יוסי מיץ, ד"ר יעל שובל צוקרמן, עוזי בכור וד"ר לאה שלף
במהלך מתקפת הטרור הרצחנית בשבעה באוקטובר, נחטפו לרצועת עזה 251 אזרחים וחיילים, בהם תינוקות, ילדים, אימהות, נערות ונערים, נשים וגברים צעירים, בוגרים וקשישים וכן 35 עובדים אשר באו לעבוד בחקלאות בישראל ממדינות מזרח אסיה והתגוררו בישובים בעוטף עזה. לאחר משא ומתן בין ישראל לבין ארגון הטרור חמאס, לאחר כ-54 ימי שהייה בשבי, הושבו לישראל כ-100 חטופים, רובם ילדים, אימהות ונשים מבוגרות, וכן 24 אזרחים מקרב עובדי החקלאות, 23 מהם תאילנדים ואחד פיליפיני.
עם קבלת משימת קליטת החטופים בנובמבר 2023 על ידי היחידה לתגובות קרב של צה"ל, נעשה ניסיון להבין עם אילו מרכיבים יש להתמודד בתהליך הקליטה ואילו המלצות יש לתת כדי לסייע לתהליך ההסתגלות וההתערבות הפסיכולוגית. לפיכך, עם החזרה מהשבי, היה על מקבלי ההחלטות ביחידה לנסות ולהתחקות אחר המאפיינים הייחודיים של שבי ובמיוחד אודות מאפייני תרבות דומים ושונים של הארצות מהן הגיעו אזרחים אלה ואשר נחטפו משום שהתגוררו בישובי עוטף עזה.
בפועל, משימת קליטת החוזרים מהשבי על ידי היחידה לתגובות קרב של צה"ל, כללה את הקמתו של מתחם השהיה קדמי, בשילוב גורמי רפואה, ברה"ן (בריאות הנפש) ואכ"א (אגף כח אדם) צה"ליים. בשלב ההיערכות לקליטה, נעשתה חשיבה משותפת של כל הגורמים המעורבים בדבר בניסיון לחזות מה יהיו הצרכים הראשוניים של השבים, וכיצד ניתן יהיה להקל עליהם את הקליטה עם חזרתם ארצה וטרם ההגעה למרכזים הרפואיים למסגרת של שהות ממושכת יותר.
במאמר הנוכחי, נבקש לתאר את קליטת עובדי החקלאות מתאילנד ומהפיליפינים, הכנה רגישת-תרבות לקליטתם והרציונל הפסיכולוגי אשר עמד מאחורי התארגנות זו. לאחר מכן, נתמקד בניסיון שרכשנו בעת קליטתם תוך הצגת תובנות אשר בתקווה יוכלו לשמש בעתיד, שכן בימים אלו 101 חטופים נמצאים עדיין בעזה, בהם 10 עובדי חקלאות ממדינות מזרח אסיה. מטרת המאמר הנוכחי לתאר את ההערכות המוקדמת לקליטת עובדי החקלאות ללא אזרחות ישראלית שבאו לעבוד בישראל, רובם ככולם ילידי מזרח אסיה ובאים מתרבות אחרת, להציג את ההתערבות שנעשתה בפועל בעת קליטתם הראשונית ועד להבאתם למרכז הרפואי 'שמיר' אסף הרופא, ולהציע תובנות והצעות להתמודדות עימם בתהליך הקליטה והסתגלות הראשונית.
במסגרת ההיערכות לקראת השבים אשר הגיעו בעסקה ההומניטרית הראשונה, התקיימו דיונים לגבי התחומים השונים אשר הרכיבו את תהליך הקליטה. בשלב הראשון, למדנו מהספרות הישראלית והעולמית על הקשיים עימם מתמודדים פדויי שבי עם חזרתם מהשבי גם שנים אחר כך וזאת על מנת לפתח את הרעיון המסדר לקליטתם של אלה שנחטפו ולגבש את העקרונות המנחים את ההתערבויות עם קבלתם (בכור ואחרים, 2023ב).
במאמר קודם שפרסמנו – 'מה אנחנו יודעים על טיפול בשבויי מלחמה'? (בכור ואחרים, 2023ב), חילצנו תובנות מתוך הידע הרב שהצטבר מאז שנות ה-70 כאשר בעת מלחמת יום הכיפורים חזרו חיילים ישראלים מהשבי המצרי והסורי, הן אודות האתגרים בשבי והן אודות התפתחותם בתחומי חיים שונים כאשר נעשה מעקב אחריהם לאורך השנים. ידע רב נוסף הצטבר עם חזרת הכוחות האמריקנים מעיראק ואפגניסטן לגבי מצבם הנפשי של פדויי שבי לאחר חזרתם לחיים (בכור ואחרים, 2023א).
בנוסף לשני ערוצי מקורות הידע הללו, למדנו מפרוטוקול קליטת שבויים אמריקנים שפירסם משרד ההגנה האמריקני כי יש להכין את הקליטה וההסתגלות כתהליך שמשלב פעילויות משותפות עם פדויי השבי. מתוך הניסיון האמריקני של קליטת שבויי מלחמה עלה כי חשוב לעבוד על פי פרוטוקול, בו מוצע תהליך המשלב מרכיב המכונה דה־קומפרסיה על מנת להעביר את פדויי השבי בתהליך הדרגתי לחיים שהיו טרם נשבו (בכור ואחרים, 2023א).
תהליך ההכנה לקליטת השבים בעיסקה כלל את השלבים הבאים:
1. ליווי קב"ן – הוחלט כי קב"ן (קצין בריאות הנפש) מהיחידה לתגובות קרב, בעל ידע וניסיון בטיפול בטראומה ילווה את החוזר מהשבי ברציפות מרגע קבלתו מהצלב האדום, במתחם המיון הקדמי, בהטסה ועד להגעה למפגש עם נציג ממדינת המוצא בית החולים. בבית החולים, הקב"ן יעביר את המידע הרלוונטי לצוות הרפואי בבית החולים.
2. טכניקות ויסות – ביצוע התאמות בכל הנוגע לטכניקות של ויסות והרגעה במסגרת התערבות טיפולית ראשונית. כן רועננו טכניקות העבודה של ויסות רמת עוררות, טכניקות של קרקוע ל"כאן ועכשיו", חיבור למשאבים, שימור בחלון הסיבולת (Window of Tolerance) וניצול חלון ההזדמנויות (לוי ושובל, 2010).
3. סימולציה – השתתפות בתרגול-סימולציה ביחידה לת"ק ובסימולטור הרפואי שיבא (שובל-צוקרמן ואחרים, 2024). התרגול כלל תגובות חמורות וכן מענה למצבים דיסוציאטיביים, שלפי הנטען בספרות עלולים להיות שכיחים במצבי דחק, בעיקר בקרב תרבויות המזרח (דוירי, 2023).
על פי התפיסה והניסיון האמריקני, מדובר במרכיב עיקרי בטיפול בבריאות הנפשית של חיילים החוזרים מהשבי. תהליך זה מיועד לסייע במעבר מפעולה תחת הלחצים והמוגבלויות של הסביבה בשבי – לפעולה תחת הלחצים של סביבה שונה, כלומר שינויי לחצים מסביבה אחת לאחרת, והתמודדות בריאה והדרגתית עם לחצים אלה (בכור ואחרים, 2023א). ניסיון זה של האמריקנים בקליטת שבויים חיילים היווה את הבסיס לפיתוח הפרוקול לקליטת החוזרים מהשבי שפותח על ידי היחידה לתגובות קרב בצה"ל (בכור ואחרים, 2024).
עקרון הדה-קומפרסיה מציב בעדיפות הראשונה הענקת בטיחות פיזית, ובעדיפות השנייה ייצוב המצב הרפואי. העדיפות השלישית היא לתת לאדם שמתאושש מחיי השבי ומהיחסים המעוותים הנוצרים בשבי את היכולת לִִצפות הלאה ולנבא מה יקרה עימו. הדבר נעשה על ידי לווי מילולי של כל צעד או פעולה העומדת להתרחש על מנת שיוכל לצפות את הבאות. למשל: "עוד מעט נגיע למתחם בו תוכל להתרענן". או למשל: "במתחם יגיע רופא שירצה לשאול אותך מספר שאלות ולבדוק את מצבך".
בשלבים מאוחרים יותר, ההמלצה היא לשתף את החוזר מהשבי בהחלטות ובלקיחת אחריות על דברים פשוטים ואח"כ מורכבים על מנת להשיב לו את תחושת המסוגלות ואת השליטה על חייו (בכור ואחרים, 2023א). הדוגמאות הפשוטות כוללות שאלות למשל האם תרצה להחליף בגדים ולשוחח עם המשפחה עוד טרם המפגש הפרונטלי, והחלקים המורכבים יותר קשורים בין השאר לאיתור דרכים בהן החוזר מהשבי יכול לתרום מהידע ומחוויותיו בשבי למערכות הבטחון ולחברה אליה הוא שב – ובכך לשקם את תחושת הערך העצמי והמשמעות לחוויית השבי.
מכאן, שעל אף שתהליך הקליטה הראשוני על ידי היחידה לתגובות קרב נמשך פרק זמן קצר, הוא רכיב משמעותי בחזרה והסתגלות. מחקרים על ניצולי שואה מראים כי ישנה חשיבות רבה לקבלתם בארץ והשלכות משמעותיות לקבלה זו על הסתגלותם והתפתחותם לאורך השנים.
בבואנו לקלוט את עובדי החקלאות בעלי האזרחות הזרה שנחטפו, שאלנו את עצמנו מה נחוץ לאמץ מתוך הפרוטוקול האמריקני וזה שפותח ביחידה לקליטת האזרחים הישראלים שנחטפו ומה חשוב לפתח בנוסף לכך, כאשר מדובר באזרחים שנחטפו, וייתכן כי הסיבה בגינה נחטפו אינה ברורה להם.
חשוב לזכור כי השבים מגיעים חשופים ופגיעים, ועל כן צריכה להתבצע התייחסות מקצועית, רגישה ומותאמת במיוחד (בכור, ואחרים, 2024). הקליטה של אלה שאינם בעלי אזרחות ישראלית ואינם דוברים את השפה מצריכה התייחסות רגישת-תרבות. במאמרם של מרגולין וויצטום (2009) אודות תסמונות נפשיות תלויות-תרבות בישראל, הם מציגים מספר מושגים המתארים התייחסות רגישת-תרבות בהיבט הטיפול: אחד המושגים מתיישב עם רעיון הדה-קומפרסיה, וגורס כי "האדם היחיד מעצב את מצוקתו ואת סיפורו במסגרת יחסי גומלין מורכבים עםהתרבות הקולקטיבית ובהקשרים בין-אישיים וחברתיים ספציפיים". הם מציעים כי ל"קריאה הנכונה" של ביטויי המצוקה ולהבנה של תהליכי עיצובם הנרטיבי הם הבסיס לאמפטיה עם הפונה, ליצירת ברית טיפולית ולהתערבות טיפולית רגישת-תרבות. מכאן, שהתערבות רגישת-תרבות מתייחסת הן למודעות של איש המקצוע לשוני התרבותי והן להשלכותיו על המפגש ויחסי הגומלין עם הפונה, בעיקר בכך שהוא יכול להרחיב את הכישורים האישיים ובעיקר המקצועיים בכדי להתערב באופן רגיש-תרבותית, כך שיצליח לענות על צרכי המטופל באופן שמותאם לרקע התרבותי שלו.
עוד מוסיפים מרגולין וויצטום (2009), כי הפרעות פסיכיאטריות ברמת חומרה נמוכה יותר, כגון הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות או הפרעות הסתגלות מושפעות במידה רבה יותר מנסיבות פסיכולוגיות ומגורמים תרבותיים. לכן, התבססנו בתהליך החשיבה ובבניית הפרוטוקול הייעודי לאוכלוסיית העובדים הזרים על האופן בו ניתן יהיה לבסס אמון, להשיב תחושת ביטחון ושליטה, לארגן ולחבר למציאות ("קרקוע"). בהתבסס על כך, ניסינו לאפיין את הסוגיות שיכולות לעלות מצד השבים, כגון: כעס, אשמה, בושה ותחושות הפקרה, נטישה וכישלון (בכור ואחרים, 2024) על מנת שנוכל להכיל ולהתמודד איתן בהתייחס למאפיינים יחודיים, אם יש, הקשורים לתרבות ממנה הגיעו.
בנוסף, נעזרנו בספרות שהתייחסה להתערבויות וטיפולים בעקבות אירועי טראומה, טרור ואסונות טבע, שדרשו התאמות תרבותיות והתמודדות עם פערי שפה (Kaysen et al., 2013; Lane et al., 2016). למיטב הבנתנו, גורמים תרבותיים שהיה צריך להתייחס אליהם כללו גורמים הקשורים לאמונות ספציפיות לגבי דת, מעמד חברתי, פגיעות מיניות, תפקידים מגדריים והבדלי שפה (Kaysen et al., 2013).
כעת נתאר מספר עקרונות מרכזיים שעמדו לנגד עינינו בעיצוב תהליך קליטה מותאם ורגיש-תרבות לשבים עובדי חקלאות בעלי אזרחות זרה מתרבויות מזרח אסיה.
1. יצירת קשר בין אישי מהיר – קשר המבסס תחושת ביטחון, אמון, וודאות ושליטה, עם רגישות-תרבותית מתאימה, בכדי שיוכלו לסמוך על אנשי המקצוע האמונים על תהליך הקליטה.
2. שמירה על קבוצת ההשתייכות – עיקרון מהותי זה מתייחס לחשיבותה של קבוצת ההשתייכות של השבים בעלי האזרחות הזרה; הן זו של ארץ המוצא והן זו של השבים הישראלים איתם היו בשבי. בנוגע לקבוצת המוצא, למדנו כי בתרבויות מזרח אסיה קיימת ציפייה חברתית מהפרט להפגין נאמנות כלפי הקבוצה ובמידת הצורך גם להקריב מעצמו למענה (גרשוני ואחרים, 2012). הוחלט כי המשוחררים הזרים ישהו באותו המתחם יחד עם יתר החטופים הישראלים אשר את חלקם הכירו לפני הנפילה בשבי ואת חלקם הכירו במהלך השבי. הרציונל לכך היה יצירת תחושת שייכות של השבים הזרים בתוך קבוצת השבים ששוחררה באותו יום, וכן נימוקים נוספים כגון אפשרות לסיוע הדדי של מטפלים נוספים מצוות הקליטה המורחב במידת הצורך, ויצירת קשר בשפת האם של השבים על ידי נציג הממשלה התאילנדית. זאת ועוד, השארת השבים כקבוצה עשויה להעלות את רמת התמיכה החברתית, התקווה והאופטימיות כפי שמוכר גם מהתערבויות קבוצתיות לאחר לחימה עם חיילים (שובל-צוקרמן ואחרים, 2019).
3. מודעות המטפל לנטיות תרבותיות כמו אי הבעת רגשות באופן מוחצן – התבססנו על התובנה הקיימת בספרות כי אנשים בחברות מסורתיות לא-מערביות נוטים לבטא קשיים נפשיים ורגשיים באמצעות תסמינים גופניים (מרגולין ויצטום, 2009). תובנה זו סייעה לנו כמטפלים להכין עצמנו לתקשורת עם השבים דרך מחוות גופניות או קונקרטיות ולא רק בעזרת ביטוי מילולי של רגשות (גרשוני ואחרים, 2012, עמוד 20). זאת ועוד, למדנו כי ניתן לצפות במצבי דחק לתגובות דיסוציאטיביות, יותר מאשר בחברות מערביות, שכן מדובר בתרבויות בהן מידת האינדיבידואציה וההפרדה בין גוף לנפש ובין מציאות לדמיון – נמוכה יותר (דוירי, 2023; עמ' 92 ועמ' 99), על כן, התכוננו להתערבות הכוללת אוריינטציה, קרקוע, ויסות ויצירת רציפות, גם דרך מגע פיזי. כמו כן, ההחלטה על קבלת השבים בעלי האזרחות הזרה באופן רשמי בבסיסי צבא ישראלי, בנוכחות מפקדים בכירים ונציגי הממשלה התאילנדית, ועל ידי קב"נים במדים – היה חלק מהניסיון לבטא באופנים קונקרטיים יחס של כבוד, הערכה ולקיחת אחריות על הטיפול בהם ובקשייהם. בדיעבד היתה זו החלטה נכונה, אשר נסכה בשבים תחושת ביטחון והכרה בסבל שחוו.
4. רקע תרבותי-דתי של קבלת הגורל והשפעותיו האפשריות על התמודדות עם טראומה – הרקע התרבותי הרווח בתרבויות ובדתות מזרח אסיה כמו בודהיזם והינדואיזם, כולל תפיסות דטרמיניסטיות על כך שגורלו של האדם נקבע מראש, וכי הדרך להתמודדות עם הסבל או הכאב הקיימים בעולם היא לקבלם כמות שהם ולהפחית את התשוקה או הציפיה לנוחות, ביטחון או קביעות (גרשוני ואחרים, 2012; ארנון, 2012). תפיסות אלה עשויות ליצור אצל נפגעי טראומה ציפייה עצמית לקבלה ולהכלה של האירועים והקשיים, כביטוי של חוזק פנימי, ענווה ויכולת קבלת סבל; ומתוך כך להביא להימנעות משיתוף בקשיים וברגשות (גרשוני ואחרים, 2012). לאור זאת, יש חשיבות מיוחדת למסר של קבלה והכלה מצד הגורם הטיפולי לתגובות רגשיות ולהבעת צרכים שונים. התייחסות מכבדת ומתן לגיטימציה כבר במעמד הקליטה לביטויי מצוקה, עשויה להעביר מסר שהחוויה הטראומטית הקשה שחוו היא תוצאה של רוע צרוף ואידיאולוגיה מעוותת שאין לקבלה.
5. התערבות טיפולית ע"י מטפל ממגדר זהה למטופל – מאחר ולא היה לנו רקע להתבסס עליו, התקבלה החלטה כי את עובדי החקלאות הגברים יקלטו קב"נים גברים, זאת בניגוד לכך שק"בניות נשים קיבלו את השבים בין אם היו נשים או נערים. המחשבה הייתה שלאור היעדר שפה משותפת וקיומו של רקע תרבותי שונה, יתכן ויהיה קל יותר עבור השבים להיקלט על ידי בני מינם. באחד הימים של עסקת שחרור החטופים שוחררה גם חטופה אישה ממוצא תאילנדי, ועל כן באותו יום צורפה לצוות קליטת הזרים גם קב"נית אישה.
לאור תובנות אלה, ומתוך רצון ליצור איזון בין מתן מענה פרטני ראוי לשבים לבין היתרונות הקיימים בהשתייכות קבוצתית של בעלי האזרחות הזרה במהלך הקליטה, סוכם על תהליך קליטה אשר יכלול 4 שלבים:
עם הגעתם של השבים מהגבול אל מתחם הקליטה, הם ייקלטו על ידי מטפלים שיציגו עצמם, ייתנו אוריינטציה ראשונית וילוו את השבים מהמיניבוס כקבוצה אחת אל תוך המתחם. הקליטה הפרטנית על ידי המטפלים תאפשר זיהוי של מצבים נפשיים חריפים או צורך אחר בהתערבות מיידית.
לאחר מכן יובלו השבים אל מתחם הקליטה המשותף, ובו יישבו יחד כקבוצה לתדריך והסבר שיכלול אוריינטציה, מתן אינפורמציה על הצפוי בתהליך הקליטה ויצירת תחושת וודאות, מענה לשאלות והסבר נוסף על תפקידם של המטפלים.
בהמשך, ילוו המטפלים באופן פרטני את השבים לעמדות המזון ולישיבה על מנת לאכול, לבחור בגדים ונעליים, להחליף בגדים, לצאת לשירותים או לעשן סיגריה למעוניינים.
לאחר שהשבים השלימו את התהליך, ילוו אותם המטפלים אל המסוק ויטוסו איתם לביה"ח, על מנת לספק להם מענה לקשיים או תגובות חרדה במהלך הטיסה.
ביום שישי 24.11.23 יצאה לפועל עסקת שחרור החטופים בין ישראל לחמאס. לאחר ההגעה למתחם הקליטה בבסיס חצרים, התקבל המידע על כך שאכן אמורים להשתחרר באותו יום מספר חטופים זרים, רובם תאילנדים. על רקע העובדה שרובם המוחלט של החטופים הם גברים, יועדו לקליטתם שני קב"נים גברים מתוך צוות הקליטה של היחידה לת"ק. צוות קליטת השבים הזרים כלל את נציג הממשלה התאילנדית אשר שימש בין השאר כמתורגמן, נציג אכ"א שניהל את תחום החטופים הלא ישראלים במנהלת השבויים והנעדרים, והמטפלים מהיחידה לת"ק. כהכנה לקליטה הצפויה, קיבל צוות הברה"ן מנציג הממשלה התאילנדית מידע רב ככל הניתן לגבי השבים הצפויים להגיע באותו יום: מצבם הרפואי והנפשי, רקע משפחתי ייחודי, רמת האנגלית והעברית ועוד.
במתחם ההשהיה הקדמי הוכנו עמדות מזון, שתיה חמה, שירותים ומקלחות, שולחנות סביבם ניתן היה לשבת, להירגע ולשוחח עם גורמי ברה"ן המלווים, וכן – עמדה עשירה בבגדים להחלפה ותיק גב אישי. העמדה כללה חליפות טרינינג חמות ונוחות במגוון צבעים מרגיעים ושלל מידות, הלבשה תחתונה, גרביים, חולצות טריקו בסיסיות, נעלי בית ושמיכות כירבוליות חמות ורכות. גורמי הפרט הצה"ליים דאגו לחדש את מאגר הבגדים מדי יום, בהתאם לצפי רשימת השבים אשר התקבלה באותו הבוקר. כמו כן, חדרי השירותים והתיקים האישיים אשר ניתנו לכל אחד מהשבים כללו כלי רחצה – החל מסבון, מברשות שיניים ומוצרי היגיינה, וכלה באביזרי שיער ואיפור (פיינהולץ ואחרים, 2024).
השבים בעלי האזרחות הזרה נקלטו מידי הצלב האדום והועברו על ידי צה"ל למיניבוס, בו נסעו יחד עם שאר השבים עד למתחם הקליטה וההשהיה. הם לא הופרדו בדרך כלשהי מהשבים הישראליים, ולהתרשמותנו הדבר ביטא את היחס השוויוני שקיבלו בתהליך הקליטה ותרם לתחושה שאנו שומרים על כבודם. עם כניסתם למתחם ההשהיה, השבים הוזמנו לשבת סביב שולחן גדול משותף, ואז התקיים הסבר לכל הקבוצה תוך תרגום של נציג הממשלה התאילנדית. הסבר זה התקיים על פי הפרוטוקול לקליטת שבים, וכלל מתן אוריינטציה בסיסית, הסבר על הצפוי להם במעמד הקליטה והטיסה הצפויה במסוק לביה"ח, והשלמת צרכים ראשוניים (בכור ואחרים, 2024).
לאחר מכן, הוזמנו השבים לעמדות בחירת מזון, עמדות בחירת בגדים חדשים ותאי מדידה, בחירת נעליים, הליכה לשירותים ועישון סיגריה. ההליכה לעמדות אלה התבצעה בליווי של המטפלים, וזמן זה נוצל לתמיכה סביב תכנים או סיפורים שהשבים רצו לשתף בהם, מתן מידע ויצירת וודאות, וכן סקרינינג (Screening) לתגובות או ביטויי מצוקה. השיחה של המטפלים עם השבים התנהלה בשלב זה באנגלית, באופן מותאם למידת שליטתם של השבים בשפה, וכן בעזרת שפת גוף, הבעות פנים ומחוות לא-וורבליות כגון לחיצת יד, הנחת יד על כתף לאחר קבלת הסכמתו של השב, הליכה משותפת. במידת הצורך נעזרו המטפלים בנציג הממשלה התאילנדית לתרגום של הסברים פסיכו-חינוכיים שניתנו לשבים.
המשוחררים התאילנדים ביקשו לבחור בגדים חדשים ולהחליף אותם בתאי מדידה שהוכנו מראש. כמו כן, שמנו לב שרובם חזרו עם כפכפי נשים קטנות ממידתם, וכשנשאלו על כך הסתבר שמדובר בכפכפים שקיבלו מהשובים כאשר שוחררו. סייענו להם לבחור נעליים או כפכפים חדשות. לאחר מכן ניגשו לבחור אוכל, ואז ישבו לאכול, בליווי המטפל או יחד עם קבוצת השבים, לפי העדפתם. בהמשך, ניתן זמן לעישון סיגריה, הליכה לשירותים או זמן מנוחה קצר – פעילויות שנעשו בליווי אחד המטפלים.
החוויה והביטוי הרגשי של השבים הזרים כלל תקשורת מילולית ובלתי מילולית, מחוות, הכרת תודה והתרגשות. על אף שנראה היה שחלקם שומרים על מידה של ארגון ועל שפת גוף מעט עצורה, מחוות קטנות של תשומת לב מצד צוות הקליטה הובילו להבעת רגשות אשר באה לידי ביטוי בדרכים שונות: חיוכים, הכרת תודה מילולית, בכי, רעידות ועוד. ככלל, נראה היה כי יש ערך וחשיבות למפגשים האישיים והאינטימיים שהתרחשו לאורך תהליך הקליטה. דוגמאות שונות כמו ליווי בבחירת בגדים חדשים, סיוע בהרגעה וויסות כאשר אכלו אוכל מזין לראשונה אחרי 50 ימים בשבי, ליווי לסיגריה, סיוע בהחלפת כפכפי הנשים הקטנות לנעליים מתאימות ועוד. הסיטואציות האינטימיות הללו, אפשרו שיתוף והבעת רגשות, גם אל מול הפער התרבותי והשפתי.
במהלך פרק זמן זה, היה חשוב לחלק מהשבים לשתף את צוות הקליטה בקשר ובמפגשים שהיו להם עם חטופים ישראלים, בעת החטיפה או במנהרות חמאס. במקרה כזה, נציג אכ"א בדק את המידע בעזרת תמונות ונתונים נוספים, ושיקף לשבים את תרומתם המשמעותית במתן המידע. ניכר היה כי השבים ראו חשיבות רבה בשיתוף המידע שיש ברשותם לגבי מפגש שלהם בעזה עם חטופים ישראלים. הם עדכנו מרצונם וביוזמתם בכך ששהו יחד עם חטופים כאלה ואחרים, ונראה שראו בכך דרך לתרום בסיטואציה הקשה ולסייע לחטופים שנותרו מאחור ולבני משפחותיהם. באופן כללי, כל השבים בעלי האזרחות הזרה ביטאו יחס של הכרת תודה עמוקה וקואופרטיביות רבה כלפי נציגי הצבא, ולא נתקלנו ביחס של חשדנות, כעס או הסתייגות.
כמו בכל אחד משלבי הקליטה של השבים, מחשבה רבה הושקעה בסוגיית העברתם של השבים למרכזים הרפואיים. כאשר מצד אחד עלה רצון שיוכלו להגיע מהר ככל האפשר למרכז הרפואי על מנת לקצר את זמן ההמתנה לבדיקה על ידי הצוותים הרפואיים לאחר תקופה ממושכת בה סבלו מפגיעות שונות ולא קיבלו טיפול ראוי. מצד שני, עלה חשש מכך שטיסה במסוק צה"לי תפגיש את השבים עם תנאים של רעש, רוח וקור, אשר עלולים לעורר אי נוחות, פחדים וחרדה. בנוסף, עלה חשש כי המפגש עם נציגי צה"ל ועם נציגי חיל האוויר בפרט, יעורר כעס על כך שאלה לא נכחו בשעות הקריטיות בהן התמודדו הם והמשפחות שאצלהם עבדו עם זוועות השבעה באוקטובר.
לאחר התלבטויות ודיונים בנושא, התקבלה החלטה כי הצורך המבצעי-בטחוני הוא אשר יכתיב את דרכי הפינוי – ועל כן, הוחלט על הגעה למרכזים הרפואיים במסוק (נחמיאס-חימוביץ' ואחרים, 2023). במהלך הטיסה במסוק, הקב"ן המטפל ישב בסמוך למספר שבים כדי לשמור על הקבוצה כדבוקה. אנשי צוות האוויר חילקו לשבים שמיכות דקות למשך הטיסה מאחר ובאוויר היה קר. אחד השבים הבחין שהקב"ן המטפל, שליווה אותו קודם לכן, לא קיבל שמיכה, הוא התקרב אליו ופרש את השמיכה על ברכי שניהם. הייתה זו מחווה מרגשת ללא מילים של נדיבות ויכולת להתחבר ולסמוך על הדמות המטפלת, גם במצב של דחק אקוטי.
לאחר מכן עלו יחד עם המטפלים למסוק, לטיסה למרכז הרפואי 'שמיר' אסף הרופא – דבר שהוסבר לשבים כבר בשלב האוריינטציה במהלך הקליטה. השבים עלו למסוק כקבוצה, וזכו לקבלת פנים חמה, נרגשת ומכבדת מצד צוות האויר במסוק. כלל השבים בעלי האזרחות הזרה הוטסו למרכז הרפואי 'שמיר' אסף הרופא, בו הוקמה מחלקה ייעודית לקליטת השבים בעלי אזרחות זרה. יש לציין כי מתחם זה הותאם באופן מרשים לצורכי השבים, כולל גיוס פסיכולוג דובר תאילנדית, הקמת פינת תפילה בודהיסטית ועוד. עם ההגעה למרכז הרפואי, התקיים תיאום ו'העברת מקל' בין המטפלים מהיחידה לת"ק לבין סגל המחלקה, לגבי מצבם הרפואי והנפשי של השבים, רקע של אובדנים או תגובות חריגות, ואירועים שיש לשים לב אליהם.
נתאר כעת מספר תובנות מתהליך הקליטה, אשר עשויות להיות גם המלצות לקליטת שבים בעלי אזרחות זרה בעתיד:
בדיעבד, נצפה מנעד רגשי שנע בין התרגשות וחיוכים לבין פרצי בכי וביטויי חרדה. בשונה מכפי שהכנו את עצמנו למעמד, לא חשנו בתחושה של העדר מובנות; להפך, התגובות כלפי הצוות היה של הכרת תודה ויצירת קשר אישי בקלות יחסית. אומנם אין להסיק מכך על הבאות, אך בכל זאת לקבלת הפנים חשיבות מרכזית בהמשך תהליך ההסתגלות והשיקום. השלמת צרכים ראשוניים וחסכים בסיסיים, תוך הצעת מזון, מנוחה והתרעננות היו חלק מהפרוטוקול שגובש ביחידה לת"ק (בכור ואחרים 2023ב), אך במקרה של מגבלת שפה הוא היה חלק מהמחוות הנחוצות על מנת להגביר את תחושת השייכות, האכפתיות, הדאגה וההכרה בסבל שעברו השבים. עוד למדנו כי התערבות מוקדמת, בעיקר פסיכו-חינוכית, עשויה להוות בסיס ראשוני להרגעה ונרמול התגובות וההתנהגויות וכן ליצירת הקשר הראשוני (שובל-צוקרמן, 2024), גם בהעדר שפה ובהעדר מילים לתאר את הטראומה.
להיבט זה הייתה חשיבות רבה בהעדר שפה וכפי שציינו במקרה זה הוא גישר על קשיי השפה. נושא זה מכריע להשבת תחושת השליטה, עקב חוויות קשות שעברו רבים מהשבים (בכור ואחרים, 2024), למדנו להשתמש במחוות גופניות, לאחר מבט עיניים על מנת לקבל רשות לגעת, ולעשות זאת ברגישות המתאימה.
התרשמנו כי ההחלטה על ביצוע תהליך הקליטה תוך שמירה על קבוצת השבים בעלי האזרחות הזרה באותו חלל משותף עם השבים הישראליים ששהו איתם בעזה, היתה נכונה. אכן, היו מספר מקרים במהלך הקליטה בהם השבים הזרים יצרו קשר עם שבים ישראלים ששהו איתם בעזה. הנוכחות המשותפת במתחם אפשרה חוויה משותפת של עיכול ראשוני של השחרור, וגם פרידה הדדית בה יכלו לבטא במעט את חשיבות הקשר שנוצר ביניהם בסיטואציה הקשה של השבי, באמצעות אנגלית בסיסית ובעיקר בעזרת מחוות גופניות של חיבוקים ונשיקות. בדיעבד למדנו כי האינטראקציה אשר נוצרה בין השבים – השהות המשותפת במהלך הקליטה, הטיסה ביחד, יצירת הקשר, התקשורת ההדדית והשיתוף ביניהם – חיזקה חווית תאומות ומובנות על ידי אדם אחר. חווית תאומות מסייעת בנוסף להפיג תחושת בדידות וזרות ולבסס תחושת ביטחון מעצם חווית ההשתייכות (קוהוט, 2005).
אצל חלק גדול מהשבים, ניכר היה שחשוב להם להעביר בהקדם מידע לצוות הקליטה על חטופים ישראלים בהם פגשו במהלך תקופת השבי. דבר זה מבטא תחושת שייכות ומעורבות של השבים על אף היותם אזרחים זרים, וכן מהווה ביטוי ליצירת תחושת משמעות ותרומה כפדויי שבי – דבר המהווה חלק מתהליך רצוי של דה-קומפרסיה (בכור ואחרים, 2023א).
לא ידוע לנו על ליווי או הכנה של משפחות החטופים בעלי האזרחות הזרה בארץ מוצאם. עם זאת, חשוב לציין שחלק מהשבים הזרים ביקשו לשוחח טלפונית עם המעסיק הישראלי שלהם בקיבוץ בו עבדו, ולמעשה זה היה הטלפון הראשון שלהם לאחר חזרתם. יש חשיבות להכנת האפשרות ליצירת קשר עם המעסיק הישראלי עבור שבים בעלי אזרחות זרה.
מהניסיון שהצטבר בישראל לאורך השנים בטיפול בפדויי שבי, בעיקר ממלחמת יום כיפור, עולה כי על ההתערבות הטיפולית להיות כלל מערכתית – כוללת את המשפחה הגרעינית ולעיתים אף את הקהילה הרחבה. זאת, כדי שהסביבה תוכל להיות מוחזקת בעצמה, תדע כיצד לנהוג ולמה לצפות ותוכל להעניק לפדויי השבי מעטפת רחבה ככל הניתן (בכור, שובל-צוקרמן, ואחרים, 2023). החזקה ותמיכה נכונה של המעטפת תסייע בהגברת תחושת השייכות ובהפחתת הבדידות הן של הפדוי והן של משפחתו (Levi et al., 2018). ניהול הטיפול מושפע בהכרח מהתעניינות תקשורתית, ציבורית ופוליטית אינטנסיבית (Fletcher, 1996). לאור זאת, ברור שישנה חשיבות רבה לנוכחות של נציג מטעם המדינה או הממשלה של מדינת המוצא של השבים, על מנת ליצור תחושת שייכות, מובנות ומענים מערכתיים מתאימים כבר משלב הקליטה.
זמן הקליטה הראשוני עשוי להוות חלון הזדמנויות שבמהלכו ניתן לבצע התערבויות ראשוניות וקריטיות אשר יעודדו תגובות מסתגלות ויעילות עם החזרה לארץ מחוויית השבי הטראומטית. הפרוטוקול המוצג מכוון לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר, על מנת לבסס מערכת יחסים של אמון, לספק צרכים בסיסיים, להגביר תחושת שליטה ולתת מענה לתכנים אשר עשויים לעלות מצד השבים. העקרונות בבסיס הפרוטוקול הם, חיבור למשאבים ויצירת רציפות קוהרנטית של תכנים שעולים המתכתבים עם הישרדותו של השב (בכור ואחרים, 2024).
עקרונות ההתערבות שגובשו והיוו את התשתית לפיתוח הפרוטוקול התבססו, כפי שצוין לעיל, על הממצאים הקליניים והמחקריים שמצאנו בקרב פדויי שבי ובטיפול במבוגרים או מתבגרים שחוו טראומה וסובלים מהפרעה בתר-חבלתית (Roberts & Nixon, 2023). כמו כן, הם התבססו על התפיסה שלהתערבויות יש משקל רב בתמיכה וחזרה לאיזון, ולעיתים הן עשויות לסייע לשבים כמו טיפול פסיכותרפי מלא (Whitworth, 2016).
מעבר לקשיים האינהרנטיים סביב נושא כה רגיש וחוויה טראומטית קשה, הבדלי התרבות והשפה הצריכו חשיבה רבה והתאמות שהינן רגישות-תרבות ולעתים לא ורבליות. בדיעבד, נראה כי קבלת הפנים היתה מיטיבה ומותאמת לרקע התרבותי של השבים, תוך העצמת המשאב הקבוצתי ותחושת השייכות. ככל הידוע לנו, גם במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא ניתן לשבים בעלי האזרחות הזרה טיפול רגיש, מקצועי ומותאם תרבותית. לא ידוע לנו על קבלתם בארץ מוצאם ועל תהליך הקליטה והטיפול בהם.
יוסי מיץ – עובד סוציאלי קליני מדריך, מנהל שלוחת חיפה, היחידה לתגובות קרב, המרכז לשירותי בריאות הנפש, צה"ל.
ד"ר יעל שובל-צוקרמן – עובדת סוציאלית קלינית מדריכה, ראש התכנית לתואר הראשון ותואר שני טיפולי לקצינות הנפגעים של צה"ל באוניברסיטת בר אילן. המרכז לשירותי בריאות הנפש, היחידה לתגובות קרב, צה"ל.
עוזי בכור – פסיכולוג קליני מדריך, מפקד היחידה לתגובות קרב. המרכז לשירותי בריאות הנפש, צה"ל.
ד"ר לאה שלף – עובדת סוציאלית קלינית מדריכה, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, יועצת מחקר ביחידה לתגובות קרב. המרכז לשירותי בריאות הנפש, צה"ל.
ארנון, צ. (2012). תוקפנות על פי הפסיכולוגיה הבודהיסטית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2725
בכור, ע', טצה-לאור, ל' ושלף, ל' (2023א). סיוע לחיילים פדויי שבי בהסתגלות מחדש. מערכות, 1–14. נדלה מאתר אנטרנט https://www.maarachot.idf.il/27817
בכור, ע., רובינשטיין, ר., לוי, א., שובל-צוקרמן, י., טצה-לאור, ל., שלף, ל'. (2024). הכנת אזרחים החוזרים מהשבי למעבר לארץ ולמפגש עם בני משפחה: פרוטוקול ראשוני החל מקליטה מהצלב האדום ועד להעברה למרכזים רפואיים. הרפואה, כרך 163(8). 521–527.
בכור, ע', שובל-צוקרמן, י', טצה-לאור, ל', שלף, ל'. (2023ב). מה אנחנו יודעים על טיפול בשבויי מלחמה? הרפואה, 162, 631–637.
גרשוני, ר., שמואלי, מ., פינס, ד., טספאני, ז., קסלר, א., זלסון ורשבסקי, ק., קונפינו, י., קושנירוביץ, נ., בלום, ד., רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים. (2012). כשירות תרבותית למדינות מזרח אסיה: סין, תאילנד, הפיליפינים וסרי לנקה. בירושלים, תשע"ב.
דוירי, מ. (2023). מפסיכואנליזה לתרבות-אנליזה-טיפול רגיש תרבות במטופלים מתרבויות מסורתיות. מכון מופת. ספר הופק בתמיכת מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות.
לוי, א. ושובל, י. (2010). התערבות קבוצתית המשכית פרוטוקול להתערבות ייחודית עם יחידות מילואים לוחמות. שיחות, כד(3), 9–1.
מרגולין, י., ויצטום, א. (2009). תסמונות נפשיות תלויות-תרבות בישראל, ביטויים לתסמונות תלויות-תרבות בפרקטיקה הקלינית בישראל. כתב עת רפואי בנושא פסיכיאטריה, כרך 13, עמוד 16–28.
נחמיאס-חימוביץ', א., בכור, ע., שלף, ל. (2023). פינוי במסוק כמרחב מעברי מעצים לשבים מהשבי. בטיפולנט הקהילה המקצועית. https://www.betipulnet.co.il/particles/evacuation_helicopter_transitional_space_captivity
פיינהולץ קליין, ק., בכור, ע., רובנשטיין, ר., שלף, ל. (2024). הבגדים כסימבול – רשמים מקליטת החוזרים מהשבי. בטיפולנט הקהילה המקצועית. נדלה מאתר אנטרנט https://www.betipulnet.co.il/particles/Clothes_as_symbol_in_return_from_captivity
קוהוט, ה. (2005). כיצד מרפאת האנליזה?, תל-אביב: עם עובד.
שובל-צוקרמן, י., בכור, ע., רובינשטיין, ר., שלו, ד., דולב, ע., שלף, ל. (2024). חוכמת המעשה: קליטה וטיפול קדמי בחוזרים מהשבי - חִִלוף במעיל רוח. חברה ורווחה. מ"ד (2), 159-173.
שובל-צוקרמן, י,. לוי, א. ודקל, ר. (2019). הערכת התערבות תשאול: סקירת הספרות המחקרית והצגת מקרה להתערבות ייחודית עם יחידות צבאיות. בתוך י. להב. וז. סולומון (עורכות). משחזור לזיכרון (עמ' 166-165). רסלינג.
Fletcher, K. (1996). The management of released hostages. Advances in Psychiatric Treatment, 2(6), 232-240
Kaysen, D., Lindgren, K., Zangana, G. A. S., Murray, L., Bass, J., & Bolton, P. (2013). Adaptation of cognitive processing therapy for treatment of torture victims: Experience in Kurdistan, Iraq. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 5(2), 184-192. https://doi.org/10.1037/a0026053
Lane, W. D., Myers, K. J., Hill, M. C., & Lane, D. E. (2016). Utilizing narrative methodology in trauma treatment with Haitian earthquake survivors. Journal of loss and trauma, 21(6), 560-574. http://dx.doi.org/10.1080/15325024.2016.1159113
Levi, O., Fruchter, E., & Kreiss, Y. (2018). Challenges in the homecoming of released prisoners of war: Israeli defense force preparations—A case study of freed prisoners of war from the Yom Kippur War and Second Lebanon War. Traumatology, 24(4), 271-279
Roberts, L. N., & Nixon, R. D. (2023). Systematic review and meta-analysis of stepped care psychological prevention and treatment approaches for posttraumatic stress disorder. Behavior Therapy, 54(3), 476-495. https://doi.org/10.1016/j.beth.2022.11.005
Whitworth, J. D. (2016). The role of psychoeducation in trauma recovery: Recommendations for content and delivery. Journal of evidence-informed social work, 13(5), 442-451. https://doi.org/10.1080/23761407.2016.1166852
