צוות בטיפולנט
זהות ותחושת עצמי נובעות מהזדהות עם ייצוגי עצמי ואובייקט המופנמים בילדות ומהמנגנונים האדפטיביים וההגנתיים הקשורים בהם. ארגון פסיכולוגי זה והאופן בו האדם מארגן את חוויותיו מספקים לו תחושה של הכרות והבנה עצמית. קורבנות גילוי עריות משלמות לעיתים מחיר כבד על ביסוס תחושת העצמי והזהות: קורבנות גילוי עריות חיות בפרדוקס תמידי הנובע מחוויות התעללות מצד האדם בו הן תלויות באופן מוחלט מבחינה פיסית ונפשית. לכן, על החווה גילוי עריות להישען על הגנות מאסיביות שיאפשרו לה להתמודד עם מציאות זו, והגנות אלו כוללות פעמים רבות עיוותים קוגניטיביים ורגשיים בתפיסות העצמי והאובייקטים. זאת, במטרה לשמר את אשליית הביטחון ביחסים עם ההורים. הדבקות הנוקשה בתפיסת העצמי והאובייקט מהווה דרך לשמירת תחושת שליטה בעולם הקשה בו חיה נפגעת גילוי העריות, אך מגבילה את החופש הנפשי של הנפגעת. מאמר זה יתמקד במנגנונים של אידיאליזציה וגרנדיוזיות בקרב נפגעות גילוי עריות, באופן בו הם מהווים אסטרטגיית התמודדות בעולם הפתולוגי ובאופן בו הם מוכללים למערכות יחסים נוספות ולתפיסת העצמי.
כאשר אנו מדברים על גילוי עריות איננו מדברים רק על אקט מיני אלא על סביבה משפחתית שלמה שאפשרה גילוי עריות, בדרך כלל על רקע הפרות נוספות של הגבולות. גילוי עריות מתרחש בדרך כלל לאורך זמן ותקופות התפתחות שונות ובהתאם קיים מתאם גבוה בין גילוי עריות לבין הפרעות אישיות. גילוי עריות חושף את הילדה לעולם של מיניות, גרייה ורגשות בוגרים זמן רב לפני שהיא בשלה לכך מבחינה נפשית, פיסית וקוגניטיבית. כמו כן, גילוי עריות מהווה בגידה בילד על ידי מי שאמור היה לדאוג לו. כדי לשמר תחושה סבירה של יציבות וטוב ואמונה בטובו של ההורה הילד נזקק לשימוש מאסיבי במנגנוני הגנה כדיסוציאציה, פיצול, השלכה, הכחשה, הזדהות עם התוקפן וכמו כן- אידיאליזציה. מנגנונים אלו שביניהם אידיאליזציה משתמרים בין היתר בהשפעת המשפחה הנאבקת על שימור מיתוס המשפחה האידיאלית. הילדה נאלצת לבנות לעצמה סיפור משפחתי אותו ניתן לשאת ובאופן זה מתחילה למעשה להאמין במה שהוא בל יאמן. תהליך זה מתאפשר בין היתר על ידי אידיאליזציה אשר הופכת לחלק מעולמו הפנימי של הילד. אידיאליזציה מבנה את הציפיות מהעצמי וממערכות יחסים באופן המכוון לשימור האידיאליזציה, ובאופן טבעי משפיעה גם על יחסי ההעברה וההעברה הנגדית.
כדי לשרוד גילוי עריות והפרות נוספות של הגבולות, על העצמי לבצע טרנספורמציות שונות שביניהן אידיאליזציה. Sandler, Holder, and Meers (1963) ראו אידיאליזציה של העצמי כהלחמה של היבטים אהובים, נערצים ומעוררי יראה של האובייקט, הזדהות עם הייצוג של "ילד טוב" כפי שהוגדר על ידי ההורים, והזדהות עם אספקטים של העצמי של האינדיבידואל. למרות שמבנה האישיות מבוסס על מגוון רחב של ייצוגי עצמי ואובייקט, האישיות נוטה להתארגן סביב קונפיגורציה מופנמת או נרטיב מרכזיים. האספקטים האחרים נוטים לא פעם להיות מודחקים, מנותקים או לעבור דיסוציאציה. Meissner (1991) תיאר את תופעת הקונפיגורציות הנרקיסיסטיות העליונות והנחותות. העצמי העליון או הגרנדיוזי הוא מיוחד, בעל פריבילגיות וזכאות (entitlement), ונוצר בכדי להתמודד עם סביבות בלתי עמידות או טראומטיות. זהו רעיון שונה מהעצמי הגרנדיוזי של קוהוט המבטא עצירה בשלב התפתחותי מסוים כתוצאה מטראומה, תסכול והיעדר שיקוף ואמפתיה נאותות. על אף שהעצמי המואדר הוא אדפטיבי, הוא מציב את האדם בעמדה של פגיעות בה חרדה, שנאה עצמית, בושה וזעם יכולות להתעורר בתגובה לכישלונות נתפסים או פגיעות בעצמי המואדר.
במקרים של גילוי עריות, אידיאליזציה והבניית העצמי האידיאלי מתמירים עולם של פגיעות, חוסר אונים וחולשה לעולם של שליטה ועליונות: פעמים רבות הילדה חווה עצמה כבעלת כוחות מיוחדים שאפשרו את גילוי העריות, וחווית המיוחדות והאומניפוטנטיות מוכללת להיבטים ותכונות אישיות נוספים. פנטזיה שכיחה נוספת היא הפנטזיה לפיה המשפחה והפוגע לא יכלו לחיות ללא הקורבן, ולכן תפקיד הקורבן עובר אידיאליזציה אשר מאפשרת גם הימנעות מחווית הזעם והאגרסיה כלפי המשפחה והתוקף. חוויה שכיחה נוספת היא אידיאליזציה של המיניות ושל יחסים מיניים בכלל, אשר מתחת לפני השטח מתבטאת בחווית המיניות כדרך היחידה להשגת קשר והערכה. חוויות אלו קשורות פעמים רבות לריבוי יחסי מין והפקרות מינית, אך גם להימנעות ממין הנובעת לא רק מתוך פחד ממיניות אלא גם מתוך חווית המיניות העצמית כעוצמתית ובעלת כוחות יוצאי דופן.
גילוי עריות מתרחש כאשר הילדה תלויה פיסית ופסיכולוגית בהורה ולכן עליה להיאחז באמונה בטובו. בהתאם, הילדה מזדהה עם ייצוגו העצמי של ההורה כטוב ולא מתעלל ובונה את תפיסת המציאות שלה על בסיס הנרטיב של ההורה. תהליך זה מאפשר לה לדבוק בהיבט טוב ספציפי של ההורות ולהתנתק מהיבטים מכאיבים ומתעללים של הקשר.הילדה משתמשת במגוון מנגנונים הגנתיים ואדפטיביים לשימור נרטיב זה של טובו של ההורה שביניהם פיצול ואובדן של היסטוריית ההתעללות, או של האפקט הנלווה לה. בחלק מהמקרים מטופלות שעברו גילוי עריות יפגינו אידיאליזציה בוטה ובולטת כלפי ילדותן ובני משפחתן, אך במקרים אחרים האידיאליזציה תהיה מוסווית יותר. כך, למשל, המטופלת תוכל לדווח על ההתעללות ועל ההיבטים הלא אידיאליים של ההורות, אך באופן מנותק ו/או בלתי אינטגרטיבי. במקביל, עולם האובייקטים של המטופלת יאופיין בחיפוש אחר דמויות אידיליות איתן ניתן יהיה לממש קשר סימביוטי. התבצרות בתחושת אשמה לגבי ההתעללות היא דרך נוספת לשימור האמונה בקיומו של הורה אידיאלי ובקיומה של שליטה מלאה. האדם מזדהה עם הייצוגים השליליים והאפקטים הנלווים להם וכך מגן על ההורה שעבר אידיאליזציה באופן שמחזק את התלות בו. בו זמנית, האשמה עצמית מחזקת את תחושת העצמי המואדר, הגרנדיוזי ובעל הכוחות והשליטה.
קורבן גילוי עריות מוצבת בעמדה של ניצחון אדיפלי אשר במקרה של נשים מהווה עמדה של עליונות על האם ועל נשים אחרות, ומייצרת תחרות וקנאה. כמו כן, "ניצחון" זה מרחיק מהאם ופוגע באפשרות להזדהות עמה. תחושת העליונות והניצחון מטשטשת תחושות של אשמה ובושה. בקונפיגורציה האדיפלית המטאפורית אידיאליזציה של ההורים יכולה להתקיים באופן משולש ומפוצל, כאשר הקורבן מנסה להזדהות עם אחד ההורים על חשבון האחר. הקורבן יכולה להזדהות עם האם כקורבן נוסף של האב או לחלופין לזהות את עצמה עם האב ולצאת יחד איתו נגד האם המתחרה, הקנאית והאכזרית. במקרה של קורבנות בנים, הזדהויות, ידע ומצבים רגשיים חשובים מסולקים ומפוצלים ומונעים אינטגרציה של ההיסטוריה האישית והעולם הפנימי. בהתאם לניצחון האדיפלי שחוות ילדות שעברו גילוי עריות, רבות מהן מנהלות בבגרותן מערכות יחסים עם גברים נשואים או לחלופין- נמנעות לחלוטין מתחרות מתוך פחד מרגשות הגרנדיוזיות, הקנאה והרצחנות שלהן עצמן ושל אחרות.
תחושת העצמי, הזהות ומבנה האישיות אינה מתעצבת רק על בסיס ייצוגי עצמי ואובייקט פנימיים, אלא גם על בסיס הפנמת היחסים בין העצמי לאובייקט. עיוות בייצוגי היחסים עם האובייקטים המשמעותיים באמצעות אידיאליזציה שכיח מאוד בקרב נפגעות גילוי עריות, ומהווה ביטוי לניסיון היאחזות בסוג התקשרות מסוים: דרך אידיאליזציה של היחסים, העצמי המואדר מחוזק, כביכול: "אם הקשר שלי עם ההורה הוא טוב, אני כנראה ילדה טובה ונפלאה". לייצוג פנימי זה של יחסים יש השלכות על מגוון המנגנונים המופעלים בקשרים בין אישיים שביניהם השלכות, הזדהות השלכתית, אנאקטמנט ומיסטיפיקציה. אידיאליזציה של היחסים מתבטאת בסוג התקשרות סימביוטי הנחווה כקריטי לשימור תחושת עצמי חיובית. אידיאליזציה של היחסים עם ההורה הפוגע מאפשרת התנתקות מחוויות ואפקטים בלתי נסבלים ולכן, למשל, חלק מהנפגעות יתארו עצמן כ"מאהבות של אבא" ולא כקורבנות שלו. חלק בלתי נמנע מעריכת אידיאליזציה ליחסים הוא אידיאליזציה של תפקיד הקורבן הנטמע בתחושת העצמי. כמובן, המסר המבלבל של ההורה המכוון לדה-פתולוגיזציה של הקשר המיני תורם גם הוא להעצמת תהליכי אידיאליזציה של הקשר. אידיאליזציה של מערכת היחסים המתעללת מביאה גם להתקבעותו של תסריט בין אישי הרסני לפיו תמיד יש לבחור בין תחושת מיוחדות בקשר לבין בדידות ונטישה; בין קשר של סבל לבין תחושת עצמאות וגאווה המתקיימות לצד נטישה. כלומר, להיות קורבן הוא הדרך היחידה להימנע מאובדן ההורה. כך, מעבר לקושי שמציבה ספרציה מההורה בפני כל אדם, אידיאליזציה של הקשר עם ההורים הפוגעים הופכת את הספרציה קשה בצורה בלתי נסבלת. בבגרות, שורדות גילוי עריות רבות מנהלות יחסים המשחזרים את דפוס הקשר הפוגע: הן מנסות לייצר קשרים עם דמויות עוצמתיות איתן ניתן יהיה להתמזג תוך אידיאליזציה של העצמי, האובייקט והיחסים, והתנתקות מהאספקטים המכאיבים והשליליים.
דפוסי ההעברה וההעברה הנגדית המתפתחים בטיפול בשורדות גילוי עריות הם מגוונים ומורכבים, אך במאמר זה המחברת מבקשת להתמקד בהיבטים של אידיאליזציה ושל אידיאליזציה של העצמי. אחד ההיבטים הקשורים בנושא זה היא נטיית המטפל להכחיש את הגרנדיוזיות של המטופל ואת הזדהותה עם הפוגע, ולהכיר רק בעמדתה כקורבן. לחלופין, המטפל עשוי לחוות כעס ונקמנות כלפי גרנדיוזיות המטופלת ותחושת המיוחדות שלה כלפי עצמה ו/או כלפי הוריה. רגשות אלו עשויים להתבטא בצורך שלו לעמת את המטופלת עם ה"אמת" של יחסיה המשפחתיים וההיסטוריה שלה, ובכך לשחזר היבטים של הקשר המתעלל: המטפל, כמו ההורה הפוגע, מכריח את המטופלת לראות את האירועים באופן מסוים.קונפיגורציית העברה-העברה נגדית אופיינית נוספת מאופיינת בפנטזיות והשלכות סימביוטיות ואידיאליות, כאשר המטפל נחווה כל כולו כטוב. לחוויה זו נלוות תחושות קרבה, חום והנאה, אך למעשה היא משקפת את מנגנוני הפיצול והדיסוציאציה שמאפיינים את המטופלת. רכיב נוסף של העברת אידיאליזציה הוא דה-ולואציה של המטופל את עצמו, אל מול אידיאליזציה של המטפל. דפוס זה מייצג גם הוא את חווית יחסי האובייקט המוקדמת בה הילד חווה עצמו כאשם ורע וכך "מנקה את ההורה מאשמה" ושומר על אידיאליזציה שלו. לחלופין, לעיתים אנו עדים לדה-ולואציה של המטפל המבוססת על הניסיון לשמר אידיאליזציה של העצמי. כך, רגשות וייצוגי עצמי שליליים מושלכים אל המטפל, כאשר פעמים רבות נלווים להשלכות אלו קנאה ותחרות.הבנה של פרדיגמות העברה- העברה נגדית אלו חיונית לטיפול בשורדות גילוי עריות מאחר והן מאפשרות הבנה אמפתית אמתית של חווית המטופלת.
לסיכום, מאמר זה מהווה ניסיון להתבוננות בהיבט מסוים של זהותן העצמית של שורדות גילוי עריות. אידיאליזציה של העצמי, האובייקט והקשר ביניהם היא מנגנון אדפטיבי המסייע בהתמודדות עם נסיבות חיים טראומטיות ביותר. חקירת התעוררותם של תהליכי אידיאליזציה במסגרת יחסי העברה והעברה נגדית מסייעת באופן משמעותי להבנת הדינמיקות הפנימיות של נפש המטופל, אך בו זמנית מהוות חוויה מכאיבה ביותר בטיפול: לא רק שהיא מלווה בסופו של דבר בויתור על תחושת הגרנדיוזיות והאומניפוטנציה, אלא שהיא מאלצת את המטופלת לוותר גם על ייצוג ההורה הטוב והמגונן. מספר מטופלות מתארות זו כחוויה של "אובדן וגירוש מגן העדן"- גם אם ברור כי גן עדן זה מעולם לא התקיים. גם למטפל לא קל להיות בעמדה הלוקחת מהמטופלת את אשליית גן העדן, ואחת המטלות הקשות של המטפל היא הימנעות מהכחשה והתחמקות מטלה קשה זו.
Incest and the idealized self: Adaptations to childhood sexual abuse. Price, Michelle. The American Journal of Psychoanalysis, Vol 54(1), Mar 1994, 21-36.
