פרופסור שלמה קניאל
מאמר זה סוקר ממצאים מחקריים אשר עסקו בשאלה האם ואילו גורמים משפיעים על התנהגותם המוסרית של אנשים דתיים. ממצאי הסקירה מצביעים על כך שדתיים (מכל הדתות) יפגינו התנהגות מוסרית יותר בהיבט של עזרה לזולת אם יתקיימו שלושה תנאים: א) מבין שלושת המרכיבים של דתיות: אמונה, מעשים ושייכות חברתית, המרכיב האמוני יהיה הדומיננטי ביותר, ב) לפני ההכרעה המוסרית יזכירו לדתיים שיש א-לוהים ושהם דתיים, ג) שהדתיים לא יהיו בלחץ זמן בעת הצורך לתת עזרה.
דתות, באשר הן, כוללות מערכת מוסר עליה מושתתת מערכת שלמה של חובות מפורטים ברמה ההתנהגותית. אולם ברמה המעשית (יישום האידיאות) גורמים שונים משפיעים על הבחירה או היעדר הבחירה בהתנהגויות מוסריות בקרב אנשים דתיים. פניתי אל עולם המחקר בתחום הפסיכולוגיה של השיפוט המוסרי ומצאתי תשובה מעניינת לשאלת הגורמים המשפיעים על בחירת התנהגות מוסרית, אותה אני מעוניין לחלוק עמכם. כדרכם של מדענים לפני שהם עונים על השאלה הם מסבכים אותך בהבנת מושגים שלכאורה ברורים. כדי "לזרום" עם המדענים אבהיר אפוא שני מושגים: דתיות ומוסר.
בעולם המחקר אין הסכמה על הגדרה וכלי מדידה לדתיות. באחד המאמרים המדעיים האחרונים שבהם נסקרו מחקרים רבים (Hill & Pargament, 2008), הסתבר כי קיימים למעלה ממאה כלי מדידה לדתיות וההמלצה היא להתייחס לשלושה מרכיבים בכל הדתות: א) מידת הפנימיות והרוחניות הכוללת את תפיסת הדת כדבר קדוש שיש בו אמונה בא-לוהים שהוא מעבר למציאות; ב) מידת המחויבות בקיום מצוות והימנעות מאיסורים (התנהגויות דתיות), כמו שכיחות ביקורים בבתי תפילה, כמות הזמן שמשקיעים בכל תפילה ובלימוד תורה ועוד; ג) מידת השייכות החברתית לחיים בקבוצה דתית ובארגונים דתיים כמו בתי כנסת ישיבות וארגוני צדקה. שלושה מרכיבים אלה נמצאים אצל רוב הדתיים אולם לכל אדם יש תמהיל שונה של שלושת המרכיבים.
המוסר הוא מושג רחב מאוד והפסיכולוגיה של השיפוט המוסרי מתמקדת בעיקר בערך "עזרה לזולת הממוקם גבוה בסולם הערכים ומוסכם על רוב תפיסות העולם והדתות. האוניברסליות שבערך עזרה לזולת מאפשרת לעקוף את הוויכוח על מידת היחסיות של ערכים בעידן הפוסט מודרני. העזרה לזולת היא עקרון מוסרי שניתן להסיקו בהגיון טבעי (קאנט) ונמצא באמרתו של רבי יוחנן: "אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, גזל מנמלה, ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול" (מסכת עירובין, דף ק ע"ב). לאחר ההקדמה המושגית הזו אפשר לצמצם את השאלה ולנסחה כך: האם דתיים מבטאים יותר עזרה לזולת מאנשים שאינם דתיים?
התנאי הראשון הוא שמבין שלושת המרכיבים של דתיות: אמונה, מעשים ושייכות חברתית, המרכיב האמוני יהיה הדומיננטי ביותר (Vitell, 2009). כלומר שבתמהיל הדתיות המרכיב היותר חשוב הוא מידת האמונה והרוחניות. המרכיב האמוני מתבטא בצורה גלויה כאשר מבקשים מאנשים להגדיר את זהותם הם מתייחסים בעיקר לאמונה בכוח עליון ולמרכיב המוסריות באמונה. בנוסף התודעה שלהם מכילה מידע רב על מוסריות בהקשר האמונה שלהם ולכן הם מופעלים בקלות בכל מצב וכמובן משפיעים מאוד על ההתנהגות.
התנאי השני שדתיים יהיו יותר מוסריים הוא שלפני ההכרעה המוסרית יזכירו לדתיים שיש א-לוהים ושהם דתיים. שני מחקרים מעניינים מצביעים על כך. במחקר אחד (Shariff, & Norenzayan, 2007) נתנו למשתתפים דתיים משחק שבו היה עליהם לבנות משפטים מתוך מילים פזורות. לחצי מהמשתתפים נתנו מילים שתוכנן הוא אמונה באלוהים ("החולה האמינה בא-לוהים וניצלה ממוות"). החצי השני של המשתתפים קיבל מילים ניטרליות (מכוניות מהירות גורמות לתאונות). מיד לאחר סדור המשפטים קבלו המשתתפים את משחק הדיקטטור שבו הם מקבלים מהחוקר 10 דולרים והם יכולים לתת לבן זוג אנונימי (שאינו קיים) כמה כסף שהם רוצים מתוך המענק. המשתתפים שחברו משפטים ניטרליים נתנו בממוצע כדולר שזו תוצאה המתאימה למחקרים רבים אחרים. אולם אלה שהזכירו להם את קיומו של הא-ל על ידי סדור מילים למשפטי אמונה דתית חילקו בממוצע ארבעה וחצי דולרים.
במחקר אחר (Carpenter & Marshall, 2009) 150 סטודנטים דתיים ממכללה נוצרית קיבלו 30 דולר. היה עליהם להטיל מטבע של רבע דולר כדי להחליט מי יקבל שלושים דולר הם או בן זוגם בחדר השני (שלא קיים) אשר לא יודע על תוצאות הזריקה. על צדו האחד של המטבע היה מודבק פתק אדום שפירושו "לעצמי" ובצד השני פתק ירוק שפירושו "לאחר". הצבע על המטבע איפשר למצלמה (שהנבדקים לא ידעו על קיומה) לקלוט את תוצאות הזריקה. הנבדקים הדתיים חולקו לשתי קבוצות; א. אלה שהושמעו להם עשרת הדברות לפני ההכרעה המוסרית, ב. אלה שלא הושמעו להם עשרת הדברות לפני ההכרעה המוסרית. מסתבר שמשתתפי המחקר ששמעו את עשרת הדברות צייתו לתוצאות ההגרלה יותר מאשר אלה שלא שמעו. שני המחקרים מראים כי יש צורך להזכיר לדתיים כי הם מאמינים בא-לוהים ואז הם מוכנית לתת יותר לזולת.
התנאי השלישי המשפיע על הכרעה מוסרית של דתיים הוא לחץ זמן. ידוע המשל על השומרוני הטוב שבו שלושה אנשים: כומר, רב ושומרוני, שכל אחד יורד ליריחו מירושלים. כל אחד בתורו פוגש אדם השוכב בצדי הדרך ונראה זקוק מאוד לעזרה. הכומר והרב הנתפסים כאנשים חשובים וקדושים, עוברים ליד הנזקק ואינם עוצרים כדי לעזור לו. רק השומרוני אשר נחשב באותה תקופה למעמד הנחות עצר ועזר. המשל בא לחדד את הרעיון שדווקא המסכנים והחלשים הם בעלי רמה מוסרית יותר גבוהה מקדושים מיוחסים. אפשר להסביר זאת בטענה כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול עליו" (סוכה נב ע"א) כלומר לאנשים חשובים יש יצר כבוד כה גדול שמקשה עליהם להיות אמפתיים לעזרה לנחותים מהם. הסבר אחר הוא שאנשים עם סטאטוס גבוה נוטים להיות לחוצים בזמן לצורך סידורים שונים ודבר זה מונע מהם להבחין באלה הזקוקים לעזרה. כדי לבדוק זאת בקשו חוקרים (Darley & Batson, 1973) מתלמידי מכללה דתית נוצרית לתכנן נאום המסכם את סיום לימודים. לחצי מהם נאמר שהנאום יתבסס על המשל של השומרוני הטוב; לחצי השני נאמר שיתכוננו לדיון על עבודות של תלמידי הסמינר. כל הנחקרים היו אמורים לצעוד לבניין קרוב שם הנאום יוקלט. לפני היציאה נאמר לחלק מהנחקרים שהם הקדימו, לחלק נאמר שהגיעו בזמן ולחלק שהם מאחרים מאוד. בדרך לבניין עברו הנחקרים ליד משתף פעולה שהתמוטט בפתח הבניין ונראה כזקוק מאוד לעזרה. מתברר שלנושא הנאום המתקרב הייתה מעט השפעה על מתן העזרה וההבדל העיקרי נגרם על ידי לחץ הזמן. מתוך אלה שחשבו שהם הקדימו בזמנים, 63 אחוז הציעו עזרה - בהשוואה עם 45 אחוז מאלה שהאמינו שהם עמדו בזמנים ורק 10 אחוז מאלה שנאמר להם שהם מאחרים.
יש בי הסתייגויות רבות מיישום מחקרי מעבדה למציאות המורכבת. אולם במקרה זה האינטואיציה שלי משתלבת עם מחקרי המעבדה ומובילה למסקנה כי יתרונם של דתיים בעזרה לזולת מותנה לפחות בשלושה תנאים: 1) כאשר הדתיות שלהם היא בעיקרה רוחנית. 2) כאשר סמוך מאוד למועד ההכרעה המוסרית הם קיבלו תזכורת להיותם דתיים. 3) כאשר אינם לחוצים בזמן. אמונה בא-ל במצב שאינו לחוץ המובאת לזיכרון העבודה (קניאל, 2001) משפיעה על מידת נדיבותו של האדם בכך שהאדם מאמין שכוח עליון נוכח, קורא את מחשבותיו ורגשותיו ומשגיח על התנהגותו. מכיוון שאנו מוקפים בקשיי החיים ובפיתויים מוסריים, נוכחות תמידית של הא-ל בתודעה שלנו תכוון אותנו כל הזמן לעשיית הישר והטוב.
תאמרו בוודאי הרי התזכורת הזו על נוכחות האל נמצאת אצל דתיים במגוון של מצוות עשה ולא תעשה המלוות את האדם הדתי בכל מעגל חייו. אם כך מדוע הכיפה והציצית והברכות והתפילות אינן מהוות תזכורת מספיק חזקה כדי שדתיים יהיו יותר מוסריים? התשובה לכך תלויה במגבלות זיכרון העבודה. אצל רוב הדתיים התזכורות האלה קיימות רק בחלק קטן מהיממה וגם אם הן קיימות צריכה התודעה לתרגם את המצוות לעזרה לזולת. כך למשל דתיים יודעים ומרגישים שיש להם כיסוי ראש, אולם בתודעה הראייה הזו צריכה להיות מתורגמת למוסר אלוקי וזה מאוד בעייתי. אם נפעיל מערכת אוטומטית של תזכורות כל מספר דקות (מישהו כבר ימציא אפליקציה לכך) הן תפרענה לאדם לעסוק בדברים הקשורים בעבודתו ובפרנסתו. יותר מכך התזכורות מופיעות במצוות עשה ולא תעשה מאבדות את כוחן עקב הרגל השוחק את התודעה. התודעה שלנו רגישה מאוד להרגלים ופעולות רבות נעשות באופן אוטומטי ויורדות מתחת לרדאר של זיכרון העבודה.
כדי לא להתייאש אני מציע את התפילה הבאה: "אלוקים יקר, עד עכשיו הכול בסדר ולא עשיתי שום דבר רע. לא ריכלתי ולא כעסתי, שלטתי על עצמי ולא עצבנתי אף אחד, דאגתי לאחרים במקום לעצמי ואני גאה על המוסריות שלי עד עתה. אולם א-לוהים בעוד מספר דקות אני עומד לצאת מהמיטה ומשם והלאה אזדקק כנראה לעזרתך הרבה."
הכותב הוא פרופסור שלמה קניאל, המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה ומכללת אורות באלקנה
קניאל, ש' (2001). הפסיכולוגיה של השליטה על התודעה. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
Carpenter, T. P., & Marshall, M. A. (2009). An examination of religious priming and intrinsic religious motivation in the moral hypocrisy paradigm. Journal for the Scientific Study of Religion, 48(2), 386-393. Darley, J. M., & Batson, D. C. (1973). From Jerusalem to Jericho: A study of situational and dispositional variables in helping behavior. Journal of Personality and Social Psy¬chology, 27, 100-108.Hill, P. C., & Pargament, K. I. (2003). Advances in the conceptualization and measurement of religion and spirituality: Implications for physical and mental health research. American Psychologist, 58(1), 64-74.Shariff, F. A., & Norenzayan, A. (2007). God is watching you: Priming God concepts increases prosocial behavior in an anonymous economic game. Psychological Science 18(9), 803-809. *Vitell, S. J., Bing, M. N., Davison, H. K., Ammeter, A. P., Garner, B. L., & Novicevic, M. M. (2009). Religiosity and moral identity: The mediating role of self-control. Journal of Business Ethics, 88, 601-613.
