הומופוביה מופנמת

צוות בטיפולנט

שנות ה-2000 בחברה המערבית נחשבות לתקופה ליברלית המאופיינת בחופש ובשחרור מיני. יחד עם זאת, לעיתים קרובות מדי אנו נתקלים בדיווחים מרחבי העולם על מקרי רצח או אלימות קשה כלפי הומוסקסואלים. תמונת מצב קשה זו של הומופוביה הופיעה במלוא עוצמתה גם בישראל, ברצח שבוצע בבר נוער בשנת 2009. לצד ההתמודדות עם הומופוביה, התנכלויות וסטיגמה שלילית, מתמודדים חברי הקהילה הלהט"בית גם עם הומופוביה מופנמת (internalized homophobia). במאמר זה נדון בהגדרתה של הומופוביה מופנמת, באופן בו היא נוצרת ובהשלכותיה הפסיכולוגיות והזוגיות.

הומופוביה מופנמת

Weinberg טבע בשנת 1972 את המונח הומופוביה מופנמת בהתייחסו לפחד בלתי רציונלי, חוסר סבלנות ושנאה כלפי הומוסקסואליות. הגדרה זו התרחבה לאורך השנים וכיום הומופוביה מופנמת מוגדרת כסט עמדות ורגשות שליליים המופנים כלפי הומוסקסואליות של אחרים או של העצמי, אשר מוחזק על ידי הומוסקסואלים (1994 ,Shidlo). למרות התרחבות המונח, יש הטוענים כי הוא אינו מדויק דיו. Mayfield, למשל, הציע ב-2011 כי למרות השימוש הנפוץ במונח הומופוביה מופנמת, מונח זה אינו מדויק מאחר והוא מדגיש את הרכיב הפובי-המנעותי ולא את רכיב השנאה וההתנגדות להומוסקסואליות. לטענתו, המונח Homonegativity internalized הוא מונח מדויק יותר מאחר והוא כולל בתוכו גם את המסר התרבותי המעודד דה-וולואציה, עמדה שלילית ושנאה כלפי מי שאינו הטרוסקסואל.

היווצרותה של הומופוביה מופנמת

מי מאיתנו שביקר לאחרונה בבית ספר יסודי והיה ער לשכיחות השימוש במילה "הומו" כמילת גנאי, יוכל לשער באופן אינטואיטיבי עד כמה קל לפתח הומופוביה מופנמת בחברה הטרוסקסואלית. עם זאת, כותבים שונים הצביעו על התהליכים הנפשיים המורכבים העומדים בבסיס היווצרותה של הומופוביה מופנמת.

Hertzmann, על בסיס המודל הפרוידיאני, הצביעה במאמר משנת 2011 על תפקיד הסופר אגו בהיווצרות הומופוביה מופנמת. פרויד הדגיש את הקשר בין הסופר אגו האישי לסופר אגו בתרבות אליה משתייך האינדיבידואל, ותיאר את ההזדהות עם דמויות סמכות חזקות אשר מבססות את דרישותיהן דרך יצירת רגשות אשמה כאשר דרישות אלו אינן נענות. בהתאם לרעיונות אלו, Hertzmann מציעה כי האדם ההומוסקסואל הגדל בחברה הטרוסקסואלית ברובה מפנים את הנורמה לפיה הומוסקסואליות היא בלתי נורמלית. כך נוצרת התנגדות פנימית ונטייה לתקוף את הזהות והנטייה המינית ההומוסקסואלית. הומופוביה מופנמת הופכת להיות חלק מהאגו ומתפקדת הן כאינטרוייקט מופנם והן כ"גורם המעצב את הזהות, הערך העצמי, מערך ההגנות, דפוס הקוגניציה ויחסי האובייקט" (Malyon, 1982).

בהקשר דומה, מאורר (2010) מתאר במאמר העוסק בתסביך האדיפלי בקרב גברים הומוסקסואלים את תגובות החרדה, הבלבול והגועל אשר האב ההטרוסקסואל עשוי לחוות בתגובה לעניין האירוטי שהילד האדיפלי מפגין כלפיו. מאורר מציע כי רתיעה זו של האב תביא בסופו של דבר לפגיעה בערך העצמי ולהכחשת המיניות ההומוסקסואלית עם התעוררותה בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת.

רובינשטיין (2011) מציג היבט ספציפי של הפנמה אשר קשור בהתפתחותה של הומופוביה מופנמת בהתייחסו לרעיון של הזדהות עם התוקפן. הזדהות עם התוקפן הוא מנגנון הגנה אשר באמצעותו האדם מזדהה ומאמץ את עמדותיו, תפיסותיו ורגשותיו של הפוגע באופן שמאפשר לו לחוות את המתקפה של האחר כפחות טראומטית. רובינשטיין מציע כי בני נוער הומוסקסואלים, המצויים בשלב התפתחותי בו ההזדהות עם קבוצת השווים חזקה במיוחד, חשופים פעמים רבות להתעללות והתנכלות על רקע נטייתם המינית ועל כן פגיעים במיוחד לשימוש במנגנון ההזדהות עם התוקפן. כך, הוא טוען כי "הזדהות עם התוקפן היא אחד ממנגנוני ההגנה המרכזיים בהפיכת יחסים טראומטיים אלה לפגיעה בדימוי העצמי הגברי. מאוחר יותר בהתפתחות, לרוב בגיל ההתבגרות, אותן פנטזיות הומו-אירוטיות, הגורמות עוררות מינית, פוגעות בדימוי העצמי במציאות".

היבט נוסף הנוגע להשפעותיהן של התנכלויות על התפתחותה של הומופוביה מופנמת מוצג במאמרם של Herek, Gillis & Cogan משנת 1999: הנטייה המינית הופכת מקושרת לעמדה של חוסר אונים ופגיעות, כך שליבת הזהות העצמית המינית נקשרת באופן עמוק לחוויה טראומטית ואינה נרשמת בעולם הפנימי כמקור לתמיכה, אינטימיות ואהבה.

השלכותיה של הומופוביה מופנמת

ההתמודדות עם הומופוביה מופנמת אינה מסתכמת רק בנטל הרגשי שהיא מייצרת ובפגיעה בדימוי והקבלה העצמית, וחוקרים שונים התייחסו להשלכותיה.

Newcomb&Mustanski ערכו בשנת 2010 מטא אנליזה מקיפה אשר בחנה את הקשר בין הומופוביה מופנמת לבין בריאות נפשית וזיהו קשר מתון בין המשתנים: רמות גבוהות של הומופוביה מופנמת נמצאו קשורות בבעיות נפשיות שונות, כאשר הקשר בין הומופוביה מופנמת לדיכאון היה חזק בצורה משמעותית מהקשר שבין הומופוביה מופנמת לסימפטומים של חרדה. ממצא זה מתיישב בקנה אחד עם ממצאים של מחקרים רבים אשר מצביעים על כך שהקהילה הלהט"בית היא קהילה פגיעה במיוחד לפיתוח סימפטומים פסיכיאטריים וביצוע ניסיונות אובדניים (למשל, 1999 Fergusson&Horwood) ולפנייה אל פציעה עצמית לא אובדנית (Skegg et al, 2003).

האופן בו הומופוביה מופנמת קשורה בקשיים נפשיים הוא קשר מורכב ורב משתנים, אך מספר מחקרים הצביעו על היבטים מרכזיים בו. כך, למשל, Meyer התמקד במאמר שהתפרסם בשנת 1995 בלחץ בו חווים המשתייכים לקבוצות מיעוט והצביע על חמישה גורמים המשפיעים על הקשר בין הומופוביה מופנמת לבין קשיים נפשיים: ייאוש, אשמה, קשיים מיניים, התנהגויות/רעיונות אובדניים ותגובות פוסט טראומטיות הקשורות באיידס. מחקרים אחרים הצביעו על כך שלהט"בים שלא חשפו את נטייתם המינית נטו יותר לסימפטומים דיכאוניים וללחץ האופייני לבני קבוצות מיעוטים (למשל, 1998 ,DiPlacido). יש לציין כי הקשר בין הומופוביה מופנמת לבין הפרעות נפשיות נמצא חזק במיוחד בקרב גברים, אשר נוטים לחוות יותר התנכלויות על רקע נטייתם המינית ביחס לנשים לסביות (Balsam, Rothblum & Beauchaine, 2005).

הומופוביה מופנמת אינה משפיעה רק על הרווחה הנפשית של להט"בים, אלא גם על יחסיהם הזוגיים. Frost&Meyer, למשל, מצאו במחקרם משנת 2009 כי הומופוביה מופנמת קשורה ביותר בעיות זוגיות, מעבר להשפעותיהם של גורמים כיציאה מהארון וקיומם של קשרים קהילתיים. Hertzmann מציעה במאמרה משנת 2011 הסבר מפרספקטיבה פסיכודינמית לאופן בו הומופוביה מופנמת משפיעה על איכות הקשר הזוגי, ומהווה את אחד הגורמים המחלישים בקשר הזוגי אשר מביא גם לקונפליקטים וקשיים זוגיים. לטענתה, בכל קשר זוגי הומו או הטרוסקסואלי מחייב נוצרת בין בני הזוג מערכת השלכתית. כאשר השלכות אלו מאופיינות בגוון שלילי במיוחד גדל הסיכוי לכך שהצורך לתקוף או לשלוט בחלקים אלו, הממוקמים כעת אצל בן/בת הזוג, יגדל ויתבטא באופן הרסני. Hertzmann מציעה כי בהתאם לרעיונותיו של קרנברג אשר תיאר את הסופר אגו הזוגי המשותף שנוצר בזוגיות משמעותית, גם בזוגיות ההומוסקסואלית יש תפקיד מכריע לסופר אגו הזוגי המשותף. כאשר סופר אגו זה מכיל אשמה ואגרסיה כלפי הנטייה ההומוסקסואלית, הקשר הזוגי מתקיים תחת צילה של נטייה הרסנית ותקיפה עצמית של הזוגיות והמיניות. Hertzmann אף מצטטת את רעיונותיה של Morgan אשר תיארה בהרצאה בשנת 2009 כיצד האמונות אשר הפרט ההומוסקסואלי מייצר לגבי האופן בו נראים קשרים זוגיים ומערכות יחסים הופך לחלק מהלא מודע הזוגי אשר הולך ומתעצב כעובדה בקשר הזוגי. כך, למשל, התחושה המופנמת שהזוגיות ההומוסקסואלית היא פגומה ובלתי לגיטימית עשויה "לקום לתחייה" בדמותם של קשיים זוגיים ופגיעה באפשרות לבניית קשר זוגי מיטיב ותומך. לאור העובדה שקיומן של מערכות תמיכה הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לרווחה נפשית בקרב הקהילה הלהט"ב ניתן לשער כי פגיעה באיכות הקשר הזוגי על רקע הומופוביה מופנמת מהווה גם היא מקור לקשיים בתחום הרגשי.

סיכום

Shidlo הדגיש במאמר בשנת 1994 את חשיבות ההכרות עם תופעת ההומופוביה המופנמת. הוא התייחס להיותה תופעה התפתחותית אותה חווה כל פרט הומוסקסואל החי בחברה הטרוסקסואלית בדרגה זו או אחרת, והצביע על השפעותיה על התפקוד הרגשי, ההתנהגותי והזוגי. Shidlo אף הדגיש כי הפחתת הומופוביה מופנמת היא פעמים רבות מטרה מרכזית בפסיכותרפיה, והנחה זו נתמכת על ידי המחקרים אשר מצביעים על הקשר בין הומופוביה מופנמת לבין סימפטומים נפשיים שונים. הבנות אלו חשובות במיוחד עבור אנשי מקצוע אשר עובדים עם חברי הקהילה הלהט"בית מאחר והן מחדדות את ההבנה כי החוויה ההומופובית אינה מסתכמת בהתמודדותו של המטופל עם גורמים עוינים חיצוניים, אלא מתקיימת גם באופן אגו-סינטוני ועל כן עומדת לא פעם בבסיס קשיים רגשיים הנוגעים לדימוי עצמי, קשיים ביצירת ושימור קשר זוגי וקשיים בתפקוד המיני. במקביל להבנה זו, ההכרה בקיומה של הומופוביה מופנמת מדגישה את חשיבות ההכרות של המטפל עם ההומופוביה המופנמת שלו עצמו, אשר עשויה להתקיים מעבר לאוריינטציה המינית הומו/הטרו סקסואלית שלו, ומעבר לעמדת ה"פתיחות" או ה"ליברליות" אותן הוא רגיל לייחס לעצמו.

ביבליוגרפיה

מאורר, ע. הרצאה במסגרת יום העיון בשם "מעגלים נפגשים - פסיכותרפיה, דתיות ונטייה מינית" שנערך בחסות המחלקה לפסיכולוגיה והמכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ביום חמישי ו' שבט תש"ע (21/1/10).

רובינשטיין, ג. הומופוביה מופנמת מנקודת מבט פסיכודינמית: מקרה פרטי של הזדהות עם התוקפן? מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, גיליון 33, יוני 2011, עמ' 193- 209

.