פרופ׳ יוסי לוי בלז ופרופ׳ שלמה מנדלוביץ
״גם כשעיניי פקוחות, איני רואה דבר
רק כשעיניי סגורות, עולם נגלה בפני״.
גבריאל בלחסן
״ישראל היא מעבדת הטראומה הגדולה בעולם״ נוהגים לומר בכנסים וכינוסים טובי החוקרים בתחום, מבהירים לנו במבט מבחוץ עד כמה החברה בישראל מוכת משברים, מוכת אתגרים פסיכולוגים בלתי נגמרים. "רשימת המלאי" של משברי השנים האחרונות כוללת תקופת קורונה ארוכה ומתישה, מהפכה משטרית, טראומה עוצמתית ב-7/10 ומלחמת "חרבות ברזל". המציאות הטראומטית נחוות כמעט-טבעית לחברה הישראלית, כאילו צרובה ב-ד.נ.א של מדינה שקמה מתוך השבר הגדול מכולם, השואה, וחוזרת ונשנית בסוג של כפיית חזרה (repetition compulsion) חמקמקה וכואבת.
המרכיב הטראומטי בחברה הישראלית היה נוכח כבר ב-6/10, אך השבעה באוקטובר העצים אותו באופן חריג. אין צורך להכביר מילים על עוצמת הטרגדיה, המורכבות והקשיים הנפשיים אשר חווינו כולנו כחברה וכפרטים ביום כואב זה (Levi-Belz et al., 2024). ההפתעה, העוצמה של אירועי השבעה באוקטובר ושל המלחמה וכמובן ההשלכות הנפשיות של כל אלו – הפכו את בריאות הנפש הציבורית לחשובה מאין כמוה, כמעט כמו אוויר לנשימה עבור אזרחי המדינה. מתוך השבר העמוק, מגוון שאלות רחב ודוחק עלו ואיימו עליה: מה עושים עכשיו? איך מתמודדים? מה הצעדים שאנו נדרשים לעשות במשפחה, בקהילה, במסגרת העבודה כדי להתמודד עם עוצמות הכאב, עם אובדנים? עם הצורך בהחזרת החטופים, עם הדאגה האינסופית, עם תחושת ההשפלה, הכעס והבגידה ועם אובדן הביטחון האישי ותחושת התקווה?
במאמר זה נבקש להציג את המשימות הקריטיות הניצבות לפנינו כאנשי בריאות הנפש בעת המורכבת הזו, ובתוך כך להאיר את החשיבות של מנהיגות פסיכולוגית כמשאב מהותי אשר יכול לתת מענה לאתגרים אלו. נעמיק באתגרים הניצבים בפני אותם מנהיגים פסיכולוגיים אשר מוכנים לקחת על עצמם עמדת הובלה בכל הנוגע לבריאות הנפש בחברה הישראלית. מטרתנו היא להניח יסודות אשר יאפשרו לאנשי טיפול ששומעים את הקריאה הפנימית והמקצועית לצאת למסע של שינוי חברתי וקהילתי, להבין עד כמה החברה הישראלית זקוקה להם כיום, לא רק כמטפלים בקליניקה אלא כמנהיגים. אנו מקווים כי המאמר הזה יסייע לקדם תהליך שבו מנהיגות פסיכולוגית רחבה, מחבקת, ומעמיקה תוכל לאפשר לחברה הישראלית לעבור תהליכי ריפוי, צמיחה והתחדשות. החברה הישראלית מצפה לנו ומחכה למנהיגים שיצעדו קדימה.
צרכיה של החברה הישראלית בעת הזו הם רבים: ביטחוניים, כלכליים, ואישיים. אולם בבואנו לשרטט קווי מנהיגות פסיכולוגית, ננסה להתמקד באופן שזו יכולה לתרום ברמה החברתית-קהילתית הקשורה למאפייני בריאות נפש, לרווחה נפשית ולהתמודדות רגשית עם אירועי משבר. על כן, ניכר כי לאחר משבר חריף, ישנם מספר מרכיבים רגשיים קריטיים אשר חשוב להתמקד בהם על מנת לסייע, לחזק ולשקם את חווית ההתמודדות, ההסתגלות והחוסן של הקהילה. במאמרנו הקודם (לוי-בלז, 2024) התייחסנו באופן כללי לצורך בזרעים של שייכות, משמעות, אקטיביות וסיפור מיטיב. כעת, במרחק הזמן מן האירועים, ננסה להרחיב בכל הקשור למרכיבים הנדרשים בעת הזו, בפעילות אישית, קהילתית או חברתית אשר לוקחת על עצמה עמדה מנהיגותית גם מחוץ לחדר הטיפול הפרטני והתהליך התרפויטי האישי.
הכרה במורכבות, בקשיים ובעוצמות המשתנות של הכאב הנפשי: משבר חריף, בין אם מדובר באירוע טבע, עימות אלים, או אסון קהילתי, מייצר טראומה קולקטיבית המשפיעה על כלל חברי הקהילה. ראשיתו של תהליך עיבוד הטראומה כולל מתן הכרה לעוצמת הקושי והאתגרים הנפשיים, כלפי הציבור הרחב ולפרטים בו. מדובר בהכרה בכך שתסמינים נפשיים הם שכיחים לאחר אירועי משבר חריפים וכי עוצמת הכאב הנפשי משתנה לאורך הדרך, ולעיתים לאו דווקא מתמתנת ויורדת (כפי שאולי ניתן לצפות) אלא מתגוונת-יורדת ועולה לפרקים ובהקשר לאירועים פנימיים וחיצוניים שאנו חווים כחברה.
ההכרה במורכבות הטראומה היא חשובה, והיא יכולה לתמוך בנורמליזציה של התגובה אליה. המשפט, השגור כל כך בהתמודדות עם טראומה, הקובע כי "מדובר בתגובה נורמלית למצב לא-נורמלי" (ושולל את הופכו, לפיו "מדובר בתגובה לא נורמלית למצב נורמלי"), הוא מרכזי בהתמודדות האישית, המשפחתית, הקהילתית והלאומית עם טראומה, ויש בו כח מנרמל של ממש.
תיקוף לקשיים נרחבים יותר אשר חווים האזרחים, הקהילות והקבוצות בישראל: המשבר הנוכחי הוא הרבה יותר מ-"פוסט טראומה" - מצבי אובדן, שבר בתחושת האמון, חוויות פגיעה מוסרית בה האדם מרגיש נבגד על ידי מנהיגים עליהם סמך בעבר, כמו גם אובדנים רחבים יותר של תחושות שייכות, תקווה, וחווית עתיד טוב. כל אלו הם קשיים לא פשוטים אשר נמצאים מחוץ לספקטרום של ״הפרעות נפשיות״ (כדוגמת PTSD, חרדה ודיכאון). מתן מקום, משמעות, מילים והכרה לקשיים אלו, והמוכנות לדבר עליהם ולאפשר להם להיות מוכרים ומובנים – הם חלק משמעותי ביכולת של קהילות ואנשים לעבד את החוויות הללו. הדבר תורם לאפשרותם להרגיש כי הם מתמודדים באופן נורמלי עם מציאות לא מוכרת. תיקוף לקשיים יכול לסייע גם באפשרות לעיבוד קולקטיבי של הטראומה והאובדן, שכן הוא מאפשר לקהילה לעבד את הכאב, תוך הכרה בהיבטים הרגשיים של האובדן ומתן מקום לשיתוף והזדהות. כך, אנשי הקהילה מקבלים את ההבנה החשובה ״אנחנו לא לבד בזה״.
זיהוי, תיקוף ומתן מענים מדויקים לקבוצות אשר חוות את המשבר באופן עצים וקשה יותר: בעוד משבר חריף משפיע על האוכלוסייה כולה, קיימות קבוצות בהן הפגיעה חריפה יותר, עמוקה יותר, ארוכת טווח יותר. זיהוי קבוצות אלו, מתן הכרה ותיקוף לעוצמת החוויה שלהם (במיוחד במצבים בהם שאר האוכלוסייה חוזרת אט אט לשגרה) ובעיקר פיתוח וניהול מערכי מענים רלוונטיים וממוקדים אשר יכולים להפחית קשיים נפשיים בזמן אמת הם קריטיים לקבוצות אלו. כך לדוגמא, משבר חריף משפיע באופן עמוק על אוכלוסיות מוחלשות מגוונות או כאלו שעברו טראומות קודמות, ועל כן – בזיהוי ומתן מענים לאוכלוסיות אלו טמונה הזדמנות משמעותית לשינוי, שכן הקשיים המושתקים עולים וצפים על פני השטח.
שיקום חווית האמון: משבר יכול לערער את האמון בין אנשים וקהילות ובין המוסדות והמנהיגים של החברה והמדינה. הכרה באובדן האמון ונקיטת פעולות אשר יוכלו לסייע לשיקום האמון הן חיוניות ליכולת הקהילה לעבד את הקשיים, להסתגל למורכבות הקיימת ולפעול יחד בצורה אפקטיבית כדי לתקן את השבר שלאחר הטראומה. הנכחת החשיבות לביצוע פעולות, החלטות, מיזמים שידגישו שקיפות ושיתוף פעולה, וקיום הבטחות אשר ניתנו יסייעו מאוד כדי להחזיר את האמון בין אנשים ומוסדות המדינה או לבנות אותו מחדש (Kelloway et al., 2012).
לצד זאת, משברים יכולים לעורר מתחים וקונפליקטים בין אנשים בתוך הקהילה ובין קבוצות בחברה, לעיתים בשל הבדלים בהשקפות, ברקע תרבותי או בשל חוויות שונות של המשבר. מבט אמפתי וקרוב-חוויה על קונפליקטים אלו יכול לאפשר את ניהולם דרך דיאלוג פתוח, תהליכי תיווך ושיתוף הציבור במורכבות והאתגרים. בכך יש להבטיח שהכאב, הכעס והתסכול לא יופנו באופן לא מודע לאנשים או קהילות אחרות בחברה ובשל כך יובילו לקרעים נוספים.
חיזוק תחושת השייכות והקהילתיות וקידום סולידריות ותמיכה הדדית: משברים רבים מובילים להתרחקות וניתוק בין אנשים, לסדקים בחיבורים בין קהילות ואוכלוסיות שונות, ובמיוחד לאובדן תחושת הלכידות החברתית. הדגשת החשיבות של פעולות מלכדות ומחברות, ויצירת מרחבים ותהליכים שמקדמים את תחושת השייכות והקהילתיות מחדש, הן הכרחיות בזמן זה. פעילויות משותפות, פרויקטים קהילתיים, עשייה אקטיבית שתורמת לכלל ומאפשרת תחושת עשייה עבור החברה, עשויות לתרום ליצירת חוויות חיוביות משותפות, שמחזקות את תחושת השייכות (Canlas et al., 2022). נוסף לכך, ברור כי סולידריות ותמיכה הדדית הן אבני היסוד של כל קהילה בריאה, במיוחד לאחר משבר. על כן, יש חשיבות לכל פעולה אשר יכולה לסייע בעידוד של עזרה הדדית, בפתיחות לקבלת עזרה נפשית ובקידום פעילויות שמדגישות ערבות הדדית. מרכיבים אלו יכולים להיות אבני דרך חשובות בבנייה מחודשת של רשתות תמיכה חברתיות, אשר הן משאב קריטי בהתמודדות עם טראומה.
חיזוק תחושת החוסן והמשמעות הקהילתית: החוסן הנפשי הוא היכולת להתמודד עם קשיים, להתאושש מהם ולהמשיך הלאה. בניית חוסן נפשי בקהילה כוללת פיתוח יכולות אישיות וקבוצתיות להתמודדות עם מתח, שיפור כישורי התמודדות רגשית, ויצירת סביבה אשר מקדמת תמיכה הדדית ושיתוף פעולה. כך גם לגבי תחושת המשמעות - לאחר משבר, אנשים מחפשים משמעות וניסיון להסביר את שקרה. תהליך זה חשוב כדי לסייע להם להתמודד עם האובדן והכאוס. קידום העיסוק בחיפוש משמעות, בין אם באמצעות חיבור לערכים אישיים, פעילות קהילתית, או מעורבות בפרויקטים ומיזמים הקשורים לשיקום וריפוי, יכול לסייע לאנשים למצוא כיוון מחודש ולהרגיש שייכים ומועילים.
זיהוי חזון, עידוד תקווה וחיזוק תחושת עתיד משותף: אחרי משבר, התחושות הקשות יוצרות לא פעם הרגשה כי אין עתיד ואין תקווה. קיימת חשיבות להשמעת קול ברור של אנשי בריאות הנפש לגבי האפשרות כי המשבר עשוי לחלוף וכי יש ביכולתנו כקהילה וכחברה להסתגל, להתגבר ואף לצמוח מתוך המשבר. במצבי משבר, החברה יכולה להיעזר עד מאוד בפעולות ויוזמות שיעודדו זיהוי חזון מחודש ותואם מציאות, אשר יסייעו להתבונן בקשיים גם כמשאב לבנייה מחודשת של תקווה ושיעניקו מילים ומשמעות לאפשרות לקדם חזון עתידי חיובי משותף.
העלאת המודעות לחשיבות הדיאלוג הפנימי והחברתי על העתיד ועל הערכים שמהם חשוב לבנות עתיד משותף, הם קריטיים בשלב זה. כמו כן, קיימת חשיבות ליצירה ובנייה של תוכניות שיקום ארוכות טווח, תוך הדגשה כי תהליכים אלו לוקחים זמן ואינם תמיד מהירים. בהקשר זה, יש משמעות רבה גם לשיקום הנרטיב הקהילתי-חברתי, הסיפור המשותף והמוסכם לגבי ״מה קרה״, דרכי ההתמודדות והמטרות לעתיד של הקהילה והחברה בכלל. כמו בטיפול אישי, נרטיב קהילתי-חברתי עשוי לאפשר מתן משמעות לאירועים ומסייע לאנשים לראות את עצמם כחלק ממשהו גדול יותר. זהו כלי רב-עוצמה לאיחוד מחדש של הקהילה סביב מטרות משותפות.
ברור הוא כי מרכיבים אלו אינם מתרחשים בדרך כלל בצורה טבעית. על כן, החשיבה הפסיכולוגית עליהם, המודעות לקיומם וחשיבותם והפעילויות השונות אשר יכולות לסייע להתרחשותם הינם בעלי חשיבות. פעולות אשר באופן מודע ומתוכנן יסייעו לטיפוח שלהם ברמה הקהילתית והחברתית יוכלו לסייע לשיקום והסתגלות של החברה לאחר המשבר ולהכין אותה לאתגרים עתידיים במסע להתמודדות עם המשבר. לאור החשיבות הרבה של כלל המאפיינים שהוצגו, עולה בבירור המשמעות הגדולה של מטפלות ומטפלים אשר ייקחו על עצמם מנהיגות, ויובילו את הקהילה והחברה לעבר יישום עקרונות אלו כחלק מתהליך ההתמודדות עם הטראומה.
מנהיגות פסיכולוגית חשובה מאוד בכלל, ובמיוחד במצבי משבר. מדובר במנהיגות אשר רואה לנגד עינייה אחריות לבריאות נפשית של הסביבה, תוך הטמעת הערכים או הפעולות הדרושים לשם כך. מנהיגות שכזו מתבטאת בנקיטת עמדה, סיוע בהעלאת מודעות והובלת פעולות, מיזמים, ופרויקטים הנשענים על היכרות מעמיקה של הדרישות הנפשיות מן הפרט והקהילה במצבי משבר. כל אלו, דרך הבנה מקצועית של התהליכים הפסיכולוגים הנדרשים לבני אדם בהתמודדות עם משברים.
מנהיגות פסיכולוגית מכילה בתוכה פעולות שונות שמטרתן עידוד וחיזוק האלמנטים החשובים ליצירת אמון, מסוגלות, תקווה וחוסן. זאת, לצד יצירת חזון ברור הקשור בשינוי תהליכי בריאות הנפש בקהילה והובלת פעולות למען צמצום הפער שבין מציאות נוכחית ובריאות נפשית, תוך הבנה של התהליכים הנדרשים במהלך המסע.
מנהיגים פסיכולוגים רואים בעיניי רוחם את האתגרים אשר עומדים בפני הקהילה כולה ולא רק בפני אותם האנשים הנמצאים בטיפולם. הם מנסים לסייע בהתמודדות עם אתגרים אלו דרך הבעת עמדה, העלאת מודעות, עיסוק בנושאים הרלוונטיים בציבוריות והוצאה אל הפועל של מיזמים ופעולות שונות אשר יכולים לצמצם את הפערים בין הקיים ובין החזון בנושאי בריאות הנפש (Gibson & Adshead, 2019 ). למעשה, מנהיגות פסיכולוגית אינה אפשרות השמורה רק לאנשים בתפקידי ניהול, אלא היא יכולה להתקיים בכל מקום – בקליניקה, במסגרת העבודה הקיימת, בהקמת מיזמים חדשים, ובאינספור פרויקטים, רעיונות, תהליכים ופעילויות שיכולים להניע קדימה את נושאי בריאות הנפש.
הגדרה זו של מנהיגות פסיכולוגית מבהירה במשנה תוקף כי למנהיגות מסוג זה יש תפקיד מכריע בעיבוד העוצמות הרגשיות ובניהול, הובלה, העלאת מודעות ודיוק של התהליכים הנדרשים להתמודדות, טיפול וסיוע בהחלמה ובצמיחה מתוך מצב של משבר (לוי בלז, 2024). מנהיגים פסיכולוגים מסוגלים, דרך ההבנות העמוקות שלהם על נפש האדם, להוות מצפן וכוח לשינוי של מציאות עבור פרטים בחברה ועבור החברה כולה.
בתקופה זו בישראל, אנשי טיפול רבים נוכחים להרגיש את יכולת ההשפעה הרחבה הנתונה בידם על מגוון מישורים – מהאישי אל הקהילתי והחברתי. בהתאם לכך, רבים מהם מבקשים לקום ולעשות מעשה חברתי וקהילתי. למשל, להניע תהליכים חדשים וחשובים במסגרות אליהן הם שייכים או להקים מסגרות ומענים נוספים ומשמעותיים. לאחר המשבר הגדול שחווינו, הוקמו מיזמים, פרויקטים, ומסגרות טיפוליות וחברתיות שונות ומגוונות העוסקות בבריאות הנפש. נכתבו מאמרי ידע ונשמע קולם של המנהיגים הפסיכולוגים בבואם לתת מילים לחברה בישראל לגבי העוצמות, האתגרים והדרכים להסתגלות ולעיבוד הטראומה שחווינו כולנו. מאחורי רוב הפעולות הללו עומדים אנשי טיפול – אנשים ונשים אמיצים, מלאי חזון ותקווה, אשר מהווים חלק מרכזי ממנהיגי בריאות הנפש של החברה הישראלית.
לפי תפיסתנו, יוזמות אלו של מנהיגים פסיכולוגים בעת הזו, אשר קמו לעשות מעשה, הם חלק קריטי ביכולת של החברה הישראלית להתמודד, להתגבר ואף לצמוח מתוך הטראומה שחווינו כולנו כפרטים וכחברה. ללא מנהיגות פסיכולוגית זו – החברה הישראלית עלולה להתנהל כ״עדר ללא רועה״ בכל הקשור לבריאות הנפש. תפיסות כמו ״כולם יהיו כאן עם פוסט טראומה״, ״ללכת לטיפול זה להודות שאני חלש״ עלולות היו להמשיך לנכוח בציבוריות הישראלית. אנשים רבים המבקשים לקבל טיפול מיטבי, ממוקד וספציפי - היו נותרים ללא מענה. אוכלוסיות הזקוקות נואשות לטיפול נפשי, לתשומת לב, להנכחת הקשיים שלהם – היו נותרות ללא מענה לצרכים הייחודיים שלהם בעת הזו. אז אכן, התברכנו במנהיגים פסיכולוגים רבים שיצאו כבר ב-7.10 למסע חשוב מאין כמוהו. אבל זה לא מספיק.
אנו מאמינים אמונה גדולה כי במציאות המשתנה והמתוחה של ימינו, הכרחי כי אנשי טיפול ייקחו על עצמם עמדה מנהיגותית. עמדה זו כוללת, מעבר להקשבה והכלה, ומעבר לעבודה תרפויטית חשובה מאין כמוה הנעשית באופן פרטני בחדר הטיפול, מימוש של מנהיגות פסיכולוגית הנוגעת בלבבות ומשפיעה על הרקמות העדינות של הנפש. בתקופות של משבר מתמשך, כאשר המתח הופך לשגרה והחרדה לחלל תמידי, עולה הצורך במנהיגות אשר מבוססת על הבנה עמוקה של דינמיקות רגשיות וקבוצתיות, ואשר מתמודדת עם האתגרים באופן המאפשר צמיחה והתחדשות.
ο פרויד היה מתהפך בקברו? קריאה למנהיגות פסיכולוגית בימי משבר
ο סגולותיה של ההשתתפות: קידום חוסן אישי וקהילתי מחדר הטיפול
ο התמודדות קהילות הסיוע המקומיות: בעקבות מאמרה של מירב רוט
מנהיגות בכלל ומנהיגות פסיכולוגית בפרט אינה פשוטה, לא כעמדה ולא בפריטתה לעשייה. היא טומנת בחובה אתגרים רבים, ולחלק מאנשי הטיפול גם אתגרים שבהם הם פוגשים לראשונה. על כן, ראינו לנכון לשרטט את האתגרים אשר עשויים לעלות, ואת הנקודות החשובות להתייחסות ולתשומת לב בעת לקיחת תפקידי הובלה פסיכולוגית.
אתיקה מקצועית בעמדות הניהול והמנהיגות: האתיקה המקצועית היא חלק בלתי נפרד מעבודתם של אנשי טיפול בעבודה פרטנית, והיא ברורה ומובנת מאליה. עם זאת, כאשר עוברים לעבודה בקנה מידה רחב יותר – עבודה קהילתית וחברתית המכוונת להשפעה על קהילות ואוכלוסיות שלמות – נדרשת התאמה ודיוק של עקרונות האתיקה המקצועית. מעבר זה, מהיחיד ("המטופל בחדר הטיפול") לרבים (״הקהילה והחברה״) מציב מורכבויות ואתגרים חדשים אשר יכולים להשפיע באופן משמעותי על ההתנהלות המקצועית. לדוגמה, בקליניקה פרטית ברור כי לכל מטופל מוקצה זמן ומרחב מלאים כדי לסייע לו בצורה המיטבית. אולם, בעבודה קהילתית או בעבודה עם אוכלוסיות רחבות, עולות שאלות מהותיות לגבי אופן הענקת סיוע אפקטיבי לקבוצה גדולה של אנשים בתנאי "אירוע-רב-נפגעים נפשי", בו המציאות מחייבת התפשרות על עומק ההתערבות או משך הזמן המוקצה לכל פרט. המציאות מחייבת התפשרות על עומק ההתערבות או משך הזמן המוקצה לכל פרט. המנהיגות במצבים אלו דורשת חשיבה מעמיקה ואיזון בין צרכי הקהילה לבין שמירה על עקרונות האתיקה המקצועית. כך למשל בדוגמא פשוטה, בשל הביקוש העצום לטיפולים נפשיים בעת הזו, קיימת חשיבות לתשומת לב למתן מענה למטופלים רבים על פני חשיבות אורך הטיפול.
חשוב לציין בהקשר זה את ההבדל החשוב בין מנהיגות פסיכולוגית בעת משבר ובין פוליטיזציה של הטיפול הנפשי. כך למשל, מנהיגות פסיכולוגית מיטבית תשים כערך חשוב את מתן המענה הנפשי לקהילות שונות, אוכלוסיות שונות, גם אלו ששונות במובהק מההשתייכות הפוליטית-חברתית של המטפלים. יש לכך, כמובן, היבט אתי ומוסרי עמוק וחשוב.
העמדה המוסרית: המעבר מהתנהלות אישית כאיש טיפול פרטי להתנהלות מנהיגותית, האחראית על קבוצה גדולה של אנשים, חושף את המנהיג לאירועים פוטנציאליים של פגיעה מוסרית. מנהיגים מנווטים את הספינה ומובילים את הצוות, אך בשל כך, אנשי הצוות עלולים להיות חשופים לתחושות המכונות בספרות ״פגיעה מוסרית" מסוגים שונים. בתוך כך, ניתן לחוות תחושת בגידה, המתאפיינת ב״תחושת אכזבה עמוקה או נבגדות ממנהיגים עליהם סמכנו״; הפרת חובה אישית, המתאפיינת ב-"תחושה שהפרתי את עקרונות המוסר שלי בכך שלא הצלחתי לעשות משהו שהרגשתי שאני צריך לעשות" ועוד. במציאות הישראלית, בה תפקידי המנהיגות אינם מתקיימים בצורה מיטבית (בלשון המעטה), אנשי טיפול הנמצאים בעמדות מנהיגות פסיכולוגית צריכים להיות מודעים במיוחד לשאלות מוסריות, להכנה אתית נכונה ולמנהיגות אתית. כל זאת כדי לצלוח את תהליכי קבלת ההחלטות מבלי שאנשי הצוות ירגישו שאיבדו אמון במנהיגיהם.
ישנן דרכים מגוונות להשיג זאת, אך כולן עוברות דרך מודעות ותשומת לב לנושאים אלו בעת קבלת ההחלטות. בהיבט זה, יש חשיבות מיוחדת לדברר ולנמק החלטות שונות הנלקחות בשדה הציבורי, ולהתייחס בצורה מעמיקה למצבים בהם התקבלו החלטות אשר בדיעבד יצרו תחושת אכזבה, אשמה, או פגיעה באמון. מחקרים רבים מראים כי מנהיגות אתית משמשת כגורם מגן על אוכלוסיות שונות בעת התמודדות עם משברים חריפים (Zerach, Ben-Yehuda & Levi-Belz, 2023).
בדידות בצריח וחשיבות למידת עמיתים: אנשי טיפול רבים מתמודדים עם תחושת בדידות בעבודתם, אך בעמדה המנהיגותית, תחושה זו עשויה להתעצם אף יותר. מנהיגות כרוכה בקבלת החלטות רבות, בבחירות מורכבות ובביצוע פעולות בתנאי אי-וודאות מתמדת. במצבים אלו, המנהיג מוצא עצמו פעמים רבות נאבק בשאלות קריטיות: מה נכון? מה מתאים כרגע? ומה עלול לגרום לנזק? התמודדות זו יוצרת סטרס משמעותי, שחיקה, ובמיוחד תחושת בדידות עמוקה.
נציין כי הבדידות מתעצמת גם נוכח הייחודיות של המשבר. כאשר מדובר במשבר חריף וחד פעמי כגון אירועי השבעה באוקטובר, נוצר לא פעם פער בין עוצמת האירוע ומאפייניו ובין הידע המדעי-קליני שהינו דל בשל ייחודיותו של האירוע. מצבים אלו, בהם אין תשתית מקצועית ברורה, כאשר אין ״אב״ מקצועי שאפשר לפנות אליו - מגבירים את סימני השאלה וכפועל יוצא את תחושת הבדידות של המנהיגים והמובילים.
לתחושת הבדידות בעמדת המנהיגות יש השלכות משמעותיות על היכולת להוביל בצורה אפקטיבית. לכן, יש צורך דחוף במודעות לנושא זה ובביצוע פעולות יזומות למיגור הבדידות. ראשית, חשוב להיעזר באופן אינטנסיבי בגורמים נוספים בצוות או במיזם, לשם קבלת החלטות משותפת. שיתוף פעולה זה לא רק מפחית את תחושת הבדידות, אלא גם משפר את איכות ההחלטות המתקבלות, ומאפשר את בחינתן מזוויות שונות ומגוונות.
שנית, חיונית מציאת קבוצת עמיתים בתפקידי מנהיגות דומים, המאפשרת להתייעץ, לחלוק חוויות והתמודדויות, ולדון יחד באתגרים וב"מוקשים" אשר עלולים להופיע בדרך. למידת עמיתים במסגרת כזו לא רק מקטינה את תחושת הבדידות, אלא גם משמשת כמקור חשוב לתמיכה, העשרה מקצועית ופתרון בעיות. מנהיגים פסיכולוגיים המחוברים לרשת תמיכה שכזו יכולים לנהל את תהליכי קבלת ההחלטות בצורה מבוססת יותר, להתמודד עם המורכבויות בצורה אפקטיבית יותר, ולשמור על חוסן נפשי לאורך זמן.
מהיבט נוסף – גם תהליכים ויוזמות אשר יגבירו את האינטגרציה בין הידע המדעי והקליני לבין הייחודיות והעוצמה של האירועים שאנו חווים, עשויים לתרום רבות להפחתת תחושת הבדידות. זאת דרך מתן מילים לעוצמת החוויה, קווים מנחים ודיוק המענים הנדרשים בעת הזו. לדוגמה, כתיבת מאמרים לציבור הרחב ולאנשי הטיפול (מעין (consensus papers, אשר יעבדו את הידע הקיים בהקשר לאירוע הספציפי, ינסחו תובנות מעשיות לדרכי פעולה במהלך המשבר, וידייקו את האתגרים הייחודיים והמענים הנדרשים. הם יכולים לשמש כמפיגי בדידות חשובים עבור המנהיגים הפסיכולוגיים, עבור מנהיגים אחרים ועבור קהילת אנשי הטיפול כולה. יוזמות כאלו לא רק יספקו תמיכה פרקטית, אלא גם ייצרו תחושת שותפות וקהילתיות, ויחזקו את היכולת שלנו להתמודד יחד עם האתגרים שבפנינו.
לא רק החוצה, גם פנימה - תרבות ארגונית: מנהיגות פסיכולוגית מחייבת תשומת לב לא רק לקהילה ולחברה לה אנו נותנים שירות, אלא גם לאנשי המקצוע בתוכנו, שהינם חלק בלתי נפרד מהיוזמה או הפרויקט שאנו מובילים. מנהיגות כוללת גם את הדאגה לצוות שלנו, אנשי הטיפול והמנהלה. על כן, קיימת חשיבות עליונה ליצירת תרבות ארגונית תומכת וגמישה בתוך הארגון או היוזמה, המקדמת מנהיגות אמפתית ומכילה. יש לנטר ולתת מענה לתופעות כמו שחיקה ותשישות החמלה, ולהכיר בכך שהעומס הרגשי הכרוך בעבודה על יוזמה חדשה בתקופת משבר משפיע באופן משמעותי על אנשי הצוות והמטפלים.
לעיתים קרובות, כאנשי טיפול, אנו מתמקדים בצרכי המטופלים, ומתעלמים מהצרכים הרגשיים והמקצועיים שלנו המטפלים. בעמדה מנהיגותית, הצורך להתייחס לכך חשוב שבעתיים, שכן מדובר לא רק בצרכים האישיים שלנו, אלא גם בצרכים של כל חברי הצוות. יצירת תרבות ארגונית המדגישה את הצורך להסב תשומת לב לבריאות הנפש של הצוות תשפר את יכולתו לספק שירות יעיל ומוצלח יותר גם לקהילה שאליה אנו מכוונים את הסיוע והטיפול.
תפקיד חדש - עולם חדש: מנהיגים רבים מוצאים עצמם מתמודדים עם תחושות חוסר ביטחון לגבי יכולתם למלא תפקידים ניהוליים. המעבר לתפקיד מנהיגותי עשוי להרגיש כמו כניסה לעולם חדש, המעורר חששות וספקות עצמיים. חשוב לזכור כי מנהיגים פסיכולוגיים צריכים להכיר בכך שעמדה מנהיגותית אינה "מעבר להרי החושך", אלא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר של היכולות המקצועיות שלהם. מבט אוהד על תפקידים מנהיגותיים והכרתם כחלק אינטגרלי מהמקצוע יכולים לשמש ככלי מרכזי בהשקעה בלמידה והעמקה במנהיגות, בדיוק כפי שמשקיעים בפיתוח היכולות הקליניות כאנשי טיפול.
לאור זאת, חשוב להימנע מהזנחת התחום ולהקדיש זמן ומאמץ ללמידה ולהתפתחות בתפקידי המנהיגות. ראוי לפתח הבנה מעמיקה של דינמיקות פוליטיות וכוח בתפקידים בכירים, היכרות עם תיאוריות ניהוליות שונות ויכולת להסתגל לשינויים ולעולם החדש שבו פועלים. התמודדות זו עם החששות הטבעיים אשר מלווים את הצעדים הראשונים בתפקיד מנהיגותי יכולה לסייע למנהיגים לפעול בביטחון רב יותר, לגבש אסטרטגיות פעולה אפקטיביות ולהוביל את הארגון או הקהילה בדרך מוצלחת קדימה.
היכרות עם הטבע המשתנה של הדברים: כמנהיגים, חשובה ההבנה כי הטבע המשתנה של הדברים הוא אחת מהאמיתות הבסיסיות של עולמנו, השזורה כבר מאז ההגות הקדומה (כגון החשיבה הבודהיסטית). הבנה זו מתבססת על ההכרה בכך שדברים משתנים כל הזמן, מתפרקים ונבנים מחדש. תהליכים לוקחים זמן, מה שנראה היום כוודאי עשוי להיות בלתי ברור מחר, ולהיפך. הכרה עמוקה באמת זו מעניקה למנהיגים את הסבלנות ואורך הרוח הנחוצים להתמודדות עם התפתחות איטית של פרויקטים, עם מימוש הדרגתי של החזון שיצרו, ועם העובדה שהמציאות היא דינמית ומשתנה ללא הרף.
היכולת להבין ולקבל את הטבע המשתנה של הדברים יכולה לסייע למנהיגים לפעול בגמישות ובהסתגלות למצבים המשתנים. היא מאפשרת לראות את הדרך כרצופה בשינויים, מהמורות, הפתעות ואתגרים לא מוכרים, שיש בהם גם קשיים וגם טומנים בחובם את הזרעים לצמיחה והתפתחות. מתוך גישה זו, המנהיגים יכולים לפתח סובלנות גדולה יותר לתהליכים ארוכים ומורכבים, להפחית את הצורך בהישגים מידיים, ולהיות מוכנים לשאת בעול של פעילות שעדיין אין לה תוצרים חד משמעיים וברורים ובמיוחד. חשובה היכולת להסתגלות והשתנות תוך כדי תנועה, שכן המצב המשברי גם הוא משתנה לאורך הדרך. הכרה זו יכולה לעודד פתיחות להתנסות וחדשנות, שכן היא מאפשרת למנהיגים להתמודד עם האי-ודאות ועם השינויים המתמשכים בצורה גמישה ויצירתית. גישה כזו מאפשרת להתמקד בערך ובמשמעות של הדרך, ולא רק בתוצאות הסופיות, ובכך תורמת ליכולת להוביל תהליכים ארוכי טווח בצורה שמקדמת חוסן, גמישות וצמיחה אישית וארגונית.
לצד הכאב, הטראומה, האובדן והחרדה שחווינו כולנו בשבעה באוקטובר ובמלחמה שהחלה לאחריו, ובשל הצורך העצום של החברה והקהילה בישראל, כבר בשמונה באוקטובר החלו להתארגן ולהתממש יוזמות נפלאות של בריאות הנפש - לטובת הנפגעים, לטובת האזרחים, לטובת המדינה כולה. שורות-שורות של מנהיגים פסיכולוגיים נענו לקריאה פנימית והחלו לפעול במגוון רחב של דרכים: הקמת ארגונים, יוזמות, מיזמים, ניהול והובלה של מסגרות טיפוליות וקהילתיות, העלאת מודעות לנושאי בריאות הנפש בקהל הרחב, דיוק המענים הנדרשים בעת הזו בכל הקשור לזיהוי, טיפול, מניעה של הפרעות נפשיות בעקבות האירועים ועוד. דוגמא אחת מיני רבות, אשר אנו מעורבים בה באופן אישי היא תוכנית הומיה, עליה נרחיב מעט בשורות הבאות:
תוכנית "הומיה" היא יוזמה להכשרת אנשי מקצוע לטיפול בטראומה במצבי אסון רב-היקף. התוכנית פותחה בשיתוף בין שירותי בריאות כללית, אוניברסיטת קולומביה וגורמי מחקר נוספים, במטרה להכשיר מטפלים אשר יוכלו להתמודד עם אתגרי הטראומה הנפשית אשר התפתחו בישראל לאחר השבעה באוקטובר. התוכנית כוללת הכשרה מעמיקה של מטפלים מהשירות הציבורי בתחומי טראומה, אובדן ופגיעה מוסרית.
כחלק מדרישות התוכנית, המטפלים אשר עברו את ההכשרה ממשיכים להדריך עמיתים נוספים, ובכך להרחיב את יכולת התגובה במצבי אסון. התוכנית נהגתה ונבנתה בשיתוף הפעולה בין מטפלים וחוקרים מישראל ובין חוקרים ומטפלים מאוניברסיטת קולומביה ומסגרות נוספות בארה״ב. שיתוף פעולה זה העניק לתוכנית עומק, יכולת לפרספקטיבה רחבה וכמובן גם את הבסיס המדעי והמקצועי הנדרש, אשר יצר הכשרה באיכות גבוהה.
״הומיה״ עשויה לשמש דוגמא (כאמור, אחת מיני רבות) לאופן שבו מנהיגות פסיכולוגית עשויה לפעול בשדה החברתי, ובאופן ייחודי - להדגיש את חשיבותה של ההשתנות המתמדת של הדברים והדרישה לעדכון מתמיד של אותה מנהיגות. "הומיה" קיימה שלושה סבבי הכשרה, וממשיכה כיום את דרכה בהדרכות ובעיצוב ההמלצות הקליניות המותאמות לטיפול במצבי טראומה נפשית בישראל של 2024.
דרכה משתנה ללא הרף. שני הסבבים הראשונים שלנו הוקדשו לאיגום טכניקות שונות אשר ניתן היה להפיץ במהירות לשדה הטיפולי הציבורי. הסבב השלישי עדכן את תכני ההכשרה והוסיף לה פרוטוקול טיפולי ("פרוטוקול הומייה"), אשר נבנה במיוחד עבור המציאות הישראלית בעת זו. קהילת תלמידי "הומייה" נחשפה כולה לפרוטוקול, וממשיכה בעדכונו. בעת זו, צוות "הומייה" מתרכז באתגר הבא: לא עוד הפצת כלים ליישום מידי (כפי שהיה בשני הסבבים הראשונים) או פרוטוקול ייחודי מותאם-נסיבות (הסבב השלישי), אלא בניית קהילה המנסחת אסטרטגיות טיפוליות ומבקשת להשפיע על פרקטיקת הטיפול בפוסט-טראומה (ובמצבים הסמוכים לפוסט-טראומה) בישראל. מדובר בקהילה בה חברים 25 מאנשי המקצוע המובילים בתחום ו-150 מטפלים, בוגרי "הומייה", המשובצים בכלל מערך בריאות הנפש הציבורי בישראל.
למעשה, במהלך הדרך נעשה שינוי מהותי בתוכנית כחלק מההבנה כי הדרישות והצרכים בחברה השתנו. חישוב מסלול מחדש והתנעה מחודשת של עשייה במסגרת ״הומיה״ כללה כמובן אתגרים שונים, הן לחברי הצוות והן בתהליך הבנייה והלמידה. נדרשו בין היתר הבנות לגבי השינויים שנעשו, התפקידים שהשתנו של החברים בתוכנית ושל הפעולות הנדרשות. לדוגמא, בשונה מההכשרות הראשונות אשר נערכו בנקודה אחת במרכז הארץ, ההכשרות החדשות נעשות ב״בית הלקוח״ – בתוך המסגרות הטיפוליות האורגניות, בחלק גדול מהמקרים במרכזים טיפוליים בדרום ובצפון. דוגמא זו מבהירה את עקרונות המנהיגות הפסיכולוגית, השואפת לנוע קדימה, לנקוט באחריות-מרחיבה, בגמישות, ומאומץ להתבונן בצרכים המשתנים של הקהילה והחברה ולהגיב בהתאם.
מנהיגות פסיכולוגית הינה חשובה בכלל, ובמיוחד בזמנים של משבר. המנהיגות הפסיכולוגית קוראת לאנשי הטיפול, הקהילה והחברה לקחת עמדה ברורה ויוזמה נועזת, כדי להוביל תהליכים משמעותיים אשר יביאו לשינוי אמיתי. בעידן בו החברה שלנו מתמודדת עם אתגרים עמוקים המוטחים בה ללא הרף, מנהיגים ומנהיגות לא רק צריכים להתמודד עם הקשיים המיידיים, אלא גם לחלום ולחזות עתיד טוב יותר, ולפעול בעקביות כדי להגשימו. בהינתן חזון (רוצה לומר - בהינתן תקווה), נדרשת פעולה ועשייה כדי להפוך את החלום למציאות, גם אם חלקית ולא מיטבית בשלב הראשון.
הדבר החשוב הוא העמדה המנהיגותית והמוכנות לצאת לדרך. ״התחילו במקום בו אתם נמצאים״ אמר פעם ג׳ון קבט זין, ואולי זו העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לאלו המוכנים לצאת למסע: אין צורך בכריזמה יוצאת דופן, אין צורך בניסיון ארוך שנים – כדאי רק להעמיק לרגע בקול הפנימי שקורא לנו לצאת לדרך, בעמדה הבסיסית המבקשת מאיתנו להשפיע במעגלים רחבים בעת משבר, אלו שמעבר למטופלים האישיים שלנו. תחילת הדרך היא קשה, מאתגרת ומעוררת שאלות. בדיוק מטעם זה, ביקשנו במאמר זה להצית את החשיבה שלנו כאנשי טיפול – הן בצרכים של החברה והן בתפקיד שאנחנו יכולים לקחת ובאתגרים שבדרך.
ומה עכשיו? נדמה כי השלב הראשון זה המוכנות לחלום. המוכנות לעצום את העיניים לרגע, ולדמיין את האפשרות של הנהגה פסיכולוגית שתעשה שינוי – בחברה, בקהילה, בציבוריות הישראלית. זה דרוש כל כך כיום, וזה משמעותי כל כך היום. היכולת לחלום, והאפשרות שאולי אולי, החלום הזה יתורגם למעשים מוחשיים שיכולים להביא שינוי משמעותי לחברה ולקהילה – הם למעשה התכלית השלמה של המאמר הזה, ואולי של תפקיד המנהיגות הפסיכולוגית בכלל. לדמיין את האפשרות, לדמיין את המחר האופטימי – בכל רמה שלא תהיה, ולצאת למסע כדי להביא את המחר הזה כבר היום, למען כולנו.
פרופ׳ יוסי לוי בלז הוא פסיכולוג קליני מומחה, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי, המרכז האקדמי רופין.
פרופ׳ שלמה מנדלוביץ הוא פסיכיאטר, מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה ומנהל (במשותף) של תוכנית ההכשרה ״הומייה״.
לוי-בלז, י. (2024). פרויד היה מתהפך בקברו? קריאה למנהיגות פסיכולוגית בזמן משבר. בטיפולנט, נדלה מתוך https://www.betipulnet.co.il/particles/would_Freud_be_turning_in_his_grave
Canlas, A. L., & Williams, M. R. (2022). Meeting belongingness needs: An inclusive leadership practitioner’s approach. Advances in developing human resources, 24(4), 225-241.
Gibson, R., Till, A., & Adshead, G. (2019). Psychotherapeutic leadership and containment in psychiatry. BJPsych Advances, 25(2), 133-141.
Kelloway, E. K., Turner, N., Barling, J., & Loughlin, C. (2012). Transformational leadership and employee psychological well-being: The mediating role of employee trust in leadership. Work & Stress, 26(1), 39-55.
Levi-Belz, Y., Groweiss, Y., Blank, C., & Neria, Y. (2024). PTSD, depression, and anxiety after the October 7, 2023 attack in Israel: a nationwide prospective study. EClinicalMedicine, 68.
Zerach, G., Ben-Yehuda, A., & Levi-Belz, Y. (2023). Prospective associations between psychological factors, potentially morally injurious events, and psychiatric symptoms among Israeli combatants: The roles of ethical leadership and ethical preparation. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 15(8), 1367–1377. https://doi.org/10.1037/tra0001466
