צוות בטיפולנט
חלק ניכר מהתוכניות להכשרת לוחמים עוסק במסוגלות נפשית להתמודדות עם מצבי קרב, וכן בהתאוששות נפשית ופיזית לאחר הקרב. עם זאת, חזרה מהירה למצב שקדם לקרב והפחתת סימפטומי הפרעת פוסט טראומה אינן התוצאות החיוביות היחידות שיכולות להתרחש לאחר חשיפה לטראומה: Tedeschi & Calhoun טבעו בשנת 1995 את המונח צמיחה פוסט טראומטית - posttraumatic growth, שמשמעו שינויים אישיותיים חיוביים המתרחשים כתוצאה מהתמודדות נפשית עם טראומה והשלכותיה. אף על פי שהמונח עצמו הינו צעיר יחסית, רעיונות אודות צמיחה ממשבר וטראומה מלווים את האנושות במיתוסים, דתות שונות, בשירה ובספרות, ואף קיבלו ביטוי בעבודותיהם של יאלום, פרנקל, מאסלו ועוד.
כיום צמיחה פוסט טראומטית מתוארת בספרות כמתרחשת בתחומים שונים, כגון: הערכה מחודשת לחיים, פתיחות לאפשרויות חדשות, תחושת משאבים עצמיים מוגברת, צמיחה ביחסים עם אחרים, צמיחה רוחנית, שביעות רצות מהחיים ותחושת מטרה בחיים. זאת ועוד, צמיחה פוסט טראומטית נמצאה לאחר מגוון מאורעות טראומטיים: מחלות מסכנות חיים, אבל, תקיפות מיניות וכן מלחמה.
חשוב לציין כי הרעיון של צמיחה פוסט טראומטית אינו רומז כי טראומה הינה אירוע חיובי או שכל אדם שעבר טראומה צומח ממנה. זאת ועוד, ישנם אנשים בעלי עמידות גבוהה לאירועים טראומטיים שיחוו פחות צמיחה פוסט טראומטית דווקא בשל העמידות הנפשית שלהם לטראומה. לבסוף, צמיחה פוסט טראומטית אינה סותרת את הסבל הפסיכולוגי שעלול להתרחש כתוצאה מטראומה: רבים המדווחים על צמיחה פוסט טראומטית מדווחים במקביל על תסמיני הפרעת פוסט טראומה.
גורמים המשפיעים על צמיחה פוסט טראומטית על פי Calhoun, Cann & Tedeschi הינם:- תהליך קוגניטיבי של עיבוד הטראומה, עיסוק בטראומה ורומינציה אודותיה.- ביטוי חששות ודאגות שעלו מתוך ההתמודדות עם האירוע הטראומטי.- תגובתם של אחרים בסביבה לחשיפה העצמית דלעיל.- הקונטקסט החברתי-תרבותי שבתוכו טראומה מתרחשת.- ניסיונות עיבוד, שיח ופתרון הקונפליקטים הנפשיים שנוצרו בעקבות הטראומה.- מוכנות ראשונית ועמידות של ניצולי הטראומה.המידה בה המאורעות הטראומטיים והאירועים שאחריהם מעודדים או מדכאים את התהליך הנ"ל.
מומחים בטיפול בטראומה שטיפלו לאורך השנים בחיילים משוחררים בארצות הברית, התמקדו בעיקר בטיפול בתסמיני הפרעת פוסט טראומה. למרות ההתמקדות בטיפול ומחקר אודות סימפטומי PTSD, ארגון שבויי המלחמה האמריקאי מצא למשל כי 61% מהחיילים המשוחררים ששהו בשבי בזמן מלחמת ויאטנם דיווחו שהיו רווחים פסיכולוגיים שהם חוו כתוצאה מהטראומה. הם דיווחו שאישיותם השתנתה לטובה, שהם מעריכים יותר את הדברים שהנם חשובים בחייהם ובעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. יתרה מזאת, מחקר שביצעו Dohrenwend et al. (2004) מצא כי 70% מהחיילים המשוחררים שלחמו במלחמת ויאטנם דיווחו כי חוויתם בויאטנם הייתה חיובית בעיקרה. החוקרים לא מצאו עדויות לכך שההערכה החיובית של החיילים המשוחררים הללו נבעה מפעילותם של מנגנוני הגנה. החוקרים שיערו כי החיילים המשוחררים התמודדו והתאימו את עצמם היטב למצב הלחימה כמו גם בהתמודדות שאחרי המלחמה.
גם מחקרים שונים שבחנו צמיחה פוסט טראומטית בקרב חיילים משוחררים הניבו תוצאות שמצביעות על כך שצמיחה פוסט טראומטית מתונה או רבה מתרחשת אצל חיילים משוחררים לאחר קרבות ומלחמות (Feder et al., 2008). החוקרים הצביעו על כך שאין כל סתירה בין הופעתם של סימפטומי הפרעת פוסט טראומה לבין צמיחה פוסט טראומטית. למעשה, באחד המחקרים היה ניתן לראות כי ככל שחיילים שהו יותר זמן בשבי, כך הם דיווחו על יותר צמיחה פוסט טראומטית. Solomon & Dekel (2007) בדקו האם ישנה צמיחה פוסט טראומטית בקרב גברים שלחמו במלחמת יום כיפור, כאשר חלקם נפלו בשבי. הם מצאו שחיילים שנפלו בשבי דיווחו מחד על יותר סימפטומי פוסט טראומה, ומאידך על יותר צמיחה פוסט טראומטית - כלומר, החוקרים מצאו קשר חיובי בין רמות הסימפטומים של הפרעת פוסט טראומה לרמות הצמיחה הפוסט טראומטית.
חוקרים שונים שיערו כיצד ניתן לעודד צמיחה פוסט טראומטית (Calhoun & Tedeschi, 1999, 2000; Meichenbaum, 2006; Tedeschi & Calhoun, 2006; Zoellner & Maercker, 2006). גישותיהם של החוקרים והקלינאים הללו משלבות אלמנטים מטיפולים קוגניטיביים, אקזיסטנציאליסטיים, הומניסטיים ונרטיביים. Tedeschi & Calhoun הציעו בשנת 2006 את מודל "המלווה המומחה" - expert companionship, שמציב במוקדו ליווי ותמיכה לאורך זמן, ממטפל קבוע, כאשר הליווי מבוצע בענווה, תוך כבוד רב לנרטיב ולפרספקטיבה של הניצול מהטראומה ושימת דגש על חוזקות ומסוגלות לשינוי. זאת ועוד, חוקרים שונים מצביעים על כך שאלמנטים מגוונים בטיפול פסיכותרפי, כגון תהליך רפלקטיבי כמו גם עיסוק נרטיבי, תורמים לצמיחה פוסט טראומטית.
האם ניתן לתרגם את הנ"ל להתערבות מהירה, בעלת מימדים אדירים, שעיקרה פסיכואדיוקציה מניעתית, שתינתן לפני הטראומה?
החוקרים מציעים שרעיונות אודות צמיחה פוסט טראומטית מהווים כר פורה לעשות זאת, אך כיוון שטרם בוצעו תוכניות כאלו ונחקרו, מאמר זה מציע קווים מנחים בלבד.
Tedeschi & McNally מציעים כי כאשר מפתחים התערבויות כאלו, חשוב לזכור את ההבדלים בין "טראומות אזרחיות" לבין טראומה שנוצרת בשדה הקרב לחיילים. חיילים חווים לעיתים קרובות טראומה חוזרת וממושכת, אך מאידך, הטראומה וכן ההתמודדות עם הטראומה נחוות בדרך כלל יחד עם קבוצה תומכת ומלוכדת, שיוצרת נרטיב קבוצתי לטראומה, שיכול להעצים תהליכי צמיחה פוסט טראומטית.
החוקרים מציעים שהתערבות להעצמת צמיחה פוסט טראומטית בחיילים צריכה להיכלל כחלק מתוכנית ההכשרה שנערכת טרום הלחימה, בדומה לתוכניות כושר נפשי ופיזי אחרות. תוכנית כזו תוכל להוות בסיס ליצירת צמיחה פוסט טראומטית לאחר הלחימה.
פסיכואדיוקציה אודות תגובה לטראומה וצמיחה פוסט טראומטית - התערבות להעצמת צמיחה פוסט טראומטית צריכה להכיל לפי החוקרים ידע שיועבר לחיילים, אודות תגובות שונות לטראומה - פיזיות ופסיכולוגיות. עליהם לדעת כי תגובות כאלו אינן מצביעות על פגם כלשהו באופי החייל, אלא מהוות תגובות נורמטיביות. לאחר מכן, יש ללמד את החיילים כיצד הצדדים השליליים של הטראומה, יכולים לסייע בצמיחה פוסט טראומטית, תוך שימת דגש על שינוי באמונות וסכמות בסיס.
העצמת ויסות רגשי - טכניקות להפחתת חרדה ומחשבות חודרניות יכולות לסייע לחיילים שלחמו בקרב בעיבוד הטראומה.
העצמת גילויי לב וחשיפה עצמית - יש ללמד את החיילים את היתרונות המשמעותיים בכל הנוגע לשיח אודות הטראומה וההתמודדות עמה. באמצעות גילויי לב וחשיפה עצמית ניתן לקבל סיוע נפשי, לבנות נרטיב קוהרנטי ולמצוא מודלים להתמודדות עם טראומה וצמיחה פוסט טראומטית. ניתן לעודד דרכים שונות של שיתוף סיפור הטראומה ובעיקר שיתוף התחושות העולות כתוצאה מההתמודדות. זאת ועוד, כדאי לחשוף חיילים לשיטות ליצירת קשרים חדשים וקבל תמיכה חברתית לאחר תום השירות ביחידה הלוחמת. בהקשר זה מציעים החוקרים שישנה חשיבות גדולה ליחידה הלוחמת כולה להיות בקשר לא רק עם משפחות החיילים הפעילים בה, אלא גם למשפחות חיילים שנפלו מאותה היחידה, תוך יצירת זיכרון מכובד של החללים ויצירת קשרים משמעותיים בין האבלים.
יצירת נרטיב לטראומה הכולל בתוכו מימדי צמיחה פוסט טראומטית - לאחר הטראומה חיילים עלולים להזדקק לבניית מערכת האמונות, הסכמות והמטרות שלהן מחדש. הכשרה פרה-טראומטית יכולה לעודד חיילים לארגן את סיפור הטראומה לנרטיב אחיד, לחשוב באופן דיאלקטי (למשל להבין שניתן לחוות אובדן וקושי ובו זמנית צמיחה, כיצד פגיעות נמצאת בכפיפה אחת יחד עם חוזק וכדומה), להציג את התחומים בהם יכולה להתרחש צמיחה, ולהציג מודלים לחיקוי - אנשים שחוו טראומה וצמיחה פוסט טראומטית.
הטמעת דפוסי חשיבה שיוצרים עמידות אל מול טראומה - החוקרים מציעים כי כדאי להנחיל לחיילים את ההבנה שהתמודדות עם טראומה כמו גם צמיחה ממנה הינה תהליך ולא מטרה סופית. זאת ועוד, ניתן להטמיע דפוסי חשיבה של אלטרואיזם וגמישות מחשבתית, קבלת צמיחה גם תוך כדי אשמה וקבלת הנרטיב היווני-רומאי אודות גבורה - הרואה בגיבור אדם נורמטיבי שחווה מאורע יוצא דופן, שורד אותו ומגיע לעולם היום-יומי, בו הוא מבטא את הרגשות, המחשבות והאמת שלו לסביבה הרגילה.
החוקרים מציעים כי תוכניות הכשרה לחיילים, שיגעו גם בתחומים הקרובים לפוסט טראומה כמו גם לצמיחה פוסט טראומטית הנן חשובות ויכולות לסייע לחיילים בהתמודדות שלהם, כמו גם בהתמודדות עם תחושות קשות של חיילים אחרים ביחידתם ושל בני משפחתם. תוכניות כאלו יכולות לסייע לחיילים להתמודד עם טראומה שעלולה להיות בלתי נמנעת עבור חלקם. עם זאת, החוקרים מדגישים כי על כל תוכנית כזו להדגיש כי PTSD אינה תופעה בלתי נמנעת כתוצאה מקרב, וגם במידה וזו נוצרת, אין זה אומר שלא ניתן לצמוח מכך. מידע לא רב יכול לסייע לחיילים רבים להתמודד ואף לצמוח מחוויות קשות של קרב. לבסוף, החוקרים מציעים כי כל גוף צבאי המנסה להשתמש בקווים מנחים אלו, ראוי שיבדוק ויחקור את השפעתם ומציעים קווים מנחים לביצוע מחקר שכזה במאמר.
Tedeschi, R. G., & McNally, R. J. (2011). Can we facilitate posttraumatic growth in combat veterans?. American Psychologist, 66(1), 19.
