחתית וחיים יצירתיים (1996). על מנת להסביר את ההבדלים הניכרים בין אחים, סאלווי משתמש באנלוגיה שאינה לקוחה מתחום הפסיכולוגיה, אלא מתחום האקולוגיה של נישות בביולוגיה אבולוציונית. בדומה לשאיפה האבולוציונית למצוא את המרכיב האופטימלי ולטפח אותו, כאשר הנישות מוציאות זו את זו, כל אחד מהאחים יפתח "אישיות קוטבית" מזו של אחיו.
על כן, פעמים רבות כאשר האחד הוא "רע" השני יהיה "טוב"; אם האחד נראה לכולם יפה, השני ישאף להסתיר את העובדה שהוא מרגיש מכוער, וייתפס כ"מוצלח". אם האחת היא הילדה המועדפת על האם, השנייה תהיה מועדפת על האב, וזה אשר ייוולד אחריה לא יהיה מועדף על אף אחד. למעשה, כל ילד נוצר בצילו של אחיו, הזהות של האחד הופכת לזהות השלילית של האחר. זהות מקוטבת זו מקבלת באופן לא מודע צורה של "איני מה שאת".
הקיטוב בין זהויות של אחים לרוב משמעותי יותר עבור אחים בעלי "נגישות מרובה", אלה הקרובים בגיל ובמין, שכן הם נוטים להציג צורך גדול יותר בהבחנה האחד מהשני, ופיתוח אינדיבידואציה. כך, פעמים רבות האח אשר תפס את הנישה של הבכור נוטה לאמץ ערכים הוריים, למלא ולשאת ציפיות הוריות, ובעקבות זאת להפגין הישגיות רבה. הדבר מאפשר לאלו הנולדים אחריו להתרחק ככל האפשר מאימוץ תמות וזהויות אלו.
באופן ספציפי, סאלווי (1997) מסביר מדוע בכורים נוטים יותר להראות זעם ונקמנות:
"לבכורים יש יותר סיבות מאשר לאלה שנולדו אחר כך לקנא באחיהם. כל בכור מתחיל את חייו עם מאה אחוז של השקעה הורית. לגבי הנולדים אחריו, אשר חולקים בהשקעה ההורית מההתחלה, הירידה במידת ההשקעה ההורית כתוצאה מלידת ילד חדש לא מביאה סבל ברמה כזו [כמו עבור הילד הבכור]. הורים יכולים לנסות למנוע קנאה, וילדים בכורים יכולים להדחיק רגש זה, ועדיין, כאשר ההורים אינם משגיחים, הפגנת הזעם של הבכורים יכולה להיות דרך אפקטיבית לאיים על אחים צעירים[...] אחים, לצערם של הוריהם, עסוקים באופן אובססיבי בחלוקת הצדק ("מי קיבל יותר?") כדרך של הערכה חוזרת ונשנית של השקעה הורית".
הטראומה שבשינוי מובילה לכך שבכורים נוטים להפגין הזדהות עם הסדר הקיים. מתוך כך, הם נוטים להיות יותר שמרנים, להשליט את מרותם, ולהפגין פחות פתיחות כלפי התנסויות חדשות. מנגד, ילדים צעירים נולדים לתוך משפחה בה כבר אחיהם כבר קיימים. לכן, הם נוטים להיות בעלי כישורים חברתיים ובין אישיים טובים יותר. לרוב, הם פתוחים יותר להתנסות, לטייל, לקבל רעיונות חדשים ואידיאולוגיות מהפכניות, המביאות עמן הפיכת הסדר הממסדי. לילדים הצעירים ביותר יש המותרות שלא לגדול לצד תינוק חדש, אך מנגד, קיימת גם הסכנה שהם לא יצליחו להתגבר על זהותם כ"תינוק" בעיני אחיהם הבוגרים.
סוגיה מרכזית בפסיכולוגיית אחים נוגעת למתח הקיים בין היררכית אחים קבועה (אני הראשון, ואל תשכחו זאת) לבין גמישות בהיררכיה ושוויון בין האחים (כולנו שווים). לרוב, בכורים מפיקים תועלת רבה מהיררכיה, ואילו שאר האחים נוטים לפעול לשוויון אחים או אפילו להרוס את הסדר הממוסד. האלימות הקשה ביותר בין אחים, ממשית או סימבולית, נוטה לפרוץ כאשר יש קונפליקט בין היררכיית אחים ובין שוויון בין אחים. יתרה מכך, כאשר קונפליקט זה אינו נפתר בזמן, הוא עלול להתקבע ולהוביל לריחוק בין האחים.
מחקרים מראים כי אחים בכורים מתוסכלים נוטים לפנטזיות אלימות ביחס לאחיהם. אך, יתכן כי הם אינם היחידים. ניתן לראות במשה רבנו, שהיה אח צעיר מצליח מאד, כמי שהוציא לפועל פנטזיות נקמניות של אח צעיר כאשר הוא הטיל את המכה העשירית, וכל הבכורים בארץ מצרים מתו. באופן סמלי, מכה זו מהווה ביטוי לנקמנות הילד הצעיר ביותר. זאת, לא רק ביחס לאחיו הבכור המטאפורי, אלא ביחס לעקרון העדפת הבן הבכור, לפיו הבכור נוטה להיות מועדף רק בגלל מיקום הלידה שלו.
ο תמורות בנתיב האינדיבידואציה: 10 תמונות רעיית הפר בראי כתביו של אריך נוימן
ο אחדות ונפרדות בחיי הפרט ובחיי עם ישראל: בהשראת 'תמול שלשום' של עגנון
ο מלכת השלג של הנס כריסטיאן אנדרסן: סיפור חניכה לאור התאוריה היונגיאנית
תיאור הלידה של האחים הראשונים במקרא, קין והבל, מספר לנו רבות אודות הפסיכודינמיקה של סדר הלידה. קין, זה אשר פתח את רחמה של חוה, הוא מיוחד. הוא אינו נקרא "בנו של אדם" או אפילו "בנה של חוה", אלא "קין". כלומר, הוא אדם מיוחד ונפרד. בכך, לצד הייחודיות הקיימת בבכורה, הטקסט מתאר את החוויה האימהית של לידה ראשונה כחוויה מיוחדת במינה, נומינוזית וקדושה. כפי שאריך נוימן טען, האם הגדולה, אותה ישות נשית ארכיטיפית המכילה בחובה דואליות הנעה בין היותה מזינה למאיימת, היא זו הנותנת לנו את התחושה הפנימית של גורלנו (Neumann, 2015).
אכן, הבכורה מביאה עמה יתרון. בנים בכורים הינם לרוב מצליחים, מצפוניים, ניתן לסמוך עליהם, והם נוטים ליטול תפקידי מנהיגות, כמו נשיאים ואסטרונאוטים (Harris 1964). יחד עם זאת, יש מחיר להיותם מיוחדים. לעתים קרובות בכורים עלולים להרגיש כי הם נולדו בכדי למלא צורך של אחרים. בהתאם, עליהם להצליח בפני הוריהם, ולהוות דמות לחיקוי ולהשגיח על אחיהם הקטנים. יתרה מכך, אין להם "זכות" להתלונן על העומס הנובע מהיותם ראשונים, שכן הם מועדפים, מוצלחים ונהנו מזמן לבדם עם אמא ואבא. יחד עם זאת, בפועל, מתחת לצייתנות הגלויה שלהם עלולים להסתתר כעס ותרעומת, מאגר רגשי אשר הולך וגואה ככל שמצופה מהם יותר, וככל שעליהם לשמש דוגמא רבה יותר לבאים אחריהם.
משמעותי, אם כך, שתיאור הולדת הבן השני של חוה הוא כאח לקין – "אחיו". לכל אח ואחות הנולדים למשפחה קיימת, יש מרכיב זהות עוד בטרם נולדו והוא היותם "אח של" או "אחות של" הבכור. בניגוד לבכורים, שהם מיוחדים באופן אוטומטי, בלתי ניתנים לשחזור או השוואה, אלו אשר נולדו אחריהם מושווים תמיד לאחיהם הבכורים, ולכן נוטים לפתח "אישיות ניגודית".
כל אח והדרמה שלו. בכורים נאלצים להיות מודלים לחיקוי, ועל אחים צעירים להתמודד עם המודל שאליו נולדו. בניגוד לקין, הבל מקבל את שמו ללא הסברים, דבר המעיד על המידה בה אחים צעירים אינם נוטים להוות יעד לתקוות הוריות עזות, ולהשלכותיהם. זהותו של הבל כאח קודמת לזהותו שלו.
"מי אני?" שואל הבכור ונאמר לו "אתה בכורנו".
"מי אני?" שואל הבן השני ונאמר לו "אתה אחיו".
"מי הוא הזר הזה?" שואל הבכור ונאמר לו "זה אחיך".
כפי שניתן לראות כבר בתנ"ך, זהותם של בכורים מתייחסת לעצמם, ואילו זהותם של אלה הנולדו אחר כך מתייחסת להיותם אחות או אח. כמו כדי להדגיש זאת, המילה "אח" חוזרת 7 פעמים ב-11 הפסוקים המתארים את סיפורם של קין והבל. בפוליטיקה של זהויות אחים, על הבכור לתת מקום לאחיו, ואילו האח הצעיר אינו יכול להימנע מהשוואות לזה אשר נולד לפניו. כלומר, איננו יכולים לברוח מזהויותינו כאחיות ואחים.
אחים בנגישות גבוהה, אחים בעלי אותו מין וקרובים בגיל, אך אינם בהכרח תאומים, נוטים לעבור על פני שלבים התפתחותיים יחד. במשפחה, במסגרות הלימוד ובמקומות רבים נוהגים להשוות אותם זה לזה. במצב זה, הדינמיקה הקיימת בין האחים, וההשפעה של דינמיקה זו, מועצמת. בניגוד לכך, לאחים בנגישות נמוכה, במשפחות מעורבות, ממינים שונים, וגם כאלה בהן פער הגילים גדול מ-7 שנים, יש התנסות פסיכולוגית שונה, ובה יחסי אחים הם פחות עוצמתיים. במשפחות כאלה יש הרבה פחות מעורבות רגשית והשקעה יצרית הקשורה בקשרי משפחה, ויותר מרחב רגשי המאפשר הפרדה.
קין והבל הם אחים בנגישות גבוהה מאוד, מערכת היחסים ביניהם והזהות העצמית שלהם נובעות מכך שהם משווים עצמם זה לזה. כמו כן, הם מרגישים בהשוואה זו מצד הסביבה שלהם באופן בלתי פוסק. על כן, לאחים כמו קין והבל אין אפשרות להימלט מהנוכחות הפסיכולוגית של האחר. כמו בנים בכורים רבים, קין בחר במקצועו של האב. הדינמיקה של נישות משפחתיות היא, שאם קין הוא עובד אדמה, הבל יחפש מקצוע שונה ככל הניתן. האח הצעיר ממציא דרך חיים חדשה הנמנעת מעבודת האדמה, אותה אדמה אשר קוללה במהלך הגירוש מגן עדן. באופן מטאפורי, האחים מחלקים ביניהם גם את המרחב הפסיכולוגי שהם חולקים בתוך המשפחה. על כן, האופן בו הם פועלים, הבחירות שלהם וההתנהגויות שלהם, נוטות להתבסס על סדר הלידה שלהם, כפי שניתן לראות בדוגמא הבאה:
שאלה: "איך אתה גורם לאחיך או לאחותך לעשות מה שאתה רוצה?"
תשובה א': "אני מרביץ לו, מכה אותו, נותן לו פקודות, מפחיד אותו, מצליף בו ולא משתף אותו"
תשובה ב': "אני מתעצבן, צועק ושואג, בוכה, מזדעף, מחמיץ פנים, מבקש את עזרתם של אחרים, מאיים לספר להורים"
(Sutton-Smith & Rosenberg 1970).
האם יש צורך לציין מי מהמשיבים הוא הבכור ומי הצעיר? לרוב, בכורים נוטים לאמץ התנהגויות יותר שתלטניות או הוריות, ואילו צעירים נוטים לאמץ התנהגויות יותר ילדותיות או יצריות. יחד עם זאת, כאשר אח צעיר נוטל את מקומו של הבכור, התהליך נקרא הדחה מהכתר. בסיפורם של קין והבל, למרות שקין הוא הבכור, הבל והתעסוקה שלו מוזכרים ראשונים במקרא. בכך, קין הודח מכיסאו. לא ניתן להפריז בחשיבותה של הדחה זו. היא עלולה להשאיר ילד בתחושה עמוקה של פגיעה, והרגשה מתמשכת של חוסר צדק. בכור אשר הודח מבכורתו עלול לחוש דחוי לאורך כל חייו, ובהתאם לחפש מי מקבל יותר ממנו באופן תמידי. כל האחרים נידונים, באופן לא מודע, להיות אויבים פוטנציאליים, המחפשים לרשת אותו. הטקסט אינו נותן עדות ישירה לתגובתו של קין להדחתו, אך לדעתי הדחה זו הכשירה את הקרקע למאורעות אשר באו לאחר מכן.
בהמשך ספר בראשית, סדר הבנים שוב מוחלף. קין מקבל את הבכורה חזרה, וחוזר למקומו כבן מספר אחת. הוא נוטל את ההובלה במתן מנחות תודה לאלוהים, ובזמן מתן המנחה היחסים בין האחים נראים הרמוניים, של שיתוף פעולה. הבכור מהווה דמות לחיקוי עבור הצעיר, אשר שמח ללכת בעקבות אחיו הבכור בדרכו הדתית. קין מגיש את מנחתו ומחכה. ניתן רק לשער כיצד הרגיש כאשר ראה את קבלת מנחתו של אחיו הצעיר, ואילו מנחתו שלו לא התקבלה, כיצד חש כאשר שאל: "מדוע מנחתי לא התקבלה?". מדובר בפגיעות עמוקה הטומנת בחובה היבטים משמעותיים הנוגעים לכך שמנחתו של אחיו כן התקבלה.
בכתוב לא מתוארת סיבה ממשית לכך שמנחתו של קין לא מתקבלת. העדר מתן סיבה, לדעתי, מגלה משהו עמוק ביחס לפסיכולוגיה של הבן הבכור. שכן, בנים בכורים מחויבים לוותר על דברים מסוימים למען אחיהם הצעירים וזאת מבלי שיבינו מדוע. תחרות ויריבות בין אחים היא נורמלית, והשאלה שצריך לשאול היא מתי יריבות רגילה בין אחים הופכת לאלימות. מחקרים מלמדים כי יריבויות קשות ותוקפניות בין אחים מתרחשות כאשר מתייחסים אליהם בצורה שונה. כלומר, עצם קיום הפער בין האחים, ולא עוצמת הפער, הוא המכריע.
על הפער ביחס בין אחים מורי שטיין כתב: "כאשר אח אחד מקבל יותר נגישות אל העצמי (בדרך כלל דרך אהבה מיוחדת ותשומת לב מיוחדת של אחד ההורים) והופך להיות מזוהה עם העצמי – כילד המועדף, הנבחר – בעיני אחיו היריב, קנאה ויריבות אחים רגילות הופכות לקנאה ממוקדת ועוצמתית" (Stein 1996, p.99). בתוך דינמיקה משפחתית, ילד עלול לחוות את דחייתו של ההורה כדחייה אלוהית – בדומה לחווייתו של קין. ניתן רק לדמיין את תחושת הנטישה האלוהית שחש קין. בכך, "קין הוא דמות ארכיטיפית המייצגת את החוויה של דחייה וזרות" (Edinger 1973, p.33-4).
לעיתים, ניתן לחוות דחייה כפעולה תוקפנית. מחקר אשר נערך ברחבי ארה"ב העלה כי כ-75% מהילדים שתקפו את אחיהם היו עצמם קורבנות של תוקפנות פיזית מצד ההורים. מתוך ילדים שלא חוו תוקפנות הורית, רק 15% תקפו את אחיהם באופן תדיר .(Straus & Gelles 1981)כלומר, אלימות הורית היא דרך המלך לאלימות בין אחים. כמי שבדרך כלל נהנים מהסדר הממוסד, הבכור לרוב מתייחס בהערכה גבוהה אל השלטון. בעבורו, השלטון מובן מאליו והכרחי. על כן, פעמים רבות ילדים ראשונים מבינים כוח ואף משתמשים בו כדי לחזק את מעמדם המיוחד. כאשר מעמד זה ניטל מהם, הם עלולים לחוש בודדים עד כדי ייאוש.
האח הבכור, כאשר הוא סובל מתסביך קין, הוא למעשה נתון באופן מתמשך לרגשות חזקים של קנאה והשוואות חברתיות אינסופיות בהן הוא חש "לא נבחר" (Schachter et.al. 1976). שטיין תיאר דיוקן פסיכולוגי אודות חייהם הפנימיים של אלו הסובלים מתסביך קין (1996). לפיו, לעתים קרובות מדובר באחים בכורים שרגשות החיבה של הוריהם הועברו לאחיהם הצעירים. יש להם "קושי גדול לעצב ולתחזק קשרים" והם חיים "בעולם של רגישות מתמשכת לתגובות קנאה". אנשים מעונים אלה חשים לא פעם מנותקים מהעצמי. חסר להם מרכז פנימי חזק, ובמקום זה הם חווים חלל אשר מתמלא רק לעתים. גם כאשר הוא מתמלא, לא אחת התוכן הוא האשמות עצמיות מענות. בדבריו של שטיין (1996):
"הם חווים חרדה, דימוי עצמי נמוך, ריקנות וקולות פנימיים ביקורתיים. אם דמות אחרת מופיע בדמיון אינם יכולים להרגיע את עצמם,[...] אינם יכולים למצוא מנוח במדיטציה או בדמיון מודרך [...] ובעיקר המודרך או בפנטזיה של אנשים אלה, היא הופכת להיות מושא לקנאה; היא המועדפת, הנבחרת[...] האדם חוזר לרגשות של דחייה וחוסר ערך[...] של היותו מנוצל ומבויש[...] נשמה בגיהינום, נדונה לעינוי מתמשך על ידי הורה-אלוהים אדיש או עוין".
בטיפול, המוקד המרכזי הוא להביא את הקנאה למודעות. אולם, טיפול בקורבנות של קנאה מתמשכת איננו משימה קלה. יתרה מכך, לרוב שימוש באמפטיה רק מרע את המצב:
מלים מרגיעות של המטפל יכולות להגביר את הכאב[...] מאחר והמטופל "יודע" שהמטפל מעדיף מטופלים אחרים[...] המטופל הוא תמיד בסופו של טור ארוך של אנשים המועדפים על פניו. ההעברה עמוסה לעייפה בציפיות לדחייה והשפלה. המטפל יכול להפוך למושא של קנאה[...] למישהו אחר תמיד יש יותר[...]" (Stein 1996, p.100).
כלומר, המטופל נוטה להזדהות עם הילד המנודה אשר נידון ונדחק לבידוד. שחזור זה המתרחש בטיפול מוביל לכך שהמטופל מרגיש חסר ערך, מלא בקנאה כלפי ה"מועדפים", המטופלים האחרים. אכול על ידי רגשות שנאה ותשוקה להרס, הוא מרגיש מרושע. הדחף התוקפני אינו מביא בהכרח לתוקפנות חיצונית או רצח, אלא פעמים רבות דווקא ל"רצח המופנה פנימה". במקרה הקיצון של אותה תוקפנות כלפי פנימה, התאבדות עלולה להפוך לאפשרות ממשית כ"מחווה של נדיבות וטוב להפחית את נוכחותו של הרוע בעולם". סבל מתסביך קין הוא אכן קללה, שכן אין מקום פנימי של מנוחה, רק קנאה מתמשכת, חסרת מנוחה, חסרת בית.
כמובן, קנאתו של קין מייצגת מצב אחים קיצוני. קין, קורבן חטא האחים הקדמון, מנסה להשמיד את אחיו. רוב האחים, כמובן, לא הורגים איש את אחיו, אבל הם עלולים לשאת רגשות רצחניים ולהרוג את אחיהם באופן סמלי. הרג סמלי עלול לבוא לידי ביטוי בגרימת כאב לאח כל פעם שהם נפגשים. לחילופין, האח המקנא עלול להקשות את ליבו, לחתוך את הקשרים, או לסרב לדבר עם אחיו.
במקביל ל"תסביך קין", אני מאמין, ניתן להתייחס גם ל"תסביך הבל". אלו הסובלים מהתסביך חשים כי הם אמנם מועדפים, אולם תמיד על חשבונו של מישהו אחר. תחושה זו של "מועדף, אבל עם מחיר" מתחילה אמנם במסגרת מערכת היחסים בין האחים, אך עלולה להיות מוכללת ולבוא לידי ביטוי כמעט בכל מערכת יחסים בהמשך החיים, כחלק מ"העברת אחים". שלא כמו תחושות הכעס והקנאה התוקפניות של הבכור, בהם לעיתים "ילד מלאך" שמח לאידם של "האחים השדים" (Schacter 1985), אח המצוי בתסביך הבל צפוי לחוש תחושה מצמיתה של אשמה בגלל חוסר השוויון ממנו הוא נהנה. אותו חוסר שוויון מוביל לכך שהאח ה"מועדף" מרגיש פגוע בגלל יכולתו לקבל. זאת, כיוון שכל מתת נחוות כחסר של אחר.
למעשה, הסובלים מתסביך הבל לכודים בפסיכולוגיה נפשית המאופיינת על ידי תחושה שלעולם אין מספיק לכולם. כפיצוי, הם עשויים לפתח חוש מפותח לצדק סוציאלי, קרוב למה שליפטון (1996) קרא לו "אשמה הדוחפת לפעולה״ (Animating guilt). יתרה מכך, הם עשויים להעביר את "תסביך הבל" שלהם ממשפחת המוצא שלהם לחברה בכללותה, בטענה שאף אחד לא צריך לקבל, אלא אם יש חלוקת משאבים שוויונית. כתוצאה מכך, כמו מהטמה גנדי או מרטין לותר קינג (שניהם לא היו בנים בכורים), הם עשויים לגייס יכולות מרשימות לביצוע פעולות עצומות של אלטרואיזם וויתור אישי, כמו גם לתרום או אפילו לייסד תנועות אלטרואיסטיות או שוויוניות.
אם, לעומת זאת, אנשים כאלה אינם נוטים להתחבר עם האחווה הסמלית, לרוב הם נותרים עם תחושה מתמדת קורעת קרביים של אשמה וחוסר ערך, המבוססת על ההזדהות הלא מודעת שלהם עם האח הדחוי. אלה אשר מוכרעים על ידי "תסביך הבל" חווים את העוינות הלא מודעת של אחיהם אפילו כאשר האח הדחוי אינו מבטא אותה כלפי חוץ. מתוך כך, הם מתקשים ליהנות מהצלחותיהם בלב שלם, שכן הם חשים תמידית כי אחיהם או אחיותיהם מתבוננים בהם, גם אם באופן סימבולי. הם חשופים לפסיכולוגיה של עודף, אולם נדונים לחיות בפסיכולוגיה של חסר. הם אינם מצליחים לשחרר עצמם משאלתו של קין הרודפת אותם: "השומר אחי אנוכי?".
למעשה, אחים המוצאים עצמם נופלים שוב ושוב לתוך אותה מסגרת של זהויות מקוטבות חיים בעולם שבור. כיצד, אם כך, מחלימים מעולם שכזה? דרך אחת אותה אני מוצא כאפשרית בתוך עבודה טיפולית עם אחים מקוטבים היא להפוך את האח המהווה מעין "צל חיצוני" לאח פנימי נגיש. כלומר, כאשר מטופל מתמודד עם מצב קשה אשר מביא לידי ביטוי צדדים נחותים או נטייה להשוואה, אני שואל "איך אחותך או אחיך היו מתמודדים עם המצב הזה?".
כעת אתאר מקרה טיפולי, בו כלל הפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המטופלים, לשם המחשת העבודה הטיפולית עם אחים אשר פיתחו זהות קוטבית. הלן, מטופלת בעלת אופי אומנותי, רוח חופשית, כמו גם מעט לא מאורגנת, הציגה קיטוב משמעותי לאחיה המצליח, רואה החשבון, פול. פול הינו אדם מסודר, הגיוני, וגם מצומצם רגשית. כתוצאה מכך הלן נוטה להסתכל עליו מעט מלמעלה, ולראות בו אדם קומפולסיבי, ואילו פול מצדו נוטה להסתכל על אחותו מלמעלה, כעל אדם כאוטי. כל אחד מהם חווה את תחום העיסוק של אחיו כ"מחוץ לתחום", אינו נוגע לתחום העניין שלו.
בטיפול, במהלך העבודה על מערכת היחסים המקוטבת ביניהם, הבינה הלן כי לפול יכולות חשובות שהיא חסרה, תכונות אשר עשויות לעזור לה להתמודד עם סיטואציות מורכבות וקשות בחייה. על כן, כאשר היא "הפעילה" את האח שבתוכה היא הצליחה למצוא את יכולותיה החבויות בתחומים הקשורים לאלה שלו. לראשונה בחייה, יצרה לעצמה הלן שיטת תיוק לניירות החשובים, ואף הצליחה להגיש דוחות למס הכנסה במועד. בד בבד, השינויים הפנימיים בהלן עזרו גם לפול להשתנות. לפתע, היצירתיות החבויה, הטמונה בו, הפכה לנגישה עבורו, הוא החל ללמוד לצייר רישומים. מונחה, ללא ספק, על ידי האחות הפנימית שלו.
היכולת לאחד אל תוך העצמי את "אח-הצל" מפשירה לעתים קרובות יחסי אחים תקועים, כפי שקרה לפול ולהלן. כעת, יכלו לשוחח על נושאים עליהם לא דיברו קודם, ובאופן טבעי חשו קרובים יותר זה לזה. היכולת לעבוד עם נושאים הקשורים בזהויות מקוטבות עשויה לאפשר לכל אח נגישות גדולה יותר לנישות האחים האחרות מהן הוא חש עצמו מנותק בעבר. בדרך זו, התפתחות האחים עשויה להוות מפתח לתהליך האינדיבידואציה ומציאת הזהות העצמית.
אני מאמין כי ניתן להעשיר את עולם הטיפול על ידי עיסוק והעמקה בתפקיד ארכיטיפ האחים ובדינמיקה המשמעותית הקיימת בין אחים בתהליך הריפוי. אחים ואחיות משחקים תפקיד חשוב במיתולוגיה ובדמיון הארכיטיפי, במטאפורות ובחיים החברתיים, בחיי המשפחה ובהתפתחות הזהות האישית, בהעברה האחאית ובהעברה הנגדית האחאית, ועוד. אני מאמין כי לימוד תפקידם של האחים והאחיות בפסיכותרפיה ובטיפול הוא "החזית האנליטית החדשה". האם לא הגיע הזמן שאנו, המטפלים, נחזור לשורשים ונגלה מחדש את חשיבותם של האחים והאחיות?
*המאמר מבוסס בחלקו על ספרו של הנרי אברמוביץ', אחים ואחיות: מיתוס ומציאות. רסלינג 2016.
פסיכולוג קליני, אנתרופולוג ומחנך רפואי; הנשיא הראשון של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית על שם אריך נוימן; משמש כפרופ’ אמיריטוס בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
Bank, S. & Kahn, M. (1981). The Sibling Bond. Basic Books
Edinger, E. (1974). Ego and Archetype: Individuation and the Religious Function of the Psyche. Penguin Books
Harris, I. (964). The Promised Seed: A Comparative Study of First and Later Born Sons. Free Press
Heatherington, M. (1988). Parents, Children & Siblings Six Years After in Relationships Within Families. Hinde, R.A. & Hinde, J.S. (eds.). Oxford: Oxford University Press
Lifton, R.J. (1996). The Broken Connection: on Death and the Continuity of Life. American Psychiatric Association
Neumann, E. (2015). The great mother: An analysis of the archetype (Vol. 14). Princeton University Press
Plomin, R. & Daniels, D. (1987). Why are Children of the Same Family So Different from One Another? Behavioural & Brain Sciences 10, 1-60
Schacter, F.F. (1985). Sibling Deidentification in the Clinic: Devils vs. Angels. Family Process 24(3), 415-27
Schacter, F.F., Shore, E., Feldman-Rotman, S., Marquis, R.F., & Campbell, S. (1976). Developmental Psychology 12(5), 418-27
Stein, M. (1996). The Process of Envy and Sibling Rivalry in Myth and Religion. In Psyche and Family: Jungian Applications to Family Therapy. Dodson, L. & Gibson, T. (Eds.) Chiron Publications
Straus, M. & Gelles, R. (1986). Social Change in Family Violence from 1975 to 1985 as Revealed by two National Surveys. Journal of Marriage and Family 48(3), 465-79
Sulloway, F. (1996). Born to Rebel: Birth Order, Family Dynamics and Creative Lives. Pantheon
Sutton-Smith, B. & Rosenberg, B. G. (1970). The Sibling. Holt, Renfrew & Winsto
Toman, W. (1992). Family Constellations. 4th edition. Springer
Vaillant, G. E. & Vaillant, C. O. (1990). Natural History of Male Psychological Health
A Forty-Five Year Study of the Predictors of Successful Aging at Age Sixty-Five. American Journal of Psychiatry 147, 31-7
