נטע ענבר-סבן
שימוש במסכים וברשתות חברתיות אינו נחלת מתבגרים בלבד. מיליארדים משתמשים בכל העולם ברשתות חברתיות שונות ומגוונות, והרשימה רק הולכת וגוברת. כלל הרשתות החברתיות מושתתות על העקרון של יצירת קשר עם אחרים, הצגה עצמית והעלאת תכנים. המאפיין החשוב ביותר שלהן הוא הפידבק שמקבלים: לייק או התאמה, העיקר שיש מי שרואה אותנו. בקרב בני ובנות נוער, ההשפעה של השימוש במסכים ושל רשתות חברתיות הינה מורכבת ומשמעותית יותר. מחד, השהייה הממושכת ההולכת וגוברת בעולם הווירטואלי עונה על צרכים חברתיים, יצירתיים, מספקת ידע, יכולת הבעה ועוד. מנגד, נראה כי לשימוש במסכים השפעות שליליות קשות בהיבטים קוגניטיביים, נפשיים וחברתיים, במיוחד בשנים האחרונות ומאז ה-7/10 והחשיפה הגוברת לאלימות.
סקר עולמי אשר נערך בשנת 2022 מצא כי יותר מכל קבוצת גיל אחרת, בגילאים 15-24 קיים שימוש נרחב באינטרנט. עוד נמצא במחקר, כי ככל שרמת המיומנות בגלישה גדלה כך גוברת החשיפה לסכנות און ליין (Global Connectivity Report, 2022 International Telecommunication Union:). בישראל, מחקר שערך ארגון האינטרנט הישראלי לגבי שימוש של בני נוער באינטרנט מספק תמונה על היקף ואופי שימוש בני ובנות נוער בעולם הווירטואלי, נכון לינואר 2024: 99% מהנבדקים משתמשים בוואטסאפ, 98% ביוטיוב, 84% באינסטגרם (מתוכם 82% כל יום), 70% בטיקטוק (מתוכם 77% בכל יום) וקיים שימוש תדיר בטלגרם ופינטרס. על פי ממצאי המחקר, כ-53% מהנוער מבלה 2-6 שעות ביום מול המסכים. על פי שאלוני דיווח עצמי, השימושים הנפוצים ביותר כללו גלישה ברשתות חברתיות, צריכת מוזיקה, סרטים ומשחקים (שימוש ברשתות חברתיות ושירותים מקוונים בקרב ילדים ונוער בישראל: נתוני 2024).
במאמר זה אבקש להציג את הקשר האפשרי בין הצורך האנושי הקיומי במעורבות בין אישית ובין ההתמכרות לרשתות החברתיות, העונות על צורך הזה בדרכן. כמו כן, אדון בהשפעות החשיפה למסכים על תבניות החשיבה ותפיסות העולם, המוסר וההתנהגות של מתבגרים ומתבגרות, ועל מצבם הנפשי. לשם כך, אנסה לענות על השאלות: מהן ההשפעות של העולם הווירטואלי על בני ובנות הנוער? כיצד השפיעו המאורעות הדרמטיים של השנים האחרונות (הקורונה ומלחמת חרבות ברזל) על העולם הווירטואלי ועל בני נוער? ומה ניתן לעשות בטיפול כדי לעזור למתבגרים לנהל את השימוש ברשתות החברתיות באופן נכון ומוגן?
בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה בדיווחים על קשיים נפשיים הקשורים במסכים, כגון חרדה ודיכאון, הפרעות קומפולסיביות, הסתגרות חברתית או ירידה בתפקוד הכללי. כמו כן, בעקבות שימוש נרחב במסכים נראה כי האלימות המילולית, הרגשית, הפיזית והמינית מתגברת ומציפה. מאז ה-7/10 ומלחמת "חרבות ברזל", עלה עוד יותר השימוש במסכים ועלו גם שיעורי ההתמכרות למסכים בקרב בני ובנות נוער. אירועי השבעה באוקטובר הביאו לעלייה חדה במעורבות ברשתות החברתיות, המוסברת בין היתר מתוך רצון לדעת ולהיות חלק. הרצון לדעת מה קורה קשור לצורך להוריד את תחושת חוסר האונים והחרדה, בבחינת ידע=כוח, ואילו הרצון להשתתף ולהיות חלק קשור לצורך להיות שייך ללהקה, לקבוצת שייכות כלשהי, כמו עם ישראל, ובעקבות המידע גם להתגייס לעזרה.
מחקר שנערך על ידי מרכז מיטיב באוניברסיטת רייכמן בשיתוף המרכז לאומי לצמצום תופעת ההתמכרות (ICA) ובהובלת פרופ' ענת שושני בדק 2,724 ילדים ובני נוער בגילי 17-9 בישראל. במחקר זה נמצא כי מאז השבעה באוקטובר 2023 חלה עלייה של 33% באבחון מצבי חרדה אצל בני נוער לעומת תקופת זמן דומה כשנה לפני כן (גיל עד, 2024). הנתונים מצטרפים לנתונים מדאיגים בעקבות מגפת הקורונה, על עלייה בחרדה, בהימנעות, בשתיית אלכוהול ובצריכת סמים בקרב בני נוער.
לעולם הרשתות החברתיות קיים מחיר כבד שאנחנו משלמים כאשר אנחנו חלק ממנו. ד"ר אלפסי, פסיכולוג חברתי, חוקר דפוסי התקשרות והתנהגות במרחב המקוון, מדבר על הייחודית של השוואה חברתית מקוונת. לדבריו, השוואה זו היא ייחודית כיון שהיא מעוררת כמעט תמיד השוואה לעבר "יותר": לעבר אחרים שנראים מאושרים יותר, מצליחים יותר. החיים המוצגים ברשתות החברתיות הינם חלקיים, וכמעט תמיד יהיו אלה החלקים החיוביים יותר, מה שמוביל פעמים רבות לתחושה שהחיים שלנו מאושרים ומספקים פחות, וכן לפגיעה בהערכה העצמית ולרגשות שליליים (Alfasi, 2019).
מחיר נוסף שאנחנו משלמים בצורה מודעת למחצה הוא וויתור על פרטיות באופן כללי והקשר של זה לעולם השיווק באינטרנט. הפרסומות ברשתות ובמדיה מוצגות בפנינו במגוון דרכים והן מותאמות על ידי אלגוריתמים של הרשת לתוכן שמעניין אותנו, בהתבסס על היסטוריית הגלישה שלנו ועל הזמן בו התעכבנו על מסר מסוים. גם זו דרך להשפיע על בניית תבניות חשיבה במוחנו ולעצב את הדעה שלנו ובעקבותיה את ההתנהגות.
כיום, בני נוער מרבים לשאוב מידע מהאינטרנט, הנוגע לכל תחומי החיים, הן ממקורות כלליים והן מחברים לרשת. בתוך זה מידע הקשור לאבחנות גופניות או נפשיות ולדרכי התמודדות וטיפול בהן. פעמים רבות, מדובר במידע חלקי ובכל מקרה לא ניתן להחיל אותו על כל אדם והוא עלול לסכן את מי שצורך אותו. כך, מתבגרים רבים לומדים מחבריהם וממשפיעני רשת על איך להתמודד עם קשיים בצורה לא מקצועית אשר עלולה לסכן אותם.
כמבוגרים, לא תמיד אנו מבינים את העולם הווירטואלי לעומקו ואת רמת המעורבות של הנוער בו. לעיתים, אנו נוטים לראות במסכים סכנה לניוון החשיבה והיכולת הרגשית וכן חשיפה להשפעת זרים מסוכנים. פעמים רבות, אנו עלולים לתייג את מי שיושב שעות מול המסך כ'מכור' מבלי לדעת מה באמת הוא עושה בתוך העולם הווירטואלי. בהדרגה מתבהר כי זה לא כל הסיפור: אומנם קיימת חשיפה לסכנות אבל האינטרנט גם מהווה פלטפורמה לקבלת ידע ולניהול קשרים חברתיים.
כיום, בני נוער צורכים תכנים של מידע חברתי, פוליטי ולימודי ונחשפים לדעות מגוונות. כמו כן, באמצעות העולם הווירטואלי, הם יוצרים קשרים חברתיים ומשתייכים לקבוצות שנוצרות עם בני ובנות נוער מכל העולם. העיסוק בעולם הווירטואלי מאפשר חיבור ותקשורת עם המשפחה ועם חברים, יצירתיות במוזיקה ובמחול, בציור ובכתיבה וגם במשחק. שכן, ניתן לפרסם לקהלים מגוונים ולקבל על כך פידבק. בני נוער ומשתמשים רבים יוצרים קבוצות בעלות תחומי עניין משותפים ונחשפים לתכנים מתרבויות אחרות.
לכן, לצד המחירים וההשלכות של שהייה בעולם הווירטואלי על מתבגרים, נראה כי יש מקום להבין לעומק עקרונות בסיסיים בהתפתחות תקינה ואת האופן בו עקרונות אלו באים לידי ביטוי בקרב מתבגרים וסביב השימוש במסכים וברשתות חברתיות:
בספרי "פסיפס אנושי – מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל" כתבתי על השאיפה הקיומית להשתייך ללהקה אנושית ועל הסיבות לכך. ה"דבק" המחבר אותנו לקבוצות אנושיות הוא הצורך ההישרדותי להיראות, להיות משמעותי וחשוב למישהו אחר (ענבר-סבן, 2019). על פי תיאוריות התפתחותיות הנשענות על הגישה הפסיכואנליטית, ישנה חשיבות קריטית במהלך ההתפתחות לחיפוש המתמיד אחר קשר בין אישי, לצורך להיראות על ידי אחרים ולקבל משמעות מקשרים לאורך החיים.
וויניקוט תיאר את היחסים הראשוניים בין התינוק לאם ותרומתם להתפתחות קוגניטיבית-רגשית-חברתית תקינה. לפי וויניקוט, רק בנוכחות אדם אחר ומתוך האינטראקציות עם המטפל המרכזי בחייו יוכל התינוק לפתח את המסוגלות, העצמיות ובוחן מציאות תקין, יתפתח מבחינה קוגניטיבית ורגשית וימסד זהות סובייקטיבית אותנטית, את ה"עצמי אמיתי" שלו (וויניקוט, 2009). התיאוריה של וויניקוט מדגישה את הצורך בנראות ובמשמעות עבור האחר. כיום, ובמיוחד בקרב מתבגרים, הרשתות החברתיות עונות על צורך זה באופן יחסית מידי.
לפי קליין, תבניות החשיבה איתם נולדים תינוקות מובילים לתנועה בין שני קטבים מנוגדים (קליין, 2003): כאשר שבעים ומסופקים הם חשים אהובים ומוגנים; כאשר רעבים ומתוסכלים עולה זעם ותוקפנות. בגיל ההתבגרות מואצים תהליכי חשיבה של קיצוניות וקוטביות ומתבגרים נוטים לראות יחסים בין אישיים במונחים מנוגדים של "טוב או רע", "הכול או לא כלום", "נכון או לא נכון" (קליין, 1952, 1957). תמונה מצומצמת או חלקית זו באה לידי ביטוי גם בעולם הווירטואלי, מה שעשוי להסביר את המשיכה של קבוצת גילאים זו למסכים ולשימוש ברשתות החברתיות.
מרגרט מאהלר תיארה את תהליך הספרציה-אינדיבידואציה (Separation-Individuation) כמתחיל בגיל הינקות ומתרחש ביתר שאת בגיל ההתבגרות, שם המטלה ההתפתחותית החשובה היא מציאת העצמי, מטרותיו וכוחות האגו העומדים לרשותו (1994 ,Mahler). בעולם הווירטואלי יכולים כיום בני נוער למצוא ידע, לייצר קשרים ולחוש חלק מקהילות, כמעט בכל תחומי החיים. כך, יכולים בני נוער להשתמש בעולם הווירטואלי בכדי למצוא זהות עצמית אישית וייחודית, אליה מתייחסת מאהלר, שכן הרשת מאפשרת קשר ותקשורת בין אנשים בעלי עניין משותף, ללא מגבלה של המיקום הפיזי וניתן להיות מקושרים עם משתמשים בכל העולם בעלי תחום עניין דומה.
על פי שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה בגיל ההתבגרות, החל מגיל 12 מבשילה היכולת לחשיבה אופרציונלית והגעה ליכולת חשיבה מופשטת. הכללת יתר שמתרחשת בתחילת השלב הזה מביאה לתמיכה קיצונית באידיאלים ורעיונות גם במחיר פעולות פוגעניות באחרים. בנוסף, בגיל זה עולה בצורה דרמטית הצורך להיות חלק מקבוצת השווים (peer group) והענקת כוח אומניפוטנטי לקבוצה ולמנהיגיה (פיאז'ה, 1966, 1969).
אריקסון הציג תאוריית התפתחות של גיבוש הזהות העצמית על פי שלבים פסיכו-חברתיים. הוא מונה 8 שלבי התפתחות בגיבוש הזהות העצמית מלידה ועד המוות. בשלב ה-5, המתייחס לגיל ההתבגרות, הקונפליקט המרכזי הוא סביב גיבוש זהות (1963). לפי אריקסון, השאלות המטרידות מתבגרים ומתבגרות הן: "מי אני ולאן אני רוצה להתקדם, מהן מטרותיי בחיים ואיך אשיג אותן?". הדרך לגיבוש זהות עצמית אישית, מגדרית, מקצועית וחברתית רצופה קונפליקטים ותנודות. על מנת לגבש זהות עצמאית, מתבגרים "נדרשים" למסד נפרדות מההורים לעבר אינדיבידואציה. בשנים אלה מוקד הכוח עובר מהשפעה הורית להשפעת קבוצת השווים בני גילם (אריקסון, 1987; מיטשל ובלאק, 2006; 2000, Friedman).
תבניות חשיבה כוללות הנחות ואמונות בסיסיות בהן אנשים מחזיקים, ולפיהן הם מפרשים את העולם. הן מכתיבות את תהליכי התפיסה והחשיבה של האדם, קובעות כיצד האדם יפרש ויבין את האירועים המתרחשים סביבו וכיצד ישקלל את המידע שהוא תופס בתהליך קבלת ההחלטות שלו. כלומר, תבניות חשיבה נמצאות בבסיס כל רגש, ערך, עמדה או התנהגות, ובמובן זה ניתן לומר כי הן מגדירות ומעצבות את מי שאנחנו ואת מי שנהיה בעתיד, ומחקרים רבים בפיזיקה וברפואה מצאו להם עדויות עצביות מוחיות (תשבי, 2009).
תבניות חשיבה מאפשרות את עיקרון הרצף החשוב כל כך לקיום האנושי – על סמך מה שאנחנו מכירים ויודעים אנחנו חוזים איך יתנהג העולם ואיך עלינו לנהוג בו. תבניות חשיבה הן אינדיבידואליות ומשתנות בין אנשים שונים (לב, 2019) ומטרתן לאפשר יכולת חיזוי וניבוי של העתיד, על מנת להפחית את תחושת חוסר האונים ולהחזיר תחושת שליטה ומסוגלות. תכונות נוירו-פלסטיות של המוח מאפשרות שינוי בתבניות חשיבה והתפתחות (דוידג', 2009; אלבלדה, 2016). שינוי תבניות החשיבה נועד לספק לנו תחושת רצף, והן מושפעות מתהליכים פנימיים וחיצוניים, שלא לכולם אנו מודעים, כמו למשל מעגלי הסביבה הקרובה של בני נוער (משפחה וחברים), תרבות, תקשורת ורשתות חברתיות.
גיל ההתבגרות מאופיין בסערה של התפתחות פיזית, הורמונלית, רגשית, קוגניטיבית וחברתית. מבנה האישיות, ההבנה החברתית המורכבת, היכולת להבחין בין טוב ורע ובין עיקר לטפל עדיין לא הגיעו לבשלות מלאה בגילאים הללו. כפי שכותב אריקסון, אלה הם תהליכים הדורשים הבשלה קוגניטיבית ונפשית וממשיכים במהלך כל החיים. בגיל ההתבגרות, בגלל 'צונמי' השינוי, מתבגרים ומתבגרות הינם פגיעים יותר ונתונים להשפעות סביבתיות, גם של סביבת העולם הווירטואלי. מהן ההשלכות האפשרויות של שהות ממושכת בעולם הווירטואלי?
העולם הווירטואלי אינו נשמע לחוקי הפיזיקה שאנחנו מכירים. אין בו מגבלות של מסת גוף, מרחב פיזי, זמן או יכולת כלכלית. כך, נוצר מרחב ביניים, בין דמיון למציאות: ניתן ליישם את הדמיון בכפוף לחוקים שהם שונים מחוקי הפיזיקה. בשל כך נוצרים וממשיכים להיווצר חוקי חשיבה והתנהלות חדשים. עמית וולק מביא את מאפייני המרחב הווירטואלי כמרחב מעברי במובן שהוא יכול להכיל דמיון בצד מציאות (וולק, 2022).
במרחב הווירטואלי, הפנטזיה מקבלת אפשרות למימוש על המסך, מה שהופך אותה למוחשית ומשפיעה יותר. בקלות רבה ניתן לבנות את העצמי כמועצם וכל יכול ולהוריד את חשיבות ומשמעות האחר. אהבה ושנאה, אגרסיה, מיניות, הצלחה פנומנלית – כל אלה יכולים להתממש בקלות ובמהירות. יתרה מכך, הדמיון יכול לקבל ממשות בקול, בתמונה או בסרטון. לדוגמה, פנטזיה של רצון לפגוע באחר יכולה לקבל מימוש בסרטון, מבלי להיחשף או לקחת אחריות על חומרת או השלכות הפגיעה. במשחקי מחשב אגרסיביים למשל, הדמות המשחקת ממשיכה לירות, לפוצץ, לכלוא, לאנוס את הקורבן מבלי להיחשף למחיר רגשי שהקורבן חווה. מצב זה עלול לייצר תבניות חשיבה במוחו של המתבגר, לפיהם לפגיעה באחר אין השלכות משמעותיות, ובכך להוביל להתנהגות אגרסיבית ואכזרית גם בעולם האמיתי.
ב-7/10 ובמלחמה שאחריה נחשפו בני ובנות נוער רבים לזוועות של אלימות, שנאה, רוע וסדיזם, אכזריות שנשארה חקוקה במוחם וממשיכה להשפיע על החשיבה, הרגש והמעשים. נערים ונערות רואים במרחב הביניים הווירטואלי מקום בו ניתן לומר את כל מה שהם מרגישים ורוצים ללא מחיר בעולם הפיזי ומתוך תפיסה מוטעית זו הם לועגים, מתעללים, מביישים (shaming). פעמים רבות, הם אינם מודעים או לוקחים בחשבון את ההשלכות של מעשיהם, מפגיעה חמורה באחרים ועד העובדה שהם נתונים לתביעות בבית משפט בעקבות פרסומים פוגעניים שלהם ברשתות.
השינויים הקוגניטיביים המאפיינים את גיל ההתבגרות נוגעים להבשלת היכולת לחשיבה אופרציונלית ומופשטת (פיאז'ה) ולגיבוש זהות עצמית ומשמעות אינדיבידואלית (אריקסון). בעולם הווירטואלי יש אפשרות לקיים זהות חלקית וזהות גמישה: ניתן להציג את העצמי בכל דרך בזמן מסוים, ולשנות בהמשך מבלי להיות נתון לחוקי הפיזיקה והממשות. חלקיות הזהות עוזרת להתעלם מהחלקים אותם המתבגר לא אוהב ומאפשרת להימנע מהתמודדות איתם. גמישות הזהות מאפשרת מחד חופש מחשבתי ומעודדת ליצירתיות אך מנגד היא עלולה להוביל גם לבלבול, חרדה ודיכאון (גיל עד, 2024), פעמים רבות גם בהקשר של הזהות מגדרית, נושא בו עסוקים מתבגרים ומתבגרות במידה רבה מאוד (Reiter, 1989; Luyckx et al., 2011).
בהתפתחות תקינה נוצרת ידיעה מסוימת מי אני, עם זהות מגובשת, יציבה ורציפה במידה מסוימת. כאשר מתבגרים שוהים במשך חלק גדול מהיום במרחב הווירטואלי קיימת הזדהות דרך האווטאר (ייצוג שנבחר, שאינו בהכרח תואם לייצוג הממשי, כגבר או אישה, כילד או מבוגר, כרע או טוב, כחלש או חזק) וקיימת הזדהות עם הדמות המוצגת. כלומר, מתהווים מסלולי חשיבה המתאימים לדמות האווטאר. ידוע כי ככל שפעולה או מחשבה חוזרת על עצמה המסלול המייצג אותה במוח מתחזק והיא מתקבעת כמאפיין אישיותי (ענבר-סבן, 2022). השפה, הקול האחר, האינטראקציות בתור אדם שונה, ההיסטוריה והנרטיב שבונים עבורו משפיעים על בניית זהות אחרת מאשר זו שבעולם הפיזי, מה שעלול להגביר תחושת נתק מהעצמי ולהביא למשבר זהות-עצמית.
מתבגרים עלולים להגיע למצב של תפיסה עצמית כבעלי זהויות רבות, או שמופיעים בחייהם חברים דמיוניים רבים, לעתים עשרות ואף מאות. לא מדובר במצב פסיכוטי. הם יודעים שהחברים דמיוניים ובכל זאת מקשיבים להם, עונים להם בדמיונם ומקיימים איתם מערכת יחסים לאורך זמן. מצב זה מאפשר להימנע מפיתוח מערכות יחסים בין-אישיות במציאות ולהביא לרגרסיה אל תוך עולם הדמיון תוך הימנעות מקשרים במציאות.
כפי שהראתה מאהלר, התפתחות הספרציה-אינדיבידואציה מואצת ומועצמת בגיל ההתבגרות. בצד ההתפתחות הביולוגית המטלה ההתפתחותית המרכזית בגיל זה היא גיבוש העצמי, הצבת מטרות לעתיד והיכרות עם יכולות וחיזוק כוחות האגו. המרחב הווירטואלי מאפשר לבני נוער תחושת עצמאות כבירה. זהו עולם חבוי הנמצא במעמקי הענן, ההורים לא מכירים אותו לעומקו ומתקשים לעקוב אחרי כל הפעילות האינטרנטית שהם מעורבים בה. בתוך החדר, לכאורה הם מוגנים אולם נפשית ורגשית הם חשופים לסכנות.
יחד עם זאת, העצמאות במרחב הווירטואלי מוגבלת לשימוש באינטרנט בלבד. המתבגר ממשיך להיות תלוי בהוריו למחייתו ולשמירה על גופו ונפשו. הוא עצמאי רק לכאורה, מה שמביא לעלייה בקונפליקט בין הוריו הרוצים להמשיך לשמור עליו לבינו, שחש שהוא מסוגל ויכול הכול בעולם הווירטואלי. הנתק של ההורים מהעולם הווירטואלי מגביר את תחושת הניכור אצל ילדיהם ומחזק את פער הדורות המתרחב ומעמיק ממילא בגילאים הללו.
בגיל ההתבגרות גובר העיסוק של מתבגרים במיסוד נפרדות מהוריהם לעבר אינדיבידואציה וגיבוש זהות עצמית. מוקד הכוח של ההשפעה עובר מהשפעה הורית להשפעת שכבת האחאים בני גילם (אריקסון, 1987; מיטשל ובלאק, 2006; 2000, Friedman). שהות ממושכת ברשתות ובגיימינג מובילה לחשיפה לערכים ולקודים של התנהגות שלא תמיד מקובלים במשפחתם ובחברה בה הם חיים. מידת ההפצה של האינטרנט, העובדה שהוא מגיע למקומות רבים בעולם, הקלות בה ניתן להיות נוכח בו, היכולת ליצור חיבורים וקשרים חברתיים עם אנשים ברחבי העולם פותחים את הדלת בפני ערכים ונורמות ודרכי התנהגות מגוונים.
הכוח שבקבוצות הווירטואליות נותן לנוער כוח מול ההורים, בית הספר והסדר החברתי. מידע על התנהלות חברתית שונה במקומות אחרים בעולם, הפצת מידע בדבר זכויות הפרט ובתוכם זכויות קטינים, העלייה במודעות של מה מגיע לי כמתבגרת – כל אלה מביאים לשינוי ביחסי הכוחות בין הדורות. בני ובנות הנוער מקבלים פחות תכתיבים ויחד עם זאת פתוחים יותר לעריכת דיונים, מתן הצדקה ומשא ומתן על הנדרש מהם על ידי ההורים ובית הספר. הם תובעים לקחת חלק בקבלת החלטות הנוגעות אליהם. במסגרת הדיון הם דורשים להישמע ומוכנים גם להקשיב (ענבר-סבן, 2024), אך נראה כי מערך הכוחות השתנה והדבר עלול להשפיע גם על הורים ועל יכולתם להתמודד ולהציב גבולות.
הצורך לגבש זהות ולהגדיר עצמם מוביל לכך שנערים ונערות מאבחנים את עצמם כסובלים מדיכאון, מחרדה, מהפרעת אישיות דיסוציאטיבית ומשלל הפרעות אישיות ומחלות פסיכיאטריות כך שניתן לראות גלים של אבחון-עצמי פסיכיאטרי. לדוגמא, זהות דיסוציאטיבית (DID; Dissociative identity disorder), שנקראה בעבר פיצול אישיות (Multiple Personality Disorder) היא הפרעה קשה ונדירה, המאובחנת בקרב כ-1.5% באוכלוסייה (O’Neil, 2022).
למרות זאת, מתבגרים מרבים לאפיין עצמם ככאלה. הם מוצאים את מאפייני ההפרעה באינטרנט, או שהם שומעים עליה מחברים ווירטואליים ועוברים תהליך "הדבקת המונים" (Mass Social Media Induced Illness) – מצב בו מספר רב של אנשים סובלים מסימפטומים דומים באותו טווח זמן, כאשר כולם קשורים לאדם שממנו הם "מעתיקים" את הסימפטומים. דוגמא נוספת נוגעת לגל של הפניות לטיפול של מתבגרים ומתבגרות הסובלים מטיקים, שהתגלה כי התרחש לאחר שידוען אינטרנט פרסם סרטון המראה את הטיקים מהם הוא סובל (Giedinghagen, 2022). במקרים קיצוניים אחרים, נוצרים גלי הדבקה מסוכנים של פגיעה עצמית או אובדנות.
גיל ההתבגרות הוא גיל שבו מתרחשים שינויים דרמטיים בגוף ובנפש. בין היתר, ההתפתחות הביולוגית המואצת והעלייה בהפרשת הורמוני המין מובילים לעוררות מינית, חוסר שליטה, בלבול, אימפולסיביות, קושי בוויסות ושינויים קיצוניים במצב הרוח בקרב מתבגרים ומתבגרות. בדומה למיניות, גם תוקפנות מובנת כחלק בלתי נפרד מחיי הנפש, עוד מימי פרויד (1936, 1987), בין אם היא מופנית כלפי אחרים או כלפי העצמי.
בעולם הווירטואלי מיניות ואלימות עלולות לקבל צורות חדשות, קיצוניות יותר: התחזות, הונאה, אלימות מילולית, נפשית או מינית. ברחבי הרשת, אלימות עלולה להיות מילולית או לכלול תמונות וסרטונים, והיא מוזנת מלייקים וצפיות (מרנץ, 2022). יתרה מכך, אלימות ברשת 'קלה' בהרבה מאשר בחיים האמיתיים. כאשר קבוצת נערים מחרימה אחד מחבריהם, כאשר הם מקללים, מביישים, 'יורדים' עליו – הם לא רואים את מי שהם מתקיפים ולא יכולים להעריך את חומרת הפגיעה בו. בפועל, לעתים הפגיעה בלתי הפיכה ומובילה לדיכאון, פגיעה עצמית ואף התאבדות.
היבט נוסף של הקצנת המיניות, נוגע לכך שחשיפה עצמית ברשת נפוצה הרבה יותר מאשר בעולם הפיזי. נערות ונערים חשים אשליה של מוגנות מאחורי המסך כאשר הם מתערטלים, מצלמים עצמם בתנוחות מיניות, מסריטים עצמם מקיימים יחסי מין ומפיצים את הסרטונים. תחושת האינטימיות הקיימת בחדר מול המסך שקרית ומטעה. בהרצאה שנתן אליהו קצב מטעם המטה הלאומי להגנה על הילדים ברשת הוא מדגיש את התרומה של מהפכת ה-AI וה-Deep Fake להשלכות הקשות של שימוש במסכים על בני נוער. למשל, בני נוער רבים משתמשים בכלים של AI בכדי ליצור תמונות עירום ומין ולהפיצם. לעתים משתמשים בהן לסחיטה, בעיקר מתחזים ממזרח אסיה ומזרח אירופה הפוגעים כך בנוער הישראלי. בשנת 2023, כ-72% מהפונים למוקד 105 עקב סחיטה מינית היו בנים שנסחטו על ידי נשים שהכירו ברשתות (קצב, 2024).
תופעות של שיימינג, בהם מופץ מידע על אחרים, נפוצות ברשתות, במיוחד בקרב מתבגרים ומתבגרות. בשנתיים האחרונות החלו קורבנות השיימינג לתבוע את המפיצים מידע עליהם. התובע והנתבע, שניהם קטינים, וגם הוריהם נכנסים למסע ארוך בבית משפט, מתן עדויות מביישות, מתח ולחץ סביב התהליך כולו ובסופו של דבר עלולים הורי הנתבעת לשלם כסף רב למי שבויש. דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2022 קבע כי אחד מכל 10 בני ובנות נוער חווים בריונות ברשת (מרנץ, 2022). המבקר דיווח כי 70% מבני הנוער שנפגעו בשנת 2019 ברשת לא דיווחו על כך לגורם רשמי. היקף הפשיעה במרחב המקוון הולך ומתרחב, קבע המבקר. בישראל קיים חוק הנוגע להפצת תמונות וסרטונים מיניים של אדם שלא בהסכמתו, אולם בני ובנות נוער רבים ממשיכים להיפגע פגיעה קשה מהפצת סרטונים ותמונות בעלי אופי מיני, כיוון שהם אינם מודעים לחוק.
במחקר שנערך בשנת 2017 בארה"ב נבדקו 206,820 נערים ונערות בגילאי 13-18. הם היו הדור הראשון בגיל התבגרות שעבורו היו זמינים הטלפונים החכמים. נמצא כי הייתה אצלם עלייה ברמת ההתאבדות בשנים 2010-2015, כאשר היו בגיל ההתבגרות. לפי דיווחים עצמיים, הייתה עלייה בבעיות נפשיות ואחוז גבוה יותר מהם ביצעו ניסיונות אובדניים בהשוואה לילדי הדור הקודם כאשר היו בני אותו הגיל (2018 et al., Twenge). בישראל, אנשי המקצוע מתמודדים בשנה האחרונה עם עלייה חדה אצל בני ובנות נוער בסימפטומים של חרדה ודיכאון, הימנעות חברתית ותפקודית, אלימות מילולית, פיזית ומינית. יותר ילדים ומתבגרים מדווחים על מעשים של פגיעה עצמית. מכון ברוקדייל ערך מחקר על מצבם הנפשי של בני ובנות נוער ומצא כי קיימת עלייה במצבי פוסט טראומה (PTSD) ובהתנהגות מסכנת חיים (סבג ושות', 2024), וייתכן כי קיים קשר בין רמת המעורבות ברשתות החברתיות ובאינטרנט לבין התנהגות אלימה או מסכנת בקרב בני נוער ובקרב אוכלוסיות שונות.
כל נער או נערה המגיעים לטיפול מצויים עמוק בעולם הווירטואלי. כאנשי מקצוע, עלינו לזכור כי אמנם ההתנהלות האנושית לא השתנתה והאתגרים והקונפליקטים שאיתם מתמודדים בני נוער מובאים בתיאוריות פסיכואנליטיות, התנהגותיות ומשפחתיות אשר פותחו הרבה לפני השימוש במסכים וברשתות חברתיות. אולם האופן בו עקרונות התיאוריות באים לביטוי עברה שינוי מהותי בשנים האחרונות. כמטפלים ומטפלות, עלינו לעשות מאמץ כדי להכיר לעומק את עולם הרשתות של הנוער. אפליקציות חברתיות חדשות עולות כל העת, וההשפעות השונות מהותיות וקריטיות עבור הבנת עולמם הפנימי והיכולת לסייע להם.
לכן, כמטפלים עלינו לשנות את תבניות החשיבה שלנו הרואות בעולם הווירטואלי את הקשיים, את ההתמכרות, את הסכנות ולהכיר במורכבות, בטוב וברע שהוא מוסיף לחייהם של בני ובנות נוער. כיון שהם מעריכים דמוקרטיה ודיון בגובה העיניים (כחלק מהשינוי במערך יחסי הכוחות בין הדורות), הדרך היא לדבר איתם מתוך כבוד וגם תוך ביטוי באופן גלוי ושקוף את תפיסתנו על ההשפעה של העולם הווירטואלי עליהם. שכן, כאשר אנו שוללים באופן גורף את המעורבות בעולם הווירטואלי ומשיימים אותה כ'התמכרות', הדבר עלול להוביל לתגובה הפוכה מזו שאליה אנחנו חותרים. ברגע שאנחנו נוקטים צד, הקונפליקט הפנימי עובר פיצול והחלק של הרצון להשתחרר מהתמכרות מושלך עלינו. המתבגר נשאר עם החלק האחר בקונפליקט, זה שנמשך אל המסך ואינו מסוגל לעזוב אותו: אנחנו 'נגד' והם 'בעד'.
בחדר הטיפולים, אציע להחזיר את הקונפליקט אליהם באמצעות שיח פתוח, הכולל שאילת שאלות על מהן המטרות שלהם בחייהם ואיזה מהן ניתן להשיג באמצעות העולם המקוון ובאיזה אופן הוא מפריע לחייהם. כדאי לתת להם להעלות את הפקפוק ואת החששות, את הידע על הסכנות ויחד איתם למצוא את הפתרונות. החזרת הקונפליקט של המתבגרים אל עצמם הוא תהליך חשוב כדי לעזור להם להתפתח, לבנות זהות עצמית ולגייס כוחות להתמודדות במהלך החיים.
כמטפלים, תפקידנו לעזור למתבגרים לשלב בין העולמות החשובים להם, בין העולם הפיזי של הזנה ותפקוד לימודי וחברתי תקין לבין העולם המעניין והמושך כל כך, זה האינטרנטי. פעמים רבות השיח בשעה הטיפולית וההקשבה של מטפלים כדי להבין את העולם הווירטואלי ולהכיר אותו מאפשר הורדת הגנות של פיצול הקונפליקט והתגוננות בפני המבוגרים, ומוכנות של מתבגרים להכיר בבעייתיות ולנסות למצוא ביחד דרכים יצירתיות לשלב בין העולמות.
כיון שמדובר בתופעה יחסית חדשה, ועוד לא ברורות השלכותיה והשפעותיה ארוכות הטווח והרחבות, עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה עדיין מחפש דרכים להתמודד איתה. כיום, קיימים מגוון ניסיונות טיפוליים, אחד מהם הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד לשנות את ההרגל ואת תבניות החשיבה המוחיות המובילות כברירת מחדל לאינטרנט ברגעי שעמום, מתח או חרדה. גישות טיפוליות שונות כמו תרפיה רגשית, טיפול באמנות, טיפול קבוצתי קצר מועד או תמיכתי, התערבות משפחתית ועוד נמצאים בשלבי ניסוי כאשר בהדרגה תתפתח גישה טיפולית מדויקת יותר להתמודדות עם השלכות השימוש במסכים. כיוון שלעתים ההתמכרות לגלישה נובעת או נלווית למצבים נפשיים אחרים כמו חרדה או דיכאון, גם טיפול תרופתי נבדק כאופציה להתמודד עם תופעה רחבה זו.
המשותף בין הגישות השונות, הוא הצורך הראשוני במיסוד הקשר הטיפולי כמכבד ונותן מקום. שכן, כל עבודה עם מתבגרים דורשת את התגייסותם מתוך מוכנות לוותר במידה מסוימת על המאבקים. תחילה, אציע להעלות את המודעות והחשיבה העצמית של מתבגרים לזמן בו הם שוהים ברשתות ולאופי הגלישה שלהם. לשם כך, ניתן להשתמש בכלים של ניטור עצמי בעת הצורך (טבלה בה יש לרשום את הפעילות במסכים – יום ותאריך, משך זמן הגלישה ובאילו שעות היא התרחשה, מה הייתה הפעילות: איסוף מידע, כתיבת עבודות ולמידה למבחן, משחק או רשתות חברתיות, מידת ההנאה מכל פעילות בין 1-10). לאחר מכן, ניתן לשוחח על הטבלה במהלך הטיפול ולבדוק אם היא תקפה למציאות ועד כמה יש מודעות לשימוש במסכים שכן ללא מודעות לא ניתן יהיה להגיע לשינוי.
עם הזמן, ניתן ליצור קשר עם החלק במטופל שרוצה בשינוי הרגלי הגלישה ולראות ביחד מה עשוי לסייע בכך (מיסוד שעות בהן הטלפון יהיה מחוץ לתחום, הורדת אפליקציות העוזרות בניהול הגלישה ועוד). כך או כך, ההמלצה היא להקשיב ליצירתיות של מטופלים במציאת דרכי התמודדות ולנסות אותן.
בני ובנות נוער עסוקים חלק משמעותי משעות הערות שלהם במסך. הם צורכים מידע, מעורבים בעולם הרשתות החברתיות והגיימינג. לא ניתן לדבר על מצבם הנפשי של מתבגרים ללא התייחסות לשאלה עד כמה העולם הווירטואלי הוא חלק מחייהם והאם הוא מכתיב את התנהלותם והתנהגותם במציאות: האם מדובר בהתמכרות המשפיעה על התפקוד היום יומי בעולם הפיזי?
מתבגרים ומתבגרות עוברים סערה גופנית, קוגניטיבית ורגשית במהלך שנות ההתבגרות, הם נעים בין קטבים בהתנהגותם וברגשות שלהם, מציגים חזות של החלטיות וביטחון המסתירה לעתים רובד עמוק של חוסר ביטחון, חרדות, פחדים ובלבול. מאפיינים רבים של העולם הווירטואלי עלולים להגביר את הבלבול הקיים ממילא: נזילות הזהות האישית, החלקיות שלה, היכולת להיות כל דבר ועם כל מאפיין אישיותי משפיעים על התפיסה העצמית ועל תהליכי חשיבה. בדומה לחוויות בעולם הפיזי, גם חוויות בעולם הווירטואלי מובילות לשינויים מוחיים ולשינוי תבניות חשיבה, כפי שניתן לראות בהשפעה הרחבה של השימוש הגובר במסכים על עלייה במחלות נפשיות, בהפרעות בתפקוד, "הדבקה" של תסמינים ואבחנות פסיכיאטריות, דיכאון וחרדה וגם עלייה בהתאבדות.
היבט משמעותי נוסף שנסקר במאמר זה ויש לתת עליו את הדעת בעבודה טיפולית עם מתבגרים באופן כללי, ובהתייחסות להשפעות החשיפה למסכים בפרט, הוא הקשר של מתבגרים עם הוריהם. נדמה כי המאבק הבין דורי המאפיין ממילא את גיל ההתבגרות, מעמיק על רקע חוסר ההבנה וההיכרות של דור המבוגרים עם רזי ועומק העולם הווירטואלי. זאת ועוד, החשיפה הנרחבת של מתבגרים לעולמות תוכן רחבים, תרבויות ודרכי חשיבה וחינוך שונים מאלה של הוריהם ושל הסביבה החברתית-תרבותית בה הם חיים, עלולה להוביל לכך שההיררכיה בין הורים לילדיהם נעשית 'שטוחה'. בפועל, הדבר מאיים על המתבגרים אשר זקוקים לדמות סמכות שהם יכולים להתנגד לה ובתוך כך להישען עליה כמארגנת את מרחב החיים ואת הסערות שבו.
המורכבות הטמונה בהשפעות החשיפה לעולם הווירטואלי נוגעת, בין היתר, לצורך שלנו כמבוגרים לקבל את היתרונות ואת ההשפעות החיוביות של עולם זה, ואת היותו חלק בלתי נפרד מדור המתבגרים כיום. יתרה מכך, ישנם בני נוער הנעזרים בעולם הווירטואלי ככלי לביטוי יצירתי, יצירת קשרים בין אישיים משמעותיים והתפתחות. לא כל מי שמשתמש בעולם זה הופך להיות מכור או סובל מהשלכות שליליות משמעותיות. בטיפול, עלינו לחפש כיצד לעזור למתבגרים לאזן בין העולמות ולנהל חיים בעולם הפיזי ובעולם הווירטואלי מתוך שיתוף פעולה. לשם כך, עלינו לחדד את יכולת הבחירה שלהם ואת האחריות שלהם לנהל את השימוש באינטרנט בבטחה ובתבונה.
פסיכולוגית קלינית, מדריכה ומטפלת משפחתית. ספרה השלישי: "נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ונוער" יצא לאור בשנת 2024 בהוצאת גלילי.
אלבלדה, נ' (2016). מנפלאות המוח - גמישות מוחית כמנוע לשינוי. אחראית תחום נוירו־פדגוגיה במרכז סגול למוח ותודעה, המרכז הבינתחומי הרצליה. ההרצאה ניתנה במסגרת המכללה האקדמית הרצוג ופורסמה ביוטיוב בתאריך 4 באפריל, 2016: נדלה בתאריך 28.3.2021 מהאתר: https://katzr.net/6bb51e
אריקסון, א' (1987). זהות: נעורים ומשבר, תל-אביב: ספרית פועלים.
גיל עד, ה' (13.9.2022), 24 ילדים התאבדו בישראל בארבע שנים: "הגיל הולך ויורד", תוכנית חשופים ב- ynet-radio. נדלה בתאריך 14.9.2022 מאתר https://www.ynet.co.il/health/article/s1k00x3aeo
גיל עד, ה' (2024). מצבם הנפשי של ילדי ישראל הידרדר, חלה עלייה בהתמכרויות, נדלה בתאריך 19.6.2024 מהאתר: "מצבם הנפשי של ילדי ישראל הידרדר, חלה עלייה בהתמכרויות" (ynet.co.il)
דוידג', נ' (2009). המוח הגמיש. כתר.
וויניקוט, ד' ו' (1958), היכולת להיות לבד, בתוך ברמן, ע' (עורך) (2009), עצמי אמיתי עצמי כוזב, תל אביב: עם עובד.
וויניקוט ד' ו' (1971, 2001), משחק ומציאות, מילוא, י' (תרגום) , תל אביב: עם עובד.
וולק, ע' (4.10.2022). גם שם אהיה לבד – מרחב מעברי וירטואלינדלה בתאריך 9.9.2024 מהאתר:https://www.betipulnet.co.il/particles/virtual_potential_space_being_alone
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
מרנץ, מ' (7.2.2022). מבקר המדינה: אחד מכל 10 בני נוער חווה בריונות ברשת.
סבג, י', רזניקובסקי-קוראס, א', ארזי, ט' (ינואר 2024). השפעות מלחמת "חרבות ברזל" על ילדים ובני נוער בישראל – מכון ברוקדייל.נדלה בתאריך 20.8.2024 מהאתר:https://brookdale-web.s3.amazonaws.com/uploads/files/Israel-Hamas_War_Children_and_Youth.pdf
ענבר-סבן, נ' (2019). פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל, אזור: צמרת.
ענבר-סבן, נ' (2022). מחול התודעה והנפש – מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית, ראשון לציון: גלילי הוצאה לאור.
ענבר-סבן, נ' (2024). נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ונוער, ראשון לציון: גלילי הוצאה לאור.
פיאז'ה, ז' (תשכ"ז , 1966). תפיסת העולם של הילד, פורת, א' (תרגום), מרחביה: ספריית הפועלים.
פיאז'ה, ז'. (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית. תל-אביב: ספרית פועלים.
פרויד, א' (1936, 1987). האני ומנגנוני ההגנה, תל אביב: דביר.
קצב, אליהו (2.2024) מדריך נבוכים להורים על אפליקציות, משחקים AI ועוד, הרצאה של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105, נדלה בתאריך 8.6.2024 מהאתר: מדריך נבוכים להורים על אפליקציות, משחקים, AI ועוד - YouTube
קליין, מ. (2003). כתבים נבחרים, תל-אביב: תולעת ספרים.
שימוש ברשתות חברתיות ושירותים מקוונים בקרב ילדים ונוער בישראל: נתוני 2024 נדלה בתאריך 20.8.2024 מהאתר: https://www.isoc.org.il/sts-data/social-media-use-il-teens
תשבי, נ. (2009). מסינפסות לרצון חופשי שעור 11. האוניברסיטה העברית, ירושלים. פורסם בתאריך 31.12.2009 נדלה בתאריך 21.7.2020 מהאתר: https://katzr.net/4b9d55
Alfasi, I. (2019). The grass is always greener on my Friends' profiles: The effect of Facebook social comparison on state self–esteem and depression, Personality and Individual Differences Volume 147, 1 September 2019, Pages 111-117
Erickson H.E., (1963). Childhood and Society. NY: W.W. Norton
Friedman, L. J. (2000). Identity's Architect: A Biography of Erik H. Erikson. Cambridge, Mass.: Harvard University Press
Giedinghagen, A. (2022). The tic in TikTok and (where) all systems go: Mass social media induced illness and Munchausen’s by internet as explanatory models for social media associated abnormal illness behavior. Clinical Child Psychology and Psychiatry, 13591045221098522
Global Connectivity Report 2022 International Telecommunication Union: 22-00399A_WTDC_Connectivity-report_Executive_summary.pdf
Luyckx, K., Schwartz, S. J., Goossens, L., Beyers, W., & Missotten, L. (2011). Processes of personal identity formation and evaluation. In Handbook of identity theory and research (pp. 77-98). Springer, New York, N.Y
Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson
O’Neil, J. A. (2022). Dissociation in the ICDs and DSMs. In Dissociation and the Dissociative Disorders (pp. 355-374). Routledge
Twenge, J. M., Joiner, T. E., Rogers, M. L., & Martin, G. N. (2018). Increases in depressive symptoms, suicide–related outcomes, and suicide rates among US adolescents after 2010 and links to increased new media screen time. Clinical Psychological Science, 6(1), 3-17
