אימון בגישה פסיכולוגית-לקראת לידתה של דיסציפלינה אקדמית חדשה

דר' ארנון לוי

למרות שמקצוע האימון הוא המקצוע השני בעולם בקצב התפתחותו לאחר מקצועות טכנולוגיות המידע (17.2.10 ד"ר ריי ויליאמס ב"פסיכולוגיה היום") לא קיימת בקרב התיאורטיקנים והעוסקים בתחום קונסנסוס לגבי הגדרתו. קיימים גם אנשי מקצוע בכירים שטוענים שהגדרה מדויקת תעשה עוול ותצמצם את החזון של תחום חדש זה שעוסק בפיתוח הפוטנציאל האישי.

רוב ההגדרות מתארות את האימון האישי כתחום שמעצים את החוזקות האישיות, מביא לידי ביטוי את הפוטנציאל האישי של המתאמן וממקסם את ביצועיו. כל זה נעשה תוך כדי פיתוח אסטרטגיה ממוקדת פתרון וקצרת מועד המיועדת לאפשר למתאמן לממש את החזון האישי שלו.

למרות שתחום האימון מושך בין היתר הון אנושי מהמדרגה הראשונה, הוא זוכה ליחס מעורב בציבור הרחב וליחס עוין באקדמיה. רבים מאתנו עברו או אפילו למדו אימון ולרובנו מכרים שעברו אימון. לרבים מאתנו דעות ותחושות מעורבות ביחס לתחום האימון האישי. הדעות יכולות להיות החל מהתלהבות קיצונית עם אמירות מסוג:

"3 חודשים של אימון יצרו אצלי פריצת דרך ושינוי בחיי שלא הגעתי אליהן ב-5 השנים שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג אומנם בנה עוד חדר בקליניקה שלו על חשבוני אך אצלי העניינים דשדשו במקום מספר שנים"

ועד הסתייגות קשה עם אמירות מסוג:

"זהו תחום שבו השרלטנות חוגגת. חברה שלי הלכה למאמן שהסתבר שהיה בחור די מופרע שלא סיים תיכון אך בעל כריזמה ויכולת שיכנוע של איש מכירות שאי אפשר לעמוד בפניו. בעקבות ה"טיפול" שהיא קיבלה ממנו היא נכנסה לדיכאון ועד היום היא עדיין לא יצאה ממנו".

באקדמיה היחס המעורב נובע מסיבות מורכבות יותר. אנשי אקדמיה אינם יודעים כיצד להתייחס לתחום חדש זה כיון שהמחקר בו הוא עדיין בחיתוליו והוא אינו נחשב לדיסציפלינה אקדמית.

מה סוד הקסם והרתיעה מתחום מרתק זה?

אימון אישי הוא מקצוע ש"תפור" למאה ה-21 ונובע מרוח הזמן. האימון היא פעולה ממוקדת-תוצאות ותכליתית שמטרתה לקדם את ההגשמה העצמית ומימוש הפוטנציאל האישי של המתאמן. בכך האימון עונה על צרכי התקופה של מיקסום הפוטנציאל האינדיבידואלי בצורה תכליתית ומהירה. הרתיעה נובעת לעיתים קרובות מחוסר הכשרה מתאימה ומספקת של מאמנים וגם מחוסר הגבולות של עיסוק זה כיון שאין הוא דיסציפלינה מדעית מוגדרת ולכן לא חלות עליו הנורמות והסטנדרטים של מחקר מדעי תקף.

על רקע זה התחילה להתפתח לפני קרוב ל-10 שנים מגמה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת סידני בהנהגת ד"ר אנתוני גרנט, אשר שואפת לחקור את האימון בכלים של מדעי ההתנהגות ולהרחיב את בסיס הידע הפסיכולוגי לעוסקים בתחום. כך נולד תחום האימון בגישה פסיכולוגית. זמן קצר לאחר מכן התפתחה מגמה של אימון בגישה פסיכולוגית באוניברסיטת לונדון והוקם האיגוד הבינ"ל לאימון פסיכולוגי בראשות פרופ' סטיבן פאלמר. במקביל הוקמה ונוהלה בישראל ע"י ד"ר ארנון לוי באוניברסיטת ת"א מסגרת ללימודי תעודה לאימון בגישת מדעי ההתנהגות. האימון בגישה פסיכולוגית מוגדר כגישה לפיתוח הפוטנציאל האנושי והאישי ששואפת לפיתוח ולביסוס האימון כדיסציפלינה רב תחומית במדעי ההתנהגות, שעושה שימוש מושכל, מקצועי, ונכון בטכניקות פסיכותרפיה ובידע פסיכולוגי.

בשנה האחרונה הוקם גם ע"י ד"ר ארנון לוי האיגוד הישראלי לאימון בגישה פסיכולוגית שהוא חלק מהאיגוד הבינ"ל לאימון פסיכולוגי. האיגוד ישתתף בחודש ספטמבר 2012 בקיום הכנס הבינ"ל השני בתחום האימון בגישה פסיכולוגית בהשתתפות אנשי מקצוע מהאיגוד הבינ"ל. כמו כן הוקמה החברה האקדמית New Existential Coaching Psychology Society - NECP אשר מקיימת שותפות עם אוניברסיטת מידלסקס והמרכז הבריטי לפיתוח תוכניות לימוד אקדמיות וכך מתאפשר לראשונה בארץ להצטרף למועדון מצומצם ביותר של מוסדות אקדמיים שמאפשרים לימודים לתואר שני ושלישי באימון בגישה פסיכולוגית.

אפשר לומר שכיום העולם של הקואצ'ינג נמצא על פרשת דרכים: גישות של קואצ'ינג מתחברות למגמות של הניו אייג' ולחיפוש של פיתרונות סינטטיים וטכניים. בספרי אימון רבים אנו שומעים סיסמאות כמו: מה שתרצה תשיג, חשוב טוב יהיה טוב, האמן בעצמך, חשוב והתעשר וכו' עצות אלה יש בהן לעיתים לא מעט חוכמה אך אין הן מייצרות שינוי בדפוסי ההתנהגות.

אנשים רבים שבאים לתחום האימון ללא רקע במדעי ההתנהגות לא תמיד מבינים את המורכבות של תהליך השינוי שמצוי בליבם של האימון והפסיכותרפיה.

אימון לחיים עוסק בנפש האדם ובהגשמתו העצמית. גם כשזה נראה פשוט, בנפש האדם לעולם לא נמצא פתרונות קלים. נפש האדם פועלת כמערכת מורכבת עפ"י עקרון הכאוס ונוצרים בה לעיתים קרובות פתרונות לא צפויים אך לעולם לא פתרונות ליניאריים פשוטים.

כל סטודנט לאימון שומע ביום הראשון של לימודיו ש"הפתרונות מצויים אצל המתאמן או במילים "אימוניות" "האג'נדה היא אצל המתאמן". תפיסה זו מקורה בפסיכולוגיה ההומניסטית שהיתה מאד דומיננטית בשנות ה-60 של המאה הקודמת. עקרונות הפסיכולוגיה ההומניסטית שתומצתו ע"י ג'יימס בוגנטל, מהחשובים בתיאורטיקנים ההומניסטים-אקסיסטנציאליסטים, מהווים אבן יסוד של כל אימון אישי איכותי ואלה הם:

- לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים".
- אנשים הם ייחודיים מעצם טבעם.
- לאדם יש בחירה חופשית ואחריות לחייו ולמעשיו.
- האדם פועל באופן מודע ומחפש בחייו משמעות, ערכים ויצירתיות.

בוגנטל, שמעט מאד מאמנים, אם בכלל, שמעו את שמו, מתאר תפיסה הוליסטית שבמרכזה אדם אחראי לחייו ולהחלטותיו אשר הפתרונות למצבו נובעים מתוך עצמו ולא מידע חיצוני. גישתו מהווה את אבן הפינה לתפיסה האימונית.

יתרה מזה, גם הרעיון המרכזי של אימון אישי שהוא מימוש החזון האישי מקורו ברעיון ההגשמה העצמית שהיה מרכזי בפסיכולוגיה ההומניסטית בשנות ה-60 ומצוי בראש פירמידת הצרכים של מסלו.

כך, האמירה: "האג'נדה מצויה אצל המתאמן" נכונה כגישה אידיאולוגית שרואה את האדם כיישות הוליסטית, כמי שיכול למצוא בעולמו הפנימי המודע והלא מודע פתרונות לנושאים הייחודיים שמעסיקים אותו. גישה זו כמובן אינה פוטרת את המאמן מאחריות לתהליך האימוני ולתוצאותיו. האימון בגישה פסיכולוגית מחוייב לגישה של פתיחות יצירתית והמנעות מתשובות מוכנות מראש. גישה כזו מאפשרת למאמן להתמודד עם הפרדיגמות התפיסתיות שלו, המקשות עליו להיות פתוח ללמידה חדשה ויוצרות אצלו גישה ביקורתית שנובעת מציפיה לפתרונות מוכרים. ביקורת טרם זמנה באה מעולם של חשיבה ליניארית והיא לעיתים קרובות חסם הצלחה שבולם את ההתפתחות האישית של המאמן והמתאמן. אנשים שממהרים לשפוט מצבים לפני שהם מבינים אותם לעומק ובלי להתייחס למורכבות שלהם יתקשו ללמוד תפיסות חדשות ועל כך כבר אמר אוסקר ווילד: "כל בקורת בין הטובה ביותר או הגרועה ביותר היא מעין אוטוביוגרפיה של המבקר".

איינשטיין גם אמר: "קשה יותר לפצח דיעה קדומה מאשר את האטום". בסיום כל תוכנית תוכנית לימוד של אימון אישי שאני מעביר אני נוכח מחדש שקשה מאד לפצח את הפרדיגמות שיש לנו בכדי להפנים מידע חדש. לשם כך צריך פתיחות, וחשיבה רעננה וחסרת דיעות קדומות והעבודה ע"כ היא תהליך שלעולם אינו מסתיים.

לסיום, אפשר לומר מספר מילים על כיוון שנראה ככיוון עתידי של התפתחות האימון הפסיכולוגי. נתחיל ממחקר: כיוון ההתפתחות המצטייר ממחקר הוא של מספר גדל והולך של מחקרים בתחום האימון לפיתוח אורח חיים בריא. דיאטה, ספורט וחיים בריאים. מספר המחקרים בתחום זה ואיכותם הולך וגדל ועובר באיכותו את המחקרים שנעשים בתחום פסיכולוגית הבריאות.

נראה שכיוון האימון הפסיכולוגי ילך ויתעצם. מתוך ים בתי הספר הפרטיים המגמה שנראית מצטיירת היא של התגבשות האימון כדיסציפלינה אקדמית של מדעי החברה. יש התחלות של אפשרויות לימוד לקראת תארים מתקדמים: תואר שני ושלישי באוניברסיטאות בעלות מוניטין. כבר היום אפשר להתחיל לראות שאימון לחיים יהיה במיטבו כשיתנתק מהשאיפה לחשיבה חיובית סינטטית של גישות הניו אייג' ויתחבר לגישה הומניסטית-אקסיסטנציאלית מבוססת מחקר ונתמכת ע"י אסטרטגיות פרקטיות וממוקדות להגשמת החזון האישי.

מאמר זה ניכתב ע"י ד"ר ארנון לוי פסיכולוג קליני פסיכו-אנתרופולוג ומאמן אישי, לשעבר יו"ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, מייסד התוכנית לאימון באוניברסיטת ת"א, מייסד NECP ו-IACP.

לעיון בחומר רלבנטי נוסף, ניתן להכנס לאתרו

www.dr-arnonlevy.com

וכמו כן באתר של NECP - New Existential Coaching Psychology Association

www.studycoaching.org

באתר IACP האיגוד הישראלי לקואצ'ינג פסיכולוגי

www.coachingpsychology.co.il

ביבליוגרפיה

1. Psychology today 17.2.10