רבקה קליי
סופת ההוריקן 'קתרינה' אשר פגעה בחופי ארה"ב בשנת 2005, גבתה את חייהם של למעלה מ-1,800 בני אדם וגרמה לנזקים בסך כ-81 מיליארדי דולרים, השפיעה גם על הבנת הטיפול בילדים נפגעי טראומות.
בעוד שבשנת 1992 תהו אנשי מקצוע האם סופת ההוריקן 'אנדרו' הותירה חותם רגשי משמעותי על ילדים, הרי שבתגובה להוריקן 'קתרינה' התחדדה הבנת התגובות והצרכים.
מחקרים שבחנו את השפעת ההוריקן על ילדים הצביעו על כך שלמרות שמרבית הילדים גילו רמת חוסן מספקת להתמודדות תקינה, ילדים רבים סבלו מסימפטומים משמעותיים בחודשים שלאחר ההוריקן. Osofsky (2009), למשל, מצא כי מחצית מילדי בית הספר בשנת 2005-2006 סבלו מסימפטומים פוסט טראומטיים ו/או דכאוניים אשר הצדיקו פנייה לשירותי בריאות הנפש, וגם בשנה שלאחר מכן סבלו 41% מהילדים שהושפעו מההוריקן מסימפטומים אלו. אחוז הילדים הסובלים מסימפטומים פוסא טראומטיים אמור לרדת לאחוז הנורמלי באוכלוסיה לאחר שלוש שנים מהאירוע הטראומטי. עם זאת, ילדים אשר סובלים מטראומות חוזרות פגיעים יותר, כמובן, להתקבעות הסימפטומים.
מחקרים מצביעים על גורמים ספיציפיים המגדילים את הסיכון לסימפטומים פוסט טראומטיים וביניהם אובדן אדם קרוב, חיית מחמד, מקום מגורים ורכוש. כמו כן, חוויות טראומטיות על רקע של עוני ו/או לצד הורים הסובלים מקשיים נפשיים מגדילות את הסיכון לפגיעה רגשית משמעותית.
על סמך הבנות אלו וידע קודם בתחום הטראומה, נוסחו מספר המלצות להתערבויות עם ילדים נפגעי טראומות:
הכרה במצוקת הילד- על אף ההכרה במשמעות הטראומה, הורים רבים נוטים להכחיש את מידת המצוקה של ילדיהם. לכן, מומלץ לאנשי מקצוע ואנשי חינוך לפעול להגברת מודעות ההורים ולהפצת מדריכים כתובים אשר ינחו את ההורים כיצד לסייע לילדיהם.
לזכור את השלבים ההתפתחותיים- כדי להעריך סיכונים ולבנות תוכניות התערבות וטיפול יש להתייחס לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד הנפגע. למשל, מחקרים מצביעים על הנטייה להזניח מתבגרים נפגעי טראומה ואת הסיכון הגבוה לשימוש בסמים בקרב אוכלוסיית המתבגרים הנפגעים. המלצה ייחודית לגיל זה היא בניית תוכניות אשר ינתבו מתבגרים נפגעים לסייע לילדים צעירים שנפגעו מהטראומה גם הם.
שימוש בבית הספר כמשאב- בתי ספר יכולים לסייע באופן משמעותי בביסוס תחושת נורמליזציה וחזרה לשגרת החיים ולכן יש לערב את בית הספר ולסייע בהפיכתו למקור תמיכה וחיזוק כוחותיו של הילד הנפגע.
תשומת לב להשפעות משניות- יש להתייחס לא רק לסימפטומים פוסט טראומטיים "ישירים" אלא לסימפטומים נלווים כבעיות בריאות המתעוררות בעקבות הטראומה ומתחים זוגיים ומשפחתיים המשפיעים על הילד.
תשומת לב להבדלים תרבותיים- כאשר ילד מקבוצת מיעוט נפגע, יש לבחור התערבות המתאימה למבנה התרבותי הייחודי כדי להפוך את ההתערבות ליעילה עבורו.
Clay, R. Monitor on psychology, July/August 2010, Vol 41, No. 7
