ד"ר ויוויאן שטרית־וטין
המצב האנליטי, ובכללו המסגרת האנליטית ותשוקתו של האנליטיקאי, הוא מראשיתו בו־זמנית מצב של פיתוי ומצב אתי. במאמר זה אציע שא־סימטריה כפולה זו, ה'פיתוי האתי' (כפי שכיניתי אותו), היא מקור התנועה בתהליך האנליטי וכוחו הטרנספורמטיבי. אם ילקחו בחשבון המימד המפתה והאתי הדבר עשוי לעזור לאנליטיקאי לקבל החלטות נכונות ביחס לגמישות המסגרת. לאחר שאמקם את החשיבה שלי בהקשר של שינויים בפרקטיקה העכשווית, אסקור חלקים בתיאוריה של לפלאנש הנוגעים לא־סימטריה של הפיתוי הראשיתי. בנוסף, אדון בא־סימטריה של אחריות האנליטיקאי כלפי המטופל (ראייה שבבסיסה נמצאת האתיקה של לוינס). בהמשך לקריסטבה, גרין וביון, אציע שהתשוקה של האנליטיקאי היא החלק האפקטיבי של הפיתוי האתי.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
