אקטינג אאוט ואנאקטמנט - סקירת פאנל

צוות בטיפולנט

פרויד טבע את המונח אקטינג אאוט בהתייחס לביטויי העברה אשר מאפשרים למטופל היזכרות בחוויות עבר דרך שחזור וחזרתיות. המונח אקטינג אאוט (acting out) העסיק מטפלים רבים לאורך השנים ועם הזמן התווסף לו המונח אנאקטמנט (enactment). הבלבול בין מונחים אלו עומד בבסיס הפאנל Acting Out and/or Enactment אשר התקיים בשנת 2003 והובא לסקירה על ידי Levinson&Perelberg.

Maria Ponsi, הדוברת הראשונה, עסקה בשאלה האם אקטינג אאוט ואנאקטמנט הם מונחים מובחנים זה מזה או מקבילים. היא התייחסה לשינוי הרדיקלי שחל במעבר בין פסיכולוגיית האדם האחד לפסיכולוגיית שני האנשים וטענה כי מתוך שינוי זה צמחו המונחים אקטינג אאוט ואנאקטמנט כשני מונחים נפרדים. אקטינג אאוט, לדבריה, הוא מונח המתייחס לביטוי דחף באמצעות פעולה מוטורית. מקור המונח הוא בתיאוריית הדחף הקלאסית המבוססת על פסיכולוגיית האדם האחד. המונח אנאקטמנט, לעומת זאת, מעוגן בתפיסת פסיכולוגיית שני האנשים הבין אישית, ומשקף את השתתפותו ואת הסובייקטיביות הבלתי נמנעות של המטפל בהתרחשות הטיפולית. בהתאם, בעוד שאקטינג אאוט נתפס בעיקר כמכשול לתהליך הטיפולי, האנאקטמנט נתפס כהזדמנות לחקירה טיפולית.
Ponsi הביאה דוגמא ממטופלת אשר לאחר אנליזה של שנתיים התקשרה אליה באחד מסופי השבוע ושאלה האם היא מסכימה שתגיע למסיבה אליה שתיהן הוזמנו. בתגובה לאמירת המטפלת כי אינה מבינה את משמעות הבקשה מאחר וטרם דיברו עליה בטיפול, המטופלת אומרת כי הרגישה שלא מתאים שתגיע למסיבה אך לאחר ששינתה את דעתה שכחה להעלות את הנושא בפני המטפלת. על כן היא פונה טלפונית כדי לברר האם למטפלת יש התנגדות להגעתה למסיבה. Ponsi חשה כי המטופלת משליכה עליה תפקיד סמכותני ובו זמנית פועלת על מנת לשלול אותו ממנה, ותיארה את האינטראקציות אותן ראתה כאנאקטמנט מאחר ועירבו אותה ואת המטופלת בו זמנית. המטפלת חשה כי המטופלת מונעת ממנה לתפקד באופן תקין כאנליטיקאית. לבסוף, היא הצליחה לזהות את הצורך ההגנתי של המטופלת בהשלכת הסמכותיות, אשר מולה מתעוררות בה תחושות בושה וטיפשות, בעוד שהמטפלת חשה כי היא נרגזת ומנתחת את הדברים יתר על המידה. בכך, היא ביטאה בפני המטופלת את תחושתה כי החמיצה את חשיבות בקשתה של המטופלת ללכת למסיבה ואת משמעות אי הנוחות שלה סביב ההליכה המשותפת. Ponsi פירשה כי המטופלת רוצה לגדול, להיות גדולה ונפרדת, אך בו זמנית לעשות דברים עם המטפלת שלה. בתגובה, המטופלת נזכרה בזיכרון נשכח של כמיהה להיות עם אמה ולצאת החוצה, שלצידו רצון לאתגר את סמכות אמה מאחר והיא חשה זכאית לצאת בעצמה.
Ponsi טענה כי זיהוי האנאקטמנט וזיהוי תפקידה כ"מנתחת יתר על המידה" הם שאיפשרו להבין את התנהגות המטופלת מזווית נוספת אשר התקיימה מעבר לאקטינג אאוט של שיחת הטלפון. לטענתה, דוגמא זו ממחישה כי אנאקטמנט המקושר לפסיכולוגיה של שני אנשים אינו זהה לאקטינג אאוט המקושר לפסיכולוגיה של אדם אחד.

Giglio Spoto, הדוברת השניה, תיארה את האנאקטמנט כמבוסס על מרחב הביניים שבין הקוגניטיבי והחוויתי, בין חשיבה סימבולית לבין פעולה קונקרטית ובין העברה להעברה נגדית. היא תיארה את האנאקטמנט כמסייע במורכבות של הכלת והבנת התקשורת של המטופל, האפקט וההשלכות אשר טרם עברו מנטליזציה בתודעת המטפל והמטופל. היא הציגה דוגמא קלינית של מטופל בעל אישיות גבולית אשר המחישה את הקיום המקביל והתנועה הדינמית של ההיבטים המרוקנים והתקשורתיים שבאנאקטמנט.
המטופל פנה לאנליזה על רקע שינויי מצב רוח אשר האחרון שביניהם, אפיזודה דכאונית, עלה לו בנישואיו ובמקום עבודתו. השימוש שלו בהגנות מאניות ובהזדהות השלכתית היוו ניסיון להתגונן מפני חרדות פרנואידיות, בלבול ופרגמנטציה. בשנת הטיפול הראשונה פנטזיית ההעברה היתה של מטפלת חזקה שתוכל לתקן אותו, כאשר פנטזיה זו באה על חשבון המוטיבציה שלו לחשוב על עצמו או על מקור קשייו הפנימיים. במהלך השנתיים הראשונות לטיפול חל שיפור סימפטומטי. הפגישות היו מלאות חלומות, פנטזיות וזכרונות, כאשר המילים שימשו פחות להעברת משמעות ויותר להפגת החרדה. כאשר האנליטיקאית זזה, המטופל חווה זאת כאובדן של הבית האנליטי וכהפרעה לשריון המגן של האנליזה. שנה לאחר מכן, בהשפעת החרדה אשר התעוררה סביב חופשתה המתקרבת של המטפלת, המטופל האריך את משך הפרידה ונסע לאיטליה, שם חווה את התמוטטותו הנפשית האחרונה. הוא הגיע לפגישות האחרונות שטרם הפרידה בהלך רוח מאני אשר לווה לאחר מכן בהתמוטטות של האידיאליזציה של עצמו ושל האנליטיקאית. המטפלת פירשה את ההגנה המאנית שהתעוררה מול הפרידה והאובדן, את אובדן השליטה ואת הפחדים מהשינוי בסדרים הרגילים של הטיפול. נראה היה כי המטופל אינו יכול לקחת את מילותיה של המטפלת ונותר אומניפוטנטי וממוזג באנליטיקאית. המטפלת תיארה את תגובת ההעברה הנגדית שלה אשר התבטאה בהזדהות עם ההגנה המאנית והאומניפוטנטיות המושלכת שהביאה לאנליזה זועמת (מאנית) של חלומות המטופל. כך, האנאקטמנט שירת פונקציות הגנתיות, מרוקנות ותקשורתיות של המטפלת והמטופל, בו זמנית.

בעוד ש-Ponsi התמקדה בהבחנה בין אנאקטמנט ואקטינג אאוט, הדוברים Ellman ו-Goodman התמקדו באנאקטמנט כתקשורת קונקרטית בהן עושים המטופלים שימוש כאשר הם נתקלים בקונפליקטים סביב השימוש בנרטיבים סימבולים וורבליים. בו זמנית, כאשר האנאקטמנט מתגלמים בדפוסי ההעברה-העברה נגדית, הם מהווים דרך חדשה אל הלא מודע ואמצעי כניסה אל התהליכים הסימבוליים.
אחת הדוגמאות שהוצגה על ידי הדוברים התייחסה למטופל אשר פנה לטיפול עקב תחושתו שאינו מסוגל להיות אסרטיבי. הוא הרבה לתאר חלומות וזכרונות מכאיבים אך האסוציאציות נותרו בלתי רגשיות ומנותקות ממשמעות נפשית המחוברת לחייו. המטופל זכר זיכרון 'מסך' טראומטי (זיכרון בו לא יכול היה להרגיש) בו אמו השאירה אותו במוסד כלשהו לאחר שלא התנהג כהלכה. הוא ביקש להקליט את הפגישות הטיפוליות כדי לחוש ש"הכל בסדר אצלו". המטפלת הבינה את השימוש הקונקרטי של מטופל זה במילים כאמצעי למניעת כל תקשורת פוטנציאלית אמיתית איתה, באופן שגרם גם לה לחוש באופן כהה את נפרדותה. בדרך זו הוא יכל להתמזג עמה ולהימנע מאימת הנפרדות.
Ellman ו-Goodman הציגו באמצעות מקרה זה ומקרה נוסף כיצד פעולה ואנאקטמנט יוצרים הזדהויות סביב פנטזיות ואפקטים המקושרים לטראומות בלתי מודעות, אותם ניתן לעבד בסופו של דבר דרך אנליזה של חוויות ההעברה וההעברה הנגדית. הדיום שהתעורר בעקבות הרצאתם של Ellman ו-Goodman עסק באופן בו טראומה מיוצגת, ובאפשרות שכאשר האגו נותר המום מול הטראומה, הפעולה מחליפה את הורבליזציה שנותרת בלתי אפשרית. האנאקטמנט של הטראומה בטיפול הוא שמייצר בסופו של דבר הזדמנות נוספת לורבליזציה.

Gail Reed, מתדיינת אשר הציגה את התרשמויותיה בסיום הפאנל, טענה כי המונחים אנאקטמנט ואקטינג אאוט נם מונחים תיאוריים המתייחסים ליצירת תקשורת באמצעות פעולה ולא באמצעות מילים. היא חשה כי המשמעויות הסמויות של המונחים מערבות 'דיכוטומיית טוב/רע' בין תיאוריות (פסיכולוגיית אדם אחד/שניים), עמדות אנליטיות (רפלקטיביות מול קאונטר-טראנספרנסיאליות) וורסיות של המטופל (צייתן/לא צייתן). בהתאם, Reed העלתה ספקות לגבי הצורך במונחים נפרדים והביעה את העדפתה למנוח אקטינג אאוט במשמעותו הרחבה יותר המתייחסת לגילויים העברתיים ולא למשמעותו הטופוגרפית-אנרגטית המתמקדת בהפחתת מתח דחפי והתנגדות להיזכרות. כמו כן, Reed טענה כי לא פעם מטפלים עושים שימוש ברעיון האקטינג אאוט כהגנה מפני רגשות העברה נגדית עוצמתיים.

המתדיין השני, Paul Denis, הציע כי המונחים אנאקטמנט ואקטינג אאוט מתארים שתי דרכי התנהגות שונות. הוא הסכים עם Ellman ו-Goodman כי פעולה היא מבטאת היבט משמעותי של דינמיקת ההעברה, ובפרט סביב סצינות טראומטיות וזכרונות פתוגניים. לטענתו, אקטינג אאוט מתייחס לאקט לא ספציפי המכוון לדיכוי אפקט וריגוש. אנאקטמנט, לעומת זאת, מתייחס לדרך התנהגות ספציפית המקושרת יותר לייצוג מאשר להדחקה ודיכוי, ומביא לגילום במסגרת האנליטית.

ביבליוגרפיה