נטע ענבר סבן
בשבת ה-7.10.2023 נפלו עלינו השמיים ואיתם השתנו החיים. כיחידים, כמשפחות, כקהילות וכעם. התעוררנו לקול אזעקות. חלקנו אמרו לעצמם: זו שגיאה, טעות והמשיכו לישון; בחלקנו אחז רעד מסוים בלב ופתחנו את החדשות; חלק מהעם התעורר לסיוט מתמשך בעקבות מסע אכזרי של רצח, התעללות, שבי. נהרות של דם שטפו את חלקה הדרומי של מדינת ישראל וטילים שטפו את הארץ כולה. צונמי של הרס ופחד הציף אותנו. תחושת הביטחון הקיומי נעלמה באחת. במקביל להגנות על הגבול והבית, קרסו ההגנות הנפשיות וכאוס השתרר.
תגובות חרדה התפתחו גם בקרב אלו שלא עברו את התופת בדרום: אנשים, נשים וילדים ספגו מטחי טילים ושמעו שריקות פיצוצים מעל לראשיהם, אם של הטילים ואם של כיפת ברזל. אזעקות נשמעו שוב ושוב ברחבי הארץ, בדרום, באזור גוש דן ובירושלים. אימהות נשארו עם תינוקות וילדים קטנים כאשר אבות גויסו בצו 8. לאחר מספר ימים הצטרף הצפון למעגל הפחד וספג גם הוא טילים וניסיונות חדירה.
ככל שגודל הזוועות התחלחל לתודעה הבנו אנו, אנשי בריאות הנפש, כי העם מתמודד עם אסון ברמה לאומית וכי רבים יזדקקו לסיוע נפשי. אלפי מטפלות ומטפלים החלו לחפש כיצד לעזור לנפגעים. לשם כך, קמו קבוצות ווטסאפ אשר כללו עשרות, מאות ואף אלפי מטפלים שרק ביקשו שיפנו אליהם את אלו אשר עברו את התופת וכל מי שזקוק לעזרה עקב המצב, מתוך רצון לעזור ולתרום במשהו למי שעולמו נהרס.
הרצון לעזור הינו חזק מאוד אולם לא כל המטפלים מומחים בהתערבות במצב חירום, ובאופן בו נכון להגיש עזרה ראשונה במצבי טראומה. גם מתוך אלו בעלי ההכשרה המתאימה, אף אחד מאיתנו לא חווה מעולם טראומה בסדר גודל כזה, תחושה של נפילת כל המערכות הצבאיות, הממשלתיות, החברתיות ואיתן ההגנות האישיות. בתוך הכאוס עלה צורך להמציא, לארגן ולהבין את דרכי ההתערבות הטיפולית. מי שמומחים בתחום פרסמו הקלטות וסרטונים אודות התערבות במצבי חירום, אשר סייעו למטפלים ומטפלות שאינם מנוסים בכך למסד דרכי עבודה חדשות בתהליך מתן העזרה.
בימים אלו, של לחימה בגבולות ובעורף, של לחימה נפשית בטרור ובכאוס, החלטתי לגבש מספר תובנות באשר לציפיות שלנו כאשר אנו פוגשים נפגעי טראומה או חרדה ובאשר להמלצות עבור מטפלים בדרכי התערבות ראשוניות:
עם קבלת פניה או ידיעה על מי שזקוק לעזרה, יש ליצור קשר עם מבקש העזרה ולשוחח עמו בכדי למפות את המצב: מי זקוק לעזרה, מי נמצא לידו, בכמה אנשים מדובר, האם מעורבים גם ילדים או בני נוער. כמו כן, יש לנסות ולהבין מה טיב האירוע שאותו עברו: בן משפחה שנהרג, בן משפחה שנחטף, שהות בממ"ד במשך שעות עד לחילוץ, חברים שנרצחו או נחטפו. במצב בו מדובר במערכת מורכבת אשר זקוקה לסיוע נרחב יותר, כמו מספר בני משפחה הנמצאים באותו המקום, ניתן להציע כי נתייעץ ונחזור בהקדם לקבוע מפגש. במקרה כזה ישנה עדיפות שלא להגיע לבד, כיוון שלכל אחד מבני המשפחה צרכים אחרים עקב גילם, מידת הקרבה למי שנהרג או נחטף, טראומה שונה בעקבות מה שעברו ושוני במנגנוני ההגנה, יכולת ההסתגלות ופניות כוחות האגו. לאחר יצירת הקשר, ניתן להחליט לגבי צורת התערבות מותאמת: מי וכמה אנשי מקצוע יגיעו למשפחה או לקבוצת האנשים, שמירה על תיאום מתמשך בין אנשי הצוות השונים המסייעים לאותה קבוצה/ משפחה וכל התאמה הנדרשת למצב הספציפי של הפונים.
על ההתערבות הטיפולית הראשונית להיות מהירה ככל האפשר, בכדי לתת לפונים תחושה ראשונית שהם לא לבד. על מנת לעשות זאת, יש להגיע בשלב ראשון אל המקום בו נמצאים הפונים. חשוב לזכור כי הטראומה שהם עברו או עוברים מורידה את ההגנות האישיות ויש צורך לקבל תמיכה והזנה מאחרים. לא תמיד באפשרות המשפחה לספק את המענה ואנשי מקצוע שמגיעים לסייע עשויים למסור את המסר החשוב לפיו, מעתה יהיה מי שיעשה סדר בכאוס, יעזור לטוות מחדש את קורי החיים.
חיזור אחרי הפונים הוא חלק חשוב מהתהליך. בדרך כלל אנחנו יושבים בחדרי הטיפול והמטופלים מגיעים אלינו. זה לא המצב היום. בכדי להגיע לטיפול יש צורך בכוחות אגו מינימליים, של הפונה או של סביבתו, אולם אלה אינם בהכרח בנמצא כיום. נוכחתי כי פעמים רבות נעשית פנייה ראשונה אם בטלפון, במייל, בפייסבוק או דרך חברה ומשם "זה שלנו". לכן, לעתים נמצא עצמנו במצב של חיזור מתמשך אחרי מי שזקוק לעזרה: טלפונים חוזרים, הצעות חוזרות דרך בני משפחה וביטולים חוזרים ונשנים. במהלך השבועות הראשונים הגעתי מספר פעמים על פי בקשה לטפל בילדים שפונו מישובים בעוטף עזה. שוב ושוב פיניתי זמן והגעתי ובכל פעם נאמר לי שהילד בדיוק עסוק בפעילות אחרת, משחק עם חבריו, עייף. ושוב הגעתי, ושוב, לעיתים עד להבנה שכרגע אין לו די כוחות לכך או בפעמים אחרות, עד שנוצר קשר ראשוני.
קודם כל, אמליץ כי עלינו לשמור על גמישות מחשבתית ותפקודית. מה שנפגוש לעולם לא יהיה מה שתיארנו לעצמנו. ייתכן ונגיע לסייע למשפחה שנפגעה וחלק מחבריה לא ירצו לדבר איתנו, ייתכן ונגיע למלון או בית הארחה של מפונים עם רצון ומוכנות לטפל בילדים ואפילו לא יהיה מקום מוגדר בו נוכל לשבת איתם, מבוגרים יכנסו ויבקשו גם הם להשתתף במפגש, ילדים ילכו ויבואו. עלינו לזכור כי כל סטינג טיפולי שאנו מכירים, עלול להשתנות בימים אלו. שכן כאמור, הכאוס נמצא בחוץ ובפנים. מסיבה זו, ההמלצה היא לשאוף ככל האפשר לתחום את המפגש בזמן, במקום, בזהות המשתתפים אולם פעמים רבות לא נצליח לעשות זאת או שנצטרך להתמודד שוב ושוב עם פריצת הסטינג. יש להצטייד בסבלנות וגמישות רבים.
במידה והצלחנו לקיים מפגש, ליצור קשר ולספק מענה טיפולי ראשוני, מטרתו העיקרית, לדעתי, תהא מיפוי הצרכים, כוחות האגו וזמינותם, מנגנוני הגנה בולטים, יכולות כלכליות וכן כוחות תמיכה משפחתיים וקהילתיים. לשם כך, יש לנסות ולקבל מענה על השאלות הבאות: מי האנשים שאיתם הפונים נמצאים, האם יש להם כוחות לתמוך? לכמה זמן? האם צריך לתמוך גם בהם? האם יש הורים שמטפלים בילדים, איך ניתן לתמוך בהם כדי שיוכלו לטפל ולתמוך בילדיהם?
על מנת למפות את הצרכים ולהתאים את סוג ומשך ההתערבות בצורה המיטיבה ביותר, במפגש הראשון יש לתת מקום רב להקשבה, הכלה, הדהוד. עם הילדים נשחק ולא נדחק בהם לדבר על מה שעברו, על מנת לספק להם מיכל אוהד וקשוב. בקרב מבוגרים שנתלשו מבתיהם, שצריכים להתמודד עם אובדן כבד, קיים בלבול רב וחוסר וודאות. לכן, יש להבנות ביחד את הימים הקרובים ולהחליט מה יעשו בהם. חלק מהמשפחות חיכו להודעה רשמית על מות או חטיפת יקיריהם במשך יותר משבוע. צריך להחליט יחד איתם היכן יגורו, איך יקברו את יקיריהם והיכן תערך ה"שבעה", איך להתמודד עם מצב של חטופים במשפחה. לאחר מיפוי הצרכים הראשוניים וקביעת מטרות קרובות טווח, ניתן להעמיק את הקשר הטיפולי לעבר התמודדות רגשית ונפשית.
לעיתים התמודדות עם מצוקה רגשית תתרחש דווקא בשלבים מוקדמים יותר של ההתערבות הנפשית הראשונית, ולעיתים רק לאחר יצירת קשר בסיסי, ומיפוי צרכים ראשוניים. כך או כך, אל מול תגובות חרדה בקרב הפונים, ניתן לספק עזרים התנהגותיים. בין היתר, ניתן להתחבר למשאבים בעזרת פעילות גופנית, זיכרון נעים, שיחה עם אדם קרוב ועוד. לילדים יש לאפשר לשחק, להשתולל עם הכלב, להיזכר במשהו נעים שקרה להם, לראות סרט על גיבור על. בנוסף, יש אפשרות ללמד תרגילים להורדת חרדה, כגון תרגיל ג'ייקובסון: להתחיל ב-3 נשימות עמוקות דרך האף, החזקת האוויר במשך 3 שניות בריאות ואז נשיפה איטית. לאחר מכן, לכווץ את אגרוף יד ימין בחוזקה, לספור עד 10 ולשחרר לאט. לעבור כך על היד השנייה ושתי הרגליים. הרציונל מאחורי התהליך הוא הרמזים שהגוף נותן למוח. בעת איום קיומי אנו נוטים להתכווץ ולעצור את הנשימה, ולכן שחרור והרפיה משדרים למוח שמצב החירום נעלם וניתן להפסיק את העוררות שעלתה כדי לשמור על הקיום (Jacobson, 1987; Maleki, 2022).
תרגיל נוסף הוא תרגיל היסודות: ללחוץ בחוזקה עם כפות הידיים על הירכיים ולחפש בחדר 3 עצמים עגולים, לאחר מכן 3 עצמים אדומים, ואז מרובעים וכן הלאה. הרציונל העומד מאחורי תרגיל זה נוגע להפעלת החלקים הפרונטליים של המוח העוסקים בחשיבה. פעילות בהם מורידה את הפעילות בחלק הלימבי האחראי על רגשות, והחרדה פוחתת. טכניקה זו מתאימה למבוגרים ולילדים מגיל 3 (Shapiro, 2012; Shapiro, 2009).
כאשר אנו מגיעים לסייע במתן התערבות נפשית ראשונית, אמליץ תחילה לבצע הצגה עצמית קצרה, הכוללת את המקצוע שלנו ואת העובדה כי באנו לספק מענה ראשוני נפשי להתמודדות עם טראומה. בסיום הפגישה הראשונה, אמליץ להתייחס להמשך טיפול, באם המטופל חפץ בכך. ניתן להציע מספר מוגדר וקצר של טיפולים, כיוון שככל הנראה הם יתקשו להתמיד ולתכנן תכניות ארוכות טווח כעת, בעודם מתמודדים עם חוסר וודאות נרחבת בתחומים רבים בחייהם. שמירה על חוזה טיפולי חשובה מאוד כפי שכולנו ידועים אולם יש לזכור כי המצב אינו כזה שנתקלנו בו מעולם וכי אנחנו פועלים היום על פי כללים אשר "נכתבים" תוך כדי פעולה ועשייה. בתוך התפיסה כי מדובר בהתערבות במשבר וכי היא מוגבלת בזמן, ניתן יהיה להתאים ולדייק את החוזה הטיפולי, וכן את המודלים הטיפוליים על פיהם יתנהל הטיפול, על פי הצרכים העולים מהמטופל.
ο טיפול נפשי דינמי בעזרת שינוי תבניות חשיבה
ο התערבויות נפשיות ראשוניות בזמן חירום: דגשים והנחיות לאנשי טיפול
ο המעשה הטיפולי בעת הזו
הכאוס שאנו חווים היום מתרחש בכל רבדי הקיום: נפרצו ההגנות הצבאיות שאמורות היו לשמור אותנו בחיים ואיתן ההגנות הנפשיות. משרדי הממשלה והגופים הציבוריים עדיין לא התעשתו ולא הגיעו אל כל מי שזקוק לעזרה. החברה נשענת על יוזמות פרטיות של אנשים אשר עושים הכול כדי להקל ולהושיט מענה. הכאוס החיצוני משקף את הכאוס הפנימי ומהדהד במפגש הטיפולי. מתוך כך, עלינו לקבל את העובדה לפיה לא ניתן יהיה לשמור על הסטינג כפי שאנו מכירים, החל ממשך המפגש, משתתפיו, היכולת להתחייב לאורך זמן וכן התכנים אשר יעלו בו ומידת ההצפה אשר עלולה לצוף גם בקרבו של המטפל או המטפלת. אנו כמטפלים עוברים תהליכים מקבילים של כאוס פנימי.
מודל המטפל הפצוע מדבר על הפצע שיש באנשי טיפול נפשי (Cvetovac, 2017). כמובן, לא רק בהם שכן בכולם קיימים פצעים נפשיים. יחד עם זאת, רבים מהמטפלים למדו להכיר בפצעים שלהם, להיות בתקשורת איתם וללמוד מהם על עצמם. ההתמודדות שהמטפל עושה עם פצעיו שלו מאפשרת ל"מטפל הפנימי" שבתוכו לעלות ולעזור בריפוי עצמי ובריפוי הפונים אליו. יחד עם זאת, תהליך העלייה של המטפל הפנימי דורש מרחב נפשי. בימים אלו, הטראומה הינה אישית, חברתית ולאומית ורבים מאתנו מוצאים עצמם רוצים לעזור ככל יכולתנו. לצד זאת, בלי שנשמור על עצמנו – ניתן מרחב למנוחה, אכילה, עשיית דברים אשר ממלאים אותנו כמו קריאת ספר, מפגש עם חברים, משפחה, חיבור לטבע או בהייה בנוף, סביר כי נתקשה להיות בקשר עם המטפל הפנימי שלנו ולטפל באחרים.
לסיכום, מתוך החוויה הטיפולית שלי ושל עמיתיי בשטח בשבועות האחרונים, על הקהילה המקצועית לזכור כי לא נוכל לקחת מאלו הפונים לעזרה את הכאב ואת מה שהתרחש, לא הכול בידינו. יחד עם זאת, בהחלט יש באפשרותנו לספק מענה ראשוני אשר יסייע להשיב גבולות ולאפשר התמודדות ותפקוד לצד הטראומה. עם הזמן, יש לקוות שהמענים הטיפוליים שיקבל אותו פונה יאפשרו לו לעבד במידה כלשהי את אירועי הטראומה ולהתחבר לכוחות פנימיים וסביבתיים אשר יאפשרו לו לנהל את חייו באופן תקין ואף להיות מאושר שוב.
פסיכולוגית קלינית, מדריכה בפסיכותרפיה, מטפלת משפחתית וזוגית. מחברת הספר "פסיפס אנושי – מבט פסיכולוגי, על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל", "מחול התודעה והנפש – מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחבריתית" ו "נשבר לי הלב תעזרו לו – טיפול פסיכולוגי בילדים ונוער "(בשלבי הוצאה לאור).
Cvetovac, M. E., & Adame, A. L. (2017). The wounded therapist: Understanding the relationship between personal suffering and clinical practice. The Humanistic Psychologist, 45(4), 348.Jacobson, E. (1987)
Maleki, A., Ravanbakhsh, M., Saadat, M., Bargard, M. S., & Latifi, S. M. (2022). Effect of breathing exercises on respiratory indices and anxiety level in individuals with generalized anxiety disorder: a randomized double-blind clinical trial. Journal of Physical Therapy Science, 34(4), 247-251
Shapiro, E. (2009). EMDR treatment of recent trauma. Journal of EMDR Practice and Research, 3(3), 141-151
Shapiro, E. (2009). EMDR treatment of recent trauma. Journal of EMDR Practice and Research, 3(3)
Shapiro, E. (2012). EMDR and early psychological intervention following trauma. European Review of Applied Psychology, 62(4), 241-251
