צוות בטיפולנט
סמלים ממלאים תפקיד משמעותי בפסיכולוגיה האנליטית. ב-1912, יונג התייחס לראשונה לפונקציה הטרנספורמטיבית של סמלים של הליבידו, במאמר אשר הביא לפיצול המקצועי בינו לבין פרויד. בפסיכולוגיה האנליטית, הסימבול מבטא פונקציה פסיכולוגית אשר יונג התייחס אליה בהמשך כפונקציה הרוחנית (the transcendent function). פונקציה זו מתווכת בין ניגודים ומשפיעה על המעברים בין והטרנספורמציות של מצבים נפשיים שונים, ועל פי יונג זוהי הפונקציה הפסיכולוגית החשובה ביותר.
יונג לא הקדיש תשומת לב רבה לשאלה כיצד מתפתחת הפונקציה הסימבולית וכיצד היא פועלת, אך הטיפול בילדים ומתבגרים מעלה שאלות אלו, אשר העסיקו את חלק ממשיכיו של יונג.
Bovensiepen מתאר כי ילדים ומתבגרים רבים מגיעים כיום לטיפול עקב חוויות עבר טראומטיות של אלימות, התעללות, חסך או מחלות כרוניות אשר פוגעות ביכולתם להשתמש בפונקציות הסימבוליות. מטפלים מאסכולות תיאורטיות שונות מסכימים כי מתודות הטיפול הסטנדרטיות פעמים רבות אינן מתאימות לילדים אלו. אחת הסיבות לכך היא שילדים אלו פעמים רבות אינם יודעים לשחק או במילותיה של חנה סגל- ליצור מרחב נפשי.
המרחב הנפשי והפונקציה הרוחנית יוצרים את הרקע המושגי העומד מאחורי מאמר זה, אשר יתמקד בשני נושאים מרכזיים: הסמל והיכולת לסימבוליזציה במסורת היונגיאנית, והאיכויות והגישות האנליטיות הדרושות לטיפול בילדים עם קשיים בסימבוליזציה.
Bovensiepen מציג דוגמה קלינית של טום, מטופל בן עשר אשר סבל מלידתו ממחלת מעיים טראומטית וכתוצאה מכך לא היה מסוגל לפתח מרחב נפשי ולעשות שימוש הולם בפונקציה הרוחנית בסימבוליזציה. דרך הדוגמה, Bovensiepen דן בטענתו של יונג כי הפונקציה הרוחנית יכולה להיבנות בטיפול רק כאשר אנו מטפלים מתוך "עמדה סימבולית"- אחד המושגים היחידים אשר יונג תרגם לטכניקה טיפולית של דמיון אקטיבי (active imagination). מאחר ודמיון אקטיבי מצריך אגו יציב, Bovensiepen מציע כי זו אינה טכניקה יעילה עבור מטופלים עם קשיים הנוגעים לרמות התפתחות מוקדמות.
Bovensiepen מציע כי בין רעיונותיו המהותיים של יונג בנוגע לגישתו הסימבולית של המטפל, ובין חוסר יכולתו של המטופל לסימבוליזציה מגשר מושג ה-reverie של ביון, המתייחס ליחסי המיכל-מוכל. בפרט, Bovensiepen רואה ביחסי האם-תינוק המוקדמים בסיס לגישתו הסימבולית של המטפל. הוא מציע כי על אף שיונג ראה בתהליך זה "תהליך טבעי" ומעוגן מבחינה ארכיטיפית, הפונקציה הרוחנית אינה פועלת באופן ספונטני אלא דורשת מטריצה המבוססת על חוויתו המוקדמת של הילד אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר בהעברה בטיפול.
החל מהפגישות הראשונות עמו, טום טרח להבהיר כי הוא יכול לשרוד מבלי להיות מובן רגשית, וכי אין לו צורך באמפתיה, הבנה או תחושת "הזנה" בכדי לשרוד מבחינה פסיכולוגית. הוא היה עסוק בפגישות הטיפוליות בעיקר בהמצאת משחקי ניחושים וחידונים בהם היה לו חשוב מאוד לנצח. עם זאת, כאשר המטפל לא השיב נכון או מהר מספיק טום התרגז, לעג לו או קפץ מסביב לחדר תוך השלכת כריות וניסיון לגרור את המטפל להתאגרפות אלימה. לאחר התפרצויות אלו אשר היו מלאות אגרסיה, תשוקה וחוסר שקט, הוא נהג להישכב על הספה או להתכרבל בכיסא. הוא נטה להיות מצוברח ואדיש אך יותר מכל, נראה כחסר-תודעה. לאחר זמן מה, כאשר המטפל החל לחשוב יותר על הטיפול בו, טום החל לדרוש באופן תובעני משחקים חדשים וכאשר המטפל לא מילא את תביעתו באופן מידי, או אמר משהו כמו 'אתה מרגיש כל כך ריק עכשיו, וחושב שתרגיש טוב יותר אם אמציא משהו בשבילך', טום לא השיב במילים אלא המהם בחוזקה, הידק את הישבן שלו כאילו היה צריך לשירותים והפליץ. לחלופין הוא היה בולע אוויר, משהק ואומר "זה העונש שלך!".
ילדים רבים נאבקים בטיפול נגד ניסוח מילולי של מחשבות המטפל. הנפיחות והגיהוקים של טום היו התשובה שלו לניסיונות המטפל להבין אותו, והחידונים הבלתי אפשריים שלו היוו ניסיון נואש ואומניפוטנטי להרוס את יכולתו להכיל אותו ולחשוב עליו באופן אמפתי. במילים אחרות, טום ניסה להרוס את יכולת המטפל לספוג את ריקנותו הרגשית ופחדיו, להכיל אותם ולעבד אותם עד שגם הוא עצמו יוכל לעשות בהם שימוש. טום ניסה להכריח את המטפל להתאים אליו במדויק, והתפרצויותיו ייצגו ניסיון להגן על העצמי שלו מפני התמוטטות נפשית.
O'Shaughnessy התייחסה לחרדה העצומה של המטופל לגבי יכולת המטפל להבינו, והציעה כי למעשה מדובר בחרדה לגבי יכולת ה-reverie של המטפל, במונחיו של ביון. המטופל רוצה בהבנה המבוססת על מאורעות אמתיים של הכלה רגשית, הוא רוצה שהמטפל שלו יהיה פתוח לסגנון החשיבה הראשוני ביותר שלו- ההזדהות ההשלכתית.
במונחיו של ביון, אפשר לראות את הנפיחות והגיהוקים של טום כרכיבי בתא- אלמנטים חושיים-תפיסתיים חסרי ייצוג אשר נתפסים כדבר עצמו ולא כתופעה. לכן, הם אינם יכולים לשמש אפילו רכיבי חלום, אלא להוות בסיס להזדהות השלכתית בלבד. באמצעות פונקציית אלפא, רכיבי בטא מותמרים לרכיבי אלפא אשר מקבלים משמעות נפשית.
טום שחרר את עצמו מכל חוויה פיסית או רגשית אשר נחוותה כבלתי נסבלת, ואכן היה בלתי נסבל ברגעים אלו. הבעיה הטכנית היתה כיצד היתה לייצר בכל זאת מצב של reverie בו ניתן להפעיל את פונקציית אלפא, לייצר מרחב לחשיבה ולבסס מרחב סימבולי במפגש הטיפולי. ביון הציע כי אם המכווננת דיה לתינוק מעמידה את נפשה לרשות התינוק ומייצרת מיכל לתוכו הוא יכול להשליך את רגשותיו הבלתי נסבלים, פחדיו ותחושותיו הפסיכו-סומאטיות. הבנתה האוהבת הופכת את החוויות הבלתי נסבלות לחוויות נסבלות באמצעות שיומן ובאמצעות האופן בו היא מקנה להן משמעות, אותה ניתן להפנים בסופו של דבר. כאשר התינוק אינו זוכה למרחב אישי בנפש או בפנטזיה של ההורה, התוצאות הן קטסטרופליות ומייצרות תחושה שניתן לדבר על התינוק כאילו היה אובייקט דומם. כאשר הכל מתנהל קשורה, לעומת זאת, האם מקנה משמעות מתמשכת למאורעות החיים ולהתנהגותו של התינוק ובכך מייצרת עמדה סימבולית.
בשלב זה של הטיפול, טום כמעט ולא תקשר באופן סימבולי אלא נשען על הזדהות השלכתית המבוססת על כפיית רכיבי בטא (נפיחות וגיהוקים) על המטפל. בהיעדר הכלה בסיסית, חוויתו הרגשית היתה מכאיבה מדי עבורו והוא לא היה מסוגל להבין אותה ולהקנות לה משמעות. הפונקציה הרוחנית שלו לא פעלה, ובמקומה הופיעה משאלה תובענית להשגת קונצנזוס מוחלט. כפי שהחידונים שלו הבהירו, בעולמו היו רק 'נכון' ו'לא נכון'. אך האם לנפיחות והגיהוקים היה גם ערך תקשורתי? האם הם היוו גם ביטוי לפנטזיה לא מודעת? Bovensiepen מציע מספר הבחנות על הסימבול והגישה הסימבולית ומקשר אותם לרעיונותיו של ביון.
הבנתו של יונג את הסימבולים תפסה מקום מרכזי בחשיבתו, ורעיונותיו בנושא השתנו רבות לאורך שנות כתיבתו. במהלך סימבוליזציה, האפקט של הפונקציה הרוחנית בא לידי ביטוי, ויונג קישר אותה ליכולת האדם להשתנות ולפונקציה של תיווך בין הגוף לנפש. הסימבול מערב רכיבים מודעים ולא מודעים ומתווך את המעבר מהאגו ללא מודע. כלומר, הפנטזיות הלא מודעות של האדם מבטאות את עצמן דרך הסימבולים באותו האופן בו פנטזיות ארכיטיפליות עושות זאת. הסימבול אינו מייצר רק הבנה אינטלקטואלית, אלא גם את מה שיונג כינה "הבנה דרך חוויה".
יונג טען כי הסימבול מעוגן בגוף ומהווה "גוף חי" אשר ככל שהוא עמוק יותר כך הוא גופני, קולקטיבי ואוניברסלי יותר. מאפיין נוסף של הסימבול הוא היותו רב משמעות- כל משמעויותיו האפשריות לעולם לא יובנו במלואן, וחלקן יישארו תמיד חבויות. לצד הנחותיו בדבר הפונקציה הרוחנית, מושג הסימבול של יונג התגבש לגישה אנליטית המכונה גישה סימבולית אותה יונג הגדיר כך:
"הגישה המתייחסת לתופעה כתופעה סימבולית מכונה הגישה הסימבולית. היא מוצדקת רק בחלקה על ידי ההתנהגות או הדברים, ומהווה בעיקר תוצר של זווית ראייה המקנה משמעות לדברים, קטנים או גדולים, ומקשרת אליהם משמעויות הנושאות ערך מוסף על פני הדברים כפי שהם".
Bovensiepen מציע כי רכיבי הבטא של ביון, אותם הוא כינה "הדברים כשלעצמם", מזכירים את ה"דברים כפי שהם" של יונג. רעיון הגישה הסימבולית של יונג במסגרת הטיפולית היא הקניית משמעות באמצעות קישור בין המציאות הפנימית והעולם החיצוני ובין החוויה האישית לחוויה הקולקטיבית. אנשים הם בעלי צורך מולד בתחושת משמעות, וצורך זה מאפשר להם ליצור קשר בין אובייקטים ודחפים, ובפרט דחפי אהבה ושנאה. רעיון זה מזכיר גם את רעיון הדחף האפיסטמולוגי של קליין ואת קישורי K של ביון. יחד עם זאת, הגישה הסימבולית אינה זהה למונחים אלו מאחר והיא מציעה גם פרספקטיבה המעוגנת בארכיטיפים.
בטיפול, החוויה של סימבול אמתי יכולה להוביל לתחושה עמוקה של "להיות מובן" ומקושר. בניגוד לפרויד, יונג לא ראה את תצורת הסימבולים רק כייצוג סימבולי של הדחף, אלא האמין גם בפעילות סימבולית המעצבת מחדש ומתמירה את הנפש. במאבק בין האגו ללא מודע, יונג ראה את תצורת הסימבול כ"תוצר של שלשיות". הצורך של האדם להבחין בין המסמל למסומל, בין "הדברים כפי שהם" לבין "משמעות", הוא צורך שבסיסו בגישה שלישיונית המביאה ליציר מרחב פנימי נפשי ומרחב סימבולי במסגרת הטיפולית. בהתייחס לסיטואציה האדיפלית, בריטון כינה את המרחב הנפשי "המרחב המשולש". בסיטואציה הטיפולית כל דבר שקורה יכול להיתפס דרך העמדה הסימבולית. בהקשר זה, סימבוליזציה ממאת תפקיד לא רק במציאות הסמנטית או המילולית דבר שחשוב לזכור מאחר ויש נטייה להתייחס רק למילים ותמונות כסימבוליזציות של ממש. להבנתו של Bovensiepen הטיפול, על הטוטליות שלו, הוא מרחב סימבולי בפני עצמו.
בהתייחס לפעילות הטרנספורמטיבית של הנפש, רעיון הפונקציה הרוחנית של יונג מזכיר את פונקציית אלפא של ביון, אשר ממירה רכיבי בטא לרכיבי אלפא. כפי שניתן לראות, יונג ראה ריבוי משמעויות כמאפיין החשוב ביותר של סימבול אמתי. בדומה, ביון השתמש במטאפורה "בלתי רווי" (unsaturated) שמקורה בתחום הכימי, כדי לתאר את רכיבי אלפא. במילים אחרות, רכיבי אלפא פתוחים למגוון יחסים ומשמעויות.
Symbolic attitude and reverie: Problems of symbolization in children and adolescents. Bovensipen, Gustav. The Journal of Analytical Psychology, Vol 47(2), Apr 2002, 241-257.
